תועפות ראם/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנדפס סימן רכ"א.
(ב) אסור. בנדפס הגירסא חייב. ונכון. המעתיק.
(ג) ויש לדקדק בלשון המשנה דבבבא בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו נקט הפשוט תחלה ובבבא שאח"ז בין מן הארוסין ובין מן הנשואים נקט שאינו פשוט קודם ועיין סמ"ע חו"מ סי' ע"ב סק"ז וח'. אולם א"ש לפמ"ש בתו"י כתובות כ' ע"ב דכל מה שהוא בתחלה הקדים התנא בלשונו ולכן נקט ארוסין קודם נשואין עיי"ש. ומש"ה שפיר הקדים חיים למות שמתחילה הוא בחיי אביו ואח"כ לאח"מ וכן בשבת צ' ע"ב בין חיה בין מתה כ"ש ומזה בפסחים נ"ח א' וקרב בח' ומחצה בין בחול בין בשבת אע"ג דבחול הוי רבותא יותר דאע"ג. דאיכא נו"נ מ"מ מקדמינן לי' לשחיטת התמיד משום שחיטת הפסח מ"מ תני חול בתחלה יען שכן הסדר חול ואח"כ שבת ועיי"ש באו"ח. וראיתי להגרש"ש ברכות נ' ע"א עמ"ש בגמרא תנ"ה בין שאמר ברכו כו' והנקדנין תופסין אותו ע"כ שהקשה דילמא ר"ל דתופסין על האומר נברך ותי' עפ"י ד' הסמ"ע סי' ע"ב דהיכא דתני בין כו' בין כו' דרך לנקוט הפשוט באחרונה והכא נקט נברך באחרונה עיי"ש אך מה יענה לדברי הרא"ש שגם הוא הביא הברייתא כדאיתא בירושלמי בין שאמר ברכו לבסוף ועכ"ז פסק דנברך עדיף עיי"ש ולענ"ד נראה דעכצ"ל דהנקדנים תופסין אותו הוא על האומר ברכו דנברך עדיף דאין לומר דתופסין אותו על האומר נברך דברכו עדיף דתיקשי מתניתין דששה נחלקין ואמאי הא ברכו עדיף וזה רחוק לומר דהנקדנין דברייתא פליגי על מתניתין ובאמת תמיהני על לשון רש"י שכ' תנ"ה דמתני' אף ברכו קאמר והלא ד"ז שמעינן שפיר ממתניתין דששה נחלקין ואין דרך הגמרא בתחלה להביא ראי' ממשנה ואח"כ מברייתא דהו"ל כיהודה ועוד לקרא ומי הכריח לרש"י לפרש כן והנכון הוא דתנ"ה הוא סייעתא לשמואל דנברך עדיף דממתניתין דששה נחלקין לא ידעינן אלא דאף ברכו קאמר אבל שיהי' נברך עדיף מברכו זה לא שמענו כמש"ש רש"י בד"ה אלא לאו ש"מ וע"ז הביא ראי' מברייתא לשמואל דנברך עדיף דע"כ צ"ל והנקדנין תופסין להאומר ברכו דלא תיקשי ממתניתין דששה נחלקין והרב הגאון מוהר"ר ירוחם יהודה ליב שליט"א מד"א דמחנינו אמר לי דלדעתו ראיית הגמרא תנ"ה הוא מרישא דברייתא שאמרה בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו ע"כ ותו לא מידי ועיין נדרים ס"א ב' במשנה וכל שאין זמנו קבוע בין אמר עד שיהא בין אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע דלכאורה ראי' משם דנקט שאינו פשוט תחילה אך באמת שאני התם דמשום דסיים התנא בלשון עד שיהא לכן תפס כאן תחלה במאי דסיים.
(ד) ר' צ"ל ר' יהודא.
(ה) גז"ש צ"ל מגז"ש.
(ו) ורבי צ"ל ורבנן.
(ז) ואזהרת צ"ל ואזהרה.
(ח) וקדושין צ"ל בקדושין.
(ט) בסיפא צ"ל בספרא והוא בתו"כ ויקרא כ' י"ב ולשון הת"כ שהביא רבינו צריך באור דלכאורה משמע להיפך דמלשון אשת בנך הו"א אפי' שפחה וכו' ת"ל היא פרט כו' ועוד יקשה מהת"כ לאביי דדריש היא לדרשה אחרינא עיין סנהדרין ע"ו א' אולם לשון הת"כ כך הוא אי כלתך יכול אפילו שפחה כו' ת"ל כו' וגם לשון רבינו צריך לפרש כן "אשת בנך" פי' מש"ה צריך לכתוב אשת בנך דמייתר מאחר דכ' מקודם כלתך אלא משום דיכול אפי' שפחה כו' ת"ל אשת בנך וכו' ובנדפס חסר ראי' זו ואולי המסדר לא הבין הדברים וחשב כי ראי' סותרת היא והוא רחום יכפר. וראיתי להפנים יפות ויקרא י"ח ט"ו עמש"כ רש"י שם אשת בנך היא לא אמרתי אלא כשיש לבנך אישות בה פרט כו' וז"ל נראה דלכל הני ל"צ קרא דכבר נשמע מקרא דאשת אביך. ותו דכל היכא דלא תפסי קדושין אפי' חייבי כריתות פשיטא דאינו כלתו אלא העיקר הוא כמ"ש חז"ל בסנהדרין נ"ד אמר אביי כו' עכ"ל ובמחכ"ת לא ראה שדברי רש"י הם מהת"כ ויקרא כ' י"ב וז"ל שם אי כלתך אפי' שפחה אפי' נכרית ת"ל אשת בנך היא לא אמרתי כו' ומה שלא חשבו בת"כ חייבי כריתות כ' המעין החכמה דאטו כי רוכלא לחשוב וליזל !שח"כ שאין להבן בה קדושין היא בכלל אנוסה שכן לא חשיב נמי מפותה.
(י) אין. ט"ס וצריך למוחקו.
(יא) אומר. צ"ל אוסר.
(יב) לאו גרידה איכא ולא כרת וסקילה כצ"ל וכן הוא בנדפס.
(יג) באביו. ט"ס וצ"ל אביו.
(יד) ואשת אמו ט"ס וצ"ל ואשת אבי אמו.
(טו) רבא. צ"ל רבנן.
(טז) משום אם אביו. ט"ס וצ"ל משום אשת אבי אביו ועיין לקמן סי' כ' אות י"ד.
(יז) אבא אבא. צ"ל אבא רבה וכ"כ המעתיק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |