תוספות רבי עקיבא איגר/נדרים/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ נדרים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

[אות נד] במשנה ואין חכמים מודים לו. אם נפרש כהירושלמי דלר"מ ל"צ שאלה י"ל דחכמים ס"ל דצריך שאלה או דס"ל דלא הוי כלל כתולה נדרו והוי נולד ולא מהני שאלה. אבל אי אמרינן דלר"מ צריך שאלה נלע"ד הא דאין חכמים מודים לו היינו דלא מהני שאלה אבל (אין) לומר דאין חכמים מודים דס"ל דהוי כתנאי ממש וא"צ שאלה. דלישנא דר"מ דיש דברים שהן כנולד היינו אף דהוי כנולד מ"מ אינן כנולד ומהני שאלה משמע דאין חכמים מודים לו במה דחידש ר"מ דאינו כנולד. ומה דכתב הרא"ש בפירושו לפי אוקימתא דר"י דמת מעיקרא ולר"מ צריך שאלה משום גזירה ואין חכמים מודים לו היינו דא"צ שאלה היינו להך אוקימתא דמה דאמר ר"מ יש שהן כנולד היינו דחכמים עשו אותו כנולד אף דאינן כנולד כמ"ש הרא"ש שם וא"כ חידש ר"מ דעשו אותו כנולד מש"ה שייך שפיר ע"ז ואין חכמים מודים דלא עשאו כנולד. אבל לאוקימתא דר"ה מה דאמר ר"מ יש שהן כנולד היינו אף דהם כנולד מ"מ לא הוי כנולד וזהו שחידש ר"מ דאינו כנולד א"כ משמע דחכמים פליגי על זה דהוי כנולד:

[אות נה] הרע"ב ד"ה אמרו לו. צריך התרה. אבל אם נודע שמת או שעשה תשובה מכבר קודם הנדר הוי טעות מעיקרא ואין צריך התרה והוי כההיא מתניתין דפרקין משנה יו"ד ואף דר"י מוקי מתני' דהכא דמת או ע"ת מעיקרא וא"כ גם בכה"ג צריך התרה כמ"ש הרא"ש בפירושו. מ"מ הרא"ש בפי' נקט הגירסא דאין חכמים מודים לו דס"ל דאפי' התרה ל"צ וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים כמ"ש הרא"ש בפירושו ד"ה אלא דר"י (ובאמת תמוה לי הא הרא"ש כתב שם דטעמיה דר"מ דגזרי' מת מקודם אטו לא מת עד אחר הנדר וא"כ מהראוי דהלכה כר"מ בגזרותיו אפילו נגד רבים כדמוכח מההיא [* דכתובות ד"ס ע"ב כנלע"ד] (דפ"ו דכתובות) ואף להגירסא וחכמים מודים לו וא"כ לר"י צריך התרה וע"כ שאני מתני' דלקמן דהכא הוא דשייך גזירה אטו לא מת מעיקרא אבל בכעורה לא שייך גזירה דלא שכיח שתעשה אח"כ נאה וכמ"ש הרא"ש בפירושו שם מ"מ כיון דקי"ל דהלכה כר"ה ומשנתינו במת או ע"ת אח"כ ממילא קיימא כפשטיה דבטעות ל"צ התרה:

[אות נו] בא"ד ובירושלמי מוכח. ובזה אם אח"כ אביה חזר לסורו חוזר ונאסר ואם נשאה ואח"כ חזר לסורו י"ל דמותר לקיימה דנדר היה רק שלא לישא אותה. הראנ"ח בתשובה (סימן ע"ב):

[אות נז] שם תוי"ט ד"ה מת הכלב. מה לי שמת. אף למ"ש התוי"ט בסוף פרקין ד"ה ומעשה בא' בשם הרשב"א דבאשה כעורה כיון שאינה עשויה להיות נאה ל"א דכ"ז שהיא כעורה קאמר היינו דהתם לא שכיח כלל בשום אופן שיבא זמן היתר לנדרו מש"ה אמרי דלא תלה כלל בזמן אבל הכא דשכיח שיסתלק נדרו במיתת הכלב והריגת הנחש אמרי' ומפרשי' לדבריו דכ"ז שהכלב רע בתוכו וכאילו פירש כן להדיא וממילא אף אם נסתלק אח"כ במידי דלא שכיח מ"מ מותר כיון דתלה נדרו רק בזמן שהכלב רע בתוכו שהרי עכ"פ אינו עתה בתוכו כנלע"ד בעזה"י:

ה

[אות נח] תוי"ט ד"ה אמר. ואפילו מיני' דידי' כו'. וע' תוי"ט כתובות (פ"ט מ"ב ד"ה ינתנו) (וע' בדברי רבינו שם (באות פ"ז) מה שהקשה על הר"ן):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.