תועפות ראם/ז
|
< הקודם · הבא > |
(א) בנדפס סימן רט"ו.
(ב) אשת עמיתך היא כו' עד דכתיב לא תנאף. חסר בנדפס ומכאן ראי' ברורה למ"ש רבינו ירוחם ח' חוה נתיב כ"ד ח"ב כ' בגט אנתתי והיתה ארוסתו כו' נראה לי שהגט כשר וראי' מקדושין ו' א' הרי את אשתי הרי את ארוסתי כו' מקודשת נראה דארוסה נקראת אשה וכן פסק השו"ע אהע"ז סי' קכ"ו סמ"ו ומכאן מפורש יוצא אזהרה לארוסה מקרא דואל אשת עמיתך הרי דארוסה נקראת אשה ורמז זה הגרש"ש בסנהדרין נ"א ב' ועיין בסמוך.
(ג) לאיש. בנדפס לאשת איש ור"ל בא להזהיר להאשת איש לא תנאף. וכ' מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין ק"ג וא"ל א"כ למה הוצרך קרא לכתוב אשת עמיתך וגו' וי"ל דניאוף לא הוה ידעינן אם היא שכיבת בעילה או ענין אחר כגון חיבוק ונישוק להכי כתב קרא שהוא ענין שכיבה עכ"ל ולענ"ד קושיית מהרש"ל לק"מ דשפיר אצטריך ואל אשת עמיתך לכלול אותה בכלל כרת האמור בפרשה וכלשון רבינו בסמוך ובלא עדים והתראה כרת שעל אותו המקרא ואל אשת עמיתך כתיב באח"מ ונכרתו הנפשות העושות, וגם נערה המאורשה בכרת כמפורש כאן בדברי רבינו וכ"כ רבינו ירוחם ח' חוה נתיב כ"ג ח"ב דנערה המאורשה ואשת איש בכרת, וראיתי להתפארת ישראל בפיה"מ שלהי סנהדרין בסוגר העונשין שכ' שם דנערה המאורשה אינה בכרת וראייתו שם דלא מני לה בריש כריתות ובמחכ"ת שגה בזה דמ"ש בכריתות ואשת איש כולל בין ארוסה בין נשואה ואין חילוק ביניהם כלל ולא יצאה נערה המאורשה כ"א לדונה בסקילה ועיין הגרש"ש סנהדרין נ"א ב', וחשק שלמה יבמות ל"ד א' הנדפסים בשס"ח שילהי נדה. והנה הסמ"ג לאוין צ"ז ביאר כאן ואע"פ שאזהרת לא תנאף נאמרה בלשון זכר ואיך הוי אשה בכלל ותי' מדתנא דבר"י כו' וכ' ד"ז רבינו להלן סי' י"ח בדין אשת איש ול"י למה לא הקדימו כאן.
(ד) לשון הפסוק כי יהיה נערה בתולה וגו' ושכב עמה והוצאתם וגו'.
(ה) אם הבא עליה כו' לר"מ נערה ולא קטנה ולרבנן כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס. המעתיק.
(ו) ויש לשאול כו' עיין כתובות מ"ד ב' תוד"ה הלא"ה. ישוב לקושיית רבינו.
(ז) לאוקמי בקטנה והכתיב כו' כצ"ל. המעתיק.
(ח) השוכב. צ"ל אשר שכב.
(ט) בכסף בית שמאי או' בדינר ובשוה דינר ובה"א כו' כצ"ל המעתיק.
(י) מה יציאה בשטר דכתיב כו' בידה אף הויה בשטר. ביאה כו' כצ"ל.
(יא) קטנה צ"ל נערה.
(יב) בנדפס חסר ד"ז וכאן הוא הנכון.
(יג) ותנן בקדושין. נ"ל דב' תיבות אלו מיותרות.
(יד) בערוך ערך אב כ' ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה. והגרי"פ שם הגיה דצ"ל מדכתיב ויצאה ולענ"ד אין צורך להגיה דכוונת הערוך לכסף שבקדושי שטר וביאה מנלן שהם לאביה דמן ויצאה אין אנו למידין אלא על הכסף שמתקדשת בהם שהם לאביה וכמש"כ הערוך ערך אן, אך אם נתקדשה בשטר ובביאה ונתנו שכר לאביה שנתנה לקדש בהם וכמש"כ הערוך מקודם והוא מירושלמי הובא בתוס' קדושין ג' ב' ד"ה האב ע"ז כ' הערוך שגם הם לאביה מדכתיב והיתה ומקשינן הויות להדדי והיינו ממש מה שאמרו בקדושי שטר וביאה מנלן שהוא ביד אביה א"ק והיתה לאיש אחר וכיון שהשטר וביאה ביד אביה ממילא הכסף שנתנו להמתקדשת בשטר וביאה הם לאביה.
(טו) מסורים לביאה נקראת כו' כצ"ל.
(טז) כאביי צ"ל כרבא.
(יז) ב' כתי בנות כצ"ל.
(יח) האי מאי אחת. צ"ל האי ודאי מחית וכ"כ בהגהת מיי' רפ"ט מהל' אישות ע"ש רבינו בספר יראים וז"ל שם ואי אמר אחת מבנותיך ודאי מחית נפשיה לספיקא ולא פליג ר' יוסי עכ"ל ועיין במרדכי ריש קדושין סי' תע"ד מה שכ' שם בשם הראבי"ה וכ' שם המרדכי אח"כ וז"ל ונראה להר"ם דהוי קדושין שא"מ לביאה כו' עכ"ל. ונראה לי דצ"ל ונראה להרא"ם והוא ר' אליעזר ממיץ שחולק על ראבי"ה כמש"כ כאן. ובנדפס חסר כל הכתוב כאן עד ותולדותיה.
(יט) לחלק בין בתך לאחת כו' כצ"ל.
(כ) כדאמרינן. נראה שט"ס הוא וצ"ל והא דאמרינן כו' וכמו שפי' רבינו כן פרש"י שם מ"ז א' דאתא ר' יוחנן לאפוקי לדשמואל מיהא דבהא הלכה כר' יוסי, גם מה שפירש רבינו בגזרותיו דהוא בחומרותיו כן פרש"י שם הלכה כר"מ בגזירותיו בכ"מ שהחמיר וכן פרש"י בכתובות נ"ז א' בגזירותיו בדבר שהוא מחמיר על ד"ת באיסור והיתר ע"י גזירת דבריהם. ורבינו שמחה בהגמי"י הנ"ל לא ס"ל כן אלא פי' בגזירותיו היינו דוקא במקום שאין מחמיר משכנגדו אלא מטעם גזירה עיי"ש גם המרדכי בפ' אע"פ בכתובות סי' ק"פ ס"ל כרבינו שמחה וז"ל שם הלכה כר"מ בגזירותיו ופרש"י כו' ולא נראה דבפ' מי שהוציאוהו משמע דאין הלכה כר"מ אלא בגזירותיו דוקא כגון היכא דגזור הני אטו הני ותדע דאמר בפ' מ"ש ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה ופריך מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה ואמר רב כו' ואמאי צריך לפסוק כר' יהודה והשתא מאי פריך משום הלכה כר"מ בגזירותיו ואפי' בחומרותיו הוצרך לפסוק הלכה כר' יהודה עכ"ל ודברי המרדכי תמוהין למעין בגמרא שם מ"ז א' ובביאור שם חדש לספר יראים הנדפס בסי' קכ"ג הניח דברי המרדכי בצ"ע אולם לא הרגיש במחכ"ת שיש שם ט"ס וכצ"ל במרדכי ופריך מהא דתנן וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ואמר רב סיים בה נמי הלכה כר' יהודה ואמאי צריך כו' והוא ברור לענ"ד וכ"כ בהג"א פ"ה דכתובות ס"ז ובהג"א שם ט"ס קצת ותחת מהא דתניא צ"ל מהא דתנן ולפמ"ש המלא הרועים ח"ב מתשובת שבות יעקב סי' ל"א שרצה לומר דדוקא נגד ר' יוסי הלכה כר"מ בגזירותיו ולא נגד ר' יהודה לכאורה אין כאן קושיא לפרש"י ורבינו אבל באמת דעת רבינו ברור דבכ"מ הלכה כר"מ בגזירותיו ואפי' נגד ר' יהודה עיין בנדפס סי' קמ"ז לענין גיד הנשה דפליגי בי' ר"מ ור' יהודה חולין צ"ב ב' ופסק רבינו שם כר"מ דמחטט אחריו בכ"מ שהוא דהלכה כר"מ בגזירותיו ועיין ב"ח יו"ד סי' ס"ד והנראה לי לתרץ פרש"י ורבינו ולדחות ראיית המרדכי דכיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' בעירובי תחומין עיין הע"ש סי' מ"ת אות י"ג וי"ח שוב לא שייך לומר בעירובין הלכה כר"מ בגזירותיו בחומרותיו ודוק. והא דאמרו בכתובות נ"ז א' לענין הא דאסר ר"מ לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה הלכה כר"מ בגזירותיו לפי' המרדכי והר"ר שמחה עיין בפנ"י כתובות נ"ז א' ודוק והרב הגאון מוהר"ר ירוחם יהודה ליב שליט"א מד"א דמחנינו העיר עמש"כ כאן היראים דהלכה כר"מ בחומרותיו ואפילו בדאורייתא וז"ל הוא שיטה חדשה לא ראיתיה לעולם דא"כ אמאי לא קי"ל כר"מ בקטן וקטנה דל"ח ול"מ יבמות ס"א ב' [ואי נימא דר"מ מדרבנן חייש יקשה ג"כ להמרדכי] וגם הא דאמרו בחולין פ"ה א' דראה רבי דברי ר"ש בכסה"ד ושנאו בלשון חכמים הא הלכה כר"מ בגזירותיו אף כנגד רבים ודוחק לומר משום דשינה מאו"ב וברפ"ב דברכות לענין להשיב לא מצינו לא' מהפוסקים שיחמיר כר"מ, בפ"ז דשביעית מ"ב בדברים שאין להם ביעור נראה מהיראים גופי' סי' קפ"ו דאינו פוסק כר"מ דמחמיר. ובנו"ט לפגם אף דר"מ אוסר קי"ל דמותר ביראים גופי' סי' ק"ו ובכמ"ד. ובפ"ג דמגילה אוסר למכור בהכ"נ רק על תנאי ואין הלכה כן ובסוף יבמות לענין מים שיש להם סוף דאוסר ר"מ אין הלכה כן ואפשר משום דמעשה רב ויעויין נדרים ס"ג ב' דר"מ אוסר עד שיתן ובגיטין ע"ד מוכח דהלכה כרבנן ובמכות ד"ד ס"ל לוקה ומשלם [ואפשר דלענין נפשות לקולא] ויעויין ע"ז כ"ט ב' בחרצנין וזגין ביבשים דר"מ אסר ושם ל"ד א' מבואר בפשיטות דהלכה כחכמים [ומקצת מהנ"ל יקשה ג"כ להמרדכי] ובבן פקועה ר"מ מחמיר דטעון שחיטה. ובכריתות פ"ג סובר ר"מ שיעור צירוף כאילו אוכל קליות והל' כחכמים כדי אכילת פרס ובנדה פ"ג דר"מ מטמא אף בצורת בהמה והלכה כחכמים כדמוכח מגמרא כ"ד ב' דמות לילית ואפשר דהתם קולא נמי לענין ימי טוהר ור"מ ס"ל ביבמות פ"ו במעשר ראשון דאסור לזרים ולא קי"ל כוותיה ואף דאיכא סתמי דלא כוותיה ואיכא נמי ביבמות שם סתמא כוותי' סוף דבר שיטה זו תמוה עכ"ל. ועיין חידושי הש"ס להגרי"פ שבספרו קשות מיושב נדרים מ"א ב' עמש"ש בגמרא ר"מ סבר גזרינן רחוק משום קרוב כו' ורבנן סברי ל"ג, שהניח שם בצע"ג למה פסקו כל הפוסקים כרבנן ולא כר"מ בגזירותיו ואמר לי הרב הגאון הנ"ל ליישב ע"ד החידוד שי"ל דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"ז מ' ע"ב דאמר ר' יצחק בר יוסף אר"י דר"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דל"ח למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום וה"נ בנדרים שם דר"מ סבר גזרינן רחוק משום קרוב אף דרחוק הוא רובא דעלמא וקרוב הוא מיעוטא מ"מ ר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות הרחוקים אטו אותו מקום הקרוב ורבנן דל"ח למיעוטא לא גזרו וכיון שכן שפיר פסקי הפוסקים בנדרים דלא כר"מ ודו"ק. שו"ר להלן בס' יראים כת"י סי' ע"ט שהעיר בעצמו בענין נו"ט לפגם וז"ל ואע"ג דפסקינן בכתובות כר"מ בגזירותיו. הכא כר"ש דאמר רבא בההיא שמעתתא הלכתא נו"ט לפגם מותר עכ"ל.
(כא) ולא יחזיר עולמית דר"מ וחכמים בבה"ג ליתא תיבות אלו ונ"ל דרבינו בא במאמר המוסגר לפרש במאי פליגי ר"מ ורבנן ולכאורה היינו אומרים דבתרתי פליגי הא' דלר"מ יוציא בגט כיון שלא יחזיר עולמית בודאי מוציאה בגט משא"כ לרבנן דאמרי יוציא אין צריך גט אלא הפרשה בעלמא עד הזמן שיכול לישאנה, והב' דלר"מ לא יחזיר עולמית משא"כ לרבנן לכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, ע"ז בא רבינו לפרש דלא פליגי אלא בחדא דהיינו בולא יחזיר עולמית דברי ר"מ וחכמים אבל ביוציא ל"פ דאפילו לרבנן יוציא בגט כמ"ש יבמות ל"ו ב' ונ"מ לכהן דנאסרה עליו לעולם עיי"ש בתוס' סד"ה ולא.
(כב) ואפילו אם היינו מפרשים בההוא דעירובין כו' כצ"ל.
(כג) בבת אחת. צ"ל בכת אחת וכצ"ל בכולה סוגיין.
(כד) כרב הונא. צ"ל כרבי חנינא וכ"ה בגמרא וכ"כ בהגמי"י בלשון רבינו.
(כה) מוחלפת השיטה קיי"ל כדאמרינן בסנהדרין פ"א ובאחד דיני ממונות. כצ"ל וכ"כ הרשב"א בחי' לקדושין ס"ד ב' בלשון היראים.
(כו) בפ' ר' אליעזר. וכ"ה בחי' הרשב"א קדושין שם אבל ט"ס וצ"ל בפ' קונם יין ס"א ב'.
(כז) מחשבת. צ"ל מחשבה.
(כח) דברי פיו משמיע כו' כצ"ל.
(כט) לוחות. אינו מובן ואולי צ"ל לחוות.
(ל) ולא. צ"ל והלא.
(לא) למחשבתם. צ"ל כמחשבתם.
(לב) הרי עצמי קרבן. כצ"ל.
(לג) או לאו קודם להן כצ"ל. ומש"כ רבינו בין בדיני ממונות הוא דלא כרשב"ם ב"ב קל"ז ב' ועיין הע"ש שאילתא קל"ח אות א' באורך.
(לד) ולדוכסין. צ"ל ולמוכסין.
(לה) הנהו פירושם כו' עד משתבש. עיין במרדכי כתובות סי' רנ"ד בשם הרא"ם בס"י כל הלשון הכתוב כאן אך יותר מתוקן וכ"כ המרדכי בקדושין סי' תקי"ט עיי"ש מה שקיצר מס"י והוא ממה שכתוב כאן ומ"ש המרדכי ריש קדושין סי' תע"ד "ולקמן אפרש בעז"ה" ר"ל למ"ש סי' תקי"ט בענין דברים שבלב דמישך שייכי להדדי כמבואר כאן וגם הרשב"א בחי' לקדושין נ' א' כ' ובספר יראים ראיתי כו' והוא מה שכתוב כאן. וראיתי דבר מתמיה בתפארת ישראל בפי' המשנה נדרים פ"ג אות כ"ד שכ' שם תי' לקושיית התוס' שבועות כ"ו ב' ד"ה גמר וז"ל ולפענ"ד ל"מ דהתם התכוין רק אפת חטין משא"כ הכא בנודרין להורגין הרי מתכוין שיבין האנס מדבריו שיאסרו עליו לעולם להכי רק באונס שרי עכ"ל ובאמת לא מפיו אנו חיין בזה דכן תי' הרשב"א בחי' לנדרים כ"ח א' אלא מסתברא כו' עיי"ש ומש"כ שם הרשב"א ושכח והוציא פת חטים ט"ס וכצ"ל ושכח להוציא פת חטים וכ"כ הר"ן בנדרים שם וכ"כ הרא"ש בפ"ג דשבועות סי' י"ד בשם הרמב"ן וכ"כ הש"ך יו"ד סי' רל"ב סקל"ד וחידוש על התפא"י שכ"כ מדנפשיה. אולם ראיתי בחי' הרשב"א שבועות כ"ו ב' שכ' שם וז"ל ומיהו אפילו בההיא דנדרים שהוציא בשפתיו מה שגמר בלבו כיון שלא פי' בשפתיו לעולם. אלא סתם אינו מן הדין אסור לעולם כל שאמר בלבו היום אפילו להוציא [צ"ל לא הוציא] במקום אונס דהו"ל כגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם דאלת"ה וכי שרו רבנן משום אונסא איסורא דאורייתא אלא מדרבנן הוא דאסור ובמקום אונס לא העמידו דבריהם וכן נראה כאן מדברי רבותינו הצרפתים ז"ל עכ"ל והנה אין זה לפי דברי רבינו הרא"ם כאן שכ' דמאן דמפרש גבי אונסים שאני דהתירו משום אונס משתבש. ועיין בב"ק קי"ג א' אמר רב אשי במוכס עובד כוכבים כו' וכ' שם הרשב"א בחי' בשם הראב"ד דרב אשי קאי גם אנודרין להרגין כו' ולמוכסין ותמה עליו דאי במוכס של בית המלך ויש לו קצבה אין שייך לומר לגבי אונסין שאני להתיר עיי"ש ולענ"ד נראה דהרשב"א לשיטתו משא"כ לרבינו הרא"ם שאינו מפרש כפי' התוס' ב"ק שם ד"ה נודרין משום אונסא שרי לי' אלא דלגבי אונסין דרך לדבר כך שפיר יש לומר כפי' הראב"ד. ועוד נראה לי שהרשב"א חולק עמש"כ המרדכי ברפ"ג דשבועות בשם ר' אבי העזרי וז"ל והוציא פת סתם וכסבור פת חטין אמר מנין כו' ת"ל לכל אשר יבטא ואי לאו קרא הו"א דלא חיילא שבועה כו' ואין לפרש והוציא פת סתם כגון שיודע שפת סתם אמר ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו דא"כ תחול על פת סתם דדברים שבלב אינם דברים עכ"ל דמדברי הרשב"א שפי' בהך דנדרים כ"ח א' דמדרבנן הוא דאסור ומדאורייתא אינו אסור לעולם דהו"ל כגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם ש"מ דמפרש והוציא פת סתם כגון שיודע שפת סתם אמר ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו ומ"מ אין אסור מן התורה אלא בפת חטים ועכ"ז הוא מחלק בין הך דנדרים כ"ת א' דמשמע התם דאי לאו משום אונס הוה אסור עכ"פ מדרבנן לעולם ואילו בשבועות כ"ו ב' בגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם אינו אסור אפי' מדרבנן אלא בפת חטין דה"ט דבהך דנדרים כוונתו בלבו הוא שיהיה דברי פיו מורין איסור עולמית ולא היום כמחשבת לבבו אלא שבלבו מבטל מה שהוא מכוין להשמיע בפיו ומאחר שבפיו מכוין כך ובלב מחשב דבר אחר לסתור אי לאו משום אונס אסור לעולם משא"כ בהך דשבועות אף שהוציא בפיו פת סתם ויודע שפת סתם אמר עכ"ז מחשב בלבו שמה שאמר פת סתם בפיו יתפרש פת חטין כמו שחשב וגמר בלבו מש"ה אינו אסור אלא בפת חטין ותו לא ועיין בט"ז יו"ד סי' ר"י ס"ק ג' שתמה על הב"י דשיטת הראבי"ה מוכרחת ודלא. כמ"ש הב"י דפשט הגמרא אינו כן דא"כ האיך יתורץ קושיית התוס' והרא"ש עיי"ש ולפענ"ד ראי' מהרשב"א שאינו מפרש כמ"ש הראבי"ה ועכ"ז מתרץ קושיית התוס' והרא"ש ובאופן אחר קצת.
(לו) רב יהודא אמר רב. לפנינו אמר רב הונא אמר שמואל ובתוס' שם ד"ה אפי' כ' רב יהודה אמר שמואל ועיין שו"ת עמודי אור ס"ס צ"א שהקשה למ"ל לרב הונא אמר שמואל לפסוק כר' יוסי הא בלא"ה קי"ל ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ולגירסת רבינו לק"מ דרב ל"ל להני כללי כמ"ש עירובין מ"ז א'.
(לז) התם. נ"ל דצ"ל הכא.
(לח) והקדושין צ"ל בהקדושין. ומבואר כאן דעת רבינו הרא"ם דלא כהראבי"ה שכ' המרדכי ריש קדושין דאם היו מדברים תחלה על עסקי הבת ונודע אי זו היא אפי' בסתם מקודשת דהלכתא כר' יוסי דאמר אם היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושי' כו' וז"ש שם המרדכי ונראה להר"ם דהוי קדושין שא"מ לביאה כו' וכבר כתבתי לעיל אות י"ח דצ"ל במרדכי ונראה להרא"ם כו' ודלא כהב"ש באה"ע סי' ל"ז סק"מ שכ' כי יש לפרש מ"ש המ' שם ונראה להר"מ כו' לא קאי על עסוקים בה אלא קאי על תחילת הדין שכ' שם. גם בהגמי"י רפ"ט מהל' אישות הביא דברי רא"ם אחר דברי אביאסף שהוא הראבי"ה וז"ל אמנם כ' הרא"ם דתפסי קדושין בכולם כו'.
(לט) עולה. צ"ל עולא.
(מ) אלמא רגילי כצ"ל. ועיין קדושין מ"ד ב' תוד"ה מאן דעולא בלא שידך מיירי אולם רבינו דעתו כגי' הספרים וכפרש"י דבא"ד אמר עולא אפילו בשידך וכן הכריח הרשב"א בחי' שם ודלא כרבינו שמחה בהגמי"י שם עיי"ש.
(מא) הטעות ט"ס וצ"ל הטעם.
(מב) צ"ל מוריל מאינגליטירא וכן הוא בהגמי"י שם ומצינו במרדכי במ"ק שכ' דברים בשם ה"ר מאיר מאינגליטירא הרי לנו שם עיר אינגליטירא ועיין תוס' קדושין נ"ב א' מעשה זו ושם לא כ' התוס' כ"א בן הר"ר אושעיא הלוי שקידש בת עשיר אחד והיינו אותה מעשה.
(מג) שהזכיר. צ"ל שלא הזכיר. וכוונת רבינו להקשות לל"ר שם א"ר כל דסליק אדעתא למידר הוא והא לא איתדר לי' וראיתי להעיר עמש"כ בתשב"ץ קטן סי' תקנ"ט ובכל בו סי' קכ"ז ע"ש הר"מ אבל מי שהולך לשם [לא"י] לשם שמים להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכל להתפרנס שם דכל דסליק אדעתא למידר כדאיתא בפרק האיש מקדש עכ"ל. ולכאורה תמוה דהא קי"ל כל"ב שם דדעתו לסליק והא סליק וראיתי בשו"ת עמודי אש סי' ט"ז אות ל"ז שתמה כי"ב על שכנה"ג סי' רכ"ח במש"כ שם ע"ד הש"ג פ"ג דשבועות והניח בקושיא ואני אומר שזה מסייע לדברי הח"ס המובא בפ"ת חו"מ סי' ר"ז סק"ד. עיי"ש ויונעם לך.
(מד) המקח אלא משום דלא איתדר ולא משום כו' כצ"ל.
(מה) יצא. צ"ל רצה. המעתיק.
(מו) דמחשבת צ"ל דמחשבה.
(מז) ואני. נראה לי דצ"ל ואיני רוצה כו' עד שיאמר רוצה אני דבחזקת הבתים כו'.
(מח) מקודשת הרי היא מקודשת. כצ"ל וכ"ה בנדפס.
(מט) אליו. צ"ל אלא.
(נ) לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית כו' כצ"ל.
(נא) ואר"י אמר רב. בנדפס ואר"י אמר שמואל וכ"ה ביבמות ק"ח א'.
(נב) המקדש בעד אחד כו' עד רביעית חסר בנדפס ועיין במרדכי קדושין סי' תקל"א ותקל"ד ומש"כ המרדכי בסי' תקל"א ואע"ג דבסמ"ג פוסק כו' ט"ס הוא וצ"ל ואע"ג דבבה"ג פוסק כו' ובהגמי"י פ"ד מאישות אות ד' הביא ג"כ דברי רבינו הרא"ם. ועיין ב"ח אהע"ז סי' מ"ב שכ' הסמ"ג דפסק ע"ש הר"א ממיץ דחוששין כרב פפא ולא כרב כהנא דאמר אין חוששין היינו דוקא כששניהם מודים וכ"כ ב"י ע"ש הר"ש בר צמח בתשובה וכ"כ כל האחרונים וחידוש דלא זכר רבינו כאן כלל מהא דבעינן דוקא כששניהם מודים ועיין נ"ב מ"ת חאה"ע סע"ה.
(נג) רב. כ' הגאון רא"ד שליט"א אמר רבה ובסמוך עמש"כ רבינו וכן אמר רב כ' וכן אמר רב חסדא ואף שכן נראה בנוסח הנדפס דמש"ש בדפוס מקודם אמר רבא ט"ס וצ"ל אמר רבה אך כן הוא בגמרא כתובות ע"ג ב' בקדשה סתם וכנסה סתם ורבינו כאן כ' בקדשה על תנאי וכנסה סתם ובהא אמר באמת רב כתובות ע"ב ב' דצריכה הימנו גט ולא אמר כלל דהגט הוא מדבריהם עיי"ש בגמרא טעמי' דרב וע"כ נראה שיש כאן ערבוב דברים קידשה ע"ת וכנסה סתם עם קידשה סתם וכנסה סתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |