הון עשיר/מכות/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ מכות ג

א

ועל אחות אשתו. כל אחות תני בהדי הדדי, משום הכי לא חש לסדר הכתוב, ואזלה לה תמיהת התי"ט:

ב

הטמא שאכל את הקדש וכו'. התי"ט כתב שמכאן ואילך לא יכול לעמוד על סידרן של הלאוין, עכ"ל. ואני בעניי הכנותי איזה טעמים לסדר מצות אלו ואני כותבם כל אחד על מקומו הראוי לו, וזה יצא ראשונה, הטמא שאכל את הקדש נשנה הכא, לסמוך לענייני עריות ענייני קדש, לרמוז שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויק"ר כד, ו):

והאוכל חלב. כתיב ביה (ויקרא ז, כה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנו אשה לה'. והיינו קדש:

ודם. כתיב ביה (שם יז, יא-יב) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר וכו' על כן אמרתי לבני ישראל נפש מכם לא תאכל דם:

האוכל חמץ בפסח. בתר דסיים ענייני קדש השייכים הכא, פתח בפסח הקודם בקרא:

האוכל וכו' ביום הכפורים. דומה לחמץ בפסח, שהזמן גורם איסורו:

והמפטם את השמן. רצה לשנות דין זה אחר יום הכפורים, לרמוז דסיכה ביו"הכ אע"פי שאין בה כרת אסורה כבשמן המשחה, ומשום דבקרא כתיב (שמות ל, לג) איש אשר ירקח כמהו. קודם, ואשר יתן ממנו על זר (שם). הקדימו לסך:

והמפטם את הקטורת. רצה לסמוך המפטמים זה לזה משום הכי איחר הסך. ועוד דבכריתות (דף ה.) טעמא רבא איכא לשנות הקטורת באמצע כמבואר שם בש"ס וכתבה התי"ט ע"ש:

והאוכל נבלות וטרפות. כשסיים העניינים השייכים זה אצל זה, חזר לסדר הכתוב ושנא הטרפה הכתובה בפרשת משפטים (שמות כב, ל), והקדים הנבלה לה, לרמוז דטרפה כנבלה שאינה חיה (עיין חולין מב.):

שקצים ורמשים. אע"ג דאכילת הקדש קודם להם, משום דדומים לנבלה וטרפה המאוסים שנאם אחריהם:

אכל טבל וכו'. היה צריך עתה לשנות ההקדש, וכדי שלא לטעות, סדרו כדרכו בכל המשנה אחר טבל ומעשר:

ג

האוכל בכורים. איידי דסיים בחיטה שהוא הפרי הראשון שבשבעה מינים שמהם מביאים בכורים, שנאם:

קדשי קדשים וכו'. משום דילפו מקרא דילפו הבכורים, נטר להו עד הכא לכללם עמהם:

השובר את העצם וכו'. גם זה מענייני קדש הוא, ושנאו הכא בסוף כל ענייני קדש משום דצריך להאריך בו באבל המותיר וכו', וה"ט נמי דלא שנא בבא דאכל טבל ומעשר וכו' והקדש וכו' מיד בתר עניני קדש השנויים ברישא, משום דהוצרך להאריך בו בפלוגתא דר"ש:

ד

הנוטל אם וכו'. אגב אינו לוקה דסליק במתניתין דלעיל נקט ליה, דהלכה כחכמים דאינו לוקה, אע"ג דס"ל לר"י דלוקה כמו האחרים השנויים בפרקין:

ה

הקורח קרחה בראשו וכו'. מקום זה מתחיל למעלה מפאות הראש והזקן, משום הכי שנאו למעלה מהם אע"ג דכתוב אחריהם:

חמשה (ש)[ע]ל מת אחד. דרך לשרט חמשה שריטות, כנגד חמשה דברים שיש לנשמה אשר עתה יצאה מהעולם הזה, דומים להקב"ה (עי' ברכות י.), משום הכי אפשר דנקט התנא מנין זה:

ו

עד שיכתוב שם השם. התי"ט כתב כי שם הראשון בקמץ. ולא ידעתי למאי אצטריך, דהא ודאי יכתוב שם. ועוד באמרו שיכתוב שם, נראה דבכתיבה הדבר תלוי, ואינו שהקעקע הוא הגורם, שהרי הוא היה עשוי בצורת האותיות שרוצה לכתוב כמ"ש הר"ב, ואם לא קעקע השם אף אם יכתוב השם אינו חייב לר"ש, דאף הוא ס"ל דכתיבה בקעקע בעינן. לכן נראה דשם בצירי בעינן, ומשום דהשם סתם הנזכר במשנה מורה על שם של הקב"ה, הוסיף תיבת שם על דרך כל המוסיף גורע, להורות דשם זה הוא שם ע"א, ולא אמר שם ע"א בפירוש אלא הסתירה תחת שם השם, דומיא דקרא דרמז לנו זה באמרו אני ה' (ויקרא יט, כח) כמ"ש הר"ב:

ח

היה מטמא למתים כל היום. סמך לשותה יין שלא כסדר הכתוב בנזיר, לרמוז דלא נברא יין אלא לנחם אבלים (סנהדרין ע.):

י

ארבעים חסר אחת. לישנא דקרא דקאמר (דברים כה, ב-ג) במספר ארבעים. ולא קאמר ל"ט בפירוש נקט:

ארבעים חסר אחת. ורמז לדבר (שם, ג) ונקלה אחי"ך. שאחי"ך הוא בגי' ל"ט, וזה הוא שיעור הקלון אשר צריך לקבל להיות חשוב משם ואילך אחיך, ואף כי אומדין אותו, מ"מ אותו שאומד חשוב כל"ט. ועוד דל"ט דקרא הוא המספר היותר גדול שיוכל להכותו, וזה הוא ונקלה אחי"ך, שהמלקות היותר גדול שאתה יכול להלקותו הוא אחי"ך, אבל משנעשה אחי"ך בהכאות, אף אם היה יכול לסבול עוד הכאות אי אתה יכול להכותו, כי אחי"ך הוא, ודוק:

יב

כפולה אחת לשנים כזה ואחר כך כופלה כזה ובזה הוו שנים לארבעה, וזה צורתו מבוררת א' לשנים ושנים לארבעה כן כתוב בשערי ציון (תיקון סדר מלקות שער ח), והכי מוכח לישנא דמתניתין, דלא כמ"ש הר"ב והתי"ט בשם ריב"ן. ועיין בשערי ציון (שם) ששם מפורש כל משפטה:

הילך והילך. ידו אחד מצד אחד של העמוד, וידו השנית מצד האחר, והעמוד מפסיק בין שתי הידים, כן נ"ל להוכיח מלשון זה:

יד

והקורא קורא. אילו תנן וקורא אם לא תשמור וגו', איכא למטעי ולומר דוהמכה דסליק מיניה קאי דקורא וכו', משום הכי קתני והקורא קורא ולא המכה. והתי"ט בשם ריב"ן כתב טעם אחר ללשון זה, ולע"ד דוחק גדול הוא, דכמה דינים הם מפורשים בקרא יותר מזה דאנו לומדים אותה מתיבת בקורת (ויקרא יט, כ) ואעפ"כ לא הזכירם התנא בלשון פשטות כזה, אלא בפירוש קתני עושה כך או אומר כך, ואינו אומר העושה עושה כך או האומר אומר כך כי הכא, אלא טעמא דמלתא דהכא דווקא הוא כדכתיבנא:

טו

כל היושב ולא עבר עבירה. כתב הר"ב, דווקא שבאה לידו וכבש את יצרו, ע"כ. ה"ט דלא תנן ואינו עובר דומיא דיושב דהוא הוה, אלא תנן ולא עבר שהוא עבר, דמשמע שבא לידו ולא עבר:

מכות מתחיל בכף ומסיים בריש, היינו רך, כי טובה מרדות אחת בלבו של אדם, אשר על ידי זה בא רך כקנה, יותר מן המלקות. כמשאז"ל (ברכות ז.). ועוד ע"י המלקות עצמה נשבר לבבו ובא רך:

סליק מסכת מכות. לנפשות מזכות:

עת כי לא בלב תקשור אמרי אל מאד זכות.

ברצועת חמור ושור תתיסר בט"ל מכות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.