תוספות הרי"ד/בבא מציעא/א/ז

תוספות הרי"ד בבא מציעא א ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום עי' בפנים שמבואר יפה. והנה בבבלי דף י"ז גרסינן ר"כ אמר כשחייב מודה א"ה מאי למימרא מ"ד האי מפרע פרע והא דקאמר לא פרעתי משום דהדר למיזפי זימנא אחריתי ולפשיטא דספרא חייש קמ"ל דא"כ מלוה גופיה לא שביק כו'. ולכאורה קשה למה קאמר דא"כ מלוה גופי' לא שביק. ולמה לא קאמר קמ"ל דלפריעה ב"י לא חיישינן כמו דאמר רב אסי. וע"כ דמוכרח הגמ' למימר כן דאי ס"ד דהטעם הוא משום דלא חיישינן לפירעון בת יומא דלא שכיח א"כ למה פליג ר"כ על רב אסי ומוקי כשחייב מודה אבל כשאין מודה ס"ל דחיישינן לפירעון בת יומא דשכיח הוא ע"כ ליכא למימר דלא חיישינן לפירעון בת יומא דלא שכיח ושפיר חיישינן דפרעו וחייש אפשיטא דספרא [הגם דלא חיישי' לקנוניא בת יומא] אך משום דהמלוה לא שביק. אבל בירושלמי משני תירוצא אחרינא דלעולם שכיח פרעון בת יומא. אך לא שכיח דמיהדר ומיזף מיני' ביומא והיינו דגרסינן אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום ואין אדם עשוי לפרוע וללות בו ביום. וזה הנפ"מ בין הבבלי והירושלמי ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף