תוספות רבי עקיבא איגר/פסחים/ז

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ פסחים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות ל] בהרע"ב ד"ה נטף. והסולת רותחת. גם מקודם גבי נטף מרוטבו על החרס הו"ל לפרש דמיירי בחרס רותח כדאמרינן להדיא בסוגיין. והיינו דבגמרא מקשה אם הסולת או החרס צונן נימא אקורי קא מיקר דתתאה גבר וכשמואל. וא"ת מה מקשה בסולת צוננת נימא אקורי קא מיקר לוקמי כגון שהרוטב ירד עד קרקעות הכלי ועשה גומא והסולת נפל לתוכה והוי עילאה. וי"ל דלשון על הסולת לא משמע כן דהו"ל למתני בתוך הסולת אי נמי י"ל והוא עיקר דמ"מ מקרי הסולת תתאה כיון דהוא במקומו והרוטב נכנס לגבולו הוא גובר ומיקר ובהכי מתיישבת הסוגיא דאיתא תניא כוותיה דשמואל ומייתי שתי ברייתות חדא דתניא חם כו' חם לתוך צונן מדיח ותניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב כו' חם לתוך צונן מדיח ותמהו בתוס' למה לי להביא אידך ברייתא ולמ"ש ניחא דאילו הביא רק ברייתא קמייתא הייתי אומר דמיירי בב' חתיכות ועדיין בחתיכה שנפל לדבר לח כסולת או משקה סד"א דמקרי תתאה כיון דשקועה בו לזה מביא אידך לאשמעינן דאף בכה"ג מקרי החתיכה עילאה: ומה דמביא ברייתא ראשונה ולא השניה בלחוד זהו קשה גם לתרוצם דהתוס' אבל נלע"ד דגם זה לא קשה די"ל דס"ד דרק על אידך ברייתא שייך להקשות אדמיקר ליה בלע כיון דאין צריך להפליט רק להבליע החלב בתוכו אבל בשני גושיים י"ל דכולי האי ל"א אדמיקר ליה מפליט ומבליע לזה מביא ברייתא ראשונה לבאר דגם בזה אמרינן אדמיקר כו' ובעי קליפה ובדרך זה יש ג"כ ליישב תמיהת תוס' הנ"ל די"ל גם להיפוך דסד"א דרק בברייתא ראשונה אמרינן אדמיקר כו' משום דאף אם הוא רק חשש בעלמא אי בלע מ"מ אסור כיון דהוי חשש דאורייתא אבל באידך ברייתא דאף אם בלע ליכא דאורייתא דהא מ"מ לאו דרך בישול הוא למתסר בב"ח מדאורייתא ולגבי רבנן לא חיישינן כולי האי לומר אדמיקר ליה בלע לזה מביא גם אידך ברייתא למפרך עליה אדמיקר ליה בלע. וישוב הראשון יותר נכון. ועכ"פ תמהני על הרשב"א שכתב ומובא בב"י (יו"ד סי' צ"א) ד"ה כתב הרשב"א בתשובה על שיטת רש"י במה שאמרו בבר יונה דנפל לכדא דכמחא ואי צלי הוא בעי קליפה דהכוונה בצלי חם דוקא. וכתב עליו הרשב"א וז"ל אע"פ שהבר יונה שקוע והכמחא צף עליו מלמעלה כו' אינו כצונן לתוך חם כו' ולא זכיתי להבין איך תלה קושיא זו בפירוש רש"י הא גם לאינך פירושי יקשה מברייתא דהכא בשר חם שנפל לתוך חלב ויקשה הא הבשר שקועה והוי תתאה וצע"ג וה' יאיר עיני:

ד

[אות לא] תוי"ט ד"ה חמשה. ונראה דלחם הפנים. בתוס' בסוגיין כתב בשם ריב"א דמדכתיב תמיד ילפינן לה דאפילו בשבת ועיין במהרש"א:

ה

[אות לב] אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים. משמע דבנטמא שניהם אינו זורק והיינו כר"י (בפרק ג' משנה ד' דמנחות) והא דקתני במתני' דמקודם חמשה דברים באין בטומאה היינו דבציבור מודה ר"י כדמסקינן בסוגיין ואף למ"ד דטומאה דחוייה בציבור ובעי ריצוי ציץ מ"מ מדינא ציץ מרצה על האוכלין ורק מדרבנן לא יזרוק ולא אמרי' רק ביחיד ולא בציבור תוס'. אבל באבוד ושרוף אף בציבור לא יזרוק ואף דיעבד פסול כמבואר בסוגיין. ובזה מיושב מה דאמרינן בסוגיא חדא דפסולה דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחילה משמע ומשני הא ביחיד הא בציבור ועיין מהרש"א דלא חש להשיב על קושיא הראשונה ופסולה היינו לכתחילה. ולענ"ד י"ל דבתחלה דמשני כי קאמר ר"י לכתחילה אבל דיעבד לא היינו דשרש הדין דאם אין דם אין בשר הוא לכתחילה דלא שינה הכתוב לעכב ואף בשרוף ואבוד כן (וכדס"ל לר' יוסי באמת) אפילו בציבור אסור לכתחילה כיון דדינא דאורייתא הוא דלכתחילה ל"י. ומש"ה פרכינן דהא פסולה קתני אבל למה דמשני כאן ביחיד כאן בציבור דבציבור אפי' לכתחילה שרי וע"כ זהו רק בטומאה די"ל דציץ מרצה על אכילות ורק מדרבנן ל"י ובציבור התירו לכתחילה. וממילא י"ל דבאבוד ושרוף אפילו דיעבד לא דאם אין דם אין בשר הוא לעכב וכדאיתא כן להדיא בסוף סוגיין. וא"כ י"ל דלשון פסולה נקט משום נשרף. וביותר די"ל דמתני' ס"ל דציץ אינו מרצה על אכילות וקאמר כמדת ר"י היינו לענין היסוד דאם אין דם אין בשר פסולה אבל ר"י לנפשיה סבר דמרצה על האוכלין ומדרבנן לא יזרוק ובדיעבד כשר ודו"ק היטב:

ו

[אות לג] נטמא מיעוט הקהל. הא דנקט ברישא נטמא הקהל או רובו ובסיפא נקט נטמא מיעוט הקהל היינו דבנטמא רובו אף הטהורים עושים בטומאה ובנטמא מיעוט הקהל הטמאים נדחים לפסח שני אבל במחצה ע"מ כולן עושים בראשון הטהורים בטהרה והטמאים בטומאה:

[אות לד] בתוי"ט ד"ה שהיו הכהנים טמאים. שלא יגעו בבשר. דבריהם הקדושים לא זכיתי להבין דהא אין ההיתר כלל משום טומאת בשר כמבואר בסוגיין דבכהנים טהורים והסכין נטמא בטמא שרץ דאף דמטמא לבשר טמאים לא עביד מוטב יאכל טומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת ואם כן כל עיקר תלוי בכהנים טמאים כיון דדחינן כרת דנכנסים לעזרה בטומאת הגוף וגם מ"ש תוס' כיון דאשתרי טומאות אימורין תמוה הא מבואר בסוגיין בכהנים טהורים והסכין טמא מת כיון דהסכין מטמא לגברי עושים בטומאה והא בזה רק השוחט נטמא והזריקה והקטרת אמורים אפשר בכהן טהור אלא ע"כ העיקר כיון דדחינן הכרת ליכנס בטומאה בעזרה וצע"ג. ובתוספות הקשו דבסכין טמא מת ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך לכנס לעזרה. (והיינו דהעבודה בטומאה ליכא דהא שחיטה מותר בטמאין וזריקה והקטרה אפשר בכהנים טהורים). אי נמי יאחוז הסכין בפשוטי כ"ע. ותירצו דאין פנאי לכל הפסחים לשחוט בענין זה ואף להביא סכינים אחרים אין פנאי עכ"ל:

ז

[אות לה] בהרע"ב ד"ה ואח"כ. מרצ' ופטור. וכן פירש רש"י והיינו לשיטתייהו דפירשו דמיירי גם בנטמא הבשר וזה ע"כ רק לענין הפטור מפסח שני דהא אין הציץ מרצה להתיר בשר באכילה. אבל תוס' הקשו ע"ז דהא הגמרא מדייק דוקא נזרק ואח"כ נודע שהוא טמא אבל נודע ואח"כ נזרק לא. וע"כ זהו רק מדרבנן וא"כ היכי מחייבינן ליה בפסח שני כיון דמדאורייתא פטור הוי חולין בעזרה. ולזה פי' הריב"א דמיירי בנטמא הדם וע"ז קאי הדיוקא דנודע ואח"כ נזרק לא הותר הבשר באכילה אבל מ"מ פטור מפ"ש. וכתב עוד מיהו יש ליישב פי' רש"י דהציץ מרצה היינו להקטיר אימורי' ובנודע ואח"כ נזרק אינו מרצה להקטיר אימורים ומ"מ פטור מפ"ש:

[אות לו] בהרע"ב ד"ה הציץ מרצה. שהקריב פסחו. ואפילו בין שחיטה לזריקה:

י

[אות לז] בהרע"ב ד"ה העצמות. וטעון שריפה. ואף אחר שניתותר א"י לשברם ולהוציא המוח לשורפו דכיון דהיה לו שעת הכושר יש בו משום שבירת עצם וגם אף בעבר ושברם ולקח מהם המוח או בפסח הבא בטומאה דיכול לשברם מ"מ העצמות טעונים שריפה דכיון ששימשו לנותר הם ג"כ דינם כנותר:

יא

[אות לח] בהרע"ב ד"ה כל. אין נמנין עליו בפסח. והרמב"ם (בפ"י מהלכות קרבן פסח) פירש למשנתינו דעצמות הנאכלין בשור גדול אחר שליקה מותר לאכלן בגדי הרך היינו דאין בהם משום שבירת עצמות עיי"ש:

[אות לט] בתוי"ט סד"ה המותיר כו'. בפסח שבא בטומאה. דגם זה ממעט מקרא בו בכשר ולא בפסול דמקרי נעשה בפסול כיון דטומאה דחוייה היא בציבור. פירש"י:

יב

[אות מ] בתוי"ט ד"ה מן האגף. הא האגף עצמו נעשה. ודיוקא דמתני' לענין אגף עצמו מוקמי' בסוגיא כאן בשערי ירושלים דאגף עצמו כלחוץ כאן בשערי עזרה דאף אגף עצמו כלפנים חוץ משער נקנור:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.