תוספות הרי"ד/יבמות/ה/ב

תוספות הרי"ד יבמות ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חליצה פסולה פוטרה ולהיידא מילה שאם יבוא אחר וקידש את הצרה תפסי בה קידושין בא אחר וקידשה מכיון שנתעקרה הימנה זיקת המת תפסי בה קידושין או מאחר שהיא צריכה גט למאמרו לא תפסי בה קידושין אע"פ שהמאמר קונה ומשייר ואינו גומר כקידושין דעלמא מ"מ לא דמי לההיא דקידושי שיור דאפילו מאה תופסין בה משום דהגמ' אזיל בשיטת ר"ח הנ"ל דמאמר עילוי זיקה קרמי כדפירש"י ז"ל דף נ"ב ע"ב דנדבק עם הזיקה וניתוסף עליה עכ"ל ז"ל וכן פירש גבי רבי בסוף העמוד מאמר עילוי זיקה קרמי היכי דקיימי זיקה ואתא מאמר ואיתוסף עלה עכ"ל ז"ל ונמצא דכח המאמר הוא רק שניתוסף זיקה והוי זיקה גדולה מלבד זיקה של אחיו אוסיף עלי' הוא עצמו והחליצה אין לה כח רק לפטור חלק הזיקה של אחיו המת והגט פוטר חלק הזיקה מן המאמר ונוגע קצת בחלק הזיקה של אחיו המת וע"כ כשחלץ לה נסתלק חלק הזיקה מן אחיו המת ע"כ נפטרה הצרה כי מה לה להצרה זה שיש על החליצה חלק הזיקה של היבם פשיטא דתפסי בה קידושין אבל החליצה בעצמה מיבעיא לן אם תפסי בה קידושין אם לא מי אמרינן כיון דחלק הזיקה של אחיו המת נסתלק ע"כ תפסי בה קידושין דהא דכתב רחמנא לא תהי' וגומ' לאיש זר דלא תפסי קידושין על הזקוקה ליבום היא דווקא על הזיקה של אחיו המת אבל על חלק הזיקה שבא מן המאמר חלק הזיקה הזאת לא הוי בכלל דלא תפסי בה קידושין ובזה לא גזרה רחמנא דלא תפסי קידושין או דילמא כיון דעכ"פ הוי זקוקה ויש עלה קצת זיקה לא תפסי קידושין דלא פלוג רחמנא בין חלקי הזיקה וכיון דעכ"פ הוי זקוקה ליבום לא תפסי בה קידושין ואפילו בקידושי שיור שאין נגמרין דבעלמא תפסי בה קידושי מאה אבל הכא לא יתפוס בה קידושין משום דע"י המאמר הוי זקוקה ליבום ומאמר בתורת זיקה היא ובמקום זיקה גזירת הכתוב דלא תפסי קידושין דאפילו למ"ד אין זיקה דזיקה לאו ככנוסה דמיא ומותר מדאורייתא באחותה וגריע מארוסה מ"מ לא תפסי בה קידושין לשוק דהא רב דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה ס"ל אין זיקה הרי דע"י הזיקה לא תפסי בה קידושין ע"כ ע"י זיקה מקצת של חלק המאמר נמי לא תפסי בה קידושין ולקמן בסוף ה"ג מפורש דבמקום מקצת זיקה לא תפסי בה קידושין דגרסינן כל יבמה שאין כולה לחוץ לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ לענין תפיסת קידושין עיי"ש דמפורש כן או דילמא דלא גזרה רחמנא על תפיסת קידושין רק דוקא על זיקת אחיו המת משא"כ על הזיקה שע"י המאמר תפסי בה קידושין דווקא בזיקת אחיו המת לא תפסי בה קידושין אבל זיקת היבום שהוא ע"י המאמר דהוא זיקת החי תפסי בה קידושין:

ומוכח מהאי ירושלמי דמאמר הוא בתורת הוספת זיקה ולא בתורת קידושין רק דמיבעיא ליה לענין תפיסת קידושין אי אזלינן בתר זיקת אחיו המת דווקא או דה"ה אפילו זיקתו שע"י המאמר ומדויק לשון אחיו המת דאל"כ הול"ל מכיון שנעקרה הימנה הזיקה וע"י זה יש לתרץ קושיא אחת בבבלי מה שקשה לי דגרסינן במכילתין דף ל"ב ע"א אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אף היא מאי דעביד בה שקליה ע"כ ונחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל בדף נ"ב ע"ב דשיטת רש"י ז"ל דהותרה לאחיו ושיטת התוס' ז"ל דהותרה אפילו לו וקשה לי על שיטת התוס' ז"ל דגרסינן בדף נ"ח אמר רבא ותסברא כו' כו' מידי הוא טעמא אלא לרב כו' הב"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש הוא דאמרי מאמר קונה קנין גמור ופרש"י ז"ל ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד"א ומשום הכי קרי לה שומ"י אפילו לאחר ביאה דאי לב"ה לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונשואין והוי קני לה בביאת זנות לגמרי עכ"ל ז"ל ופריך הגמ' אי הכי היינו ארוסה וכו' וקשה מאי פריך היינו ארוסה לישני דנתן גט למאמרו אחר הבעילה ונמצא דלא הוי רק זקוקה לחוד ושומ"י קרי לה ולא ארוסה וקדמה שכיבת בעל איכא דהא בעלה אחר המאמר ולא קני לה בביאת זנות משום דהי' עלי' אז מאמר והפריח זיקת היבום ועכשיו לאחר שנתגרשה המאמר חוזרת לזיקתה לחוד ונקראת שומ"י דזקוקה לחליצה לעקור זיקת אחיו המת בשלמא לשיטת רש"י ז"ל דלדידי' אסורה א"כ אינו ראוי לקיימה וממילא אינה שותת כמו דגרסינן במשנה ר"פ ארוסה אילונית כו' אינה שותה כיון דאין ראוי לקיימה מדרבנן ולא נאמרה פרשה אלא בראוי לקיימה אבל לשיטת התוס' קשה אבל לפ"ז ניחא שפיר דהנה לכאורה יש לדקדק בדף כ"ט בהא דבעי רבה מאמר לב"ש נשואין עושה א"ל שאני אומר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין ע"כ ויש לדקדק על הלשון שאני אומר הול"ל אין לב"ש העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין כו' ולשון שאני אומר משמע דקאי אליבא דכו"ע וגם יש לדקדק בדף נ"ב דגרסינן שם אף זה כמצותה פשיטא סד"א כיון דאמר מר העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עלי' זיקת אירוסין ונשואין אימא לאו מצוה קעביד קמ"ל ע"כ ויש לדקדק מ"ט לא קאמרינן סד"א לב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור פרח ממנו זיקת יבמין כו' כמו בדף נ"ח קאמרינן הב"ע דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמרי מאמר קונה כו' וגרסינן כיון דאמר מר העושה מאמר כו' משמע דקאי אליבא דכו"ע ונראה לפענ"ד לכאורה דזה הוי באמת אליבא דכו"ע דאף לב"ה דס"ל מאמר מדרבנן נמי פרחה ז"י וחלה זיקת אירוסין ובעי מסירה לחופה מדרבנן ותדע דאל"כ א"כ קשה אליבא דמאן אמר רבה שאני אומר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין כיון דמיבעיא לרבה מאמר אליבא דב"ש אם נשואין עושה א"כ היכי קאמר שאני אומר כל העושה כו' חלה עלי' זיקת אירוסין אלא ע"כ דאליבא דכו"ע קאמר וע"כ מיבעיא לב"ש אם נישואין עושה לא בעי חופה ואם אירוסין עושה בעי חופה וע"כ קאמרינן בדף נ"ב סד"א הואיל ואמר מר כל העושה כו' וחלה עליה זיקת אירוסין ונישואין אימא לאו מצוה קעביד ע"כ קמ"ל דאפ"ה מצוה קעביד משום דעדיין הזיקה עלי' עכ"פ אף דבעי מסירה לחופה דפרחה זיקת יבמין לא פרחה אלא לענין זה דבעי מסירה לחופה אבל מ"מ לענין מצות יבום לא פרחה והוי מצות יבום אבל בדף נ"ח דשם מיירי דאף בדיעבד לא קנאה בביאת מזיד משום דמחסרי מסירה לחופה ע"כ דב"ש היא דאי לב"ה דמאמר הוא מדרבנן ובעי מסירה לחופה היינו לכתחלה אבל פשיטא דאם בעלה בלא חופה קני דלא עקרו רבנן קנין מדאורייתא ע"כ קאמרינן שם לענין דאף בדיעבד לא קני דהא מני ב"ש היא כן נראה לכאורה וע"כ לפ"ז נראה לכאורה דמאמר הוא בתורת קידושין לכו"ע דהא חלה זיקת אירוסין לכו"ע מ"מ נראה לפענ"ד דזהו דווקא לרבה אבל לכמה אמוראי מאמר הוא בתורת זיקה ולא בתורת קידושין ואישות מלבד הראיה שהבאנו מן הירושלמי הנזכר עוד מוכח מהא דבעי ר"ח למאמרו ולא לזיקתו מאמר עילוי זיקה רמי והו"ל מגרש חצי אשה ופירש"י ז"ל דנדבק על הזיקה וניתוסף עליה אלמא דהוא משום זיקה והוי נדבק עם הזיקה של אחיו המת ניתוסף זיקה ע"י המאמר זיקת היבום בעצמו ואפילו לרבא דס"ל דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי מ"מ ס"ל דמאמר בתורת זיקה הוא ורק דלא נדבק עם זיקת אחיו המת וקאי לחודיה אבל אין ה"נ דהוא בתורת זיקה דאל"כ הול"ל האי מילתא אחריתי הוא והאי מילתא אחריתי הוא אלא ע"כ דחד מילתא הוא רק האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ונראה לה"ר גמורה דלרבא פשיטא דמאמר הוא בתורת זיקה ולא בתורת קידושין מהא דאמר רבא בדף ל"ב אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא מ"ט מאי דעבד בה שקליה ע"כ לשיטת רש"י ז"ל מותרת לאחיו ולשיטת התוס' ז"ל מותרת אף לעצמו וכ"ש לאחיו ואי ס"ד דמאמר הוא בתורת קידושין ואישות א"כ קשה האיך מותרת לאחיו והא הוי מקצת גרושת אחיו לא מיבעיא אם מאמר דאורייתא ואליבא דב"ש פשיטא דהוי מקצת ערוה מדאורייתא אלא אפילו לב"ה דמאמר דרבנן הוא נמי הוי ערוה במקצת מדרבנן ופשיטא דאסורה לאחיו דהא גרסינן בריש כיצד במתניתן גבי א"א שלה"ב עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת ופרש"י ז"ל דמאמר קונה במקצת והוי צרת ערוה במקצת מדרבנן עכ"ל ז"ל וא"כ פשיטא דבמקום דהוי מקצת ערוה גופיה מדרבנן דאינה מתיבמת והאיך ס"ל לרבא דמאי דעבד שקלי' ומותרת לאחיו א"ו דמאמר הוא בתורת זיקה בין לב"ש דמדאורייתא בין לב"ה הוי מדרבנן הוא רק בתורת זיקה והגט שגירשה אח"כ אינו עושה גרושה כמו בעלמא בב' יבמין שפוסל אחד על חבירו בגט הוא רק משום לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה כדפרש"י ז"ל [עיין ברש"י ז"ל דף צ"ו ע"א עיי"ש] אבל לא משום גרושת אחיו דאיסור גרושת אחיו הוא רק על הגירושין שעל הקידושין אבל שעל הזיקה לא ואפילו לב"ש דדרשי ולקחה לו לאשה זה המאמר וס"ל דתפסי בה מאמר מדאורייתא היינו ג"כ בתורת זיקה דניתוסף זיקת היבום ע"י המאמר מלבד זיקת אחיו המת והראי' דהא בירושלמי בסוגיא דידן דס"ל דמאמר דאורייתא ואפ"ה הוא רק בתורת זיקה בעלמא כמו שהוכחנו. היוצא מדברינו דאם מאמר הוא בתורת קידושין או בתורת זיקה הוא בפלוגתא דלרבה דס"ל כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו ז"י ע"כ דמאמר הוא בתורת קידושין ולרבא ולר"ח ולשיטת הירושלמי הוא בתורת זיקה וכיון שזכינו לזה בע"ה יש לתרץ קושיתנו בע"ה דהנה ע"כ דלמ"ד דמאמר בתורת קידושין ואישות פשיטא דלא משכח"ל דינא דרבא דנתן גט למאמרו דהותרה אף היא אפילו לעצמו משום דלכאורה איכא נפ"מ אליבא דב"ש דדרשי ולקחה לו לאשה זה המאמר אם הוא תוספת זיקה או בתורת קידושין ואישות דאם הוא בתורת קידושין ואישות וגזרה רחמנא ולקחה לו לאשה זה המאמר רק דהביאה גורמת ואין המאמר גומר בה אלא קנה ומשייר קצת ע"כ פשיטא דמפקיע הזיקה במקצת ומכניסו לפנים במה שקנה המאמר וכשבועל אח"כ מפקיע הזיקה לגמרי ונגמרה הפקעת הזיקה ומכניס כל הזיקה בפנים כיון דקנה לה במקצת בתורת אישות לאשה דקרינן ולקחה לו לאשה פשיטא דהצד שקנה בה לאשה והוי אתחלתא דיבום הזיקה מזה הצד ונכנס לפנים אבל אם הוא בתורת הוספת הזיקה לא נכנס מאומה מזיקת אחיו המת לפנים ולא נגע עדיין בזיקת אחיו המת כלל אלא ניתוסף עוד על הזיקה:

וזה דבר פשוט דע"כ בדין יבם ויבמה או דמייבם ויכנוס כל הזיקה לפנים או דחולץ ומוציא כל הזיקה לחוץ דהא כתיב לא יבנה בית אחיו ואמרינן בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים ובית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים כמו כן בית שלם הוא בונה וחולץ ולא חצי בית כמו גבי כופר אמרינן כופר אחד א"ר ולא שנים ושלשה כופרים וכופר שלם א"ר ולא חצי כופר ה"נ בית אחד ולא ב' בתים בית שלם ולא חצי בית אבל אם הכניס בפנים רק מקצת מזיקת המת ושייר בקנינו לחוץ או דהוציא מקצת זיקה לחוץ ושייר בקנינו לפנים לאו כלום הוא אלא או דיכנס כל הזיקה בפנים ולא ישייר בקנינו בחוץ או דיוציא כל הזיקה לחוץ ולא ישייר בקנינו לפנים [ומה דגרסינן בדף ל"ב ובדף מ"ד גזירה שמא יאמרו בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ ופריך ויאמרו התם בב' יבמות דבאמת א"צ חליצה ויבום רק בחדא א"כ קשה מאי איכפית לן אם יאמרו דאיזה ריעותא יהי' מזה ומשני דחיישינן לריעותא דילמא חלוץ והדר מייבם וקם בלא יבנה עיי"ש היטב אבל ביבמה אחת דצריכה או יבום או חליצה פשיטא דצריך או להכניס כל הזיקה לפנים ולא ישייר בקנינו לחוץ או דיוציא כל הזיקה לחוץ ולא ישייר בקנינו לפנים] וע"כ כשעשה מאמר ובעל הרי הכניס כל הזיקה לפנים למה ששייר המאמר תחלה אתא הביאה וגומרת וכן אם נתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו הרי הוציא כל הזיקה לחוץ דמקצת הזיקה שהכניס תחלה לפנים ע"י המאמר הוציא אח"כ לחוץ ע"י הגט ונמצא דבשעה שחולץ לא נשתייר בקנינו כלום לפנים וא"כ לפ"ז למ"ד דמאמר בתורת קידושין לא משכח"ל דינא דרבא דהותרה אף היא דדווקא כשעשה מאמר ובעל הרי הכניס כל הזיקה לפנים דמה ששייר המאמר גומרת הביאה אבל אם גירש בינתים בין מאמר לביאה הרי זה דומה למה דגרסינן במס' שבת דף פ' הוציא חצי גרוגרות והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה פטור ופרש"י ז"ל דכי גמרה ההוצאה בטלה להנחה קמייתא עכ"ל ז"ל [וכבר מחלק בירושלמי בין דין זה לדין דאכל חצי כזית והקיאו וכו' עי' בירושלמי פ"ק במס' שבת ה"א] ונמצא דלא קנה מעולם כל בית אחיו ולא נכנס כל הבית לפנים דבשעה שעשה מאמר לא קנה רק מקצת ובשעה שגמר כבר נשרף הראשונה ויצאה לחוץ וניתר לשוק דמה שהכניס בראשונה לפנים הוציא אח"כ לחוץ הזיקה שהי' קנוי ליה וניתר לשוק בשלמא בשנתן גט למאמרו וחלץ לה שפיר הרי יצאה כל הזיקה בחוץ דהמקצח בית שהכניס תחלה בפנים כבר הוציאה ג"כ לחוץ לשוק בשעה שחלץ לא נשאר בקנינו מאומה בפנים ומובן מאד הטעם של פי' המשניות להרמב"ם ז"ל והרמב"ם ז"ל והרע"ב ז"ל דכתבו בפ"ג מ"ה דגט למאמרו וחליצה לזיקתו דהנכון דיתן תחלה גט למאמרו ואח"כ יחלוץ לה עכ"ל ז"ל וכבר טרח הבית מאיר ז"ל להבין הענין הזה ומה טעם הוא זה ולדרכנו שפיר ניחא דכ"ז דלא נתן גט והמאמר עדיין עליו הרי מקצת בית לפנים ומאי מהני החליצה הא בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים ובית שלם הוא חולץ ואינו חולץ חצי בית והכא הרי חולץ חצי בית ונשאר בקנינו מקצת בית בפנים ולא חשובה חליצה ע"כ מהנכון שיתן תחלה גט על המאמר ויוציא את מקצת הבית שהכניס לפנים תחלה יוציאנה בחוץ לשוק ואח"כ הוי חליצה שלמה דלא נשאר בקנינה לפנים דבשעה שחלץ כבר מקצת זיקה בחוץ לשוק וחלץ כל הזיקה שיש עלי' מן אחיו המת ומ"מ בדיעבד אם חלץ תחלה ואח"כ נתן גט הרי בשעה שהגט מוציא לחוץ ואז לא נשאר שום קנין בפנים הרי החליצה חשובה חליצה למפרע וזהו דווקא בחליצה יש תקנה בגט הבא אחרי' אבל בביאה שלאחר הגיטו של מאמר אין לו שום תקנה דהא מעולם לא קנה כל בית אחיו דהא קנה חצי חצי ונשרף בינתים חצי הראשונה כנ"ל ולא חשיב יבום דלא קרינן עליו שבנה בית אחיו מעולם וע"כ להמ"ד דהעושה מאמר בימתו פרחה ממנו ז"י וחל עלי' זיקת אירוסין דלדידיה ע"כ מאמר בתורת קידושין ואישות ונמצא דהמאמר קונה מקצת זיקת המת ומכניסו לפנים לא שייך אליבי' הא דרבא דנתן גט למאמרו הותרה אפילו לדידי' ליבום כנ"ל אלא ע"כ דרבא דא"ל האי דינא משום דס"ל דמאמר הוא בתורת הוספת זיקה של היבם מלבד זיקת אחיו המת כנ"ל וע"כ בהצד שקנה המאמר לא נגע כלל בזיקת אחיו המת ועדיין זיקת אחיו המת לא נכנס כלל לפנים וע"כ כשגירש את המאמר מאי דעבד שקלי' ופש לה גבה זיקת אחיו המת לגמרי והותרה לדידיה ליבם ובונה כל בית אחיו כדת התורה וע"כ לפי האוקימתא בדף נ"ח ע"ב דמוקמינן דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמרי מאמר קונה קנין גמור כדפרש"י ז"ל להפריח את זיקת היבום ותו לא קניא ליה בלא חופה א"כ לפ"ז הוי מאמר בתורת קידושין ואישות והתחלתא דיבום וא"כ קנה מקצת זיקת אחיו המת והכניס בפנים וכשמגרשה הוציא לחוץ המקצת זיקה שהיתה קנויה ליה והאיך שייך יבום אח"כ הא אינו בונה בית אחיו מעולם רק חצי בית ושייר בקנינו דבמאמר שעשה בראשונה בחצי בית שייר בקנינו ואח"כ כשבעל כבר הוציא חצי הראשון שהיתה קנוי לו תחלה בפנים הוציא לחוץ ושייר בקנינה לחוץ וניתר מקצת זיקה לשוק ומכניס רק מקצת בית אחיו לפנים והשאר מכניס מן השוק ע"כ פריך שפיר אי הכי היינו ארוסה ולא משני דכתב גט למאמרו כנ"ל:

ועפ"י דברינו אלה היה נראה לכאורה לומר הא דמיבעיא להירושלמי בפ' ר"ג הנ"ל בשחלץ לבעלת המאמר ולא נתן גט אם תפסי בה קידושין לעלמא דהיה קשה לן דמאי מיבעיא לן פשיטא דתפסי קידושין דהא בקידושי המאמר הוי שיור ובקידושי שיור לית מאן דפליג דתפסי קידושין וע"כ הוכחנו דע"כ ס"ל להירושלמי דמאמר הוא בתורת זיקה כנ"ל וע"פ דברינו לכאורה יש לומר דלעולם מאמר הוא בתורת קידושין ועכ"ז מיבעיא שפיר אם תפסי בה קידושין לעלמא או לא די"ל דלא תפסי בה קידושין משום דכיון דלא גירש עדיין המאמר ומקצת זיקה עדיין בפנים לא חשיב החליצה לע"ע לחליצה גמורה דהא לא חלץ כל בית אחיו דעדיין מקצת בית בפנים אבל ז"א דהא מפורש גרסינן בירושלמי מכיון שנעקרה הימנה זיקת אחיו המת תפסי בה קידושין או מאחר שצריכה גט למאמרו לא תפסי בה קידושין אלמא דזה פשוט דנעקרה זיקת המת רק דמיבעיא ליה אם מועיל המאמר לבטל הקידושין או לא אלא ע"כ דס"ל דמאמר הוא בתורת הוספת הזיקה וכשהוי עלה קצת זיקה לא תפסי קידושין כמו שהוכחנו מירושלמי מפורש כנזכר לעיל וכיון דהוא בתורת הוספת הזיקה ולא קידושין ואתחלתא דיבום ע"כ החליצה עוקרת כל זיקת המת לפיכך קאמר בירושלמי מכיון שנעקרה הימנה זיקת אחיו המת תפסי בה קידושין או כו' ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף