שפת אמת/פרשת יתרו/תרנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת יתרו תרנד

תרנ"ד

בענין שמיעת יתרו אצל קבלת התורה כמ"ש יתרו שמע ואיתבר ואתכפיא. וזה הי' גמר יצ"מ וגאולה שלא יהי' שפחה תירש גבירתה. כי באמת כל החכמות שבעולם הם רק להיות הכנה לחכמת האמת חכמת התורה. כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה. ואיתא הן בלשון יונית אחת. פי' שחכמת התורה היא יחידית שכל החכמות הם ניצוצי החכמה העיקרית. ובאמת קיום הכל בחכמה. כמ"ש בחכמה יסד ארץ. אבל היא חכמה המתלבשת בטבע. וחכמת התורה היא אחדות עצם החכמה. כמ"ש חז"ל כשרואין חכמי אומות מברכין שנתן מחכמתו לב"ו. וכשרואין חכמי ישראל מברכין שחלק מחכמתו ליראיו. שהוא דבקות בו ית' כמ"ש חלק ה' עמו. ובאמת התורה היא שכל פשוט נפרד מחומר. אך אנחנו בעוה"ז שמוטבעים בחומר. א"י להרגיש זו החכמה. רק באמצעות חכמות המורגשות. אבל בנ"י כשעמדו על הר סיני שהיו כמלאכים. זכו לקבל עצם החכמה. ולכן בראשית התחיל בב'. ועשרת הדברות בא'. לומר כי בנין עולם ומ"ב אינו עצם האחדות. כמו התורה שהיא חכמת יחידית. ולא יכלו לקבל זו התורה עד אחר יצ"מ שנתעלו להיות בני חורין. כמ"ש אנכי ה"א אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים. פי' מבית עבדים הוא שלא להיות משועבד אל החומר. כי עוה"ז נקרא בית עבדים שאין הפנימיות מתגלה רק ע"י לבושים וצימצומים. וחז"ל אמרו עוה"ז דומה לפרוזדור והוא בית עבדים. אבל על בנ"י נאמר תבחר ותקרב כו' נשבעה מטוב ביתך. וכ' אשרי יושבי ביתך. וכעין זה בזוה"ק דף פ"ב ב'. ואיתא אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה. דכ' חרות על הלוחות. פי' אותיות התורה הם בחי' חירות שהוא שכל נפרד פשוט מכל חומר כמ"ש. לכן נק' חרות שאין אותיות התורה כמו שאר לשונות. רק החיות שבהם הוא גבוה גבוה מהאותיות. שהם רק רמזים לחיות הגנוז בהם. ולכן העוסק בתורה הוא בן חורין. שהדברים שבתורה הם עצם החירות כנ"ל. וז"ש אנכי ה"א כמו שרמזו בגמ' אנכי אנא נפשאי כתבית יהבית פי' שהם דברי אלקים חיים. ולכן ע"י עסק התורה באים לחירות. כמ"ש במשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א. וז"ש שע"י קבלת אלקותו ית' יש יציאת מצרים וזהו העברת עול מלכות. ומבית עבדים הוא העברת עול דרך ארץ כמ"ש לעיל שכל הנהגת הטבע נק' בית עבדים. והנה בשעת יצ"מ וקבלת התורה הי' הגאולה בכלל. ולכן נתבטלו כל חכמות לחכמת התורה. ולכן יתרו שמע ואתכפיא. ובפרט יש גאולה זו בכל נפש ישראל. שבכח התורה יכול איש ישראל לזכות לחירות. להיות הדעת שליט על הטבע והגשמיות. שזה עיקר הגאולה שלא יהי' הגוף שליט על הדעת. כמ"ש היתפאר הגרזן על החוצב בו. כי הנשמה חלק אלקי ממעל. והיא מחי' ומקיים כל מעשי הגוף. וכל המעשים הם רק הכנות אל הנפש והנשמה. ואיך יהי' הגוף שליט על הנשמה. אין זה אלא גלות מה שהחיות נסתר בחומר ומעשים גשמיים. וע"י התורה זוכין לחירות מבית עבדים כמ"ש:

בפסוק אנכי ה"א אשר הוצאתיך מא"מ. הקשו המפ' אמאי לא נזכר אשר בראתיך. אבל אין זה קושיא שהרי נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא. ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ימשמש במעשיו. ע"ש פ"ק דעירובין. והנה ע"י יצ"מ ניתקנו בנ"י בחי' יפשפש במעשיו. ובקבלת התורה בחי' ימשמש במעשיו וזהו הי' תכלית הבריאה. וכ' בחדש השלישי שהי' מקודם בריאת עולם אח"כ מעשה מצרים. אח"כ קבלת התורה זה יסוד השלישי שכולל הכל. וכ' מצרף לכסף כור לזהב בוחן לבות ה'. שהם ג' מיני דרכים ונסיונות. כדאיתא שיש נסיון בעשירות ועניות. כעין זה מ"ב הוא בחי' עולם חסד יבנה. והוא הדרך של א"א ע"ה. ומעשה מצרים בחי' כור לזהב. הדרך ע"י יסורים. ואע"פ שאהבה ויראה הם עמודים גדולים. אבל התורה היא תכלית הכל. ובירור השלם. שהם דברי אלהים חיים. כמ"ש אנכי ה"א. וזה בוחן לבות ה'. ועיין בזוה"ק בפסוק ל"ת אתי אלהי כסף כו':

בפרשת זכור א"י השבת כו'. ששת ימים עשה כו' ע"כ ברך כו'. בכל מקום שמזכיר שבת מזכיר ימי המעשה. שכן הי' בשבת בראשית דכ' וישבות מכל מלאכתו. א"כ נעשה השביתה מכל המלאכה. כי השבת הוא תכלית ושורש כל הימים. ובמעשה בראשית דכ' וירא אלקים את כל אשר עשה שראה והביט עד סוף כל הדורות. ועלה נ"ר לפניו מכל הבריאה. כמו שיהי' נגמר בפועל ממש לעתיד ביום שכולו שבת. ובעוה"ז עשה הקב"ה להיות ימי המעשה ושבת. ויש עלי' מכל הנעשה בימי המעשה בש"ק. וכפי הרצון שיש בכל שבת לפניו מימי המעשה. כך יש ברכה וקדושה. וז"ש כי ששת ימים עשה כו' וינח כו' ע"כ ברך כו' ויקדשהו. כמו שהי' אז בכלל. כן נגמר כל פרט ופרט מדי שבת בשבתו. לכן צריך כל איש ישראל לזכור תמיד ביום השבת. שיהי' עלי' מכל אלה המעשים. וזה ירא שבת. וזה האות שרצה בנו הקב"ה במה שנתן לנו השבת. לומר כי הברכה והקדושה בשבת הכל תלוי כפי הרצון שמעלין בנ"י במעשיהם. לכן אומרים בקידוש היום ורצה בנו. כי שבת הוא בחי' רצון ונק' חמדת הימים. כי בו נגמר הרצון והתענוג העולה מכל הימים כמ"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.