תוספות יום טוב/שבועות/ח

תוספות יום טוב ‏ שבועות ח

< הקודם · מעבר לתחתית הדף משנה מפרשי הפרק שנדפסו על הדף רע"ב תוספות יום טוב תפארת ישראל - יכין מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם הון עשיר דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ארבעה שומרין הן וכו'. כתב הר"ב והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים. ועמ"ש שם. וז"ל רש"י והמשנה הזאת כבר שנויה בהשוכר את הפועלים כל כי האי גוונא. והאי דהדרה ותניה הכא משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו. תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו. לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהיה מחויב עליו אם הודה. ובשבועתו פטר עצמו מלשלם. נמצא שכופרו ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון *) [ומשלם קרן] וחומש ואשם. ואם נשבע על שקר. על חנם כגון שאם הודה לא היה משלם. אינו חייב קרבן שבועה. שלא כפרו ממון כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם וכו' עד פטור שאילו הודה לא היה משלם. נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה. ע"כ. [*ומ"ש ואשם. לפום ריהטא כתב כן. ולא דק. דהיינו אשם והיינו קרבן. והנכון בעיני להגיה בדבריו. וכן צריך להיות וחייב קרבן שבועת הפקדון ומשלם קרן. וחומש. ואשם אלא שאף הר"ן כתב כל' רש"י ואעפ"כ נראה בעיני להגיה כן בין בפירש"י בין בדברי הר"ן]:

והשואל משלם את הכל. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו. כמ"ש בספ"ו עיי"ש:

ב

פטור. כתב הר"ב ואע"פ שנשבע לשקר לא חייביה תורה קרבן שבועה וכו'. פירוש מה שחייב על פקדון. אבל משום בטוי קיי"ל כמ"ד בגמ' דחייב כמ"ש הרמב"ם בסוף פרקין:

ג

משביעך אני. עמ"ש במשנה ב' פ"ה:

היכן שורי אמר ליה אבד וכו' היכן שורי אמר ליה נגנב וכו'. שנויה במשנה ז' ח' פ"ט דב"ק. וע"ש:

ד

ראה עדים שממשמשין ובאין. כתב הר"ב רבותא אשמעינן וכו' ובאו עדים שגנב וטבח ומכר וכו' וכן לשון רש"י. דאילו אין כאן עדים על הגניבה מאן מחייבו אטביחה ומכירה. אע"פ שיש עדים שטבח ומכר אי לאו דאיהו אודי שגנב. אימא דידיה טבח דידיה מכר ומ"מ א"צ שאלו העדים שמעידים על הטביחה ומכירה שהם עצמם הם שיעידו על הגניבה אלא אפי' אם אחרים הם וכדתנן בהדיא במ"ב פ"ז דב"ק. ועיין בפירוש הר"ב שם משנה ד':

ה

אמר לו מת. ושלא מחמת מלאכה. כדפירש הר"ב בריש פרקין:

משביעך אני. אע"ג דלא פטר נפשיה במידי. משביעו לאמת דבריו. וכבר כתבתי במשנה ב' פ"ה דכל שבועת הפקדון אינה שבועה שמחויב שישבע. אלא שאם השביע והיתה בכפירת ממון שיתחייב בו אילו הודה. חייבתו התורה בחומש ואשם. ואין נראה לפרש דמשביעו שכדבריו כן הוא. ושאין השור ברשותו. שהבהמה היא מכלל הדברים שאינם מצוים לקנות בשוק כדכתב הרמב"ם בהדיא בריש פ"ג מהלכות שאלה. ועל אותן דברים מחויב לישבע שאינו ברשותו אע"פ שישלם כדלעיל סוף פרק ו' דשבועה שאינו ברשותו יכול לישבע ואין צריך שיאמר שכדבריו כן הוא. וא"כ אכתי מתני' מאי קמ"ל הא לא נשבע לשקר כלל. שהאמת הוא שאינו ברשותו. אלא ודאי ששבועה זו שכדבריו כן הוא לאמת דבריו בעלמא משביעהו ולא שמחוייב שישבעה:

ו

זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה וכו'. בנ"א וכן בירושלמי ל"ג לזה הכלל קמא אבל הר"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל"ג זה הכלל בתרא:

זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב. הא נשבע שלא להקל. אלא שמשנה בין מחובה לחובה. בין מפטור לפטור. נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור:

סליק מסכת שבועות מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---