תוספות רבי עקיבא איגר/בבא בתרא/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא בתרא ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות לט] במשנה הזכרים דוחין אותו אצל נקבות. והיינו הא דלא אמרי' דעל חלק הספק שמא הוא זכר דיחלוקו ויטלו פלגא. משום דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי דהזכרים בודאי יורשים והוא ספק יורש. וכמו דאמרי' ביבמות (דל"ח א') גבי סבא ויבם (צ"ל ספק ויבם. כי בסבא ויבם באמת חולקין). לפ"ז לכאורה בטומטום ובנות יהיה הדין דבנכסים מרובים אין הבנות נוטלות יותר מכדי פרנסתן דהטומטום הוא ודאי יורש והבנות ספק דשמא הוא זכר ואין ספק מוציא מידי ודאי. אמנם בטור ובהגהת ש"ע (סי' ר"פ) דהטומטום נוטל שלשה חלקים והבנות רביעית. וצלע"ג (צ"ל והבת רביעית. ונראה דקושית רבינו הוא לדעת הרשב"ם בפרקין (ד' קנ"ח). אבל דין הטור הוא מהרא"ש בסוגיא שסובר כדעת התוס' בשם. וע' ברא"ש יבמות (דל"ח) שזה דומה לספק ובני יבם כנ"ל):

ו

[אות מא] תי"ט ד"ה שכיב מרע. וה"ה אם חילק. מאוד תמוה לי דהא באמן של בני רוכל היינו מדין מצוה מחמת מיתה. ומתני' דהכא דלא מיירי בהכי דא"כ גם בשייר קרקע כ"ש אם עמד חוזר. ובלא עמד גם בלא שייר קנה. אלא דמתני' מיירי באינו מצוה מחמת מיתה ובשייר הוי כמתנת בריא. וא"כ פשיטא דצריך קנין. ומה דכתב התוי"ט וה"נ דייק לישנא דככתובים ב"י (ר"ס ר"ן) אינו שייכות להכא. דהב"י כתב רק היכא דדנין מדין מתנת שכ"מ הן בכולה הן במקצתה במצוה מחמת מיתה אפילו כתיבה לא בעי דהכי דייק לישנא דכתובים אבל הכא במתני' לא מיירי מזה ובשייר קרקע כ"ש מדין מתנת בריא אתינן עלה דגם בעמד אינו חוזר ובעי' קנין:

[אות מ] הר"ב סד"ה שייר. ואפילו בלא קנין. משמע דבקנין ג"כ קנה במת ומסקינן בסוגיא דהיינו במיפה כחו דבלא"ה בקנין אפי' מת ל"ק דקנין מגרע ואמרי' שמא לא גמר לקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ. ובתוס' כתובות (דנ"ה ב' ד"ה מתנת) כתבו וכי פריך מדשמואל אדשמואל הו"מ למפרך ממתני' דהתם (היינו משנתינו דהכא) דלא מגרע כח המתנה מכח הקניין אלא דניחא ליה למפרך מדשמואל אדשמואל עיי"ש ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהיכן נשמע ממשנתינו דאין הקנין מגרע כחו דמתנה הא י"ל דמתני' הכי קאמר שייר קרקע כ"ש קנה (אפי') בעמד לא שייר לא קנה היינו לא קנה כלל אפי' מת דהקנין מגרע כחו דמתנה. וד' יאיר עיני (כ"מ ותיבת אפילו לפענ"ד ט"ס. ע' תוס' בסוגיא (דקנ"ב ד"ה מתנת) שלמדו דקנה במתני' בין עמד בין מת ומזה יקשה לשמואל וד"ל):

[אות מב] במשנה בש"א יחלוקו. והא דל"א דיורשים הוי ודאי ובע"ח ספק. מסקינן ביבמות (דל"ח) דב"ש ס"ל דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והבע"ח לפי טענתו הוא מוחזק ע' בתוי"ט סוטה (פ"ד מ"ב). ובסוגיא דיבמות שם רצה אביי להוכיח ממתני' זו דב"ש ס"ל דאתי ספק ומוציא מידי ודאי ולא היה ס"ל דהטעם דשטר העומד לגבות כגבוי דמי. ופרכינן עלה דאמאי לא הוכיח כן ממתני' דסוטה הנ"ל וכתבו תוס' דאדרבא לאביי יקשה מתני' דסוטה דאמאי גובה כל כתובתה. ותירצו כיון דהיא טוענת ברי והוא שמא. ומ"מ פרכינן דלוכח אביי מהא דאי לאו דספק מוציא מידי ודאי לא אלימא טענת ברי להוציא מידי ודאי עי"ש וקשה לי דמאי פרכינן דלוכח אביי מהא הא חזינן בכתובות (פ"ק די"ג) היה ס"ד דאביי דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף אף דהוי ברי גרוע ושמא טוב. ונהי דאפשר דאביי הדר וקבלה דטעמא דר"ג משום מגו או חזקה בגופה מ"מ כיון דחזינן לאביי דיש באפשרות לומר דברי ושמא ברי עדיף אפי' ברי גרוע ושמא טוב. א"כ פשיטא דלא הו"מ לאוכחי ממתני' זו דנימא באמת דטעמא דב"ש דס"ל ברי ושמא ברי עדיף. ומכ"ש דהכא הוי כמו א"י אם פרעתיך כיון דהחוב היה ודאי. וכבר כתבתי בזה בתשובתי על תוס' סוטה (דכ"ה ע"ב) עי"ש וצ"ע:

ט

[אות מג] תוי"ט ד"ה נכסים. כ"כ התוס'. וז"ל אבל ליכא לשנויי כגון שייחד לה קרקע דא"כ כי מקשה מכמה ברייתות בפ' כל הנשבעים. ופריך נמי מברייתא דמוקי כב"ש לישני ליה שייחד קרקע. ומאוד תמוה לי דהא ודאי מאינך פרכות בשבועות דמשנינן דנשבעה ומתה ליכא קושיא דהא שפיר משני אלא דקושייתם על הפירכא מהברייתות יפה כח הבן דמוקי לה כב"ש וכדדייקי ופריך נמי מברייתא דמוקי כב"ש (ולשונם מכמה ברייתות אינו מדוקדק דאינך פרכו' ממתני' הן ולא מברייתות) וכן כתבו ביבמות דל"ח א' וז"ל והא דלא משני הכי בשבועות אלא דוחק להעמידה כב"ש עיי"ש ולזה תמוה לי דהא הך ברייתא א"א לשנויי הכי דמיירי בייחד קרקע דהא קתני והאם אינו גובה אלא בשבועה וצלע"ג. תו כתבו תוס' על עיקר הקושיא דאין אדם מוריש שבועה לבניו דאין טעון שבועה אלא משום חששא דהתפיסה צררי אבל נפל עליו הבית שהוא בפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי ואין נראה לר"י כי למה אין לחוש שתפסה מחיים כדאמרי' באלמנה דתפסה לכתובה מחיים דמפקינן מינה ולמה אין לחוש לתפיסה מחיים עכ"ל ולא זכיתי להבין דמה יצטרך להקדמתם דתפיסה מחיים במטלטלים לכתובתה לא מהני. הא גם אם מהני עכ"פ עתה כשבא' לגבות כתובתה ניחוש שמא תפסה ונפרעה ואין מגיע לה עוד. וד' יאיר עיני. (* אפשר לומר דכוונת התוס' בזה לראיה שאפשר לחוש לתפיסה מחיים עיי"ש).

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.