תוספות רי"ד/יבמות/קד/א
תוספות רי"ד יבמות קד א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א"ר הי"ל סנדל של זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה א"ל רבינא לר"א מ"ש של זקן העשוי לכבודו דלא דלאו להילוכא עבידי דבי דינא נמי לאו להילוכא עבידי, פי' אותו של זקן הוא מיוחד לתכריכיו וזה של ב"ד נמי מיוחד לחלוץ בו וכיון דאלו להילוכא עבדי יהא פסול כאותו של זקן א"ל אילו מסגי בי' שלוחא דב"ד מי קפיד עלי' דיינא הלכך כיון דלא קפיד עלייהו כאלו להילוכא עביד אבל של זקן קפיד עליהו והלכך לא הוי נעל.
חלצה בלילה כו' . אסיקנא דבהא קמפלגי דמ"ס חליצה כגמר דין דמי ומ"ס כתחלת דין דמי. פי' בפ' א' ידיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה ואמרי' אתם מנה"מ אר"א אר"פ דכתיב ושפטו את העם בכל עת משמע אפילו בלילה. והא מדכתיב ביום הנחליו את בניו דרשו מיני' ביום אתה דן דיני גזילות ולא בלילה הא כיצד יום לתחלה דין לילה לגמר דין. ובחליצה פליגי ת"ק ור"א דר"א סבר חלצה כתחלה דין דמיא שמעכשיו היא רשאית לגבות כתובתה. שכ"ז שהיא ש"י אינה רשאי לגבות כתובתה שכמו שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבעל. כך לא ניתנה לגבות מחיים דיבם כיון שהיא זקוקה לו. ואם מתה קודם שתחלוץ יבמה יורש כתובת' כדאמרי' לעיל בפ' החולץ נמצא שמשעת חליצה היא רשאית לגבות כתובתה. והלכך תחלת דין הוי ובעי' יום. ואם חלצה בלילה פסולה. ות"ק סבר חליצה גמר דין הוי שמיד מורים לה ב"ד להנשא ולמאן. רב ב"ח עבדי עובדא במוק וביחידי ובלילה. פי' מוק הוא מנעל העשוי מלבד קשה ואניו עור. אמר שמואל כמה רב גוברי' דהא גברא דעבדי עובדא כיחידאי דתניא אריב"י אני ראיתי את ר"י בן אלישע שחלץ במוק וביחידי ובלילה וא"כ סתם מתניתין דמכשיר בלילה כר"י ב"א הוא ולית הלכתא כוותי'.
בשמאל חליצתה פסול ור"א מכשר. מ"ט דרבנן אמר עולא ילפי' רגל רגל ממצורע מה להלן בימין דכתיב בי' על בוהן רגלו הימנית אף כאן דימין ומקשה ור"א לא יליף. והתנאי אר"א ענין לרצועה שהאי באוזן ימנית נאמר כאן אוזן ונאמר להלן אוזן מה להלן בימין אף כאן בימין. ופריק רבא אוזן אוזן מופנה רגל רגל לאו מופנה. פי' אוזן אוזן מופנה משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דמצוע עני מיורת לגמרי כדאמרי' בפ"ק דמנחות יד יד לקמיצה. רגל רגל לחליצה. אוזן אוזן לרציעה. וגבי רציעה נמי תרי אוזן כתיב ורצע אדוניו את אזנו ונתת באזנו ובדלת. רגל רגל לא מופנה משני צדדי' אלא מצד א' דמצורע מיור שכל מה דכתוב במצורע עני כתוב בפ' מצורע עשיר, אבל בחליצה ליכא אלא חד ואיצטריך לגופי' וסבר ר"א דמופנה מצד א' למדין אם אין תשובה ואם יש תשובה משיבין ואין למדין ומהכא נפקא לן בכל דוכתי. ואמרי' השתא למ"ד מופנה מצד א' למדין ואין משיבין אל אלמ"ד למדין ומשיבין מאי איכא למימר. ר"א היא שאמר מופנה מצד א' למדין ואין משיבין. וכי לא מופנה מאי פרכת דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת. ואין הל' כר"א דיחדי ורבים הלכה כרבים.
ואם חלצה בשמאל חליצתה פסולה. ומבעי' לי איטר באיזה רגל חולץ מי אמרי דומיא דתפילין ואמרי' במנחות אטר מניח בימינו שהוא שמאלו. וה"נ אע"ג דילפי' רגל רגל ממצורע אטר חולץ בשמאלו שהוא ימינו. א"ד אין דין אטרות נוהג אלא ביד דחזיא למלאכה אבל רגל דלא חזיא למלאכא לא. ורגל האטר שוה הוא לרגל כל האדם. ויש לפשוט שדין אטרות נוהגים ברגל ממאי דאמרינן בבכורות פ' מומין אלו ת"ר אטר בין בדי בין ברגל פסול. ואכתי קמבעי' לי' מן אמרי' דוקא בתפילין אמרי' הכי משים דבעי' ידכה והימין של איטר הוא כהה שלו והלכך מניח בימינו שהיה שמאל אבל בחליצה דבעי ימין י"ל דל"ש אטר מכל אדם. תדע דלא תנאי במצורע דילפי' חליצה מיני' אטר במה הוא מזה כדתניא גבי תפלין ולא בחליצה ולא ברציעה ואל בכל אותם שצריכים ימין למימרא דאטר שהו לכל אדם. א"ו ל"ש דגלי לך בתפילין וה"ה נמי לחליצה ולכולהו:
מתניתין חליצה רקקה ולא קראת חליצתה כשרה רקקה ולא חלצה חליצתה פסולה. חלצה קראה ולא רקקה ר"א אומר חליצתה פסולה ורע"א חליצתה כשרה אר"א ככה יעשה לאיש כתיב כל דבר שמעשה מעכב.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |