תומים/חושן משפט/קכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קכג

(א) אם נתן לה מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. עיין סמ"ע דנתן הטעם דאלו הבעל אוכל פירות א"כ לא ניכר הנאה שלה כלל דפירות אין לה ואולי תמות בחיי בעל ואף הגוף ירש בעלה. ולדבריו אם הרשה אותה על קרן בלי פירות א"י לדון ומלבד דטעמא דחיקה כמ"ש הש"ך ס"ק כ"ט אף גם לא ידעתי. לדבריו אף בהך הא לא מנכר הנאתה דהך פירות ממתנה אינו שלה רק ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ממנה א"כ אין לה כל זמן חיי בעלה הנאה מהך פירות כלל דהבעל לוקח הנאתן רק כל ענין דבמות בעלה לוקחת המתנה וכל הקרקעות שנלקחו בפירות הקרקע ולדברי הסמ"ע אין זה מיקרי הנאה דלא פסיקא ליה דאם תמות בחיי בעל הוא יורש הכל. וא"כ אין כאן הפרש לדבריו אי אוכל פירות או לא והש"ך ביקש ליישב דהואיל דאף גוף הקרקע אינו שלה רק באה בהרשאה א"כ א"י לדון על פירות ולא ידעתי דבריו דהא קי"ל מגו דנחית לפלגא נחית לכולה וצ"ל דהש"ך לשיטתו דס"ל כמהרש"ל דהך פלגא צריך להיות בקנין המועיל וי"ל הטור מיירי דאפילו נתן לה הרשאה בלי קנין המועיל וא"כ לא שייך מגו דנחית לפלגא הואיל ולא נתן לה אף הך בלי קנין המועיל אבל לפמש"ל דנראה מדברי הפוסקים דלא כמהרש"ל ליתא לדבריו פה. ובאמת א"צ לכל החרדה הזה דהטור והש"ע קושטא דמילתא קאמרי דכך הדין במתנה קנתה ואינו אוכל פירות הרי שכ"כ נתרוקן רשותו ולמה לא יהיה יכול להרשות לה:

(ב) יכולים לשלוח הרשאה ביד גוי וכו'. והיינו בדבר שיש בו קנין המועיל דשליחות לא שייך בגוי כמ"ש מהרש"ל וש"ך ופשוט ומ"ש המהרש"ל דאין לכתוב ביה כל דמתענית וכו' דא"כ שליח שויה לפי מש"ל בשם הרשב"א ומרדכי דהוי כמתנה ע"מ להחזיר א"כ אף בגוי שייך כן דמקנה לו וכותב כל דמתענית דהוי תנאי בצדו ע"מ להחזיר ופשוט ונכון. והנה הרב הש"ך קרא ערעור בגוף הדין של ר"ת דס"ל דחליפין מהני בגוי דלא משמע כן בגמ' וגם למה דחקו הפוסקים למצוא היתר בחמץ בפסח ובבכור ולא אמרו להקנות לו בחליפין וראיית ר"ת מהא דאמרינן מכסף מקנתו בעבד עברי הנמכר לגוי דאינו נקנה בחליפין ש"מ דבשאר קנינים קונה הגוי בחליפין דעת הש"ך לומר דאינו ראיה חדא דקרא מכסף מקנתו לא לבד לעבד הנמכר לגוי קאי אף גם לעבד הנמכר לישראל קאי דאל"כ הא דמשמע מכל הפוסקים דאין ע"ע קונה אפילו לישראל בחליפין מנ"ל. ועוד דמזה ילפינן הואיל ומיעט התורה דאין ע"ע נקנה לגוי בחליפין מיניה ילפינן דכל קנינו של גוי אינו בחליפין כמו ר' יוסף דפי' על הך ברייתא בכסף מקנתו שאין נקנה בתבואה וכלים הואיל ולא קיץ ילפינן מיניה לכל קניני קדושי אשה פדיון הבן ודכוותיה במילתא דלא קיץ דאין קנין ולא אמרינן ע"ע שאני א"כ ה"ה דהך דאינו נקנה בחליפין. וזהו תמצית דבריו לסתור דברי ר"ת. ואין דברים אלו מספיקים לקדר בהרים גדולים כאלה. כי אדרבא לפי דבריו אחרונים דהך דכתב מכסף מקנתו ילפינן דאין חליפין מועיל בשל כותי ולולי זאת היינו אומרים דחליפין מועיל וכמ"ש הש"ך דמהך ילפינן ואם כן הוא דינו של ר"ת מוכרח דהא אנן קי"ל כר"ן דאמר פירי לא עבדי חליפין ולר"נ מבואר בגמרא דהך מכסף מקנתו לא דרשינן למעט חליפין רק למעט תבואה וכלים דלית בהו ש"פ אע"פ דחשיבי כמבואר בגמרא וא"כ חזר הדבר לסברת חוץ דחליפין מועיל בשל גוי דהא הך מכסף מקנתו אתיא לדרשא אחריני והכרחת הש"ך דמהך כסף מקנתו ילפינן אף ע"ע הנמכר לישראל דאל"כ מנלן לפוסקים דאינו מהני חליפין בע"ע הנמכר לישראל ג"כ נסתר דאף לפי דבריו קשה מנלן דהא הך כסף מקנתו במסקנא לא קאי להך דחליפין כלל כמבואר בגמרא ואתי לדרשא אחריני לר"נ דס"ל פירי לא עבדי חליפין וע"כ דילפינן מדוכתי אחריני ובזו יש לומר דלגי' רש"י ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה דקשה ללוי דס"ל בכליו של מקנה וא"כ קושית הגמרא ה"נ דאשה יקנה בחליפין דהיא נותנת לו סודר ומה בכך דהוא פחות מש"פ אדרבא אם לוקח ממנה פחות ולא זילה ליה למלתא לקבל פשיטא דניחא לה וברור דלא שייך לא מקניה נפשה במה שהיא נותנת לו וא"כ ללוי קשיא דתקני בחליפין וצ"ל דרש"י ס"ל ללוי אמרינן פירות עבדי חליפין ואמרינן מכסף מקנתו למעט חליפין ובכל קניני גוי ליתא חליפין ולק"מ דלגמור משדה עפרון כקושית התוס' אבל הגמ' לדידן דקי"ל פירי לא עבדי חליפין ול"ל כסף מקנתו כהנ"ל ושפיר קשה ה"נ ולדידן דקי"ל בכליו של קונה שפיר מתרץ חשה בפחות מש"פ לא מקניה נפשה ודוק איברא דמתוס' קדושין דף ג' ד"ה ואשה וכו' לא משמע כמ"ש דלס"ד דכסף מקנתו אתי למעט חליפין באמת אמרינן כל קנינו של גוי אינו בחליפין כמ"ש הש"ך ומ"מ דינו של ר"ת אמת כמ"ש דמלבד דלישנא דתוס' לא משמע להדיא כן אף גם דא"כ לא הוה מקשה מהא דל"ל למעט בחליפין הא ילפינן מאשה דלא מהני חליפין ואם אינו מועיל בישראל מכ"ש בגוי כמ"ש מהרש"א ע"ש דהא אצטריך למעט כל קנינו של גוי אף שארי דברים זולת ע"ע דלא יהיה בחליפין רק זה אינו כ"כ קושיא כמ"ש אחר זה דדוחק דיהיה נכתב גבי ע"ע בשביל קנינים אחרים וגבי ע"ע לא צריכי: אמנם לישנא דתוס' לא משמע כן כלל. אלא נראה דס"ל לתוס' דוקא בע"ע אתיא קרא דל"ל שאר קנינים נמי דהא קרא לא על ע"ע הנמכר לגוי לבד קאי אף גם הנמכר לישראל וא"כ בישראל מהני בשאר קנינים ואיך נילף לשאר קנינים ואי קשה א"כ דאף בישראל נמי קאי מנ"ל דחליפין מקני בגוי מהא דאצטריך כסף מקנתו דלמא בשביל ישראל כמ"ש הש"ך. ז"א אלו אין הדבר צורך כלל בגוי רק בישראל לא ה"ל התורה כתבהו בנמכר לגוי אף דבישראל נמי קאי מכל מקום אין כאן מקומו בנמכר לגוי רק בנמכר לישראל ה"ל להתורה להעמידו אלא ודאי דגם בגוי מיצריך צריכי דזולת ע"ע מהני ביה ק"ס ולמילף מיניה אי אפשר דהא חזינן בישראל נמי איירי ובישראל ודאי דמהני בשארי דברים ק"ס ועוד נראה דאדרבא זהו הוכחת התוספ' דהא מבואר במשנה ע"ע נקנה בכסף ושטר ולא תני חליפין ש"מ דאינו נקנה בחליפין וכדמשמע בכל דוכתא דאין ע"ע נקנה בחליפין אפילו בישראל וקשה מנ"ל וכמ"ש הש"ך ול"ל דילפינן מיניה מדוכתי אחריני א"כ קשה להך מ"ד כסף מקנתו למעט חליפין ל"ל השתא בישראל לא מהני מכ"ש בגוי ואין לומר דלהורות בא דכל קנינים של גוי לא יהיה בחליפין דזה דוחק דיהיה התורה כותב מיעוט בע"ע שאין בו צורך כלל רק בשביל שארי דברים ובפרט דאין למילף מיניה שארי דברים דע"ע שאני דהא חזינן בישראל מהני בשארי דברים ק"ס ומ"מ בע"ע לא ועכצ"ל דלא יש לנו בנמכר לישראל שום מיעוט לחליפין רק ילפינן בבנין אב וכדומה בגילוי מלתא מגוי כנראה מדברי תוס' להדיא וקשה בשלמא אי ק"ס מהני בשאר קניני גוי רק בע"ע לא מהני שפיר יש למילף מיניה ישראל אבל אי בגוי שום דבר לא נקנה בחליפין א"כ איך אפשר למילף מיניה דע"ע אינו נקנה לישראל בחליפין דהא אין הבדל בין קנין ע"ע לשארי דברים כלל וכלל ובישראל דקונה בשאר דברים בע"ע קונה נמי. ודברי תוס' מוכרחים דגם בגוי מהני בשארי דברים חליפין רק בע"ע לא מהני ושפיר ילפינן ישראל ממנו ודבר זה דהך דכסף. מקנתו ס"ל לתוס' להכרח דקאי רק על ע"ע הנמכר לגוי ולא לישראל מוכרח בתוס' ב"ב דף נ"ד ע"ב ד"ה כותי מכי מטו וכו' דכתבו ועוד תניא התם מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים דהיינו חליפין משמע דה"ה בשטר אינו נקנה דאפילו כל שוה כסף הוה ממעט מכסף רק דכתיב ישים אבל בעלמא לא ואלו גם בע"ע קאי איך ממועט שטרא הא ע"ע נמכר לישראל בשטר א"ו דאינו מיירי רק בנמכר לגוי והא דלא מהני חליפין בנמכר לישראל הוא דילפינן מנמכר לנכרי משא"כ שטר דליכא למילף דאתקש לעברי' והיא אתקש לאשה וגם בהכי ניחא מה דלכאורה יש לתמוה א"כ איך דייקו דהואיל ממעטינן גבי ע"ע חליפין בגוי ש"מ בשאר קנינים מישך שייכי דא"כ שטר נמי כן ובאותו דבור עצמו סיימו התוס' דשטר לא שייכי בגוי כלל אפילו בקרקעות דספר המקנה בישראל כתיב. ול"ל דלאו מקרא דייקי התוס' רק מלישנא דברייתא דקתני מכסף מקנתו ולא תבואה וכלים דהא כל מילי אפילו שטרות אימעטו ולמה נקט בלישנא תבואה וכלים דהיינו חליפין הא מכל מילי אימעט ועכצ"ל דלרבותא נקט הך קנין חליפין דאיתא בגוי בשאר קנינים ומ"מ ליתא בע"ע משא"כ שטר ליכא בגוי בשום קנין ודינו של ר"ת מוכרח דזה דוחק וכנראה מלישנא דתוס' ע"ש אבל לפמ"ש ניחא דכל ראית התוס' דלולי דק"ס מהני בשאר קניני גוי לא הוה ילפינן מיניה דישראל הנמכר לישראל לא נקנה בחליפין וכמ"ש אבל בשטר באמת אמרינן דה"ה בשאר קנינים לא מהני שטר בנכרי דהא באמת שטר מהני בנמכר לישראל וא"ש. והא דהקשו התוס' ל"ל מכסף מקנתו למעט חליפין הא אף בישראל אינו קונה מהקישא ולא תי' דאתא למעט שטרות דאיתא בישראל דע"ע נקנה בו ובגוי ליכא. אפשר דג"כ הקושיא על ברייתא דלמה נקט בלישנא למעט חליפין שאינו אפילו בישראל ולא אצטריך מיעוטי ה"ל למנקט למעט שטר דזהו שייך בישראל בקנין ע"ע ובגוי לא וכן צ"ל בגמ' דפריך ולמ"ד פירי לא עבדי חליפין וכו' ולא קאמרי דאתו למעוטי שטר אלא ודאי דמלישנא דברייתא קשיא להו. מיהו בלא"ה לק"מ דהא שטרות בלא"ה לא מצינו בגוי וא"צ קרא מיוחד לכך. דלא נזכר שטר רק בישראל כמ"ש התוס' ולק"מ וא"ש ואין צריכין לדחוק ולומר דהתוס' כתבו שם בב"ב לפירשב"ם דס"ל הטעם דמסתלק דכל קנינו של גוי כסף ולולי זאת מהני שטר בגוי במתנה וכדומה דלא שייך כסף ובס"ד ההוא כתבו כן דבע"ע אתמעט שטר מן כסף מקנתו אבל למסקנא דס"ל לתוס' דליתא שטר בגוי באמת ס"ל דלא ממעטינן מיניה רק חליפין ולכך בקידושין לא הזכירו זה דכסף מקנתו ממעט שטר דלפמ"ש בלא"ה ניחא. אבל מ"ש הש"ך לתרץ הך קושית התוס' דאיך אפשר לומר דחליפין מקני באשה מג"ש דקיחה שדה עפרון הא בשדה עפרון גופיה לא מהני קנין חליפין יפה תי' וכ"כ הרשב"א בחדושיו לקדושין להדיא דלא משדה עפרון גמרינן רק מקשינן קנין אשה לקנין שדה ולא לשדה עפרון ממש אבל מ"מ סיים מיהו בתוס' תירץ. שם ר"ת דשייך חליפין בשל גוי וכו' ע"ש הרי דהודה לדברי ר"ת ולפי סברתו מתיישב יותר וא"צ לדחוקים דמנלן להגמרא להקשות כן ואימא ה"נ דלמא כי ילפינן לשדה עפרון ממש מקשינן ולא לקנין שדה דעלמא ומנ"ל להקשות. אלא לדידי קשיא דא"כ דס"ל התוס' דמשדה עפרון ממש ילפינן וחליפין בהו שייכי א"כ מה טרח התוס' להקשות לפירש"י דנילף משדה עפרון דגם שטר יקנה באשה ול"ל ויצאה והיתה הא שטר לא שייכי בשדה עפרון כמש"ל להדיא בשם תוס' דב"ב וא"כ איך אפשר למילף שטר. ולפי' הרשב"א והש"ך קושיתם ניחא וצ"ל דבלא"ה משטר אין כ"כ קושיא דאיך אפשר ללמוד שטר בקדושי אשה מקנין שדה. התם מוכר יהיב ללוקח וכאן האיש הקונה להאשה הנקנית ועיין בגמרא דקדושין דף ט' ע"א דאסיקנא הלכתא נינהו וע"ש בתוס' ועכצ"ל דעיקר קושית התוס' מחזקה ושטר ברהיטי דלישנא נקט ואזיל ומ"מ צ"ע. שוב ראיתי בספר עצמות יוסף דהניח ב' קושיות אלו בצ"ע ובקושיא שניה הוסיף אומץ דהתוס' כתבו להדיא אח"כ דלכך לא ילפינן שטר מק"ו דאמה דהתם אב כותב וכאן בעל כותב ובאמת קושיא שניה י"ל דבשלמא נילף ק"ו דיהיה שטר מועיל באשה מק"ו דאמה שפי' כתבו דהתם אב כותב ואיך נילף ק"ו שיהיה שטרו של בעל מועיל משא"כ כאן אנו למדין דכאן כתב כי יקח איש ובשדה כתב קיחה למדין בג"ש דכל קנינים שיש בכלל קיחה דשדה יהיה ג"כ בכלל קיחה דאשה ומה התם פי' דקיחה בשטר אף כאן קיחה הנזכר כאן פי' שטר וכיון דלמדנו דפי' של כי יקח ג"כ שטר אמרי' אח"כ מעניניה של קרא דכתיב כי יקח וכו' דהיינו דהוא יתן וכדאמרינן בגמרא דלקמן ואין אנו לומדים הענינים זה מזה רק פי' המילת ביה קיחה דהתם פי' כסף ושטר אף כאן פי' דכי יקח כסף ושטר ואח"כ אנו חוזרים לענינו דקרא וא"ש ודוק אבל על קושיא ראשונה לכאורה צ"ע לישבו ונראה דבלא"ה הקשה המהרש"א בקושית התוס' דל"ל קרא לשטר דנילף משדה עפרון דהא אסיקנא אשה בפחות מש"פ לא מקניה נפשה ולכן נראה דקושית התוס' סובב והולך בדרך ממנ"פ או קושיא ראשונה או קו' שניה דכבר הקשינו לעיל דלפמ"ש התוס' בב"ב דאף שטר ממועט בהך מכסף מקנתו א"כ אף שטר מועיל בשארי קניני גוי כמ"ש ר"ת בחליפין אך באמת לק"מ כי קרא ע"כ אתא למעט קנין בע"ע הנמכר לנכרי מה דאיתא בשארי קניני גוי דאל"כ קרא ל"ל אבל סגי בחד קנין למעט וא"כ או דממעט שטר דמהני בשאר קנינים או דממעט ק"ס דמהני בשארי קנינים ומסתברים ליה לר"ת דממעט ק"ס משנאמר דממעט שטרא דס"ל לר"ת לסברא מוחלטת דשטר אינו מועיל בגוי בשום קנין כמ"ש דספר המקנה בישראל כתיב וגם שמעת' דנכסי גוי הרי הם כמדבר מסייע ליה כמ"ש התוס' בקדושין דף י"ד ע"ב ד"ה הואיל ע"ש והנה בקושית התוס' על רש"י דמה בכך דאשה בפחות מש"פ לא מקניה נפשה וכי בה תליא כקושית הגמ' דלקמן לב"ש י"ל דגם רש"י מודה רק רש"י ס"ל דאין חליפין בגוי כמו שנראה מדברי תוס' לשיטת רש"י וקושית הגמרא ואימא ה"נ הוא כתי' הרשב"א והש"ך דנילף קיחה משדה כהנ"ל וכ"ת דמעפרון ילפינן דמנ"ל הא ולהקל ולומר דאשה אינה נתקדשה בחליפין דאין צריך גט כלל דלמא לא ילפינן מעפרון רק משדה בעלמא ומהני חליפין וע"ז משני הגמרא שפיר כיון דיש כאן פנים לכאן ולכאן וסברות חוץ הוא דלא יהני חליפין דאשה בפחות ש"פ לא מקניה נפשה א"כ מסתברא לומר דנילף מעפרון גופיה דלית ביה חליפין משנילף משדה בעלמא ויהיה קנין חליפין באשה נגד הסברא וא"ש ולק"מ מקושית התוס' דהך סברא אשה לא מקניה נפשה אינו רק לברר הג"ש וממי נלמוד כהנ"ל ולפ"ז דס"ל לרש"י דק"ס אינו בשל גוי עכצ"ל דשטר איכא בשל גוי דאל"כ מכסף מקנתו למה אתיא אי ק"ס הא בכל קניני גוי לא מהני ולפ"ז שפיר הקשה א"כ דכך פי' ול"ק קושיא ראשונה קושיא זו קשה ל"ל קרא על שטר נילף מעפרון דלשיטה זו ע"כ מוכח בשטר איכא בשל גוי וגם קושית מהרש"א מיושב דהא קיימינין דהך סברא לא מקניה נפשה הוא רק לברר הענין הג"ש אבל ודאי אי הג"ש נלמוד דמהני קנין הך סברא לא מקניה נפשה לא דחי' דמה איכפת לן בדעתה אי מהתורה הוי קדושין ודוק ובחדושי הארכתי אי נלמוד מעפרון א"כ אף בפחות מש"פ מהני דב"נ נהרג על פחות מש"פ וא"כ הוי גביה מעות וקנה שדה אפילו בפחות מש"פ ואין כאן מקומו ודוק:
אך. מכולם נראה דלא על קושיא זו תמך ר"ת יסודותיו לומר דק"ס מועיל בגוי רק עיקר ראיתו מהך דכסף מקנתו רק ממילא ע"פ דבריו הקושיא הנ"ל מיושב. וראיה הנ"ל כבר בררנו שהוא ראיה גמורה מבלי דוחה אך נראה רש"י ורשב"ם דפי' בהא דאמרינן קדושין דף י"ד ע"ב דנכרי כל קנינו בכסף דהיינו בכל דבריו משמע דאין לו קנין חליפין דהא אמרינן כל קנינו בכסף וכ"כ בישוב דברי רש"י מקושית התוס' ור"ת אזיל לשיטתו דס"ל שם בתוס' כל קנינו בכסף לא בשארי דברים רק בע"ע משתעי וביה כל קנינו בכסף וא"כ א"ש דבשאר דברים אפילו חליפין מועיל ועיין חידושי רשב"א לקידושין דהקשה לרש"י דמפרש כל קנינו דגוי בכל דוכתא בכסף דהא איכא חזקה ע"ש הרי דמפרש ברש"י כל קנינו בכסף למעט כל שארי קנינים וברור ומעתה תמיהת הש"ך בחמץ בפסח ובהקנאות אוזן בהמה בבכור דלמה לא צוו לעשות בק"ס מיושב דאף דכאן במילתא דבממון ובפרט הרשאה בעלמא סמכינן ארבינו תם כי מסתבר דעתו והך פירוש דכל קנינו בכסף הסכימו עמו כל מפורשים מכל מקום לענין איסורא דהתם הלא טרחו לצאת כל הדיעות וכל המחברים כנראה שם בספרתם וחששו לפירש"י ורשב"ם ולא ביקשו לסמוך ארבינו תם. והנה מכאן נראה דקנין אגב קרקע אינו בגוי דאל"כ למה לא צוה רבינו תם בהרשאה של גוי להקנות אגב קרקע דהוא קנין הנהוג בהרשאה ויותר מועיל לכמה דברים שאין סודר מועיל בו. וגם שם בחמץ ובבכורות למה לא ציוהו המחברים להקנות אגב קרקע ש"מ דאינו מועיל כמו שבאמת לא מצינו בשום דוכתא כי קנין אגב קרקע יועיל בשל גוי וכמ"ש התוס' דאין להם שטר הואיל ואקח ספר המקנה בישראל כתיב אף ויתן להם מתנות וכו' ביהושפט כתיב (וק"ס באמת לולי ראיה נא היינו אומרים בגוי וגם מ"ש וזאת לפנים בישראל אינו קושיא לרבינו תם כמ"ש מהרשד"ם כאלו סותר רבינו תם דברי הקרא כי המנהג היה כן בישראל דגוים לא נהגו בו כי משפטים בל ידעום ולכך נאמר וזאת לפנים בישראל ולא סתם וזאת בישראל) ולפי זה היה לי לכאורה ראיה לר"ת כי בס' אסיפת זקנים הביא קו' בפרק הזהב למ"ד במשיכה אינו נקנה אם כן מתנה במטלטנין איך משכחת ליה ובמה יקנה ותי' בשם התוס' (כן הוא בע"ז ע"ש) דהמתנה לא סגי דלקני ואין בו מחלוקת והרמב"ן תי' בשאר אופני קנין ק"ס אג"ק חצר עכ"ל ודברי רמב"ן נראים דמה"ת לחלק בין מתנה למכירה ולולי כן מה חרדו כל הפוסקים בהקנאת אוזן הבכור מבלי לסמוך אמשיכה דלשיטת רש"י אין משיכה קונה בגוי ליתבי ליה הך אוזן במתנה ויועיל בו משיכה לכ"ע וכי לדמיו הוא צריך ולפי זה קשה לר"ל דסבירא ליה גוי מעות דוקא קונות מתנה איך משכחת ביה קנין א"ק לית ליה כנ"ל חצר גם כן לית ליה לר"ל דהא ר' לקיש אמר ב"מ דף יו"ד ע"ב קטנה אין לה חצר דחצר משום שליחות אתרבי וקטנה אין לה שליחות ואם כן ה"ה לגוי דלית ליה שליחות ואין לו חצר ואם כן במה יקנה ועכצ"ל כפיר"ת דקונה בחליפין והדבר כמעט מוכרח. ופשוט דאין לזוז מן פסק ר"ת ומי יורה נגדו ח"ו ושפת יתר היה להרב מהרשד"ם דכתב דדעת ר"ת הוא דעת יחיד במ"ש התוס' וכן רשב"א כמש"ל והמרדכי ויתר מחברים והטור והש"ע:

(ג) ובלבד שיזהר מלכתוב וכו'. עיין הטעם בסמ"ע ס"ק כ"א וכך כתב המהרש"א להדיא בשם תוספות ישנים עיין שם. והנה הרב הש"ך בס"ק ל"א הביא דעת מהרשד"ם דגוי לישראל אף ר"ת מודה דא"י להרשות ודבריו בלתי נכונים דודאי בענין אשר לא טוב עושה בעמו ודאי יפה דיבר מהיכי תיתי להוציא מיד ישראל ולתתן לגוי אם לא דיש ח"ה בדבר וכדומה לבל יעלילו עלינו בגולה כי נחנו מסייעים לעושים עול וממון של גוי הפקר אצלנו בעו"ה היא המעוררת מדנים ומטלת שנאה עלינו בין אומ' וגורם רעות רבות לישראל ההולכים לתומם תומת ישרים ולכך נהגו בזמנינו לפעמים היתר בזה ולא מיחו בידם חכמי הדור. אבל לדינא בקנין דבריו אינו מובנים דפשוט דהיכי דמהני קנין בגוי הקונה מישראל ה"ה בישראל הקונה מגוי דמ"ש בקניני' והא תי' התוס' דבגוי מהני חליפין על שדה עפרון למילף מיניה קדושי אשה והתם גוי הקנה לישראל הוה וכן רשב"ם בב"ב גבי נכסי גוים דכתב דגוי מסתלק בזוזי דכל קנינו אינו אלא בכסף וזהו גבי קנין הגוי לנפשו ובב"ב איירי דהגוי יקנה לישראל. ואיך ניליף זה מזה אלא ודאי דכל קנינים בכזה שוים בדינים וכן נראה בכמה דוכתי מתוס' דהשוו דינם ואדרבא יותר אלים וטוב להפקיע נכסי גוי משנפקיע נכסי ישראל ולכן אין לדבריו שרש ועיקר בש"ם ובפוסקים וברור:

(ד) אלא שכ"ז שהמורשה אלם וכו'. הרב הש"ך בס"ק ל"ב השיג על רמ"א בכוונת התוספות ומפרש מ"ש התוספות שהוא אלם היינו הנתבע אלם ולכך התובע נמנע לילך עמו ומעמיד להמורשה במקומו ומלבד דדין זה ליתא דאדרבא בזה יפה עושה מורשה דאינו גר מפני איש ואם זה התובע יש לו מורך לבב ונפסד עי"כ והוא המורשה אוזר חיילם לקום נגדו ולא יחת מפני איש וכושל יקימון מילו אני אומר תבוא עליו ברכה וכמה שקדו חז"ל לשבר מתלעות האלמים וזרוע רמה עד שהכריחו להביא עדות מה שכנגדו ואיך לא נשקוד שהמורשה יקום בחריקאו של איש נעזב. אף גם הא מבואר בפסקי תוספות למסכת שבועות להדיא אלם ובעל טענות לא יתעבר לטעון בשביל חבירו עד כאן והדבר מבואר כמ"ש הרמ"א ובעיקר קושיתו דמה יהיה באלמתו וטענותיו הא אסור לו לטעון שקר לק"מ כי חדא לרב טענותיו יתרצה הנתבע ע"כ לפשר דבר כי יהיה נלאה נשוא דברי ריבות שלו וטרחא דבית דין וגם העדים אפשר דיגורו ממנו כעובדא דמרי בר איסק. ועיין ת"ה סימן ש"ו ויש"ש לב"ק פרק ד' דין י"ח אם יכול אדם להרבות בתואנה ועלילות כדי לכוף חבירו לפשר ועיין שם דבטענה שיש בו ממש מותר ודברי רמ"א פה עיקר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.