תוספות רי"ד/יבמות/קיב/ב

תוספות רי"ד יבמות קיב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חרש שנשא פקחת. ופקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכנס ברמיזה. אבל פקח שנשא פקחת ונתחרשה ורצה יוציא רצה יקיים. נשתטתה לא יוציא. נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית. אריב"ז וכי מפשני מה האשה שנתחרשה יציא והאיש שנתחרש אניו מוציא א"ל אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד ר"י ב"ג על החרשת שהשיאה אביה שהאי יוצאה בגט א"ל אין זה כיוצא בה. פי' כמו שהי' הקדושין ברמיזה באל דעת שלימה כך הם הגירושין. ירושלמי מתני' כשקדשה בכסף אבל בבעילה קדושיה מעשה וגירושיה אינה מעשה.

אבל פקח שנשא פקחת וכו'. פי' אע"פ שהי' קדושין גמורים יכול להוציאה בגט משום דאל בעי' דעת אשה בגט ולא גרסי' אבל דהכא נמי רצה יוציא קתני וי"ל דגרסי' לי' וקאי אנתחרש היא. ודוקא חרש מעיקרו יוציא אבל פקח ונתחרש אינו מוציא:

נשתטה לא יוציא לקמן מפרש טעמא. נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית כיון שהי' קדושין גמורים דגט בעינן דעת האיש.

העיד ר"י ב"ג על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה וקבל קדושין והוי קדושין גמורים שהיא יוצאה בגט אע"פ שגדלה ופקע כח האב והיא מקבלת גיטה משום דלא בעינן דעת אשה בגט.

אר"מ ב"ח מ"ש חרש וחרשת תקינו להו רבנן נשואין ומ"ש שוטה ושוטת דלא תקינו להו רבנן נשואין. דתניא שועה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אלמא אפי' מדרבנן לא הוי קדושין. ומהדר חרש וחרשת דקיימא בתקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין. שוטה ושוטת דלא קיימו בתקנתא דרבנן לא תקינו בהו נשואין חרש דלא אתי לכלל נשואין דאורייתא תקינו להו רבנן נשואין ומ"ש שוטה ושוטת דלא תקינו להו רבנן נשואין. דתניא שועה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אלמא אפי' מדרבנן לא הוי קדושין. ומהדר חרש וחרשת דקיימא בתקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין. שוטה ושוטת דלא קיימו בתקנתא דרבנן לא תקינו בהו נשואין חרש דלא אתי לכלל נשואין דאורייתא תקינו לי' רבנן נשואין כדי שלא יבטל מפו"ר. קטן דאתיא לכלל נשואין דאורייתא לא תקינו לי' רבנן נשואין וקטנה תקינו לה רבנן נשואין התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר דאי לא מצי לאנסובי אין מי שישמרנה ויבא לקלקל עמה. ומ"ש קטנה דממאנה ומ"ש חרשת דלא ממאנה. ומהדר דא"כ מימנעי ולא נסבה לה. שהקטנה יש לה גבול עד שתגדל וסבר מפייסינא לה עד שתביא שתי שערות שהיא יוצאת בגט. ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה ואילו חרשת לא אכלה, גזירה שמא יאכלו חרש ופקחת בתרומה דאורייתא. אבל בקטנה לא גזרינן דאפילו אי אכלה בתרומה דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.