תוספות הרא"ש/קידושין/נד/ב

תוספות הרא"ש קידושין נד ב

תרי תנאי אליבא דר' יהודה תימא דליפוך מתני' מקמי הנך ברייתות ולא איצטריך לכל זה הדוחק י"ל דבלא"ה צ"ל תרי תנאי אליבא דר' יהודה כדאיתא בפ"ק דנדרים ומיהו תימא דהו"ל לאפוכי מתני' מקמי הנך תרי ברייתות דלעיל וי"ל משום דס"ל דמתניתין עיקר ואין לומר משום דמסייעא לי' מתני' דנדרים דקתני ר' יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום דמשמע הא בירושלם הוי נדר דמשם אין לדקדק שיש בה מעילה דאפי' לית ביה מעילה כיון דקדישה הוה ליה מתפיס (נדר) [בנדר]:

אלא לענין אכילה בלבד והא דקאמר ר"מ דמועלין בכתנות כהונה שלא בלו היינו כעין אכילה לפי שנהנה בלבישה או שמתכסה בהם וכן מועלין בעתיקים שנהנה בגופן ושקל בהן משקלות ולא אתא לאפוקי אלא הוצאה בלבד דאין מתחלל בהוצאות שוגג משום דלא ניחא להו דמיתחיל הקדש על ידייהו ונר' דההוצאה דוקא מתחללת לענין זה להתחייב קרבן על ידה אבל גוף הדבר שעודו קיים לא יצא לחולין כגון אם לבש בגדי הקדש או שבקע בקרדום של הקדש והכי תניא בתוספתא דמעילה ביקע בקרדום של הקדש ובא חבירו ובקע בו חבירו כולם מעלו ואין לומר דמיירי בקרדום של כלי שרת דהא קתני סיפא נטל ונתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל אלא ודאי בקדוש דמים איירי ואפ"ה אין יוצא לחולין על ידי ביקוע אבל כשנתנו לחבירו ונתכוון להוציא מרשות הקדש יוצא לגמרי לחולין לפיכך הוא מעל וחבירו לא מעל והא דתנן במעילה ולקמן בשמעתין מייתי לה אין מועיל אחר מועיל אלא בהמה וכלי שרת בלבד היינו במתכוון לגוזלה והוציאו מרשות הבעלים והא דמפרש במעילה כגון שרכב על גבי בהמה ובא, חבירו ורכב לא איירי בהנאת רכיבה לחודה אלא במתכוין נמי לן לגוזלה ומיהו אינו מועיל אלא א"כ נהנה שוה פרוטה דכיון דלא נפיק לחולין לאו מידי קא עביד אבל מידי דקדיש קדושת דמים מועיל בכוונת גזילה לחודה בלא הנאת שוה פרוטה כיון דמפיק לה לחולין ולענין למעול בבהמה וכלי שרת לא נפקא לן מידי בנתכוון לגוזלה אלא דבענין אחר אין חילוק בין בהמה וכלי שרת לדבר הקדוש קדושת דמים:

הואיל וסתם לן תנא כוותיה וא"ת והא בתרי מסכתי אין סדר למשנה והוה ליה מחלוקת בחדא מסכתא וסתם לן במסכתא אחריתי י"ל נהי דלא הוי סתם גמור מ"מ הוי כרבים כנגד יחיד:

גמרי קדש קדש ממעשר. תי' דבריש כיצד מברכין דרשי' קדש הילולים אחליה והדר אכליה והשתא ל"ל תיפוק לי מקדש קדש ממעשר. ותי' רבינו חיים דאיצטריך לשנים שאין מעשר שני נוהג ובענין זה יש בירושלמי בפ"ק דמסכת מעשר גבי פלוגתא דב"ש וב"ה יש לו חומש ויש לו ביעור דקאמר התם אתיא דר' יהודה כב"ש על דעתא דרבנן דר"מ כמה דב"ה אמר לא למדו נטעי רבעי אלא ממעות מעשר שני כמה דאת אמרת אין מעשר שני בשביעית דכוותה אין נטע רבעי בשביעית וכו' ועוד דייק התם ג' וו' שאין בהם מעשר שני לא יהא להם נטע רבעי א"ר יוסי ג"ו אע"פ שאין בהם מעשר שני יש בהם מעשרות שביעית אין בה מעשר כל עיקר. ונראה לתרץ דאי לאו הילולים הוה ילפינן קדש קדש משביעית שיהיה כל דין שביעית נוהג בנטע רבעי דלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור וקידם סמדר לא מצי לאוקמי דאכתי לא מיקרי כרם רבעי הואיל ותנן בבחרתא כוותיה הוי מצי למימר דעדיפא מינה משום דקתני לה ב"ה כדאשכחן בשילהי מסכת שבת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף