שפת אמת/פרשת נח/תרנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת נח תרנג

תרנ"ג

ב"ה שבת ור"ח

איתא במדרשים כי לע"ל יעלו לראות פני ה' בכל ר"ח כמ"ש והי' מדי חודש בחדשו כו'. דכתיב אני בצדק אחזה פניך וכתב בזוה"ק תצוה כי הכל תלוי בהתעוררות התחתונים להתגלות הגוונין בשמים דכ' נודע בשערים פי' בזוה"ק כ"א לפום שיעורין דליבי' ואבותינו הקדושים בשעורין דילהון פתחו פתחים למעלה להיות גילוי פני ה' לכל בנ"י. וזה הי' מצות ראי' שבא לראות ולהראות וז"ש בזוה"ק בפסוק וראיתי' כו' כי הם תלת גוונין חיור סומק ירוק. היינו שאבות הקדושים המציאו מכח אל הפועל אלה הגוונין כי הקב"ה גבוה ונישא מכל אלה הגוונין. ורק כפי הכנת התחתונים כך נעשה למעלה התלבשות והתגלות להיות מדה של חסד ושל רחמים כו'. והנה גם לכל שבט יש גוון מיוחד כמו שהי' בי"ב אבנים טור אודם פטדה כו' והם שערי צדק הי"ב תיבין של שם אדנות שנק' שערי צדק כידוע לי"ח ומרומז בזוה"ק פ' זו דף ע"א ע"ב והשערים שפתחו האבות המה חזקים ביותר ואין העונות יכולים להסתירם. והשערים של השבטים צריכין זכות התחתונים ביותר שיכולין לכנוס בהם ולכן לעתיד כשיהי' תיקון כל המדות יתגלו כל אלה הגוונין ויהי' מצות ראי' בכל חודש. כמ"ש בטור או"ח כי לולא חטא העגל הי' כל ר"ח יום טוב גמור ע"ש וכמו שהי' בנפשות האבות והשבטים שזכו להוציא אלה הגוונין מכח אל הפועל כן יש בזמן מועדים ור"ח שבהם נגלו אלה הגוונים. וכ' שער החצר כו' יהי' סגור ימי המעשה ביום השבת כו' וכמו כן הוא בנפשות כמ"ש במ"א שהם ברית הלשון וברית המעור. דהנה יש רמ"ח אברים אבל פנימיות החיות מתעורר רק בלשון וברית. לכן רוב כריתות הם באיסורי מאכלות וביאות אסורות כי החיות הפנימי מתגלה באלה ב' האברים. ולכן נתן לנו הקב"ה ברית התורה לתקן ברית הלשון וברית מילה לתקן ברית המעור. ופי' ברית הוא דביקות בשורש. דאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם כדי להפרע כו' וכ"ז נתקיים בדור המבול ונפרע לרשעים שמאבדין העולם. ונח הצדיק נתדבק בבחי' מאמר אחד ומאמר אחד הוא בחי' השבת דאתאחדת ברזא דאחד. אבל עבודת האדם בימי המעשה שאז מתלבש הפנימיות בבחי' עשרה מאמרות שהם עשר מיני מדריגות וצמצומים. וע"י האדם יכולין להתאחד. כי עשרה במ"ק א' והיינו ע"י הביטול אל השורש יכולין לבוא אל האחדות ונעשה מעשרה א'. לכן השבת מקיים העולם מה שהרשעים מאבדין בימי המעשה כי השבת מקשר הבריאה בבחי' מאמר אחד. כעין שכ' באוה"ח כי בכל שבת מתקיים העולם. ומובן שפיר לפי מ"ש. אבל השבת נמסר לבנ"י שמייגעין עצמן בימי המעשה. וכמו שהוא בזמן כך הוא בנפש הברית בחי' מאמר אחד. וכן נח צדיק תמים הוא בחי' דביקות בשורש נק' תמים. לכן כתיב אלה תולדות נח כי עיקר הברכה והריבוי בהתדבקות בשורש כמ"ש בשבת דכל ברכאין בי' תליין. שהוא שורש ואחדות שממנו מתפשט כל הברכות. וכזה מצינו בברכת נח לבניו. בשם כתיב ברוך ה' אלהי שם וביפת כ' יפת א' ליפת ולכאורה נתברך יפת יותר משם. אכן ברכת שם הי' כמו הברכה בשבת דהוא שמא דקוב"ה שלום. וזה שורש כל הברכות. ולכן לא אשתכח בי' מנא. כמו כן לא הי' ברכה פרטיות לשם רק מה שהוזכר עליו שמו של הקב"ה וע"ז כ' בכ"מ אשר אזכיר את שמי כו' והכל ענין אחד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.