תוספות רבי עקיבא איגר/מכות/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ מכות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות יג] תוי"ט ד"ה אף. אבל תרומה מותר עד שימרח. תמוה לי דמה"ט גם טבל לא יהיה ברי' דהא קודם מירוח לא חל איסור טבל וצלע"ג:

[אות יד] בא"ד אבל התוס' דחולין. אבל הפוסקים כתבו דבעי' בריית נשמה אלא דגיד ואבר מן החי מקרי בריית נשמה דבא מכח נשמה. והא דנבילה לא מקרי בריה היינו דלא נאסרה מתחלת ברייתה. וכן פסקי' בש"ע יו"ד (סי' ק'). וקשה לי הא דנבילה לא מקרי בריה נפקא מברייתא דחולין אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש במיתתה בכזית ולמידין מזה דלא מקרי בריה לחייב בכ"ש ה"נ לענין ביטול והא י"ל דלענין ביטול מקרי ברי' דנבילה יש בו ג"כ איסור דאינו זבוח להרבה פוסקים ולגבי איסור זה הוא מתחלת ברייתו דמיד יש בו איסור דאינו זבוח. והברייתא דמיירי לענין ללקות בזה הוא דאמרי' דלענין הלאו לא הוי מתחלת ברייתו. ולומר דלענין איסור עשה ליכא כלל דין בריה דסברת רז"ל דבריה לא בטל כיון דתורה אחשביה לענין ללקות עליו בכ"ש. אבל לענין איסור עשה לא אחשביה קרא. א"כ מה הקשו תוספ' לר"ש ערלה וכ"כ לא לבטל. הא לר"ש מעיקרא ליתא כלל לדין בריה לא בטל דהא לא חזינן דאחשבי' דהא לר"ש ממילא כ"ש למלקות:

ד

[אות טו] בהרע"ב ד"ה כל מצות ל"ת. ושחטה או שמתה. זה לגי' הרי"ף דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו אבל לגירסת רש"י ותוס' ר"י ס"ל בטלו ולא בטלו דס"ל דהתראת ספק שמה התראה. דזה מקרי ס' התראה דשמא לא יבטל אבל ר"ל ס"ל דל"ש התראה לזה אמר קיימו ולא קיימו דה"ה אם הזהירו ב"ד לקיים העשה ולא קיימו מיד לוקה וזה לא מקרי התראת ספק כיון דצריך שיעשה מעשה לפטור עצמו ובהכי מיירי מתני' ב' דפרקי' והבא אל המקדש טמא דלוקה אף דהוי לאו הנל"ע דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם אלא דמיירי דהזהירוהו ב"ד לצאת ולא רצה. ולאידך מ"ד דס"ל דלא לקי אא"כ ביטל העשה בידים כגון ששחט את האם אבל לא במתה. צ"ל בטעמא דמתני' הנ"ל דלא הוי נל"ע כיון דהוי לאו שקדמו עשה. ובתוס' שבועות (דף ד' א') ד"ה אבל וכו' ומיהו הא נמי חשיב התראת ספק למ"ד בטלו ול"ב דחשיב התראת ספק אפי' שיבר כנפים. תמוה לי הדמיון דהתראה בשעה ששובר כנפים לאו מלתא דהא עתה אינו עובר על שום לאו אלא דמבטל העשה וההתראה בשעת העבירה דהיינו הלקיחת האם היה ספק שמא לא יבטל העשה בידים. אבל בשבועה דההתראה הוא בשעת הזריקה דבזה לא יאכל עוד ועובר שבועה בזה מקרי התראת ודאי בכל שאתה אומר ששייך התראה בשעה שזורקו לים אז הוי התראת ודאי:

ט

[אות טז] תוי"ט ד"ה והן מוקדשין. וכלאי הכרם חשיב לתרי לאוין. ובטורי אבן בחי' לר"ה בדף (ד' ע"א ד"ה צדקות) כתב דבפשוטו י"ל דהוי ח' לאוין דנזיר הוי ב' לאוין לא יטמא ולא יחלל כדאיתא בנזיר (דף ל"ח). ולשיטת רש"י ותוס' תמוה הא הוי ט' לאוין:

[אות יז] תוי"ט ד"ה ויום טוב. שאל"כ לא היה יכול לחייבו מיתה. אבל ח"כ דלוקין ול"א דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא דח"כ ל"צ אזהרה דהרי פסח ומילה ענוש כרת אף דלא הזהיר. וגם לקרבן ל"צ אזהרה והא דקתני בריש כריתות דפסח ומילה ליכא קרבן היינו דעל אין בו מעשה ליכא קרבן. כך מבואר בסוגיי' שם. ועי' בתוספות בב"ק (דק"ה ב' ד"ה מאי וכו') שכתבו בשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך (דלא ענש אא"כ הזהיר) דפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בי' לאו אף ע"ג דאיכא כרת עכ"ל. הא בסוגיי' אמרי' דקרבן ל"צ אזהרה. וכן בשבועות (די"ח ב' ד"ה ל"ת מנ"ל) כתבו דלא מחייב חטאת אא"כ יש בה לאו מידי דהוי אפסח ומילה עכ"ל וק' כנ"ל. ועי' בתוס' זבחים (דף ק"ו א' ד"ה אזהרה) שהקשו בעצמם כן על פירש"י דהתם. ואפשר לדחוק דתוספות בב"ק ושבועות הנ"ל ס"ל דסוגייא קאי לרבינא דאליביה מצינן למימר דקרבן בעי אזהרה כמ"ש תוספות זבחים שם. ועי' ברש"י (יבמות דף נ"ה א' ד"ה לכרת) וכתב דלא הו"ל לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר. וצ"ל דס"ל לרש"י דרי"צ ס"ל כרת בעי אזהרה מש"ה ס"ל דליכא מלקות בחייבי כריתות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.