שפת אמת/פרשת כי תשא/תרנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת כי תשא תרנז

תרנ"ז

מצות השבת וסמיך לי' ויתן אל משה. דאיתא בגמ' ומד' כל מ' יום הי' משה רע"ה לומד תורה ושוכח עד שניתן לו במתנה. כי המשילו במדרשים אותן המ' יום לתורה כמו ששת ימי המעשה. שכך אמז"ל העולם נברא בו' ימים והתורה במ'. וכמו דמעשה בראשית ששת ימים הוא הכח בטבע וכל יום פרט בפ"ע ושבת אח"כ כלל כל המעשים בשורש העליון. כמו כן במ' יום כתיב לדבר אתו כי הי' בכח קבלת מרע"ה. ואח"כ ניתן לו במתנה מה שאינו לפי כח הנברא. ואמרו ככלתו שניתנה לו בכללים. שהיא כמו השבת שהיא כלל הבריאה. ובימי המעשה שכחה שולטת הואיל והוא בהשתתפות הטבע שסופה לחרוב וכמו כן כל מעשה הגוף שסופו להתבטל שולט בו שכחה. ושבת כתיב בו זכור כי הוא יום שאין בו שכחה שהוא מעין יום שכולו שבת ולא יתבטל לעולם. וכמו כן אמרו חז"ל יגעתי ומצאתי תאמין הוא לחדודי אבל לאוקמי שמעתא סייעתא דשמיא. ולכן שבת שנאמר עליו מתנה טובה יש לי הוא הסיוע מלמעלה והוא בחי' זכור. וכמו כן ויתן אל משה במתנה לכן נתקיים בו לעולם וזה הי' בחי' הלוחות חרות שהיו כל הדברים חקוקים להתקיים לעולם:

וכמו כן שבת יש בו מעין הלוחות הראשונות. וכ' כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם. שכל הרשימות שמקבלין נפשות בנ"י בשבת הם לדורות שהוא יומא דזכירה כנ"ל. ובימי המעשה שולט השכחה ולכן צריכין לתפילין לזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך שיהי' בהם הוי' שלא לשכוח התורה. וע"ז רמזו שהוקשה כל התורה לתפילין. שמצות תפילין מסייע להיות התורה שלומד דבר של קיימא. ובשבת א"צ תפילין שהוא עצמו אות של זכירה. ואיתא בגמ' וינפש וי אבדה נפש שהיא הנשמה יתירה שבא בשבת כיון ששבת וי אבדה נפש. והענין הוא כמ"ש השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו דכתיב ושמור נפשך כו' פן תשכח כו'. שזה עיקר הבריאה שנברא האדם לכבודו ית"ש. ושיזכור תכלית הדבר שנברא עליו. והוא יום מתן תורה שאז ראו בני ישראל בחי' אלקות והבינו תכלית בריאתם. וע"ז כתיב אשר ראו עיניך. אכן גם בפרט בכל נפש איתא שמשביעין את הנשמה ומלמדין אותה כל התורה וכשבא לעולם נשכח ממנו. ולכן נתן השי"ת לבנ"י תורה ומצות שעל ידיהם יבואו לזכירה. ולכן כתיב בשבת וינפש שהוא בחי' זכור. ולכן שבת סהדותא איקרי והוא זכרון למעשה בראשית. והפי' הוא כי בששת ימי בראשית הי' הבריאה דבוקה בשורשה. והי' אז ניכר תכלית הבריאה לכבודו ית'. ומאז ולהלאה הטבע מסתיר ומשכח עיקר התכלית. וע"ז ניתן השבת להזכיר תכלית הבריאה. ולכן הוא תכלית שמים וארץ. וכמו כן באדם כל איש ישראל השבת מזכיר אותו על מה נברא. והוא תיקון הנפש. ממשמע דכל השוכח מתחייב בנפשו. ממילא כשבא לזכירה מחי' את נפשו. זה וינפש שבו ניתקן הנפש. ובאמת זה בכח נפש יתירה שבא מלמעלה ושם אין שכחה. ושבת הוא מעין עוה"ב. דאיתא לעתיד מזכירין לאדם כל מה שלמד ושכח בעוה"ז. כמו כן מעין זה בכל שבת כל אחד כפי כח הנשמה יתירה שבו. לכן כשבא שבת רואין מה שנשכח ממנו בימי המעשה. וע"ז רמזו כיון ששבת וי אבדה נפש:

שבת שבתון פרש"י מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. פי' שלא יהי' המנוחה במקרה ולשעה. רק שיעשה באדם רשימה נשאר לעד. ורמז שבתון שיהי' כל האדם נמשך אחר השבת שיהי' בו בעצמו בחי' השבת ושבתון פועל יוצא. שהשבת נותן שביתה ומנוחה לנפשות בנ"י. ועל זה כ' ה' נותן לכם השבת כו' שבו איש תחתיו. פי' תחתיו של השבת. ובאמת לזה צריכין סייעתא דשמיא להיות דבוק אל השבת שהוא קודש ולמעלה מהטבע. וע"ז אמרו חז"ל לדעת הנותן מתנה צריך להודיעו כו'. שהקב"ה נתן גם זה הדעת שיהיה לבנ"י דביקות במתנת השבת. ולכן יורד נשמה יתירה שבכח זו הנשמה נוכל להתדבק בקדושת השבת:

בפסוק אך כו' שבתותי תשמורו. כי קודם החטא נאמר זכור את יום השבת. והגם כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. מ"מ שמור לא אידכר בשמא לגבי בחי' זכור שהוא העיקר. ובמתן תורה היו בנ"י בבחי' זכור. ושמור ממילא איכא. וכאן התחיל מצות שמירת שבת. וכאשר חכמים הגידו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה שע"י השמירה יכולין לבוא לבחי' זכירה. אבל מעלתן של בנ"י קודם החטא הי' למעלה מזה כמ"ש:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.