תוספות רבי עקיבא איגר/יבמות/י

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ יבמות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות עח] בתוספות חדשים אדרבה נראה לכאורה. במחכ"ת אין בזה סרך קושיא דהא אם נפרש דאמרו לה היינו בעד מפי עד ממילא משמע דאם לא בא בעלה היתה מותרת להשני א"כ שפיר נשמע דעמפ"ע מותרת להנשא וכדדייקינן בסוגיא הכי דמדקתני בסיפא נשאת שלא ברשות ב"ד מכלל דרישא ברשות ב"ד ובע"א מכלל דע"א מהימן א"כ ממילא אם הרישא מיירי בעמפ"ע נשמע דעד מפי עד נאמן דמשמע דניסת ברשות ב"ד. ופשוט:

[אות עט] תוי"ט ד"ה תצא. אבל התוס' כתבו. ורש"י כתב בשבת (דף קמ"ה ריש ע"ב) דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה:

[אות פ] בהרע"ב ד"ה חולצין. ואחיו של שני חולצין מדרבנן. בגמרא חולצין מדרבנן ולא מייבמים לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ואינו מובן לי כראוי טעמא דמלתא דאחיו של ב' אינו רשאי לייבם. דבשלמא אחיו של הראשון אינו מייבם מדרבנן כיון דלא דייקא כראוי והוי כמו מזיד והיא סוטה מדרבנן שאסורה לייבם. או כיון דמצרכים גט מהשני משום שמא יאמרו גירש הראשון ולפי החשש זו הוא כמייבם גרושת אחיו. אבל אחיו של ב' הא ממנ"פ לענין דנראית כמזידה ואסורה לבועל א"כ אינה אשת אחיו שהיתה בזנות עם אחיו. ולפי החשש שיאמרו גירש הראשון ונשא השני היא מותרת לו ביבום א"כ מאיזה צד נבוא עליו לאסרו ביבום ולא מצאתי מפורש טעם לשבח בזה:

[אות פא] תוי"ט ד"ה מן המעשר. ר"מ היא. ומ"מ הוא רק מקנסא לשויי' כזרה אבל מדאורייתא לא מתסרא זונה ממעשר דלא ילפינן מתרומה לגבי הא משום דמה תרומה לא מפסלא מתרומה אלא בביאה דמפסלא מכהונה אף במעשר נמי לא מפסלא אלא בביאה דמפסלא בה ללויה. בתוס':

ב

[אות פב] תוי"ט ד"ה ופטורה. שאין זו הוראת. ק' לי הא בלא"ה קי"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כמ"ש הרע"ב ריש הוריות אח"כ מצאתי תה"ל שתמה המ"ל כן על הרמב"ם:

ד

[אות פג] בהרע"ב ד"ה ר"י אומר. אשת גיסו אסורה על גיסו. והא דקתני אם מתה ראשונה מותר בשנייה זה מיירי ע"כ בפנויה דאילו בנשואה כיון דאסורה לבעלה מקנסא דהוי כזינתה במזיד אסורה גם לדידיה. תוס' (דצ"ד ב' ד"ה אשת גיסו):

[אות פד] בא"ד דהויא אחות גרושתו. ואף בגיסתו פנויה אסורה אשתו מה"ט. דמ"ה גיסתו צריכה גט שלא יאמרו תנאי היה בקידושין:

[אות פה] תוי"ט ד"ה רי"א. וכתב עוד ולת"ק. וא"כ פליגי בתרתי. הא' דלת"ק בכל ענין אשת גיסו אסורה לבעלה. אף היכי דל"צ גט. ולר"י אינה אסורה אלא היכא דצריכה גט דהוי כמחזיר גרושתו. הב'. דלת"ק אף ארוסתו וגיסו ל"צ גט. דל"ש שיאמרו גירש דהא אף בגירש אסורה לו משום אחות אשתו. ולא חיישינן שיאמרו תנאי היה בקידושין. ולר"י בארוסתו וגיסו צריכה גט. והא דפסיקא לי' להש"ס כן ולא אמרי' דלכ"ע היכא דל"צ גט אין אשת גיסו אסורה לבעלה. ופליגי רק בחדא בארוסתו וגיסו אם צריכה גט היינו מדאיירי ת"ק בשריותו באשתו ובאשת גיסו לא מיירי ש"מ דאשת גיסו אסורה לבעלה אף היכא דל"צ גט. תוס' (צ"ה ע"ב ד"ה וקאמר ת"ק). ובגמ' אר"י אמר שמואל הלכה כר"י מקשה עליה מדקאמר שמואל דיבמה אינה כאשת איש ומיירי בקדשה אחיו. אלמא דלא חייש שמואל שיאמרו תנאי היה בקדושין. ומשני דשמואל אדר' אמי קאי דלדידיה אפי' באשתו וגיסו נמי פוסל ר"י דלא איירי בהנאה כלל. ותמהני טובא. הא לשינוי' דר"א מוכח דלת"ק אף דלא בעי גיטא. מדשרי באשתו דמכל מקום אסורה לגיסו. ומוכח דאף בלא טעמא דמחזיר גרושתו אסורה דהו"ל למידק והוי כזינתה. והא בזה לא מצינו דפליג ר"י אלא דמוסיף דעפ"י בית דין דאסורה לגיסו גם אשתו אסורה לו. אי מטעם כיון דביאתו עשאה פעולה לפסול לאחרים. אי מטעם דנקט רש"י בהאי דמשנינן דלמא אדר"א. דטעמא דר"י דצריכא גט אילו בא גיסו לבד. וא"כ הוא מוסיף דאפילו גט בעי ואסורה אשתו. אבל בזה היסוד דאף בלא גט אסורה לראשון מחמת זונה לא מצינו דפליג ר"י. וא"כ תיקשי איך מתיר שמואל אותה ליבם. ואף לרב תיקשי דבנשאה הראשון מודה. ותיפוק ליה דאסורה מטעם זונה דהו"ל למידק וצע"ג. וד' יחנני וילמדני:

ז

[אות פו] הרע"ב ד"ה רש"א. הלכך לא פסיל. והא דלא מתסרא להראשון משום זונה דמיירי בשוגג או בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא או דבא עליה בעל כרחה דאף דמאמר בעל כרחה לא מהני מ"מ הכא שע"י ביאה לא פלוג רבנן בביאה דיבמה בין מדעתה בין בע"כ. תוס' (לעיל דף נ"א ב'):

ט

[אות פח] תוי"ט ד"ה והשניה. משום ב' יבמות הבאות מבית א'. היינו דמתני' דלעיל (פ"ג) ס"ל דהא דבעלת מאמר לא מתייבמת דנראה כאילו הם ב' יבמות מבית אחד וממילא גם צרתה אסורה ותנא דהכא ס"ל דהטעם דלא מתייבמת דגזרו אטו אשת ב' מתים וגזרו רק עליה ולא על צרתה כך מבואר בתוספות (דף ל"א.) ואך מה דסיים התי"ט וה"ה דתנא דהכא פליג אמתני' דלעיל וכו' ואע"ג דליכא צרה וכו' הם דברים תמוהים דהיכן מצינו פלוגתא בזה וגם מה סיים אפ"ה גזרו משום ב' יבמות הבאות מב"א הא תנא דהכא ס"ל דהטעם משום גזירה אטו אשת ב' מתים. ואולי ט"ס הוא בתי"ט וצ"ל דה"ה דתנא דהכא דס"ל לעיל בפרקין (היינו במשנה ח') דאפי' בליכא צרה בהדה חולצת פליג אמתני' דלעיל (פ"ג) דלפי"מ דס"ל למתני' דלעיל פ"ג דהטעם דמחזי כב' יבמות מב"א ממילא זהו ל"ש רק באיכא צרה אבל בליכא צרה מתייבמת. ואולם להדיא כתבו תוספת לעיל (דף ל"ב) וז"ל ומיהו כי ליכא צרה בהדה נמי אסירא אטו היכא דאיכא צרה כדקאמר התם רבא דאפי' ליכא צרה בהדה לא מייבמה עכ"ל. אבל קשה לי מאד על הוכחתם הא רבא בפרקין דייק כן אמתני' דהכא ואמר הא דאמר רבנן זיקת ב' יבמים מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה ל"ת היכא דאיכא צרה דאיכא למגזר משום צרה דהא הכא ליכא צרה ולא מיבמה. וא"כ י"ל דזהו רק לתנא דהכא כיון דס"ל דהטעם משום אטו אשת ב' מתים וזה ממילא גם בליכא צרה אבל לתנא דלעיל פ"ג י"ל באמת דדוקא באיכא צרה בהדה. וזהו עצמו דברי רבא ל"ת היכא דאיכא צרה ר"ל דהטעם דמחזי כב' יבמות מב"א דהא הכא ליכא צרה ואסורה וע"כ דהטעם דאטו אשת ב' מתים. ואי דדחוק לפרש כן בדברי רבא וס"ל לתוס' דרבא בא להוכיח דאף למתני' דלעיל פ"ג אסורה אף בליכא צרה משום גזירה אטו היכא דאיכא צרה. היא גופה תקשי על רבא כיון דבאמת מתני' דהכא ודלעיל פליגי ביסוד הטעם וכנ"ל א"כ מאי ראי' מהכא לדלעיל דלמא לתנא דהכא דס"ל דטעמא משום אטו אשת ב"מ מש"ה מדינא גם בליכא צרה אסורה ולתנא דלעיל דמחזי כב' יבמות מב"א דוקא באיכא צרה דשייך כן אסורה אבל בליכא צרה לא ול"ג אטו איכא צרה וצע"ג:

[אות פז] בהרע"ב ד"ה אחד בן כו'. לכל האמור למעלה. קשה לי דבכה"ג אמאי השנייה לת"ק חולצת או מתייבמת. הא בדאורייתא חיישי' שמא נשרו כמ"ש הרע"ב לקמן (פי"ג מ"ב) וא"כ כשחולץ להראשונה איך שנייה מתייבמת דלמא הוא גדול ונשרו שערותיו וכשמייבם השנייה עובר משום לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.