תועפות ראם/קד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הנאתו ואכילת חבירו אכילתו והנאת חבירו ואפי' לזמן מרובה מנין כו' פרוטה שאין הנאה כו' פרוטה ת"ל תמעל מעל ותניא כו' כצ"ל.
(ב) שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח. לבדק הבית דברים הראוים לבה"ב, הראוים לבה"ב כו' לבדק הבית שאינם ראוים לזה ולזה כגון כו' כצ"ל.
(ג) כ"ח א', ועיין מש"כ סי' ת"ט אות ד' ואות י"ד ואות א' שם בביאור דברי רבינו אלה.
(ד) ואין ישנים בהן. בנדפס ליתא וכן ל"נ בברייתא שבגמרא שם וכן בדברי רבינו להלן סי' ת"ט ליתא אבל בתוספתא פ"ב דמגילה איתא עיין ביאור הגר"א לאו"ת סי' קנ"א סקי"א וכ"ה בירושלמי פ' בני העיר ה"ג וכן הי' לפני התוס' דב"ב ג' ב' ד"ה ועייליה כמש"כ בהגהות הרמ"ש שם.
(ה) מכאן עד לידי מכשול ליתא בנדפס.
(ו) וה"ה כו' נלע"ד דמש"ה אמרו בתמורה ל"ד א' ומיערב הוא דלא קעריב להו ותני להו משום דאשירה יש לה בטילה בגוי הקדש אין לו בטילה עולמית דלכאורה אין שייך כ"ז להקושיא דמקשי הגמרא התם קתני מיהא אפר הקדש לעולם אסור ובס' חיבת הקודש העיר בזה עיי"ש מה שכתב אולם לפ"ד רבינו כאן אומר אני דשפיר הקדימו בגמרא כ"ז דבלא"ה לא הוה קשה אמאי אפר הקדש לעולם אסור כיון דמעל המסיק ניפוק לחולין דהוה מצי לאוקמי כגון ששרפן גוי דלאו בר מעילה הוא לכן הקדימו ומיערב כו' משום דאשירה יש לה בטילה בגוי כו' וא"כ אא"ל דמיירי ששרפן גוי דבכה"ג אפר אשירה מותר כיון ששרפה הגוי ביטלה אע"כ דמיירי ששרפה ישראל דבכה"ג אפר אשירה אסור ובכה"ג קתני ואפר הקדש לעולם אסור דבחד גוונא מיירי אפר אשירה ואפר הקדש ושפיר קשה ואמאי אפר הקדש אסור עד דאמר רמב"ח שנפלה דליקה מאיליה ועיין בתמורה ל"ג ב' תוס' סד"ה הנשרפין שכ' והא דאמר אשירה אסורה לעולם אע"פ שהזקיק הכתוב לשורפו (דברים י"ב) היינו משום דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל וא"כ במ"ש בגמרא בברייתא חוץ מעצי אשירה כו' בכלל זה נמי אפר שריפת עיר הנדחת דכתיב בה בהדיא הפסוק ול"י בידך מאומה מן החרם ועיין להלן סי' שע"ה והגרש"ש בחולין פ"ט א' עמד בזה עיי"ש ולענ"ד לק"מ וגדולה מזו מצינו בירושלמי פ"ג דערלה ה"ג שהקשו שם עמ"ש ר' יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע"ז והרי אפר הבית המנוגע הרי אינו בא מחמת ע"ז ואסור ותירצו שם שנייה היא דכתיב נתיצה נתיצה ופי' הפני משה דילפינן נתיצה נתיצה דכתיב כאן ונתץ את הבית וגו' וכתיב בע"ז ונתצתם את מזבחותם וא"כ בכלל ע"ז ודינם כמו ע"ז הם עכ"ל הרי דבכלל אפר הבא מחמת ע"ז הוי ג"כ אפר הבית המנוגע משום הגז"ש וא"כ מכש"כ אפר שריפת עה"נ הוי בכלל דחד קרא ולא ידבק בידך וגו' לתרווייהו ודברי הירושלמי הובא במ"ע להרמב"ן מצוה י"ד ובפי' התורה להרמב"ן ס"פ תזריע ועיין נקה"כ להש"ך יו"ר סימן רכ"א שכתב שם ואע"ג דהרמב"ם פסק בר"פ ט"ז מהל' ט"צ דבגד מנוגע ובית מנוגע אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת כו' מ"מ יש לומר דהברייתא דערכין כ' ב' ס"ל כאידך מ"ד בירושלמי פ"ג דערלה דבית מנוגע מותר בהנאה עיי"ש ונראה לי דכן הוא דעת רבינו היראים מדלא חשיב אלא ט"ו איסורי הנאה והא איכא בגד מנוגע ובית מנוגע דאסור בהנאה והיד שאול ליו"ד שם סקי"ז כתב דנעלם מהנקה"כ התוספתא דפ"י דב"ק דחשיב בית ונתנגע בהדי שאר איסורי הנאה כמו יין ונתנסך חמץ בפסח ושור הנסקל וכדומה דאומר לו הגזלן הש"ל כו' מבואר דבית ונתנגע אסור בהנאה עכ"ל ותמיהני דהא חשיב שם ג"כ תרומה ונטמאת שהיא מותרת בהנאה וא"כ ה"ה בית ונתנגע אולם בספר דבר מצוה במ"ע להרמב"ן עשין י"ד כתב לתמוה על הנקה"כ דהא אם הבית המנוגע עומד על תילו לכ"ע אסור בהנאה ובזה לא נחלק אדם מעולם והברייתא שם בערכין מיירי כשהבית המנוגע עומד ולא נותץ וזה דלא כמאן עכצ"ל כתי' התוס' שם ד"ה אע"פ עכ"ל וא"כ אכתי הו"ל לרבינו הרא"ם לחשוב באיסורי הנאה בית המנוגע עד שלא נותץ והו"ל יותר מט"ו.
(ז) הוא ר"ת ספרים. תפילין וכ"ה במגילה כ"ו ב'.
(ח) זהו דעת רב אלפס בע"ז פ"א דהא דתני ירקבו דינא קתני והתם בערכין אשמעינן רב יהודה תקנתא ועיי"ש בר"ן שכ' ע"ש ר"ת כמש"כ התוס' בע"ז י"ג א' ד"ה ואם כמש"כ רבינו ורבותי. פירשו לי כו' ועיי"ש בר"ן שתמה עמש"כ הרי"ף ואי פריק להו בשו"פ שפיר דמי דמשום פרסומי מילתא ד' זוזי בעינן כעובדא דפומבדיתא וכן יש לתמוה על היראים שכ' למעלה ואפי' שוה מנה יכול לחללו על שו"פ לכתחילה כו' ואילו הכא כתב הך דרב יהודה ועיין בתר"י ריש פ' כיצד מברכין ויפה כ' בזה בהע"ש סי' ק' אות ט' לדייק ממש"כ בה"ג ה' ערלה סי' ו' בלשון הגמרא דערכין שם אי הכי אפי' פרוטה נמי אה"נ ולפרסומי למלתא הוא דעבד דמשמע מזה שרב יהודה עבד אז הכי לפרסומי למלתיה ולא שיהא מעיקר הדין כך וכי"ב איתא בחולין נ"ג ב' עיי"ש, אך משכ"ש בהע"ש לדייק ממש"כ התוס' יומא נ"ה ב' ד"ה וניברור והא דנקט הכא ד' זוזי לאו דוקא קאמר אלא אורחא דגמרא הוא למימר הכי וכה"ג איכא בערכין כ"ט א' זיל שקול ד' זוזי כו' ולמד מדברי התוס' דלא היה בגירסתם בערכין שם א"ה אפי' פרוטה נמי כו' איני רואה הכרח לזה דאפי' לגירסא שלפנינו וכגי' היראים שפיר כ' התוס' דד' זוזי לאו דוקא דנהי דפרוטה לא מפרסמא מילתא אבל מנ"ל לאוקמה אד' זוזי דוקא אע"כ דשלא בדיוק אמרו אלא אורחא דגמרא הוא למימר הכי וה"נ אמר רב יהודה אבל אי הוה שרי גם בפרוטה הו"ל לרב יהודה לומר זיל שקול פרוטה כו' דגם פרוטא אורחא למימר הכי והוא פשוט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |