תוספות רבי עקיבא איגר/יבמות/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ יבמות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות מא] במשנה ופסלה מן הכהונה. וצריכה חליצה מהאחים דחליצת מעוברת ל"ש חליצה ופרכי' עלה א"ה אמאי פסלה מן הכהונה ומשנינן מדרבנן ולחומרא. ובחי' הריטב"א כתב דטעמא דר"ל דצריכה חליצה היינו מספק דאם בשעה שחלץ לא היתה ראויה לבא לכלל לידה ההוא עיבור כמאן דליתי' וחליצה שחלץ לה כשירה אלא דחיישינן שמא בשעה שחלצה ראויה היתה לילד והולד היה גמור אלא שגרם לה אח"כ איזה סיבה להפיל וחליצה דמעיקרא לאו חליצה היא כלל והא דפרכינן אמאי פסלה מן הכהונה היינו דמשמע דאם נשאת לכהן דתצא ובספק חלוצה לכהן ל"ג בדיעבד. ומשנינן מדרבנן ולחומרא פי' מאן דחזא דחלצה סבר דחליצה כשירה הוא ויסבור דחלוצה כשירה לכהן:

[אות מב] תוי"ט ד"ה החולץ. שהוא רשע. ובתו' כתב דכה"ג הוא מזיד ולאו בר קרבן הוא. גם כתבו די"ל דנקט ונמצאת מעוברת לרבותא דאע"ג דלא היה ניכר עוברה בשעת חליצה ונראה חליצה מעולה אפ"ה אם הולד ב"ק לא פסלה:

[אות מג] בתי"ט ד"ה אין הולד. כיון שנמצאת מעוברת. ע"כ לא איירי אחר ג"ח ולא הוכר עוברה דא"כ בסיפא אמאי חייבים בקרבן הא הוי אונס גמור דמאי הו"ל למיעבד. תוס':

[אות מד] בא"ד דבדיעבד הוי חליצה תוס'. בתוספות איתא ואור"י דנהי דלאו חליצה הוא מ"מ אסור בקרובותי' כיון דמדאורייתא הוי חליצה ועוד דדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן א"צ חליצה אחרת. דאמרינן לקמן וכו' משמע דלא בעי חליצה עכ"ל משמע דספוקי מספקא להו בזה דבתחלה כתב ר"י רק דמדאורייתא הוי חליצה מש"ה אסור בקרובותיה משמע דמדרבנן לא הוי חליצה וצריכה חליצה אחרת אלא דאח"כ הוסיפו ולמדו ממשמעות סוגיא דלקמן דדיעבד אפי' מדרבנן א"צ חליצה אחרת. ותמוה לי דאי רצו לומר דמדרבנן אפי' דיעבד לאו חליצה וצריכה חליצה אחרת וביאור דבריהם דהא דאר"י החולץ למעוברת והפילה א"צ חליצה מן האחים היינו למעוברת והוא אחר ג"ח אף דא"ע ליבום דשמא הולד ב"ק ופוגע באשת אחיו מ"מ כיון דהוי רק מספיקא ואם יבא אליהו דלא יהיה ב"ק מותר לייבם מקרי עולה ליבום אבל תוך ג"ח כיון דאף אם יבא אליהו דאינה מעוברת מ"מ אסרו חז"ל משום הבחנה כמו זקינה ואיילונית זה מקרי א"ע ליבום מדרבנן א"כ איך פריך ר"ל לר"י דלתני אין הולד ש"ק א"צ חליצה מן האחים הא ר"י מודה דצריכה חליצה כיון דחלץ תוך ג"ח צריכה חליצה אחרת וצלע"ג:

ב

[אות מה] במשנה ואם אין הולד. היינו שיחזור ויבעול אבל גט לחוד לא מהני דביאת מעוברת ל"ש ביאה גמרא. והא דבאין הולד של קיימא א"ח בקרבן דמ"מ כיון דהפילה וזקוקה לו למפרע לא מקרי אשת אחיו שלא במקום מצוה אף דבאותה ביאה כשהיתה מעוברת לא נתקיים מצות יבום מ"מ לא מצינו יבמה שתהיה אסורה בשעת נפילה באיסור אשת אח ואח"כ תתייבם. תוספות והראשונים:

[אות מו] במשנה וחייבים באשם תלוי. ומה דלא אזלינן בתר רובא דרוב נשים יולדות לתשעה ונימא דודאי בר קמא הוא ואשת אח בת בנים בעל ולייתי חטאת. משני בגמרא דרוב יולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע לה רובא. וא"ת אכתי איך פסיק ותני דחייבים אשם תלוי והא לפעמים משכחת חיוב חטאת כגון דהוכר עוברה ולא אתרע רובא. י"ל דאם הוכר שוב אין כאן ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. דודאי מראשון הוא דאילו משני לא היה עוברה ניכר דקודם שליש לא מינכר העובר. וכ"מ מדברי רש"י ד"ה וזו הואיל דלא הוכר עוברה שכתב בזה"ל דאי הוכר לא הוי מספקא לן. מבואר דבא ליישב כדברינו. מיהו אכתי קשה לי הא מ"מ משכחת ספק. וכגון דהיבם כנס אותה עשרים יום אחר מיתת בעלה. ואחר ב' חדשים ועשרה ימים מכניסתו הוכר עוברה ולסוף ט' חדשים ממיתת בעלה ילדה והוי ספק בן ט' לראשון והוכר עוברה לשליש של ט' חדשים. או בן ז' לשני והוכר העובר בשליש העובר של ז' חדשים. דהוא ב' חדשים ועשרה ימים. ובזה לא אתרע רובא ולייתי חטאת וצ"ע:

ותמהו בתוס' ד"ה וזו. אמאי יתחייב בא"ת נוקמינה בחזקת היתר ליבם ונימא סמוך מיעוט יולדות לז' אחזקה ואיתרע ליה רובא ונסמוך ארובה דעוברה ניכר לשליש ימיה. והניחו בתימא. ובעניי אף קושי איני רואה. דהא אף להסוברים דקי"ל סמוך מיעוטא לחזקה היינו לחומרא מדרבנן אבל מה"ת לא הוי כפלגא רק לר"מ כמ"ש תוס' בכמה דוכתי ומקורו מהאי דתינוק שנמצא בצד העיסה ואולי כוונתם דמשמע דמתני' ד"ה היא וגם לר"מ חייבי' בא"ת. והיינו אף דלר"מ לא מהני הרוב דחיישינן למיעוטא מ"מ זהו רק מדרבנן כמ"ש תוס' (חולין דף פ"ו). ורק סמוך מיעוטא לחזקה הוא דאורייתא (אליבא) דר"מ. וכ"מ מדלא העמידו קושייתם על המקשן לימא הלך אחר רוב נשים הא הו"ל מיעוט וחזקה נגד הרוב. והיינו די"ל דפרכת הש"ס לרבנן דר"מ דמדאורייתא ל"א סמוך ולייתי חטאת ודוחק:

וביותר קשה לי למה נקטו קושייתם בכה"ג ולא בפשוטו דנימא אוקי רובא דלט' ילדן נגד הרוב דעובר ניכר לשליש ימיו והוי פלגא ופלגא ושוב ניזל בתר חזקה ליבום וצע"ג:

ג

[אות מז] תוי"ט ד"ה יורשי הבעל. בנכסי מלוג. אבל בכתובה מודו ב"ש לב"ה דאין ליורשים כלום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכל שמתה בחיי יבם לא גבו יורשים דילה כתובה דיבם במקום בעל קאי. פירש"י:

ד

[אות מח] תוי"ט ד"ה ובלבד. כתבו התוס' ג"כ. ותירצו עוד דנ"מ באשתדוף נכסי הבעל אחר שגירשה היבם דאינה טורפת כלל מנכסי יבם:

ז

[אות מט] תוי"ט ד"ה ובאבי אביו. גזרוה רבנן נמי בחלוצה. כאן א"צ לזה דאף אילו לא גזרו שניות בחלוצה מ"מ אסורא משום מיתנא דהיא כלת בנו. אלא במה דאסורה לבן בנו דהיא לגבי החולץ אשת אבי אביו שהוא רק שניי'. ולהפוסקים דאשת אחי אבי אביו הוא ג"כ שניי'. ג"כ בלא"ה אסורה משום מיתנא. אלא במה דאסורה לבן אחיו אם מיירי באחיו של החלוץ מן האם ואינו אחיו דמיתנא בזה דאסורה לו דהיא אשת אחיו מן האם דהוי רק שנייה:

ט

[אות נ] במשנה מתה היבמה. וכן מתה אשתו מותר ביבמה דיבמה שהותרה בשעת נפיל' ונאסרה כשהותרה חזרה להיתירה הראשון. והא דלא נקט במתני' הכי דהוי רבותא טפי דאיידי דבעי למתני מת יבם נקט נמי מתה היבמה. תוס':

י

[אות נב] הרע"ב ד"ה לא תחלוץ. מפרש בגמרא. הא דבלא"ה ל"ח שמא תהיה מעוברת ואתה מצריכה כרוז לכהונה. היינו דסתמא קתני אף בגרושה. גמרא. וההיא דלקמן רפט"ז דע"כ לא מיירי בגרושה אף דהתם ג"כ סתמא קתני. התם דאיירי באם אירע מעשה שהלך בעלה למדה"י איירי שפיר דוקא בשאר נשים ולא בגרושה אבל הכא דבא להשמיענו דין כל הנשים שנופלת ליבום ואם היה דין אחר לגרושה הו"ל לפרושי. תוספות (לעיל דף ל"ו א'):

[אות נג] תוי"ט ד"ה היבמה. וספק צרת ערוה. בזה בלא"ה ניחא דהא אם יבא אליהו ויאמר שאינה צרת ערוה בת יבום היא. מהרש"א:

[אות נד] בא"ד מב' אחיות פ"ב מ"ו. לא ידעתי הא התם ג"כ מדאורייתא מתייבמת אלא דחיישינן שמא אידך יבמתו ופגע באחות זקוקתו דאסורה מדרבנן. אלא דהתם גרע מאחות זקוקה דעלמא כיון דאפשר שיתברר ולא תאסר לעולם. והיה מהראוי לדונו בכלל כל שאינו עולה ליבום אלולי הסברא דאם יבא אליהו:

ובזה מיושב לי היטב קושית תוס' (יבמות דף כ"ג ב') דלאביי דקידושין שא"מ לביאה הוי קידושין אמאי נקט ואינו יודע ולא נקט ואינו ידוע דהוי משמע דמעולם לא הוכר והובא בתי"ט (לעיל פ"ב מ"ו). והיינו די"ל דהוי רבותא דלא מיבעי בלא הוכר מעולם דהיינו דאמר אחד מכם דלא אפשר שיתברר לעולם וכיון דהוי רק מדרבנן א"ע ליבום וכנ"ל מש"ה מתירים בחליצה כמו אחות חלוצתו וכדומה אבל בהוכרו ולבסוף נתערבו ס"ד כיון דאפשר שיתברר נידון ביה דכל שאינו עולה ליבום כמו ביבמה תוך ג"ח לזה קמ"ל דאפ"ה חולצת דבת יבום היא באם יבא אליהו. ונכון מאד בעזה"י:

[אות נא] במשנה אחד גרושות. בסוגיא דגיטין (דף י"ח ב') אתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה וכו' והלכתא משעת כתיבה. ומסתפקנא אם משעת כתיבה ממש אם משעת חתימה כדאמרי' שם מקודם מאימתי מוציאין לפירות ר"ל אמר משעת כתיבה ופירושו חתימה. ונלע"ד דמוכח דמשעת כתיבה ממש מדמכשיר ר"ש במתני' נכתב ביום ונחתם בלילה ואמאי לא פסיל משום חששא דתנשא בגט זה ביום צ' מיום הכתיבה ובאמת חסר יום א' דהא נחתם למחרתו. בשלמא על רב דאמר משעת נתינה ליכא קושיא די"ל דע"מ מפקי לקלא דלא נמסר ביום הכתיבה ותצטרך לברר יום מסירת הגט אבל למה דקיי"ל משעת כתיבה אם נימא דהיינו חתימה אף אם יהיה קלא דלא נמסר ביום הכתיבה מ"מ מתירים לה להנשא בכלות ג"ח מיום הכתיבה דמסתמא ביום שנכתב נחתם ונפק מיניה קלקולא אלא ע"כ מוכח מדר"ש דמונין מיום הכתיבה ובזה לא מצינו חולק על ר"ש:

אמנם לכאורה משמע בהיפוך דהרי הרי"ף כתב בסוגיא דשם דאיכא למ"ד דקי"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה כמו דפסקי' הכא לענין ג"ח מיום הכתיבה א"כ כיון דמדמי להדדי מבואר דמפרש ההיא דמונין משעת כתיבה היינו ג"כ חתימה ובזה לא פליג הרי"ף על שיטה זו אלא דדחי ראייתם ומחלק דאינו דומה פירות לזה ובפירות קי"ל עד שעת נתינה אבל מ"מ משמע דביסוד זה דס"ל להך מ"ד דמשעת כתיבה היינו חתימה גם הרי"ף מסכים:

אך י"ל דהא בהא תליא דדוקא להנך פוסקים דמדמי פירות להבחנה שפיר י"ל דמשעת כתיבה היינו חתימה ואי דתקשי מ"ט דר"ש דמכשיר מוקדם הא יש לחוש לענין איסור הבחנה. די"ל דבאמת ס"ל לר"ש דמונין מיום הכתיבה ממש. והא דאנן קי"ל משעת חתימה היינו דממילא פליגי רבנן על ר"ש בזה דכמו דפליגי עליה בפירות וס"ל משעת חתימה ה"נ לענין הבחנה. וא"כ ליכא פלוגתא חדשה אלא דהוי חד פלוגתא להבחנה ולפירות דכי הדדי נינהו ולר"ש משעת כתיבה ולרבנן משעת חתימה. וכ"ז להך איכא מ"ד דמדמי פירות להבחנה אבל למה דסתר הרי"ף דהבחנה אינו דומה לפירות דבפירות קי"ל משעת נתינה ובהבחנה משעת כתיבה ממילא מוכח דכתיבה ממש הוא כיון דמדר"ש מוכח דמיום הכתיבה ממש ממילא קי"ל כן דהא לא מצינו חולק ע"ז דממה דפליגי רבנן עליה בפירות אין ראיה דהא ממילא פירות שאני דגם משעת חתימה אינם לו. והוא נכון לכאורה. ולפ"ז ק' להך איכא מ"ד הנ"ל ממה דאמרינן בסוגיין ת"כ דשמואל הא לרב ניחא ג"כ הך ברייתא דהא רב דאמר משעת נתינה היינו דס"ל כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה והיינו דס"ל כן לת"ק דנכתב ביום. אבל לר"ש ג"כ ר"י ס"ל דמשעה שנתן עיניו וא"כ י"ל דהך ברייתא כר"ש אבל להלכה פסק רב כרבנן:

והנה לכאורה לפי ההלכה דקי"ל דמונין משעת כתיבה יש לנו טעם חדש על תיקון הזמן בגט כדי שלא תצטרך להתעגן יותר מדינה דע"י זמן כשתרצה יכולה להנשא בכלות ג"ח מהזמן כתיבה ולא תפסיד הזמן דמשעת כתיבה עד נתינה. וצ"ל דאם אין כתוב בו זמן מדינא אסורה עד ג"ח מיום הנתינה דשיעור ג"ח מתחילים מיום דמוכח בגט זמן הכתיבה כדאמרי' זו זמן גיטה מוכיח עלה אבל אם לא יהיה זמן בגיטה דמוכיח עלה מדינא מתחילים ג"ח מיום הנתינה. ואי דמ"מ מהני הזמן בכדי שלא יעכבו הב"ד אותה מלהנשא בטענה שלא נתן לך הגט עד עתה. ובממנ"פ אם נאמנת להתיר עצמה לומר דהנתינה היה מקודם וכלו הג"ח. א"כ צריך הזמן שלא תשקר ותאמר שנתגרשה מכבר ואם אינה נאמנת צריך הזמן לטובתה שעי"ז מותרת אחר ג"ח. י"ל דבאמת א"נ ומ"מ ל"צ לזה זמן דהא יכולה לילך לב"ד ביום הנתינה. וזהו לשיטת תוס' בההיא דאמרי' ר"י מ"ט לא אמר כר"ל. קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה דיכולה לברר עיי"ש. אבל לפירוש רש"י שם קשה. והנ' להפוסקים דאפי' מוקדם ממש שהקדימו הזמן כשר לגרש ע"י שליח וע"כ הא דל"ח דתנשא בסוף ג"ח מזמן הנכתב בגט דלזה לא מהני במה דע"י שליח יש לו קול דמה בכך דנדע דלא נמסר ביום שנכתב הא מ"מ יהיה הדין להתירה להנשא דהא קי"ל דמונין מיום הכתיבה וכיון דבאמת הקדימו הזמן תנשא באיסור ע"כ צ"ל דלא החמירו כ"כ לענין חשש הבחנה וכ"כ הפ"י אבל עדיין ק' לי כיון דעד הנתינה דר עמה כאיש עם אשתו ממילא יפסול הגט כיון דהזמן מוקדם הוי כבא עליה בין זמן הכתיבה לנתינה דפסול מדין גט ישן דיאמרו גיטה קודם לבנה ואף בדיעבד כה"ג תצא היכי דבודאי בא עליה כמ"ש תוס' גיטין (דף כ"ו ע"ב) ד"ה לכשאכנסנה) וצע"ג:

[אות נה] תוי"ט ד"ה וכן כל. ואצרכוה להמתין כל ג"ח. בתוס' (דף ל"ז א') הקשו דאכתי אם תלד לו' חדשים ויום א' או אפילו ג"י יהיה ספק אם הוא בן ט' לראשון ולא נקלט הזרע עד יום הג' או שהוא בן ז' לאחרון וילדה למקוטעים ותירצו דכל כך לא היה משתהי הכרת עובר של הראשון עד שליש ימיה מן השני עכ"ל וזה תמוה דעדיין ק' ביבמה איך מתייבמת אחרי ג"ח מיום המיתה דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ובאמת תוך ימים מועטים יהיה ניכר עוברה ופגע באיסור אשת אח. אחר כך מצאתי בת' נ"ב (סי' ס"ט) שהביא קושיא זו בשם הרב טרטקוב זצ"ל:

יג

[אות נו] תוי"ט ד"ה כל שאר בשר. וקשיא לי. במחכ"ת הג' אשתמיטתיה דברי רש"י ותוס' במקומם דרש"י פי' בסוגיי' (דף מ"ט ריש ע"ב) דבאמת הך דהכא פליגא אמתניתין דלעיל ותנאי הם אליבא דרע"ק וכך מבואר להדיא (בדף צ"ב א') דאמרינן הך תנא דרע"ק דאמר חייבי לאוין דשאר וכו' ופירש"י שם דהיינו הך רע"ק דמתני' דהכא. עכ"פ מבואר דתנאי הם אליבא דרע"ק אם כן יש לומר דסתמא דלעיל ס"ל דאליבא דרע"ק בכל ח"ל הולד ממזר. ותוס' בשמעתין ד"ה הכל מודים וכו' ס"ל דמחזיר גרושתו מיקרי חייבי לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות. וא"כ מתני' דהכא ודלעיל ל"פ. אבל מ"מ האמת יורה דרכו דאיכא תנאי אליבא דרע"ק דס"ל דמכל ח"ל הוי ממזר וכדאיתא להדיא (בסוגיא בדף צ"ב) וכמבואר ג"כ בסוגיין דר' סימאי אמר מן הכל היה עושה רע"ק ממזרים:

ואדרבה על הרמב"ם בפי' יש לעיין דלא משמע כן מסוגיא דהכא דאמרינן עלה דמתני' מ"ט דרע"ק אלמא מהני וכו' ולר' סימאי וכו' משמע להדיא דלמתני' דהכא דוקא בשאר הוי ממזר. וכן ההיא סוגיא (דף צ"ב) דאמרינן הך תנא דרע"ק דאמר ח"ל דשאר. ואם נפרש למתני' כל שאר וכל שהוא בלא יבא א"כ היכן מצינו תנא דסבר אליבא דרע"ק דדוקא ח"ל דשאר. א"ו העיקר כרש"י ותוס' דמתני' דהכא שאר דוקא קתני ומתני' דלעיל אי כפירש"י דפליג אהך דהכא אי כתוס' דמחזיר גרושתו מקרי שאר. וברור:

[אות נז] תוי"ט ד"ה שהוא בלא יבא וכו'. ומדכתיב ולא. חוץ מאלמנה לכ"ג לר' סימאי ולר' ישבב אפי' אלמנה לכ"ג ואפי' חייבי עשה נפקא ליה מולא. גמרא ורש"י. ותמוה לי האיך ילפינן אלמנה לכ"ג משאר לאוין. והא לאו דאלמנה אינו שוה בכל וכה"ג אמרי' בכתובות (דף למ"ד ע"א) ולר' ישבב וכו' א"כ בעולה לכה"ג ומ"ש דהו"ל עשה שאינה שוה בכל וכו' היכי דאמרי' דבעולה לכ"ג אין למדים משארי עשה דאתרבי מולא משום דא"ש בכל א"כ ה"נ נימא באלמנה לכה"ג דאין למדין אותו משארי לאוין דאתרבי מולא כיון דא"ש בכל וצ"ע:

ואולי יש לומר מזה דעשה דבעולה לכה"ג היא רק עליו ולא עליה. והטעם י"ל דמה דהוזהרו כשירות להנשא לפסולים ילפינן מדכתיב לא יקחו כדאיתא במסכתין (דף פ"ד ע"ב) וא"כ גבי עשה דבתולה דכתיב יקח בלשון יחיד מש"ה היא אינה מוזהרת. ועי' בתוס' במסכתין (דף ה' ע"א ד"ה ואכתי אצטריך). היכא דמוזהרים כהנים ולא ישראלים לא מקרי כ"כ אינו שוה בכל ורק מה דכהנים עצמם מצווין רק האנשים ולא נשים כגון טומאת כהנים זהו מקרי אינו שוה בכל וא"כ י"ל דרק בעולה לכה"ג אין למדין משאר עשה דקיל הרבה דאינו נוהג בנשים דהיא אינה מוזהרת אבל אלמנה לכה"ג דהלאו גם עליה שפיר ילפינן מאנוסת אביו. וא"ת הא כתב התוס' שם דאלמנה מן הנשואים מש"ה לא אתי עשה דיבום ודחי לל"ת ועשה אף דא"ש בכל מ"מ לא דמי לזקנו כיון דגם נשים מצווים. ואם כדברינו גם בעשה דבתולה אין הנשים מצווים. י"ל דמ"מ שפיר כתב דלא דמי לזקנו דשם הלאו והעשה שניהם אינם שוים בכל. משא"כ באלמנה אף דהעשה א"ש בכל מ"מ כיון דהלאו שוה גם בנשים הוא חמור מזקנו. וצ"ע לדינא וע' מל"מ (ריש ה' מכירה). ולדברי י"ל דכמו דאמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה. ה"נ אמרינן דעתה דידה על גמר ביאה והיא דאינה מוזהרת לא הוי כאילו פירשה להיות נקנית בתחלת ביאה. ועיין בתוס' חגיגה (דף י"ד ב' ד"ה בתולה) דנקטה בפשיטות דבעולה לכ"ג גם היא מוזהרת ואולם אין מובן לי דברי תוס' שם דמה הועילו בתירוצם מההיא דראוה מעוברת דהא התם היא א"נ לר"י גם לגבי עצמה ול"א דאם נבעלה לפסול ונתחללה גם היא מוזהרת לכהן ונאמנת:

[אות נח] תוי"ט ד"ה כל שחייבים עליו כרת. ולהכי הדר כתביה במשנה תורה משום למסמך. זהו מלשון רש"י. וכן בתי"ט כל שחייבים עליו מיתת ב"ד וכו' אלא לא יגלה לגופיה לר"י לחייב באנוסת אביו ולרבנן לחייב שני לאוין בשומרת יבם של אביו ג"ז מלשון רש"י. מזה יש ללמוד דלר"ש התימני איירי לא יגלה בש"י ש"א ומ"מ ל"צ לומר לעבור בב' לאוין אלא דכתבה למסמך ללא יבא ממזר לאורויי דיש ממזר מח"כ והא דאמרינן בריש מסכתין וכן בר"פ נושאין דלרבנן מיירי בש"י ש"א ולעבור בב' לאוין היינו כי היכי דתיתי גם לר' יהושע דלדידיה דלא יבא ממזר קאי ארישא דלא יקח ע"כ לא יגלה קאי אי לאנוסת אביו אי לשיש"א ולעבור בב"ל. והיה מיושב לי בזה הא דהרמב"ם והסמ"ג והחינוך לא הביאו כלל דעל ש"י ש"א חייב בב"ל אף דקי"ל דמותר באנוסת אביו וע"כ דלא יגלה בש"י ש"א היינו למה דקי"ל כר"ש התימני אתי' קרא דלא יגלה להסמיך ללא יבא ממזר וכנ"ל. אולם לשיטת תוס' בשמעתין הוא להיפוך דלר"י לא יגלה מיירי בשיש"א ואתי קרא לאורויי דמלא יקח עד לא יגלה דוקא ולאתויי שארי מיתות ב"ד הוא דהוי ממזר אבל מלא יגלה ואילך דהיינו ח"כ לא הוי ממזר דלא נימא ללמוד ח"כ בהיקישא דר' יונה דהוקשו כל עריות זה לזה ולר"ש התימני לא איצטריך לא יגלה דלהסמיך לל"י ממזר לאורויי דיש ממזר בח"כ בלא"ה ידעינן מהיקישא דר"י וע"כ משום לעבור בב"ל עיי"ש היטב וא"כ לדידן דקי"ל כר"ש התימני קיימא הדין דעל ש"י ש"א עובר בב' לאוין וכן נקט היש"ש פ' נושאין (סימן ג'):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.