שפת אמת/פרשת לך לך/תרלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת לך לך תרלה

תרל"ה

ב"ה

במדרש שמעי בת וראי והטי אזנך כו' בירה דולקת כו'. דקשה מאי הטי אזנך אחר שנאמר שמעי. ומוכח שיש ב' בחי' שמיעה כמ"ש שמוע תשמעו כי בתחילה הקב"ה משמיע לאדם מעט הארה כשמייגע עצמו לבוא אל האמת. אח"כ צריכין להשגיח בעין השכל על זה ההרגש ולהבין כי הוא עיקר הכל ולהניח כל הרגשות אחרים וזהו שמעי וראי והטי אזנך. פי' כל כח השמיעה שלא יהי' נשמע לו שום דבר אחר כלל ועי"ז יזכה לשמוע האמת. כי מה שהקב"ה משמיע בתחלה הוא רק כדי ללמוד הכנעה שיבין האדם שיש דבר לשמוע למעלה מהשגתו ויבוא לבטל עצמו ויזכה לשמיעה. והנה אברהם אבינו ע"ה הי' חפץ מאוד להטות כל הברואים אליו ית'. והשי"ת אמר לו לך לך כו' ואעשך לגוי גדול כו' ואברכה מברכיך כו'. ואברהם אבינו ע"ה הי' סובר כי נכון יותר להיות כל העולם מיוחדין אליו יתברך ולא יהיו מתנגדים כלל והשי"ת הראה לו כי נכון יותר להיות אומה נבחרת לו ית' על צד היותר טוב ויהיו מברכים ומקללים והאומה הבחורה י) יגברו הכל. וזה עצמו ענין הבירה דולקת ששכל הפשוט מורה שאין שום דבר שלא יהי' לו קיום ולכן הי' סבור אברהם אבינו ע"ה שיש להטות כל הנבראים וכל החיצוניות אליו ית' שלא יהי' נפסד שום בריה. והשי"ת הראהו כי אני בעל הבירה וכך רצונו ית' שברא כמה דברים שכל קיומם הוא הביטול שיבטל אותם האדם ויתרחק מהם וזהו לך לך כו' ושכחי עמך כו' כי הוא אדוניך שמזה יש הכרת מלכות שמים שיש חצוניות והאדם מרחיק עצמו ממנו. וכן בבחי' הדביקות בו ית' א"א באופן אחר רק שיהי' אומה נבחרת אליו יתברך ועל ידי כן מי שירצה יוכל להתבטל לאומה זו ג"כ. והוא כלל גדול גם בפרט כל איש ישראל אשר אי אפשר להיות בפעם אחד כראוי רק על ידי שנמצא איזה הנהגה ומדה טובה באדם על ידי זה יוכל לתקן כל מדותיו לנקודה זו. וזה עצמו ענין ב' השמיעות הנ"ל כי מקודם היה אברהם אבינו ע"ה חוקר בדרך השכל לבוא אל האמת. והוא בחי' הנבראים מצד הטבע וזכה להכיר האמת. ואחר כך אמר לו השי"ת לך לך כו' לבחי' שמיעה שניה והוא שייך רק לבני ישראל להיות מבטל כל השמיעה אליו ית' שלא להיות המכוון לתקן עצמו שזה נקרא לגרמייהו והוא דרך צדיקי אומות העולם. אבל בני ישראל מבקשין להיבטל אליו ית' בלבד. ולכך אחר ששמע והכיר האמת אינו מספיק עצמו בזה להתגאות כו' כדרך האומות עו"ג שרוצין לידע כדי להתגאות וכל ההכנעה כדי להשיג כו'. אבל בני ישראל הם להיפוך שכל מה שרוצין להשיג כדי להכניע עצמו אליו ית'. ולכך אחר השמיעה מכין עצמו יותר לשמוע כנ"ל:

ואת הנפש אשר עשו בחרן מתרגמינן נפשתא דשעבידו לאורייתא כו'. פירוש נפש הרצון כמ"ש יש את נפשכם והוא שאסף כל הרצונות מעולם הזה להשי"ת. עשו לשון כפי' כמו גט מעושה. כי הקב"ה א"ל מארצך כו' הפי' שיקח עמו כל הרצונות אחרים שהיו לו והוא בחי' בכל לבבך נפשך מאודך. מארצך נגד בכל לבבך כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו. נפשך הוא ממולדתך כי הנפש נמשך אחר אביו ואמו ומשפחתו. ומבית אביך הוא נגד בכל מאודך כי לא חסר לו בבית אביו מאומה ועזב הכל לכבודו יתברך וילך כאשר דיבר אליו כו' כלומר שלא הלך בעבור הברכה רק לעשות רצונו ית':

במדרש אנכי מגן לך שאמר אברהם אבינו ע"ה שמא יבוא אחד ויסגל מצות ומעש"ט וידחה בריתו לבריתי כמו שדחה בריתי לנח והשיבו מנח לא העמדתי מגינים כו'. הקשה אמו"ז ז"ל וכי לא רצה אבינו אברהם ע"ה שיהי' איש צדיק יותר ממנו אף שידחה בריתו כו' והשיב כי ודאי ידע שהוא הצדיק ולא יהי' אחר רק שידע שצריך לחיזוק יותר ושיבטיח לו השי"ת זאת שהוא הנבחר כו'. ולהוסיף ביאור ע"ד כי ודאי ידע אף שיהי' מי שיסגל מצות ומעשים טובים יותר ממנו. מ"מ יהי' מתולדותיו בודאי. ובאמת דחה בריתו לנח אף שהי' מתולדותיו והטעם כי לא הי' צריך אברהם לסיוע של נח. אבל עם אברהם אע"ה כרת השי"ת ברית והגבי' אותו וזרעו אחריו להיות במדריגה גדולה יותר מכל האומות עע"ז ונמצא כי מי שבא מזרעו ודאי יוכל לסגל מצות ומעש"ט הרבה עד שיעלה במדריגה ממנו כדמצינו במרע"ה שאמר לו הקב"ה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול ולא קיבל עליו ע"י שזכר שהכל בא לו בכח האבות. והכלל שצריך כל איש ישראל לידע כי זה הכח שיש בכל איש ישראל מכח האבות וכריתות בריתו ית' הוא העיקר באופן שכל יגיעת האדם אין נחשב לכלום נגד זה הכח. אף כי עיקר הוא יגיעת האדם. אך שזה הכח למעלה מהכל. ואמת כי כל היגיעה לבוא לזה להיות בוחר בדרכי אבותינו ועי"ז יבוא לכח הזה וז"ש מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. ופי' מו"ז ז"ל מ"ש מגן אברהם שהקב"ה הבטיח לו שיהי' ממנו נקודה בכל איש ישראל אשר הוא ית' מגין עלי' שלא יוכל לקלקל אותה כו'. ונקודה זו מסייע לכל איש ישראל כפי מדריגתו וז"ש מנח לא העמדתי מגינים כו'. והבן:

במנחת שבת הוא עת רצון כמ"ש דבי' רעוא דרעוין ולית זעפין. דהנה בכל איש ישראל יש רצון אליו ית'. ומי שאין לו רצון כראוי יש לו רצון לבוא לרצון אמת. וכמו כן בשמים כביכול הקב"ה רוצה בישראל. אף כשאין ראוין חפץ להיות לו רצון עליהם והוא רעוא דרעוין. והפי' שמקבל עתה גם זה הרצון שיש בפשוטי בנ"י לבוא אל הרצון כנ"ל ולכך לית זעפין. וא"ז ז"ל פי' הפסוק לתאוה יבקש נפרד בכל תושי' יתגלע. כי בכל איש ישראל יש רצון כנ"ל. ומי שהוא נפרד. מתאוה לבוא אל הרצון. וזהו לתאוה יבקש כו' וע"י היגיעה בתורה מתגלה זה הרצון המלובש בו. כי תכלית הרצון הוא אליו ית' כנ"ל. וזה יגעתי ומצאתי. להוציא מכח אל הפועל מה שיש בכל איש ישראל נקודה טמונה כנ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.