שפת אמת/פרשת שמיני/תרמח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך







פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

שפת אמת TriangleArrow-Left.png פרשת שמיני TriangleArrow-Left.png תרמח

תרמ"ח
[עריכה]

בענין חטא נו"א אשר לא צוה וכו' ואחיכם כל בית ישראל יבכו כו'. יתכן לומר כי בנ"י הקדימו נעשה לנשמע כמלאכי השרת. אח"כ נפלו ממדריגה זו ונאמר כאדם תמותון. ונו"א היו מחזיקים בדרגא הראשונה כמלאכים שנאמר עושי דברו הדר לשמוע. והטעם כי המלאך מרגיש בעצמו רצונו ית' ונק' עושי רצונו כידוע. אך ע"י שכלל ישראל לא היו במדריגה זו נענשו נדב ואביהוא. ויתכן שזה עצמו נכלל במ"ש ז"ל שהורו הלכה בפני רבן וגם אמרו מתי ימותו ב' זקנים כו'. פי' שאמרו שיכולין לתקן להנהיג בנ"י כמו קודם החטא. אבל באמת לא הי' כן רצונו ית' כי הכל בסדר מוכן לפניו. כל דור ודור הנהגה המיוחדת לו. הגם שהחטא גרם מ"מ הכל אמת. [ואפשר זה הרמז בקרובי אקדש מטעם ועל פני כל העם אכבד שגובר כח כללות פשוטי בנ"י מכח היחידים הקרובים אליו כנ"ל] ולכן בית ישראל יבכו השריפה שהם גרמו מיתתם כנ"ל:

בפסוק זאת החי' כו' לפי שישראל דביקים בחיים כו'. ובמד' עמד וימודד ארץ כו'. הענין הוא כי ע"י חטא אדם נתערב טו"ר. ובנ"י במצרים התחילו לברר זה התערובות. וגאולת מצרים לא הי' בנפשות בנ"י בלבד. אבל כפי הבירור בנפשותינו כן נתברר בכלל הבריאה. ולכן נבדלו המינים טהורים מן הטמאים. ולכן תלהו הכתוב ביצ"מ המעלה אתכם כו'. ולכן איתא במד' המינים טמאים נגד הד' מלכיות. פי' שבהיותינו עוד בגלות הוא הסימן שיש עוד התערובות שצריך בירור. ולכן איתא כי עוד יחזיר מין טמא להיות טהור כמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים לשון הוה ודרשו חז"ל בורר וחוזר ובורר ע"ש:

עוד במד' כל אמרת אלוה צרופה כו'. דכ' זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה. ומקשין דפתח בחי' ומסיים בבהמה. ורש"י רמז תי' לזה שישראל דבקים בחיים והראה להם השי"ת אותן המינים שנמצא בהם החיות ושיכולין להוציא מהם הנקודה חיות. הגם כי השי"ת נותן חיות בכל המינים אבל מינים האסורים א"א להוציא מהם החיות שנדבק בגשמיות יותר מדאי רק לעתיד שיהי' בירור גמור. וע"י שבנ"י דבקים בחיים אין רשאין לאכול אלה המינים שא"י להוציא החיות מהם. וז"ש להבדיל כו' ובין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל. פי' שא"י לאכול ולהוציא החיות מהם כנ"ל. ואיתא במד' מפיו דעת ותבונה משל למלך כשבא בנו נותן לו מאכל מתוך פיו ע"ש במדרש תשא. והנמשל הוא כי השי"ת רוצה שלא יאכלו בנ"י רק מאלה המינים שיש להקב"ה כביכול חלק בהם כמ"ש. וזה הוא סימן הדעת מה שיודעין להבדיל בין המינים הנאכלין. כמ"ש חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין. ובאמת בכל דבר יש נקודה חיות. וגם לאומות יש לכל אחד במדה כמ"ש עמד וימודד. אבל לבנ"י ניתן כל התורה והוא שנקראו בנ"י השולמית כמ"ש יברך את עמו בשלום. וז"ש כל אמרת אלוה צרופה שבנ"י זכו לתרי"ג מצות שהוא תיקון כל הקומה רמ"ח ושס"ה. וכשזוכין אל השלימות אז מגן הוא. דקשה דהול"ל מגן הם דקאי על כל המצות. אבל המכוון הוא שזה המלבוש שזכו בנ"י ע"י כל אמרת אלוה שהם תרי"ג מצות זה המלבוש הוא מגן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.