שפת אמת/פרשת כי תשא/תרלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת כי תשא תרלה

תרל"ה

אך את שבתותי תשמורו כו' אות הוא ביני וביניכם כו' לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' שבכל דבר צריכין לשמור בחי' השבת. פשוט הנייחא שיש להקב"ה מכל הבריאה שלכבודו ברא בכלל ובפרט לזכור לעשות כל המעשים כדי לגמור רצונו ית' מה שהוא אף שא"י כראוי איך. וזה תכלית הבריאה. וז"ש שבתותי. כי אות הוא כו' פי' זאת היא דביקות בנ"י בהקב"ה כדאיתא אורייתא וישראל וקוב"ה כולהו חד. פי' שבנ"י דבוקים בעיקר החיות. נמצא כפי מה שמעלין כל דבר לשורשו ומתדבקין בפנימיות החיות של הקב"ה. כמו כן מתעורר כח בנ"י ג"כ. וזהו לדעת כי אני ה' מקדישכם. לכן כל שמתעורר כח הקב"ה מתעורר ג"כ כח בנ"י. וכתב רש"י לרבות שגם במלאכת המשכן ישמרו השבת. הרמז שאף במעשה של מצוה צריכין לזכור עיקר המכוון לעשות רצונו ית' בלבד. שלא להתערב טובת עצמו לגמרי. רק לשם שמים. והוא שבח שמחזיר המעשה לעושהו כנ"ל:

ברש"י שבת שבתון מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. פרשנו בעזהש"י כי מנוחת עראי כשנזדמן שאין לו מה לעשות ונח. אבל כשאדם רוצה לעשות איזה מלאכה וטורח בה הרבה עד שנגמרת ונח אח"כ. זה מנוחת מרגוע. שכל המלאכה הי' כדי להשיג זאת המנוחה. וכן כביכול הכתיב מנוחה לעצמו כי ששת ימים כו'. נמצא מנוחת הקב"ה כך הי'. ונלמד מזה שכן צריך להיות מנוחת האדם בשבת כמ"ש ששת ימים תעבוד כו'. מסמיך הכתוב העבודה למנוחת שבת. כלומר להיות כל עבודת ימי המעשה כדי להיות נגמר רצונו ית' וכבודו. להיות נעשה מזה השבת. ומעין זה איתא ג"כ כי לכל מעשה האדם בימי החול יש להם עלי' בשבת קודש:

אא"ז מו"ר ז"ל פי' לעשות את השבת עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בהאבות שבקשו אות במה אדע כו'. ופי' כי דבר שנעשה בו מעשה הוא קיים לעד והמעשה הוא חיזוק ההבטחה ע"ש. ואמר שנראה זה טעם המצות כי יש לכל מצוה שורש בשמים. וע"י מעשינו נתחזק השורש להיות קיים לעד. וכמו כן במצות שבת דכתיב לעשות. שגם הנחת המלאכה נקרא מעשה כמו חסמה בקול כו' ועי"ז מתקיים השבת יותר כנ"ל ודפח"ח. ופשוט קאי לעשות על מה שאמר אח"כ לדורותם ברית עולם. שיעשו את השבת לברית עולם להמשיך בחי' השבת בכל דבר כמ"ש לעיל פי' שבתותי כנ"ל:

בגמרא שבת ניתן בצינעא. אות הוא ביני ובין בני ישראל. א"ה לא ליענשו אוה"ע עלי'. שבת אתגלי להו נשמה יתירה לא אודיעינהו. ומה ענין נשמה יתירה. דאיתא אמרה שבת לכל נתת בן זוג ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה כנסת ישראל יהי' בן זוגך. פי' כי ימי המעשה הם כח מעשה בראשית. כדאיתא אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל כו'. ונמצא הנבראים מקבלים מאותן הימים שהם הארות עליונים. וכיון שהם משפיעים להמקבלים. ניתוסף להם כח בשמים. וזה ענין לכל יש בן זוג כו'. אבל בשבת לא הי' בריאה כי בו שבת. ולכן אין לו בן זוג כי אין הנבראים מקבלים מהארת יום השבת כי לא הי' בו בריאה. כי שבת הוא נשמת ימי המעשה. רק בנ"י שהם ג"כ נשמת הבריאה. כי כל הבריאה תלוי בהם. והם מעוררין חיות כל הנבראים. לכן מקבלים הם מהארת השבת. ונמצא שבת משפיע לבנ"י. ולכן ניתוסף גם נשמה לשבת. ונק' נשמה יתירה כמו נשמה לנשמה. והבן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.