תוספות רבי עקיבא איגר/גיטין/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ גיטין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות צב] במשנה ר"א מתיר. בסוגיא איתא ברייתא מודה ר"א באמר חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחד מהשוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. והפוסקים השמיטוהו דכיון דקי"ל כרבנן הגט בטל לגמרי. ותמהני הא נ"מ לדינא גם לדידן באומר חוץ מנכרי ועבד דלא הוי שיור כדאיתא במתני' ב' ובכה"ג בנשאת לאחר ומת או נתגרשה תהיה מותרת לנכרי ועבד שנתגיירו ושנשתחררו דלענין זה קיימא דר"א כיון דאפסקה אפסקה וצ"ע (*ובזה תהיה מיושב קושית תוס' (ד' פ"ג ב' ד"ה מודה). אך הא אמרינן בסוגיא דהשיב ר"ש ב"א ע"ז עיי"ש). ובאמת מה"ט קשה לי בסוגיא דאמרינן דבר אחר הרי שהיה זה שנאסר כהן וכו' אלא בחוץ. דאיך יתרץ זה ר"ע לנפשיה הא בחוץ מנכרי גם לדידיה הוי גט כיון דשייר לנכרי אסור לנכרי משום א"א דאילו פנויה לנכרי ליכא איסור דאורייתא כמ"ש תוס' (ספ"ק דיבמות) אבל זו אסורה מדאורייתא משום א"א לאחר שיתגייר ג"כ אסורה לו. ויקשה ג"כ דבחוץ לפלוני דאינו גט ואסורה לכהן משום צד גירושין. מכ"ש בחוץ לנכרי כיון דנשאר צד א"א לנכרי דתתסר לעלמא משום צד א"א. וכן פירכא דר' יהושע דמקיש קודמי הויה שנייה לקודמי הוי' ראשונה דלא היה בה צד אישות תקשי לנפשיה מבחוץ לנכרי וצ"ע:

[אות צד] תוי"ט ד"ה וחכמים אוסרים. זוהי דעת הרמב"ם. אין זה מוכרח דהלא גם רש"י ותוס' ס"ל כן בסוגיא אבל לא מטעמיה דהרמב"ם אלא מטעם דגזרינן ע"מ אטו חוץ דבחוץ אפי' בע"פ פסול מדאורייתא וא"כ י"ל דגם דעת הרע"ב כן. וע' ברשב"א ור"ן דכמה פוסקים ס"ל דבחוץ בע"פ כשר מדאורייתא ופסול רק מדרבנן אטו בכתב ובע"מ בע"פ כשר דהוי גזירה לגזירה וכמו שכתבתי בסמוך:

[אות צג] במשנה ויאמר לה הרי את כו'. אבל אם יאמר לה סתם הר"ז גיטך לא מהני כיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני אי אמר בתר הכי הר"ז גיטך לא מבטל מה דאמר מעיקרא בהדיא. הר"ן. אבל הרמב"ם כ' או יאמר הר"ז גיטיך:

[אות צה] תי"ט ד"ה יטלנו ממנה. הואיל וקנאתו בנתינה. ואם נתן לה גט בתנאי ואח"כ רצה שתתגרש בלא קיום התנאי כ' הרשב"א פ"ז דגיטין (בדף ע"ב ב' בד"ה אצטליתא דוקא). דא"צ ליטול ממנה כיון דאי בעי לא מקיימא תנאה ונמצא גט בטל בבטולו של תנאי ולא קנאתו לפסול מכהונה. כ"כ הר"ן והה"מ (פ"ח הל' כ"ג מה"ג). ומלשון הרשב"א משמע דבתנאי דאם ירדו גשמים דאין בידה לבטל התנאי צריך לחזור וליטול ממנה ולדידי צ"ע הא יכול לומר אח"כ הר"ז גיטיך מעכשיו בלי תנאי ובדרך ממנ"פ אם יתקיים התנאי ממילא מגורשת למפרע ואם לא יתקיים התנאי ממילא בטל הגט למפרע ולא קנאתו לפסול מכהונה ותהיה מגורשת מעתה. וצלע"ג:

[אות צו] הרע"ב ד"ה וחכמים אוסרים כו'. אבל אי אמר כו' על מנת שלא תנשאי כו'. ואפי' אמר על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לפלוני. מסקנת רוב הפוסקים. ואם נישאת לאחיו של אותו פלוני ומת אינה פוטרת צרתה דאינו דומה לאחות אשתו כיון דעתה אינה ערוה עליה אלא דא"י לעבור על תנאי ואם יעבור ויקחנה בטלה האישות למפרע ולא הוי צרתה. והיא עצמה מסתפק הרשב"א ריש יבמות אי צריכה חליצה או לא:

[אות צז] בא"ד שלא נכתב התנאי בתוכו פסול. והא דקתני במתני' ואם כתבו בתוכו דמשמע דוקא בכתבו ממש וגם משמע דדוקא בחוץ דמזה מיירי מתניתין אבל בתנאי אפילו בכתבו בתוכו וכן בחוץ בלא כתבו בתוכו כשר. היינו בלאחר התורף דבזה לא פסול אלא בב' לריעותא דכתבו בתוכו וכן בחוץ דגזרינן אטו לפני התורף. אבל בתנאי דעלמא דלפני התורף לא פסול רק מגזירה דאטו חוץ בלאחר התורף כשר דהוי גזירה לגזירה וכן בחוץ בע"פ לא גזר אחר תורף אטו לפני תורף אבל לפני תורף אף בתנאי ובע"פ פסול. ודעת הרבה פוסקים דלפני התורף לא פסול אלא בחדא לריעותא דהיינו בחוץ בע"פ או בתנאי בכתב ובלאחר התורף בעי' ב' לריעותא חוץ ובכתבו:

ב

[אות צח] במשנה ולכל מי שיש כו'. ובכלל הזה באומר חוץ מפלוני והוא קטן כיון שיש לה עליו קדושין כשיגדיל. ובחוץ לנולדים וחוץ מבעל אחותה איבעיא דלא איפשיטא דאפשר דהוי שיור דעתידי דמתילדי וזמנין דמתה אחותה וחזיא ליה ושאני לנכרי ועבד דגירות ל"ש. ומלשון רש"י דדייק חוץ לפלוני והוא קטן משמע דאילו אמר סתם חוץ מקטנים לא הוי שיור דאינו משייר רק על הזמן שהם קטנים ואז בלא"ה אין להם קדושין בה. ואולם תמוה לי מסוגייא דאמרינן א"ל תניתוה חוץ מעבד ונכרי אם איתא עבד ונכרי עבידי דמגיירי. הא י"ל חוץ מנכרי ועבד לא מיירי באמר חוץ מפלוני והוא נכרי או עבד. אלא באמר חוץ מנכרי ועבד ושייר רק לזמן שהם נכרים ועבדים וכשיתגיירו יהא הגט מתיר להם וצע"ג:

ג

[אות צט] תי"ט ד"ה רי"א כו'. וטעמא משום דאמרינן בגמרא דפליג ת"ק ור"י. אין זה מוכרח דהא אם זהו טעמא דהרע"ב הו"ל לפרש ג"כ דבעי' דוקא מנאי דבלא זה אינו מוכח דמגרשה ממנו כדאיתא בריש נדרים (דף ו') (*הרע"ב לא נתן טעם אלא על ודין) לזה נראה יותר בכוונת הרע"ב דס"ל כדאמר רבא שם דגם רבנן דס"ל דידים שאין מוכיחות לא הוי ידים אלא דס"ל דהוי מוכיח (*מן הענין דלגבי ודין מוכח דאין אדם מגרש בדיבורא ולגבי מנאי מוכח דאין אדם מגרש אשת חבירו) וא"כ ראוי לפסוק כרבנן אלא דלענין ודין הוא איבעי דלא אפשיטא בסוגייא אי בעי ודין והיינו דמספקא לן הלכתא כמאן דדלמא מסתבר טעמא דר"י בזה דלא מיקרי מוכח. אבל לענין מנאי דלא מבעי לן קי"ל כרבנן לגבי דזהו מקרי מוכח. דאין אדם מגרש אשת חבירו. ורק לגבי ודין חזינן דמספקא להש"ס דדלמא זהו לא מיקרי מוכח ממה דבדבורא לא מגרש ע' בר"ן (ריש נדרים). וברור:

[אות ק] תי"ט ד"ה גופו של גט. אלא ערוה שיש בה הויה כו' משא"כ בשחרור. אין זה מספיק אלא לאביי דאמרינן אליביה (פ"ק דנדרים) דר"י ס"ל ג"כ דידים שא"מ הוי ידים ורק בגט משום דבעי' כריתות וליכא. ואפשר דהירושלמי ס"ל כאביי. אבל לרבא דטעמא דר"י דבכ"מ ידים שא"מ לא הוי ידים וכדנקט התי"ט בקושייתם ממילא גם בשחרור אף אם לא בעינן כריתות מ"מ לא מהני דהא בכל מילי ידים שא"מ לא הוי ידים. גם על עיקר יסוד זה דבשחרור ל"צ כריתות קשה מסוגיא דגיטין ד"ט א' דאמרי' גבי שחרור בעי כריתות. והעיקר פי' הירושלמי כמ"ש הק"ע והפ"מ דקאי אמתני' דלעיל חוץ מאבא ומאביך דלא התפיסה התורה שם כריתות רק נגד יש בו הויה. אם משיירו לא הוי כריתות אבל לא אם משייר למי שאין בו הויה. וברור:

ד

[אות קא] במשנה ואין בו זמן. אף דזמן הוא משבע חקירות דבעי' מן התורה בכל עדות כדאיתא (רפ"ד) דסנהדרין מ"מ כמו דתקון רבנן בממון דלא בעינן דו"ח משום שלא תנעול דלת ה"נ בגט תקנו כן וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. נ"י (רפ"ד) דסנהדרין:

ה

[אות קב] תוי"ט ד"ה היה כתוב טופס. דאל"ה הראשון מוקדם. כ"ה בסוגיא וק' לי הא מוכח מתוכו דהוא מוקדם כיון דחתימת עדים אחר זמן המאוחרים והוי ככתבו קודם חתימתן לא כתבנו בזמנו רק בזמן פלוני. וצע"ג:

ו

[אות קג] תוי"ט סד"ה ושנים עדים עברים. והאב על השני. אע"כ דמתני' מיירי דלא כתב עד וא"כ בין כתב ראובן בן תחת הראשון בין כתב ראובן תחת הראשון ובן יעקב תחת השני אין כשר אלא הראשון בשמו לבד דבן פלוני לבד אינו מתכשר אם לא כתב עד. או דמיירי דכתב עד וכתב ראובן בן תחת הראשון וידעי' דהאי חתימה תחת שני לאו דיעקב הוא. גמרא:

[אות קד] במשנה ע"א עברי וע"א יוני. דחיישינן שמא היוני הראשון גונדלית חתם והוי על גט הראשון ג' חתימות או דהעברי שני גונדלית חתם והוי על השני ג' חתימות (לשון רש"י). וכ' הר"ן דמרישא לא שמעי' רק דחיישי' שהיוונים חתמו גונדלית ואשמעי' דחיישינן גם לעברים חותם גונדלית. וקשה לי הא ג"ז מוכח מרישא דהא אם היונים חתומים בראשונה השמאלי כשר ולא הימיני וע"כ משום דחיישינן שהעברים חתמו גונדלית (ובמתני' סתמא קתני את שהעדים הראשונים כו'). וצ"ע:

ח

[אות קה] בתוי"ט ד"ה כתב סופר כו'. הא מני ר' יוסי היא. לפי' הרע"ב (לעיל פ"ו מ"ז) דיכתבו ויתנו היינו הכתיבה והחתימה א"כ מוכח דלר"מ ג"כ חתם סופר ועד כשר. ועמ"ש לעיל שם (אות ע"ב):

י

[אות קו] תוי"ט ד"ה שנאמר. לעבור עליו בב' לאוין. כבר כתבו האחרונים דט"ס הוא וצ"ל לעבור עליו בלאו ועשה דהא סוטה הוא רק עשה. ואולם עדיין קשה לי היאך חל לאו דמחזיר גרושתו על איסור הקודם לו מחמת סוטה לפמ"ש תוס' פ"ג דשבועות (דף כ"ג ב') דאין איסור חל על עשה המפורשת עיי"ש וצ"ע. ולומר דהוא גזה"כ הא י"ל דאצטריך הקרא באם אח"כ הוזמו עידי טומאה אלא דהירושלמי עדיפא משני אבל מנין לנו דגזה"כ לומר בו דאין איסור חל על איסור הא הקרא משכחת בהוזמו:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.