תומים/חושן משפט/קנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קנ

(א) נתנה הממשכן וכו'. אינם אלא כמלוה ע"פ הסמ"ע בס"ק ג' כתב דאם לא נעשה זה באונס להנצל מיד עושקו רק עשה ערמה בעצמו שנתנה בתחילה לאיש אחר ואח"כ נתנה לזה במכירה ה"ל מלוה בשטר ונסתייע מדברי הרשב"א בתשובה סימן ע' ע"ש והרב הט"ז השיג על הסמ"ע ודעתו אף בכה"ג הוי מלוה על פה דהא שטר לא ניתן לכתוב ע"ש ותמהני מה צורך לכל דבריהם דהא ברור אי נעשה כזה שנתנה מתחילה לאחר ואחר כך הקנה לזה הלוקח דאם היה חוזר וקנאה מהמקבל מתנה הראשון דהיה זוכה בו הלוקח דניחא ליה למוכר דליקום בהימנותא דלא מתרעם עליו דמכר לו דבר שאינו שלו כדאמרינן להדיא בגמרא במכר שאינו שלו וחזר ולקחה מבעלים ראשונים דקנה הלוקח דניחא ליה דליקום בהימנותא משא"כ במוכר מחמת אונס לא ניחא ליה כי כל עניינו היה בשביל כך להבריח ממקחו ולהנצל מן אונסו. וא"כ פשיטא דהוי שטר גמור כמבואר בגמרא דפריך הא דתניא כשהוא יוצא מתחת ידו במוכר שדה הגזולה קרן גובה מנכסים משועבדים נימא לא ניתן לכתוב ומשני כיון דניחא ליה דליקום בהימנותא טרח וזבין וניתן לכתוב אבל גבי הך פרדיסא לאברוחי מכוון. וכ"פ לקמן בסימן שע"ג דלכך גובה מן משעבדי וא"כ פשיטא דגובה בזה ממשעבדי ולכן לא ידעתי במה נתחבטו גדולי עולם בזה שהוא גמרא ערוכה:

(ב) שאין לו בו חזקה לעולם וכו'. עיין סמ"ע ס"ק ד' דדעת הרא"ש מסכים להרמב"ן בזה דוקא בהך דינא דמשכנתא אבל לא באומן וכו' ודינו אמת בהרא"ש אבל הטעם שכתב לחלק דוחק. ולא ידעתי מה צורך לדוחק כי הטעם פשוט דוקא בידוע שבא לידו בתורת משכנתא הוא דאין נאמן לעולם לומ' בקרקע לקחתי דה"ל עדי' וראה וחילוק בין קרקעות למטלטלין כמ"ש הרשב"א לא ס"ל להרא"ש אבל באומן ואריס וכו' וכי ידעינן בודאי שהגיע מתחילה לידו בתורת אומנות או אריסות רק אנן אמרינן הואיל עבידי הבעלים למסור להם לתקן אין להם נאמנות אבל מכל מקום עדים ליכא וא"כ כשהחזיקו אחר כך ג"ש מבלי מוחה איגלא מילתא למפרע דלא נחית בתורת אומן רק בתורת מכר בא לידו ואם מודה שבא לידו בתורת אומנות ומכל מקום לקחו אח"כ הא נאמן במגו כמ"ש הרמב"ן גופי' בס' מלחמות ע"ש. ועיין חידושי רמב"ן פ' חזקת דף כ"ו שכתב סברא זו בשם יש מי שאומר ופשוט דזהו דעת הרא"ש ונכון:

(ג) ואינם יודעים לכמה שנים וכו'. בטור הביא דעת רמב"ן שהוא דעה ראשונה דבידוע דירד לתוך השדה בתורת משכנתא אין לו חזקה לעולם. ודעת הרמ"ה החולק והיא דעה שניה הנזכר בכאן וכתב ומדברי א"א הרא"ש יראה כדברי הרמב"ן וכתב הר' יונה אם העידו עדים ששדה זו משכונא אצלו לשנים ואין יודעים לכמה שנים וכו' שהוא דיעה שלישית הנזכר כאן ותמה הפרישה דהא רבינו יונה חולק אהרא"ש ודעתו נוטים להרמ"ה ואם כן ה"ל להקדים דברי ר"י אצל דברי הרמ"ה וגם לא הלשון וכתב הר"י כי אם ורבינו יונה כתב ע"ש שדחק ולי נראה דבלא"ה תמהו למה כתב ויראה מדברי הרא"ש כהרמב"ן הא כתב להדיא גבי רבה במ"ש כרמב"ן וכ"כ התו'. אמנם צריך להבין דברי תו' והרא"ש דכתבו על הא דרבה בר משרשום אכבוש לשטר משכנתא דווקא משום דכביש לשטר משכנתא דלא היה ידוע דבתורת משכנתא בא לידו דאי הוה ידעי מעיקרא דבתורת משכנתא אתא לידיה לא היה טועה רבה ב"מ שיטעון לקוחה מידו דהוה אומן ואריס וכו' כיון דידוע דמעיקרא בתורת אריסות בא לידו וכו' עכ"ל. ויש להבין דהא רבה ב"מ לא היה אוכל בשדה זו של הלוה בעודנו חי יותר משנין משכנתא כי מהיכי תיתי יחזיק שלא כדין בשל הלוה והלוה לא היה שותק אלא פשוט דכלו שנין משכנתא במות הלוה ואחר כך היה מחזיק בשביל יתומים כמבואר בגמרא למען יפטור משבועת יתומים ואם כן אלו לא כביש שטר משכנתא ודאי דהיה נזכר במשכנתא בכמה שנין יפוק ארעא בלי כסף וא"כ אין כאן חזקה דהא לא אכיל בחיי האב רק כפי משכנתא ובמות הלוה אין כאן חזקה דאין מחזיקין בשל יתומים קטנים. וא"כ א"צ לתו' הך דינא דאם ירד בתורת משכנתא דאין לו חזקה כדעת הרמב"ן ואם כי התו' והרא"ש בלא"ה ס"ל הך דינא אין כאן מקומו דכאן בלא"ה לא קשה מידי:
אמנם. נראה דטובא קמ"ל דהרמב"ן בחידושיו פלפל במה דקאמרו לקוחה לא מצית אמרת דנפיק קלא דמה בכך וכי בשביל קלא לא יוכל לטעון מול הקול והביא הרמב"ן בחידושיו דאחרים פירשו דהך קול היה בעדים דעדים העידו שירד לתוך השדה במשכנתא ע"ש וצ"ל דהעדים לא ידעו לכמה שנים נתמשכן דאי ידעי היינו עדים היינו שטר משכנתא ואיך שייך כביש לשטר משכנתא דהא העדים ידעו מה כתוב ביה. ובזה יובנו דברי התו' והרא"ש דהם ביקשו לברר הדין דאף בקלא גרידא אבדה המגו כמ"ש התוס' להדיא בד"ה לקוחה ע"ש וברא"ש רק דל"ת כדעת האומרים דהיה קול בעדים כמ"ש הרמב"ן וכבישת השטר משכנתא היה דלא ידעו העדים לכמה שני' ממושכן ולזה כתבו התוס' דאכבשי' לשטר משכנתא ע"כ פירושו דע"י כבישתו לא יהא נודע כלל אם הוא ממושכן בידו ולכך יש לו מגו דאי הוה ידעי דבמשכנתא אתי לידיה והיינו כדעת היש מפורשים ברמב"ן וכל הכבישה לא היה רק לדעת כמה שנים ממושכן בזה לא היה רבה ב"מ טועה שיכול לטעון לקוחה בידי דהוי כמו אומן ואריס וכו' ואיך ס"ד לטעון לקוחה ועכצ"ל דבכבישת המשכנתא לא נודע כלל וש"מ דלא היה עדים כלל רק קלא בעלמא והדין דין אמת דאף בקול בעלמא נאבד המגו וזהו מה שרצו התוספות והרא"ש להוכיח ודבריהם מכוונים וברורים. ומעתה לפ"ז י"ל דהתו' והרא"ש לא ס"ל כרמב"ן רק כרבינו יונה דלרבינו יונה דס"ל לחלק בין העידו עדים סתם על משכנתא לשנין או על משכנתא סתם דהוא שתא צ"ל מ"ש אריס ואומן וצ"ל דס"ל בשלמא ארים ואומן אין קץ (חסר):

(ד) ורוצה לעכב הקרקע עד שיאכל וכו'. ועיין בב"ח שהקש' דהא קודם שיאכל בלא"ה כבר אמרינן בסעיף הקודם דא"נ ועיין בפרישה מ"ש ולפמש"ל לחלק בין מלוה בשטר למלוה על פה לק"מ דכאן מיירי במלוה בשטר דהוא מענין דרבה במ"ש דהוא במלוה בשטר אלא דיש לתמוה כיון דמהך דרבה במ"ש ילפינן הך דאף דנאמן לומר לקוח נגד הקול מ"מ חוב יש לי מגו דלקוח א"נ דה"ל מגו להכחיש קול א"כ מנ"ל הך דינא דקול כמחאה ואם הוא בתוך ג"ש ל"ל חזקה דהא בהך דרבה במ"ש לקוחה לא מצי אמרת לא מפרשינן כן רק מפרשינן דה"ל מגו במקום קול כהנ"ל ודוחק לומר דר"י ס"ל מסברא דלא גרע ממחאה דמנ"ל דהא קלא לית ביה ממשא ואפשר לומר לפמש"ל הש"ך סי' ק"ג דודאי היה ליתומים גבי רבה במ"ש אפטרופס וא"כ עדיין קשה הא ה"ל לרבה במ"ש מגו דלקחה מאפטרופס דפסק המחבר לעיל דהוי חזקה ואין זה מגו להכחיש הקול דע"ז לא היה קלא דהקול היה רק שהיה של מורישו מיתומים אבל זה יתכן דאפטרופס מכרה ועכצ"ל דקול קודם חזקה מבטלת חזקה דמלבד דזה דוחק אף גם דקלא כה"ג אינו מבטל חזקה כלל כיון דהחזקה הוא על אפטרופס והקול הוא על אביהן דיתמי וי"ל וקל להבין:

(ה) נוטל בלי שבועה כו'. צ"ע דהא המחבר פוסק בדוכתא טובי דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וא"כ איך אפשר דיטול מיתומים בלי שבועה הא קיי"ל הבא לפרוע מנכסי יתומים לא יפרע וכו' וכבר העלה הרא"ש אפילו תפס וכ"כ המחבר לעיל סימן ק"ח ס"ג. ואף דנדחק ונאמר דקאי אהך בטוען לקוח דבזה ביורשים פטור משבועה הואיל ואין כאן טענת ברי אבל לא בטוען יש לי חוב עליו עדיין קשה דא"כ צריך לומר בגמרא ברבה במ"ש דכל המגו דקטען הוא כמ"ש הרא"ש בתי' השכי בשביל המתנה ולא בשביל שיהיה פטור משבועת היתומים דהא קיי"ל הבא לפרוע וכו' ומגו לאפטורי משבועה לא אמרינן וצ"ל כפירוש הרא"ה דאמר כיון דאם ימתין לא יהיה פטור משבועה וא"כ ל"ל המתנה ומזה מוכח דבטוען חייב לי במגו דלקוח אף בלי שבועת יתומים חייב היסת דהא כך היה דבריו דאעפ"י דע"י מגו אתחייב היסת מה בכך אף כשאמתין עדיין צריך אני לישבע ומוכח מזה כדעת האומרים דחייב לישבע היסת נגד יתומים אף דהוא שמא וצ"ל דמחבר נמשך אחר דברי הטור דלא ס"ל מגו לפטור משבועה לא אמרינן והעתיק דבריו כמעתיק אבל דעתו כי"א דנגד יתומי' חייב שבועה אך זה דוחק דלעיל סימן קל"ג פסק דאינו חייב שבועה כלל וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.