שפת אמת/תמורה/לג/א

שפת אמת תמורה לג א

דף ל"ג ע"א

בגמ' תמימין יקברו. פרש"י דעביד רבנן מעלה הואיל דהוי חזי להקרבה כו' קשה לי הא למסקנת הגמ' לכ"ע יקברו מדאורייתא. דהא ר"י מוקי לה הא דבע"מ יפדו בב"מ מעיקרו. א"כ כל שהן תמימין יקברו משום דבעי העמדה והערכה. ולר"ל מסיק הגמ' דהך מתו פי' שנשחטו. א"כ כיון שנשחטו תמימים ולא נזרק הדם וודאי יקברו. איברא דגם ע"ז קשה דא"כ טעון שריפה ומה יקברו דקדשים פסולין דינייהו בשרפה. אך באמת ר"ל לא גרס כן רק כברייתא אחרת דתמימים ומתו מיירי בבדק הבית. והאי ברייתא רק לר"י. וצ"ל דרש"י פי' כן בס"ד דהמקשן כנ"ל ודו"ק:

שם בגמ' אלא לימא תהוי תיובתא דר"ל. ואין מובן הטעם ופרש"י ג"כ צריך תבלין. ונראה כוונת הגמ' ורש"י משום דמשמעות הברייתא דכמו דסובר ת"ק בקדשי מזבח כך אר"ש דבין ק"מ בין קדשי ב"ה כך הדין. ובאמת אינו כן דלת"ק בגמ' בעלי מומין יפדו אפי' בקדם הקדישן למומם ולר"ש דוקא בב"מ מעיקרו. הגם דגם לר"י ל"ד לגמרי דלת"ק תמימים יקברו מדאורייתא ולר"ש בבדק הבית יקברו רק מדרבנן כדלקמן בגמ'. מ"מ עכ"פ הדין שוה ושייך לומר בין ק"מ בין קב"ה כך הדין. אבל לר"ל אין הפי' שוה דבק' מזבח דוקא ב"מ מעיקרו. ולת"ק אפי' במום שנעשה אח"כ כנ"ל:

תוס' ד"ה אפי' חי' כו' דאין פדיון לעופות כו'. איני מבין דבריהם כיון דלתנא דבי לוי קרא מיירי בין בקדושת מזבח בין בבדה"ב. א"כ אי ממעטין עופות דמזבח משום דבהמה כתי' כדמפורש שם במשנה דמנחות ובת"כ דכ' בהמה ולא עופות ולבונה כו'. א"כ גם בבדק הבית נמעטו כיון דמקרא זה מיירי נמי בבדק הבית. ולכן הי' נראה דתנא דבי לוי לית לי' כהך משנה דאין לעופות פדיון וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף