תועפות ראם/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ומשולחת שוין כאחד ומסתבר יותר להתיר כו' כצ"ל ופי' דברי רבינו הוא דלא כפרש"י קדושין נ"ז ב' סד"ה רבא שכ' וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא היא עכ"ל אלא כמש"כ הריטב"א שם וז"ל דאי לאו קרא לא שרינן משום ה"ט איסורי הנאה עכ"ל ור"ל דכלפי מה שהקשו בגמרא ואיפוך אנא נימא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את השחוטה וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את המשולחת עז"א רבא האי טעמא דלא אמרה תורה שלח לתקלה להכריע דמש"ה מסתבר יותר דכל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ותל"מ ושפיר כ' רבינו ואע"ג דכל דפריש מרובא פריש ונמצא שאין כאן תקלה מ"מ כו' ור"ל דכדאי הוא ה"ט להכריע דלא נימא איפכא כקושיית הגמרא דעכ"פ עדיפא שלוחה משחוטה להתיר ובנדפס חסר מן ואע"ג כו' עד ותניא. ועיין בשעה"מ פט"ו ממ"א הכ"ה שהקשה שם לדעת התוס' דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא מדרבנן מה יענו למ"ש בגמ' ל"א תורה שלח לתקלה הא מדאורייתא מותר לשלחה ולבטלה ברוב צפרים דעלמא אולם לפמשכ"ר כאן לק"מ איברא דקושיית השעה"מ אינו מהך סוגיא דקדושין כ"א ממ"ש בחולין ק"ו א' אי לשילוח ל"א תורה שלח לתקלה וע"ז יקשה הא אין כאן תקלה וא"כ שפיר י"ל לשילוח דוקא אבל לשחיטה שפיר דמי אף מעיר הנדחת ומנ"ל לרנב"י למעוטי צפורי עיר הנדחת אף לשחיטה וכן ביומא ס"ז ב' שם אינו עולה תי' רבינו ועיי"ש ביומא הגהת מהרצה"ח שכ' לחדש דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל לכתחילה מה"ת ולא מפיו אנו חיין בזה דכ"כ הנו"ב מה"ת חי"ד סי' מ"ה ד"ה שלישית ועיין שו"ת עמודי אש סי' י"ג אות ג' שכ' שם דבאיסורי הנאה לכ"ע אין מבטלין הוא מה"ת דהביטול הוא בכלל הנאה ועיין בפלתי סי' ק' סק"א, והנה מלשון רבינו שכ' וציפורי מצורע דמיתסרי דוקא שחוטה כו' אבל משולחת שריא משמע דקאי אמתני' דמה ששנינו המקדש בציפורי מצורע א"מ היינו דוקא בשחוטה ולא במשולחת והיינו דוקא לר' יוחנן שהביא רבינו בסמוך דאמר משעת שחיטה וכפרש"י דמשעת שחיטה נאסרת השחוטה והמשולחת מותרת וכהרמב"ם בפיה"מ דקדושין שכ' וצפרי מצורע תאסר בהנאה משעת השחיטה ר"ל הצפור השחוטה בלבד עכ"ל והמל"מ ברפי"א מהל' ט"צ כ' לדייק מלשון הרמב"ם שם ה"ז שכ' הרמב"ם שם וכן ציפור המשתלחת כו' ומותרת באכילה דס"ל להרמב"ם כסברת התוס' ודעמם דדוקא לאחר שילוח הותרה באכילה אבל משחיטת חברתה עד השילוח אסורה בהנאה ודלא כרש"י עיי"ש וא"כ יהיה סותר הרמב"ם מחבורו לפיה"מ שלו כל"ל והכרח התוס' הוא מדתנן צפורי מצורע לשון רבים דמשמע תרווייהו והמל"מ שם שדא בה נרגא דהא בסוף תמורה תנן ואלו הם הנקברים כו' וצפורי מצורע והתם ע"כ לאו דוקא וא"כ ה"נ אפשר דל"ד ובאמת לפי' התוס' א"ש גם הך דתמורה כדתנן בפי"ד דנגעים מ"ה נשפך הדם תמות המשולחת וכה"ג גם המשולחת מן הנקברים והגרש"ש בקדושין נ"ז א' הביא באמת ראיה מאותה משנה דנגעים לפי' התוס' וכבר קדמו בזה הריטב"א שם וז"ל והכי תנן בפ' בתרא דנגעים נשפך הדם תמות המשולחת אלמא זריקת הדם מתרת אותה הא קודם זריקה אסורה עכ"ל והפני משה להירושלמי פ"ה דע"ז הי"ב במאה"פ שם כ' וצפרי דנקט על צפורי דעלמא דלא מיתסר אלא שחוטה כו' ולא ראה דברי הרשב"א בחי' לקדושין שם שכ' דהא ליתא דא"כ הול"ל ובפטרי חמור ובשוורים הנסקלים, ולי נראה די"ל דקאי אשחוטה דטהרת אדם וגם אשחוטה דטהרת בית ושפיר אמרו צפורי לשון רבים ואדם ובית מצורע איקרו ועיין תוס' רעק"א פי"ד דנגעים מ"ה אות ח' ובתפארת ירושלים שם ועפי"ז יש לפרש דס"ל להרמב"ם כרש"י כמש"כ בפיה"מ ומש"כ המל"מ לדייק מדברי הרמב"ם בחבורו י"ל דשם לענין אכילה אמר.
(ב) מכאן עד גמירא חסר בנדפס.
(ג) גריס ט"ס וצ"ל גוים.
(ד) נראה הא דד"ת שרי היינו כמש"כ התוס' ע"ז ס"ד א' ד"ה מסתברא. וגם הרא"ם הכי ס"ל ומש"ה כ' דמדרבנן אסירי מיהו דעת התוס' שם דגם מדרבנן שרי אפילו מכרה הנכרי כדי לעובדה הדמים מותרין אם לא כשהנכרי הקצה הדמים לצורך ע"ז אחרת אזי אסורין הדמים כמש"כ ר"ת שם י"ב א' תוד"ה דכותיה ועיין ט"ז יו"ד סימן קל"ב סקי"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |