תוספות רבי עקיבא איגר/כתובות/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כתובות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות לו] במשנה על הגיורת. היינו באונס דאילו במפותה כיון דקנסה לעצמה הוי מחילה כמו במתני' ו':

[אות לז] תוי"ט ד"ה הכותית. וא"ת אמאי לא חשיב נמי אלמנה לכ"ג. בתו' תירצו תחלה ע"ז דבפסולי כהונה לא מיירי והא דלא חשיב מצרי ואדומי משום שיש להם היתר. א"נ דלא חשיב אלא חייבי לאוין אבל קשה דלתני מחזיר גרושתו משנשאת ונבעל' שלא כדרכה (מבואר דס"ל דנשאת וגרשה ג"כ יש לה קנס וזה דלא כמ"ש התוי"ט בפרקין (מ"ג) בשם הטור. והא דלא נקטי משנתארסה היינו דזה אפילו לר"י בן כיפר דס"ל ביבמות (י"א ע"ב) דמחזיר גרושתו מאירוסין מותרת מן הנשואין אסורה וס"ל דבעי ג"כ נבעלה כיון דטעמא דריב"כ דכתיב אשר הוטמאה. ומ"מ דברי תוס' תמוהים דהא מבואר קדושין (ט' ע"ב) דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה וא"כ אין כאן קנס. וכמדומה מצאתי אח"כ הקושיא בס' כתובה). ועוד הו"מ למתני יבמה לשוק (וק"ל אמאי לא נקטי דהו"מ למתני בא על סוטתו שאירסה וזנתה תחתיו שלא כדרכה וגירשה ואח"כ אנס אותה. ואפשר לומר דתוס' רצו להקשות דליתני מה שהוא לאו אליבא דכ"ע אבל סוטה לר"י ב"כ ביבמות שם ליכא לאו בסוטה). וע"ז מסקו דתנא ושייר א"נ דלא חשיב אלא פסולי קהל עכ"ל. ומ"מ אין זה כולל תירוץ על הכל דהא מצרי ואדומי הוא ג"כ פסולי קהל וצריכים לתירוץ הראשון דיש להם היתר או דלא חשיב חייבי עשה:

[אות לח] במשנה הבא על אחותו. בפ"ח דסנהדרין (מ"ז) איתא דבחייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד מצילין אותן ע"י נפשן להורגן כמו שכתב הרע"ב שם. ובש"ס שם הקשו ממתניתין דהכא דמחייב קנס בחייבי כריתות הא אין אדם מת ומשלם (דאף ע"ג דלא אקטל הו"ל כמו חייבי מיתות שוגגים דפטורים לשלם פירוש רש"י). ומסיק דהכא מיירי ביכול להצילו באחד מאיבריו:

[אות לט] שם אע"פ שהן בהכרת. אבל סתם מתני' דפ"ק דמגלה (מ"ה) כר' נחוניא בה"ק דח"כ פטורים מתשלומים כדאיתא בסוגיא דשם (דף ז' ב'):

ב

[אות מ] במשנה ולא יהיה אסון. בתוספות בסנהדרין (דמ"א ע"א ד"ה אבל סקילה וכו') הקשו כיון דקרא כתיב ברוצח מנ"ל בנסקלין ונשרפין דפטורים מתשלומים כדמשמע בסוגיא דסנהדרין שם דלא ילפי' חייבי מיתות מהדדי:

[אות מא] בתוי"ט ד"ה ועל השבויה. אף ע"ג דמדאורייתא כו'. לכאורה י"ל דשאני התם דחזקת היתר שלה מסייע לברי שלה אבל להוציא ממון י"ל דמאורייתא חיישינן שנבעלה. אח"כ ראיתי שכ"כ הפ"י:

[אות מב] שם ד"ה שנאמר וכו'. לענין חובל דמשלם ואינו לוקה. והא דכ' הרע"ב ומפורש כן בסוגייא דמתני' דהכא דיש להם קנס מיירי בלא אתרו בו. הא גם באתרו לא ללקי כיון דאיכא בושת ופגם דזהו חבלה דממונא משלם מלקי לא לקי. ועיין בתו' בשמעתין ד"ה אלמא כו' בת"י דנקט לבושת ופגם דהוי חובל. וצ"ל דס"ל ממונא לקולא וא"כ י"ל דהטעם דהתורה היקל בחובל כיון דהלאו דלא יוסיף הותר מכללו במלקות וכדאיתא בסוגיין וא"כ י"ל דזהו רק לגבי לאו דחבלה אבל הכא דלאו הוא ממזר וכדומה הוי כמו בעלמא דמלקי לקי וממונא לא משלם. וזהו שלא כפסקא דהש"ע חוה"מ (סי' תכ"ד בסמ"ע סק"ג) שחובל בחבירו ביוה"כ אפי' אתרו ביה משלם דבחבלא ממונא משלם מלקי לא לקי הרי דאפילו בלאו דמעלמא אמרינן בחובל דממונא משלם מלקי לא לקי וצ"ע:

ג

[אות מג] תוי"ט ד"ה נערה. טור (סי' קע"ז) עמ"ש לעיל במ"א (אות ל"ט) בתוי"ט ד"ה הכותית דמדברי התוס' מבואר דיש לה קנס. ומ"ש התוי"ט וראיה גמורה ממשנה ד' דפ"ק. לענ"ד אפילו קצת ראיה ליכא דהתם הטעם דהוא נושא אותה בחזקת בעולה דאף דעדים מעידים אותה שלא נבעלה מ"מ חושב דלשבחה אומרים כן כמ"ש תוס' (שם די"ב א' ד"ה שאני) וכיון דהוא נושא אות' בחזקת בעולה לא תקנו לה כתובה רק מנה. משא"כ הכא דלא שייך כן וכיון דמעידים עדים שלא נבעלה מה"ת לא יהיה לה קנס ובפרט באם היתה נדה כשנשאת לחופה ונתאלמנה קודם שתטהר דכתבנו לעיל פ"ק (א"ב) בשם שה"ג דיש לה כתובה מאתים אם כן פשיטא די"ל דגם קנס יש לה:

ד

[אות מד] בהרע"ב ד"ה לכשיוציאה כו'. לכשלא יכנוס כו'. בין שהוא אינו רוצה בין שהיא או אביה מעכבים. והא דהיא יכולה לעכב היינו ביתומה או שבגרה אח"כ דבלא"ה הרי אביה יכול לקדשה בע"כ. ולחד תירוץ בתוס' אף בנערה אף דמיאון דידה אין מבטל הקדושין דאב כונסה באמת מ"מ מהניא מיאון דידה שישלם קנס (ויהיה הפירוש לכשלא יכנוס מדעתה תוספות):

ה

[אות מה] בתוי"ט סד"ה שנאמר כו'. ולא דחי לל"ת. ות"י כ' דהכא בדידה ליכא עשה דהא אי בעי אמרה לא בעינא ליה הלכך אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה. והא דנקט במתני' הטעם דלו תהיה לאשה אשה הראוייה היינו דלאו מיתורא דריש אלא דכתיב ולו תהיה דילפינן מיניה דמדעתה א"כ לא מקרי ראוייה לו דאין עשה דוחה לל"ת דכיון דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. או דמתני' מיתורא יליף ומה דפרכינן וניתי עשה ולדחי לל"ת היינו דדלמ' קרא אתי' לחייבי כריתות דלא נימא כיון דאתרבאי לקנס אתרבאי לנשואין להכי כתי' קרא דלענין נשואין רק בראויי' לו ולהכי פרכינן דנימא דחייבי לאוין מקרי ראויה לו דעשה דוחה לל"ת. תוס'. וביבמות (דנ"ט ב' ד"ה ה"מ ר"מ) אחר תירוצם זה דפירכת הש"ס דדלמא קרא אתיא לח"כ דלא נימא כיון דאיתרבאי לקנס מותר לקיימן כתבו עלה אבל קשה דמשני היכי אמרי' דדחו כגון מילה בצרעת וכו' א"כ למ"ל קרא שלא ישאנה. ולא זכיתי לעמוד על עומק כוונתם בזה דהא אפי' לח"כ צריך קרא דלא נדמי לקנס וגלי לן קרא דמ"מ לנשואין בעינן ראוייה לו וממעטים לח"כ וכן לח"ל כיון דמצד דחייה עשה לל"ת ליכא כיון דכי אמרה לא בעינא ליכא עשה וא"כ בעצמותו אינו ראוי לו וצע"ג:

ט

[אות מו] בהרע"ב ד"ה המית שורי. דקסבר כופרא ממונא. משמע דאילו כופרא כפרה הוי קנס וזה תמוה דהא בב"ק (דמ"א ע"ב) דמשנינן דר"א סבר כופרא כפרה מש"ה אפי' בתם לא הוי קנס עיי"ש. וגם הא בב"ק (מ' ע"א) אמרי' דכ"ע כופרא כפרה וא"כ יקשה ממתני' דהכא דמשלם ע"פ עצמו וכן הרמב"ם פסק כופרא כפרה ואפ"ה פסק דמשלם ע"פ עצמו וצע"ג. וע' בפני משה על הירושלמי (פ"ד דבב"ק ה"ד):

[אות מז] תוי"ט ד"ה האומר כו'. מדתנן בתו של פלוני כו'. בלא"ה מוכח כן דהיכא דלדידיה היא כמפותה מחלה ואי דמשכחת באמר שפיתה אותה ברשות אביה ועתה בגרה דלא הוי מחילה כיון דבשעת ביאה לא הוי דידה כמ"ש התוי"ט (רפ"ד) בשם הר"ן. ואף לשיטת הסוברים דבבגרה קודם העמדה בדין בושת ופגם לאביה מ"מ י"ל דמיירי במת אביה והבת היא יורשת א"כ גם דקדוקו של התוי"ט ליתא דמה"ט נקט פתיתי את בתו של פלוני היינו דבשעת פיתוי היתה של פלוני:

[אות מח] שם ד"ה המית. דאף ע"ג דבכלל כפל יש קרן. היינו דמרישא בפתיתי דמחייב בבו"פ ומ"מ פטור מקנס היינו דכל אחד הוא ענין בפ"ע ואינו כלול הבו"פ בתוך הקנס. אבל כפל דהוא שני פעמים קרן הוי כמו קרן מרובה בזה הוה ס"ד כיון דמחייב במקצת מהכפל דהיינו הקרן יתחייב בכולו. ודוחק, ולהסוברים דבגרה או מת האב עד שלא עמד בדין הבו"פ דאב או דאחיה. י"ל דמדרישא הו"א דמיירי דוקא בגוונא זה דבהודאתו מחייב עצמו בבו"פ להאב או לאחיה ובקנס לדידה בזה פטור מקנס. אבל גנבתי דמחייב הכל לבעלים ס"ד מגו דמהני הודאתו לזה על הקרן יהנה ג"כ על הקנס כיון דהכל לחד גברא:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.