תועפות ראם/קכב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הנושר בשעה שדרכו לנשור והיינו כו' הבצירה והכי תניא בת"כ ופרט כרמך אין פרט אלא הנושר בשעת הבציר מכאן כו' כצ"ל.
(ב) שנינו שהספק, ב' תיבות אלו בנדפס חסרים, גם חסר שם משכ"ר טעם כו' עד תניא בת"כ שדלגו שם מאני ה"א הא' לאני ה"א הב' ודלגו מה שבנתיים.
(ג) תיפוק ליה דפרה כו' קיימי ולא לעניים כצ"ל ועיין חולין ק"ל ב' תוד"ה וכשיחזור ישוב לשאלת רבינו.
(ד) בבשור. לפנינו בכישור ובס' פאת השלחן סי' ד' ס"ק כ"א כ' דלבה"ג ושאילתות גרסינן במישר והוא מין מדבר ומשכ"ר לא הוו עניים למישקל לפנינו בגמ' למישקל לקט ובבה"ג סי' ג' למישקל פיאה ולשון השאלתות סי' צ"ח למישקל לקט שכחה ופיאה עיי"ש בהע"ש אות א' ובמקורי הרמב"ם להגרש"ש פ"א ממת"ע הי"ד וגי' הסמ"ג לאוין רפ"ת כגי' רבינו היראים ומש"כ היראים והסמ"ג אתא לקמיה דרב פפא לפנינו לקמיה דרב ששת.
(ה) פרה ומביאה כו' כהן ומתנות מעלה כו' כצ"ל וכ"ה בסמ"ג לאוין רפ"ח.
(ו) כתיב גר ולוי כו' דכתיב ובא כצ"ל וכ"ה בסמ"ג.
(ז) נ"ב: נ"א והם יבזו אפילו צ"ט וכו'. המעתיק.
(ח) פירות ט"ס וצ"ל פי' וכ"ה בנדפס והנה רבינו מפרש מש"כ ובדקל הוא נסמך לדלית הקודם וכאילו אמר בדלית הדקל כמו שכ' הרד"ק ז"ל במכלול בחלק הדקדוק וז"ל שם וכן זכרוהו במשנה ובדלית הדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים עכ"ל וז"ל הס' מלאכת שלמה פ"ד דפיאה מ"ב וקשה לע"ד על ס' יראים דהא תמרים נמי חייבין בפיאה כדתנן לעיל בפ"ק ושמא דהא קמ"ל בפירושו ז"ל דלא מבעיא לפירות דקל גופיה דמוריד ומחלק אלא אפי' למה שמורכב על הדקל אע"ג דהיא מילתא דלא שכיחא מוריד ומחלק ודוחק עכ"ל ואני אומר דלפמש"כ לעיל סי' קי"ט אות ג' איכא למ"ד דפיאה בשאר אילנות דרבנן מש"ה ניחא ליה לרבינו לפרש הך דינא בפיאה של תורה לכ"ע דהא התורה מיעט "אותם" לומר דבהנך מוריד ומחלק ודקל הוא תמר ואינו דאורייתא לתדבר"י לכן פי' רבינו שהורכבו התבואה והגפן על הדקל.
(ט) מן הלקט פרט ועוללות כן הוא בנדפס והוא הנכון ואומר אני דגם בשכחה צ"ל שהפקר פטור וא"כ יש להגיה גם לפי היראים הנדפס פטור מן הלקט פרט ועוללות ושכחה ואולי יען כי רבינו לא זכר עוד מדין עומר לא תקח עד בסימן שאח"ז מש"ה שייריה. ומשכ"ר כדכתיב קצירך כרמך ולא של הפקר וכן פרש"י בב"ק צ"ד א' ד"ה חייב. דהפקר פטור מכולם דכתיב ארצך שדך וכרמך כו' ונ"ל דט"ס ברש"י ארצך וצ"ל קצירך וכמשכ"ר, והגרש"ש שם כ' דכוונת רש"י לארצכם דכתיב בקדושים ובאמור גבי פיאה ומרש"י חולין קל"ד ב' ברור כמש"כ להגיה, גם הר"ש בפ"א דפיאה מ"ד כ' ועוד שדך כתיב והיינו כפרש"י וכן נראה מהרמב"ם ספ"ה מהל' מת"ע שכ' שם אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים פטור מן הכל עכ"ל ור"ל מדכתיב שדך וכרמך דמשמע שלו והרי אינו שלו אלא של אחרים כן מוכח שם מדבריו הקודמים והוא דרשת הת"כ ויקרא י"ט ט' והובא בדברי רבינו לעיל סי' קי"ט פאת שדך ולא שדה אחרים ופי' שדה אחרים היינו שזוכה מן ההפקר וכלשון הרמב"ם, ויש מיעוט שני להפקר מדכתיב קציר וסתם קציר נשמר וגם זה המיעוט כ' הר"ש שם והוא בת"כ ומיעוט שלישי כ' הרע"ב בפ"א דפיאה מ"ד והוא מהרמב"ם בפיה"מ מדכתיב תעזוב והפקר עזוב הוא כבר וכ' בס' פאת השלחן סי' ה' ס"ק ל"א דלדעת הרמב"ם ספ"ה מהל' מת"ע הנ"ל ההיא דירושלמי פ"ק דקדושין גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל לאו הלכתא הכי אלא אפי' החזיק בקרקע דהיינו בזכה בשדה הפקר וגידוליה פטור מכל ומש"ה השמיטה הרמב"ם לההיא תוספתא ועיין לעיל ס"ס קי"ט מש"ש ועיין בתוי"ט פיאה פ"ה מ"ה שפי' דברי הרמב"ם מפקיר כרמו אין הכוונה שהפקיר הכרם עצמו רק מה שגדל בכרם קרי ליה כרם עכ"ל וא"כ סיום דברי הרמב"ם שם אבל אם זכה מן ההפקר בשדה של אחרים פטור מן הכל היינו משום שלא זכה כ"א בפירות והקרקע הוא של אחרים משא"כ בההיא דגר שמת כו' המחזיק בקרקע גם להרמב"ם חייב בכל ודלא כמש"כ הפאת השלחן ועיין מש"כ התפא"י בפיה"מ פ"א דפיאה אות כ' וזהו ג"כ כוונת דה"ת בתמורה ו' א' ד"ה המפקיר שכ' בשם ר"י דהחיוב תלוי היכא דזכה בגוף השדה אבל היכא דלא זכה רק בפירות פטור מכולהו עכ"ל דר"ל דה"ט דהוא עצמו שבצרו למחר חייב בכולהו לבד מעשר והאחר פטור משום דמיירי בהפקיר הגפנים במחובר ולא הקרקע ומש"ה זכה ביה איהו דהשתא הוי הקרקע והפירות שלו חייב בכולהו אבל זכה ביה אחר פטור דלא זכה רק בפירות ואה"נ בזכה בו אחר בגוף השדה והפירות ג"כ חייב בכולהו והפאת השלחן שם השיא גם כוונת הר"י שבתוס' לשיטתו ואין אבא מודה לו בזה. והנה רבינו היראים כ' אבל אם הפקיר על דעת להפקיע חייב כדתניא כו' נראה מדבריו שפי' ברייתא דהמפקיר כרמו כו' שהוא על דעת להפקיע וכן נראה שמפרש הר"ר מנוח שהובא בשעה"מ פ"ח מהל' לולב ה"ב שעמש"ש הרמב"ם אתרוג של דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול דמאי כ' הרר"מ וז"ל ואי קשיא לך אמאי לא אמרינן שאפשר שיפקיר אותו אתרוג והאתרוג פטור מן המעשר ועיי"ש שכתב בתירץ השני וז"ל ואב"א דהפקר כה"ג לאו הפקר הוא לפוטרו מן המעשר כדאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ועוללות והא נמי כיון דאיהו הדר וזכה ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא עכ"ל וכוונת הרר"מ בתירוצו ע"פ המבואר בנדרים ס"פ אין בין המודר דלעולא דקיי"ל כוותיה וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' נדרים דמדרבנן מיהו מחייב במעשרות ופטור מן המעשר דקתני בברייתא מדאורייתא קתני וז"ש הר"ר מנוח והא נמי כיון דאיהו הדר וזכה ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא ור"ל וחייב במעשר מדרבנן כההיא ברייתא ודלא כהשעה"מ שם שלא הבין כוונת תירוצו הב' וכ' ע"ז תמיה מילתא טובא כו' עיי"ש וא"כ נתבארו דברי רבינו היראים שמש"כ אם הפקיר ע"ד להפקיע חייב ר"ל כמש"כ הרר"מ אולם עכ"ז יפה כ' הווי העמודים ע"ד היראים שאינו מדוקדק דאם הפקיר ע"מ להפקיע חייב אפי' במעשר וברייתא קתני דפטור מן המעשר אלא מיירי שהפקירו ממש ואפ"ה כשזכה בו הוא חייב בהנך ופטור מן המעשר ונ"ל דט"ס ביראים תיבת כדתניא וצ"ל ותניא בב"ק כו' והברייתא דהמפקיר כרמו הוא ענין חדש. ודע דבמש"כ לבאר ד' הת"כ פאת שדך ולא שדה אחרים דהיינו שזוכה מן ההפקר ראיתי להשם חדש סי' קנ"ז שהביא שם פי' הק"א שפי' ולא שדה אחרים אם קצר שדה אחרים לעצמו עכ"ל וכ' ע"ז וק"ק דהיינו גזלן כיון שקצר שדה אחרים לעצמו וכבר תנא לעיל ובקוצרכם פרט לקצרוה לסטים והיינו לסטים ישראל וא"כ תרתי למ"ל ובשם מהרד"ף בס' חס"ד כתב שפי' שדך ולא שדה אחרים דהיינו שאם הישראל הוא הקוצר שדה של גוי פטור וכ' השם חדש דלפי פי' מהרד"ף סיפא דברייתא דקתני שדך ולא שותף עם הגוי בהא פליגי דת"ק סבר דוקא ישראל הקוצר שדה של גוי פטור דמיעטי קרא שדך אבל שותפות הגוי חייב ישראל בחלקו דשדך קרינא ביה ורשב"י סבר שדך אתא למעוטי שותפות הגוי אפי' בחלק ישראל עכ"ל השם חדש ולדעתי פשוט בפי' הת"כ שדך ולא שדה אחרים דהיינו שזוכה מן ההפקר כנ"ל ועיין חולין קל"ה ב' שאמרו שם אלא שדך למ"ל למעוטי שותפות גוים והיינו כרשב"י דת"כ וה"ה דהומ"ל שדך למ"ל למעוטי ולא של אחרים כהת"ק.
(י) מכאן עס"ס חסר בנדפס, והסמ"ג לאוין רפ"ז רמז לזה השאלה ועיין ירושלמי ספ"ד דפיאה ובהתוה"מ פ' קדושים סי' כ"ב. ובס' ת"ת חולין ד' קל"ד כ' להגיה דארשב"ל מפני מ"ש בירושלמי !דרשב"נ אמר ר' יונתן אמר לה ובאמת פליגי בה תנאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |