תוספות רבי עקיבא איגר/שבת/יט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ שבת יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות קנז] תוי"ט ד"ה מביאו בשבת. למהר המצוה. ותוס' הניחו בקושיא בסוגיין ד"ה שלא ברצון ר"א דהא מ"מ אפשר לקיים שניהם דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת והרשב"א בחידושיו תירץ כיון דמ"מ צריך לחלל שבת במילה גופה מש"ה הכל שרי:

[אות קנח] שם ד"ה על פי עדים. לתני ע"פ א'. עי' בהרא"ש (פ"ק דמציעא סוף סי' ג') שכתב וז"ל ואיכא למימר שלא דקדק התנא בלשונו לשנות עדים ולאשמועינן דע"א לא מהני ואלא אגב רהיטיה נקט דאורחיה בכל דוכתא למיתני עדים ופירוש עדות המועלת לו עכ"ל. וצ"ע מפירכת הש"ס בשמעתין דליתני ואם יש ע"א. ואח"כ מצאתי בעזה"י שעמד בזה הראנ"ח בתשובה (ח"א סי' פ"ט):

ב

[אות קנח] ב במשנה אפילו מחצר אחרת. משמע דמרה"ר אסור וכ"כ המג"א להדיא (בסי' של"א ס"ק ה'). אבל בהר"ן במה שהביא דברי הרמב"ן להוכיח דנשפכו מים שלאחר המילה יכול למולו ולהחם חמין באמצע דבריו כתב ומביא דרך רה"ר וצ"ע ובאמת לכאורה ק' אמאי נימא דאסור מרה"ר דמ"ש מלועס בשיניו דהוי טחינה כלאחר יד דשרי ומ"ש הוצאה מרה"ר כלאחד יד. וגם ק' לי בדברי הרמב"ן שבר"ן הנ"ל דנקט ההוכחה מדשרינן למול אף דיודע שיהיה צריך להביא הסמרטוטין לכרוך על אצבעו להביא מרה"ר דהוי שבות דלא דחי במכשירים אמאי הניח מלהביא ראיה מלועס בשיניו דהוי נמי שבות דהוא טוחן כלאחר יד:

[אות קנט] בר"ב ד"ה אם לא טרף. בדרך שטורפים ביצים בקערה. נראה דדקדק בזה לאורויי דדוקא בכה"ג לטרוף ולערב יפה יפה אסור אבל בלא עירב כל כך שרי וזהו בכלל ינתן זה בעצמו וכדאיתא בסוגיין:

ג

[אות קס] במשנה ספק ואנדרוגינוס. בהרי"ף איתא במתני' ספק בן ז' ספק בן ח' ולענ"ד הוא ט"ס וראוי למחקו וצ"ל כמו שלפנינו בש"ס ספק ואנדרוגינוס וראיה לזה מהא דאמרי' (דף קל"ו ע"א) ואלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת אמאי נימהליה ממנ"פ. ואמאי פריך מברייתא ולא ממשנתנו זו. ולכאורה היה אפשר לומר דצ"ל דתנן וכו' ובאמת הפירכא ממתני'. והיינו מרויחים בזה כי באמת תמוה לכאורה לפמ"ש הטור והש"ע או"ח סי' ש"ל דספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללים עליו את השבת לפיקוח נפשו. והיינו מברייתא הנ"ל דס"ל דסתמא קתני אין מחללים ולא מיירי ממילא א"כ מאי פרכי' נימהליה ממנ"פ הא לא מיירי כלל ממילה. אבל אי הפירכא ממתני' דמיירי ממילה ניחא. ואולם קשה דאיך תלוי הפירכא על רב אדא דאמר דבן ח' מחתך בבשר בעלמא בלא"ה יקשה ממתני' זו דקתני עלה ור"י מתיר באנדרוגינוס דמשמע דבספק מודה והא לר"י דס"ל דמקלקל בחבורה פטור והא דצריך קרא למילה היינו דמה לי תיקון גברא מה לי תקון כלי ולדידיה ס' בן ז' או ח' נימהליה ממנ"פ דאם בן ח' [הוא] וליכא תיקון גברא לא הוי תיקון. ואולי י"ל כיון דצריך למצוץ אח"כ דהוי חבורה דבזה הוי תיקון גם בבן ח' לחיות חיי שעה ולהטור וש"ע הנ"ל דאסור לחלל שבת בפקוח נפשו דס' בן ז'. מ"מ א"א למולו להניחו בלא מציצה לגרום בידים סכנה כמו דאסור להרגו מספק. לזה פריך מדרב אדא דהוי כבשר ואין בו משום חבורה. אך מ"מ האמת יורה דרכו דל"ג במתני' ס' בן ז' והראיה מדאמרי (דף קל"ה ע"א) אמר מר ולא ספק דוחה את השבת לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר ספק בן ז'. ול"ק לאתויי הא דקתני במתני' א"ו דלא גרסי' ליה וממתני' ליכא ראיה די"ל דמיירי בנולד בה"ש. ומה"ט קשה לי על רש"י והרע"ב דמפרשי במתני' ספק בן ח' ספק בן ט'. והרי מסוגיא משמע דממתני' ליכא הכרח לדין זה די"ל ספק היינו נולד לבה"ש וא"כ למה נדחוק דמיירי בס' בן ח' וממילא ע"כ דמיירי במכשירים ואליבא דר"א כדמשנינן אברייתא ואמאי לא פירשו בפשוטו בנולד בה"ש וצ"ע:

ובקושיא הנ"ל דמאי פרכינן ואלא הא דתנא לא מיירי ממילה צריך לדחוק דכוונת הש"ס על הברייתא דערלתו ודאי דוחה את השבת דאמרי' עלה לאתויי מאי (דנולד בין השמשות קתני בסיפא בברייתא) לאתויי הא מתני' ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללים:

[אות קסא] א שם בהרע"ב ד"ה ראב"ע. בין לפני המילה. לכאורה קשה דהיכן מצינו דפליג ראב"ע על לפני המילה וכיון דלת"ק מותר רק זילוף ה"נ לראב"ע ולא פליג רק על לאחר המילה. וכזה הקשה הר"ן על הרי"ף דפסק להלכה דמרחיצים את הקטן לפני המילה ותירץ דהרי"ף פסק כאוקימתא דרבא דלת"ק ג"כ מרחיצים ממש וסיפא דקתני מזלפים היינו ביום ג' עיי"ש. וזהו אינו מספיק על הר"ב דכ' תחלה כאוקימתא דר"י ורב"א דמרחיצים דת"ק היינו מזלפים וצ"ע. ועיין במהרש"א דכתב דלהך אוקימתא דמרחיצים דתנא קמא היינו מזלפין ה"נ מרחיצים דראב"ע היינו מזלפים והוסיף רק דאפילו ביום ג' מזלפין וא"כ אפילו אחר המילה לא שרי רחיצה רק זילוף. אח"כ ראיתי בכ"מ (פ"ב מה' מילה) שכ' על הר"ן הנ"ל די"ל אף לשינויא דמרחיצים דקאמר דת"ק היינו מזלפים מ"מ ראב"ע פליג דמרחיצים כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה ואפי' ביום הג' והיינו כדברי הר"ב:

ד

[אות קסא] ב תוי"ט ד"ה חייב. מתקן הוא. ואף דמל קודם זמנו צ"ל דמ"מ מקרי תקוני גברא דהוא נימול וא"צ עוד למולו. ומ"מ קשה לי הא בכריתות פרכינן עלה דמשנתנו דליפטר מטעם מתעסק ומשני הנח לחבורה כיון דמקלקל חייב מתעסק ג"כ חייב. הרי דמתני' זו צ"ל דס"ל דמקלקל בחבורה חייב. ובסוגיא זו קשה לי דהתינח מתעסק שנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דבכל התורה חייב ורק בשבת פטור משום מלאכת מחשבת אסרה תורה בזה שייך לומר דחבורה כיון דמקלקל חייב ולא בעי' מלאכת מחשבת הוי כמו שאר איסורים אבל מתעסק שנתכוין באמת לחתוך זה אבל סבר שהוא תלוש דכפי מה שהיה חושב היה באמת היתר זה בכל התורה כולה פטור ורק בחלבים ועריות שהיה סבר שהוא שומן או שהיא אשתו חייב שכן נהנה וכך מבואר להדיא בתוס' א"כ ה"נ נהי דמצד מתעסק שחשב לימול תינוק זה ומל זה הדין דחייב התינח אם שניהם לא היה זמנם היום דבשניהם איכא איסור אבל כיון דאחד זמנו היום והוא חושב שתינוק זה זמנו היום והוי מלאכת היתר דהא התורה התירה והוי כמו נתכוין לחתוך תלוש וחתך מחובר ובזה גם בחבורה לפטר כיון דגם בשאר איסורים פטור. ודוחק לחלק דדוקא כסבור תלוש דליכא כלל מלאכת שבת אבל הכא דגם בתינוק שזמנו היום מכל מקום הוי מלאכ' אלא דהתורה התירה זהו לא הוי מתעסק. וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.