שפת אמת/פרשת יתרו/תרנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת יתרו תרנז

תרנ"ז

אנכי ה"א אשר הוצאתיך. במד' אלוה אני על כל באי עולם אבל לא ייחדתי שמי אלא עליכם. כי הקב"ה נותן אלהות וכח לכל ברי'. אבל יש כחות נפרדים שמתפשטין לתת חיות אפי' להכופרים בהקב"ה. ולכן נקראו אלהים אחרים. פי' כוחות שמשתנים להיות נפרדים מחי החיים. וכן קיום הטבע שיש בו אלקות שנטבע תוך הטבע בכל דבר לפי מדתו וצימצום וציור מיוחד. והנהגה זו נק' בית עבדים. כי כל דבר שאינו במקומו ושורשו נק' עבד. כמ"ש גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום. וחירות הוא הדביקות בשורשו ומקומו. וכשהוציאנו הקב"ה מבית עבדים לחירות עולם קרא שמו ית' עלינו אנכי ה' אלקיך באלקות המיוחד. באחדות השם ית'. שע"ז השם כ' אני ה' לא שניתי. שאין בזה השתנות. וכבודי לאחר לא אתן כתיב. ולכן לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. פי' שהוא גזירה ג"כ שכל העובד ע"ז מקודם נסתלק ממנו זה האלקות המיוחד לבנ"י שנק' פני ה'. וזה ג"כ עדות השבת דכ' ששת ימים עשה כו' וינח ביום הז'. ע"כ נאסרו המלאכות בש"ק. כמ"ש בפ' בראשית מזה. שכל מלאכה היא נתינת כח נפרד בתוך אותה המלאכה וכמו שהטביע הקב"ה כוחות בטבע והם נסגרים עד יום שכולו שבת. שאז מלאה הארץ דעה את ה'. ובש"ק מתגלה אלקות בבחי' האחדות. כמ"ש כגוונא דמתייחדין לעילא כו' וכ"כ במ"א מזה לכן קצרתי:

בפסוק זכור את יום השבת כו' ש"י תעבוד ועשית כל מלאכתך. ובמכילתא וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בו' ימים אלא שבות כאילו כל מלאכתך עשוי'. ד"א שבות מהירהור מלאכה. וכה"א אם תשיב משבת רגלך כו'. והאמת כי ע"י שביתה זו אם הוא באמת אצל האדם כאילו כל מלאכתו עשוי'. יכולה היא שתרחם. וברגע א' נגמר כל מלאכתו. כמ"ש חז"ל אילו שמרו ישראל שבת א' כהילכתו מיד הם נגאלים. אם היו שומרי שבת לשם ה' ולשכוח מכל הדברים. הי' מיד גאולה. וכן הוא בפרט כל א' כפי השביתה:

ואיתא באותיות דר"ע. כשהבטיח הקב"ה לבנ"י עוה"ב. אמרו הראנו דוגמתו בעוה"ז. והראה להם השבת שהוא א' מס' מעוה"ב. וידוע כי עוה"ב הוא היפוך עוה"ז. ושם יהי' נשכח לגמרי כל עוה"ז. ולפי ששבת הוא מעין עוה"ב. צריכין לשכוח בו מכל עוה"ז. וכפי מה שכל א' זוכה לשבת. זכור ושמור בדיבור א'. כי הזכירה תלי' בשמירה. שמור מן ההירהור. כי יש זכירה ושכחה שהקב"ה שם בטבע ב"א ב' המדות. וכפי השכחה בעוה"ז שעתיד להיות נשכח כך זוכין לזכור את השבת. וכל ישראל יש להם חלק בעוה"ב בכח שמירת שבת. כמ"ש התקן עצמך בפרוזדור שתיכנס לטרקלין. ולכן אמרו בנ"י הראנו דוגמתו בעוה"ז. להבין איך אפשר לבני עוה"ז להיות בעוה"ב. והשיב להם ע"י השבת. ולכן כתיב בשבת זכרון למעשה בראשית. ולכאורה תמוה מה צריך מעשה בראשית זכרון. הלא כל העולם קיים. ורואים מעשה בראשית. אבל הפי' שלעתיד לעוה"ב יהי' זכירה למעשה בראשית ע"י השבת. פי' לפי שבשבת שוכחין מעוה"ז ומתדבקין בשבת שהוא מעין עוה"ב. בכח זה יהי' זכירה למעשה בראשית בעוה"ב. ולכן כ' זכור בשבת. כי פי' זכור שהוא דבר שא"א לשכוח. ולא יהי' נשכח. אבל כל מ"ב שיהי' חרוב לעתיד אינו בחי' זכירה. רק יש זכרון למ"ב. להיות נזכר לעד בכח השבת. ולעתיד כשיהי' נשכח הכל יהי' זכירה למ"ב בכח השבת ובנ"י שהם שומרי שבת. והנה יש לכל ישראל חלק בשבת ובעוה"ב. דיש שכחה במעשה ודיבור ומחשבה. ובמעשה כל איש ישראל שובת בשבת. ובדיבור ומחשבה כ"א לפי שמירת שבת שבו. הוא בן עוה"ב. וכמו שצריכין לשכוח בשבת במעשה. כך צריכין לזכור השבת בימי המעשה. ופי' זכור שיהי' דבר שא"א לשכוח והזכירה תלי' בזה ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.