תוספת יום הכיפורים/יומא/פח/א
תניא כל חייבי טבילות כו' פי' רש"י מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול כו' והאי תנא ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא וק' דא"כ אמאי קתני ברישא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ ומשמע אפי' טמא מת ושרץ דא"צ לטבול לתפלה אפ"ה יכולין לטבול ביוה"כ וראיתי בתוס' פרק כל כתבי דף קכ"א ע"א ובפרק ב' דביצה דף ח"י ע"ב דכתבו דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא אם ירצה יוכל לטבול כיון דהטבילה אינה רחיצה של תענוג וכן מתבאר מתוספות דהכא ד"ה אי דצלי ולכן מ"ש רש"י מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול הם דברים קשים דמה איסור יש בטבילה כיון דאינה של תענוג. ותו איך מתיישב רש"י ז"ל רישא דקתני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ ולזה אפשר ליישב דרש"י מפרשה בחייבי טבילות דזב וזבה ונדה ובעל קרי דאינו יכול להתפלל בלא טבילה:
רש"י אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול כו' וק"ל מנ"ל לרב לומר הך פירוש דנהי דרבנן סברי דתפלת נעילה בלילה מ"מ נעילה לא תפטור את ערבית דנעילה היא מסיום ה' תפלות דיוה"כ וערבית דמוצאי יוה"כ הוא לחוד ויתפלל ב' ותו ק' אימא דמ"ש התנא בעל קרי טובל והולך עד המנחה מיירי בדצלי תפלת נעילה ואח"כ ראה קרי דאינו טובל ביוה"כ משום דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ור' יוסי אומר כל היום כלו משום דס"ל טבילה בזמנה מצוה היא וקו' זו כתבוה התוס' פ' כל כתבי דף קכ"א ד"ה ר"י בר יהודה יע"ש ולע"ד נראה ליישב בכלל א' שכתב מהריב"ל ח"א סי' י"ג דף י"ז ע"ד דמשמע מדברי התוס' פ' האומר שתנא אחד שחולק בפי' על האמורא ויש תנא אחר שסובלים דבריו ב' פירושים יוכל האמורא לומר קים לי כהאי תנא כפי הפי' שהוא מפרש ולא נאמר אין ספק מוציא מידי ודאי יע"ש ונראה לי כי דברי התוספות שרמז מהריב"ל הם בקדושין דף ס' ד"ה דכ"ע תנאה מיהא הוי וא"ת מאי מקשא לר' יהודה כו' יע"ש ומהך קושיא שהקשו התוספות הוליד מהריב"ל כללו דאע"ג דרשב"ג פליג ודאי אדר' יהודה כיון דת"ק דרשב"ג סובלים דבריו ב' פירושים דיש לפרש דטעמו דת"ק משום דסבר לי ולא ליורשי והוי תיובתא דר' יהודה שאין לו שום תנא להשען עליו ויש לפרש דטעמו דת"ק משום דסבר כר' יהודה אין לעשות תיובתא לר"י דיוכל לומר קים לי דת"ק אתי כוותי ועיין במהריב"ל ח"א דף מ"ח ודון מינה ואוקי באתרין בסוגיא דידן דאף על גב דאיכא תנאי הפך רב מכל מקום כיון דלסברת ת"ק דהך ברייתא דקתני בעל קרי טובל והולך עד המנחה מצינן לפרושי דאתייא כרב דתפלת נעילה פוטרת של ערבית אף על גב דיש לפרש פירוש אחר ולומר דסבירי ליה דאינה פוטרת של ערבית כדפרכינן לעיל לאו פירכא הוי דכללא הוא דמצי האמורא לומר קים לי כהאי תנא כפי הפירוש שאני מפרש בו ודו"ק:
תוספות ד"ה אי דצלי כו' דאיכא למימר כו' כתב בחדושי הלכות וז"ל ויש להקשות מאי קא ק"ל מעיקרא דר"י אדר"י דאימא נמי כהאי תירץ דהא דקאמר לעיל כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כו' ודקאמר הכא עד המנחה ותו לא היינו כשדעתו להתפלל אותה בלילה וי"ל דאין יכול לטבול דקאמר רבי יוסי לא משמע דוקא כשדעתו להתפלל בלילה ועי"ל דסמך המקשה עצמו כיון דע"כ דרבנן אדרבנן בהכי מתרצא א"כ דר"י אדר"י ע"כ לא מתרצא בהכי דאל"כ במאי פליגי עכ"ל ותירוץ ראשון אינו נכון דלא גרסינן בדברי ר"י אינו יכול לטבול אלא ה"ג רי"א מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול כמ"ש התוספת פרק כל כתבי דף קכ"א וגם מדברי התוס' דהכא מתבאר דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא מ"מ אם ירצה לטבול ליכא איסורא כיון דאינה רחיצה של תענוג ולכן מחוורתא כתי' השני ודוק:
נזדמנה לו טבילת מצוה כורך עליו גמי פירש"י להגין עליו משטף המים כלומר שלא יגרום למחוק השם וק"ל איך פי' הך פי' דבפ' כל כתבי אסיקו אדעתייהו דפלוגתא דרבנן ור"י בענין הגמי הוא באיסור גרמת מחיקת השם והקשו ע"ז ואסיקו דהגמי הוא לכסות השם משום דאינו יכול לעמוד בפני ה' ערום יע"ש וצ"ע ועי' בס"פ כירה ודוק:
ולענין הלכה בענין טבילה בזמנה הרמב"ם פ"ג דהל' שביתת עשור כתב כל חייבי טבילות כו' וכתב ה"ה ומרן הב"י ז"ל סימן תקכ"ד דדעת הרמב"ם לפסוק כדעת בה"ג דפסק כמ"ד טבילה בזמנה מצוה. ואיכא למידק ממה שכתב הרמב"ם פ"ו מהל' יסודי התורה היה שם כתוב על בשרו ונזדמנה לו טבילה ש"מ כו' וכתב מרן בכ"מ דפסק כת"ק דרבי יוסי יע"ש וק' איך פוסק הרמב"ם כת"ק דר"י והלא ת"ק דר"י ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא כמ"ש בפ' כל כתבי והרמב"ם פוסק כמ"ד טבילה בזמנה מצוה. וראיתי בל"מ שנתקשה בזה והעלה דס"ל להרמב"ם ז"ל כדעת התוס' דאפילו למ"ד לאו מצוה מותר לטבול ביוה"כ יע"ש ולע"ד נראה דא"א לו דרך זה שהרי הרמב"ם עצמו כתב פ"ג דשביתת עשור וז"ל מי שראה קרי בזמן הזה דאסור לטבול כו' ולא אמרו וכו' וכבר ביארנו שבטלה תקנה זו עכ"ל ואם איתא דסבירי ליה להרמב"ם ז"ל כדעת התוספת דטבילה אפילו אינה של מצוה שרייא משום דלא הוי רחיצה של תענוג הי"ל להתיר לטבול לבעלי קריין גם בזמן הזה אלא ודאי עכ"ל דפסק כמ"ד טבילה בזמנה מצוה היא ולפיכך שרי לטבול ביוה"כ לחייבי טבילות הא לאו הכי אסור דרחיצה אסורה אפילו שאינה של תענוג וכ"ת הדרא קושי' לדוכתא י"ל דמ"ש בהלכות יסודי תורה כורך עלי' גמי היינו אם נזדמן לו גמי בנקל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו וזהו כר"י אבל לרבנן אינו טובל עד שיבקש גמי לכרוך עליו דסבוב בגדיו על ה' או שיניח ידו על ה' לא סגי להו לרבנן משום דמשתלי ושקל להו כדאיתא בפרק כל כתבי ודרך זה רמזו הל"מ בסוף דבריו ודחאו ולע"ד נראה דכל מן דין סמוכו לנא ודרך זה נכון יותר מהדרך שבחר הל"מ והמעיין יבחר ודוק:
תוספות ד"ה מפיש חיי רמז לדבר יראה זרע כו'. ודבריהם צריכים תלמוד מה בא ללמדנו דהרי כתב רש"י סגי ומסגי בבנים ובני בנים שכך הסי' יראה זרע יאריך ימים ובספר רצוף אהבה סי' נ"א כתב בזה באריכות דברים מתוקים יע"ש ולע"ד נראה דמ"ש רש"י שכך הסי' כו' כוונת דבריו לפי שלעיל אמר הרואה קרי עונותיו מחולין ופירש"י שם ס"ט הוא יראה זרע יאריך ימים כלומר מן השמים רצו לבשרו בסי' ע"י ראית הקרי שעונותיו מחולין ועי"ז יאריך ימים ולפי סברא זו לא בשרוהו מן השמים רק דכיון דראה זרע ביום כיפור עונותיו מחולין ר"ל דיאריך ימים אבל לא בשרוהו שיהיו לו בנים ובני בנים ורב דימי חולק על זה וסובר דאם לא באו לבשרו מן השמים אלא על מחילת העון ושיאריך ימים הי"ל להראות לו בחלום סי' אחר ומהו זה דבשרוהו ע"י קרי אלא דבאו לבשרו על ב' דברים דמפיש חיי וזה שראה קרי באו לבשרו וגם יהיה סגי ומסגי בבנים שכך הוא הסי' שבשרוהו מהשמים יראה זרע יאריך ימים וכל זה הוא דברי קבלה שיש להם דראית קרי ביוה"כ הוא סי' לדבר זה שיאריך ימים ויתנו לו בנים ובני בנים ולא נפקא להו הך סימנא מכח הכתוב דיראה זרע יאריך ימים דקרא לאו בהכי מיירי אלא אוחזים לשון הפ' כסי' הלכות דעלמא דנותנים בהם סי' לזכור גופי הלכות זהו דעת רש"י אבל התוס' ס"ל דקרא להכי איתא והכתוב רמז ענין זה כהא דאמרי' בעלמא היכא רמיזא וז"ש ורמז לדבר ר"ל הכתוב רומז מי שרואה זרע שהוא קרי מבשרין לו מן השמים שיאריך ימים וגם יהיו לו בנים וחפץ ה' בידו יצלח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |