שפת אמת/פרשת חיי שרה/תרמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת חיי שרה תרמא

תרמ"א

ב"ה

במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. דכתיב את מספר ימיך אמלא. דרשו חז"ל הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. הענין הוא כי השי"ת מחדש בכל יום מעשה בראשית. ומאחר שיש התחדשות בכל יום בטבע הבריאה שהיא החיצוניות. מכ"ש שיש התחדשות בכל נפש ישראל בכל יום בכח התורה דכתיב אנכי מצוך היום כו'. וע"ז נוסד המזמור השמים מספרים. יום ליום יביע כו' הגם כי אין אומר ודברים. מכ"ש לבנ"י. שהתורה היא פנימיות הכל. וע"ז מסיים תורת ה' מצות ה' כו' [לכן יסדו ברכת יוצר ואהבה קודם ק"ש שהוא ב' בחי' הנ"ל] כי הימים הם כלים לקבל ההארות. והם החיצוניות. והתורה הפנימיות כנ"ל. וכתיב ויקרא אלקים לאור יום ואמרו חז"ל קרי' לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו'. היינו שנתן זה בהטבע שהימים יהיו כלים לקבל ההארות. ועל ידי הצדיקים העוסקים בעבודת ה' ממשיכין אור התורה בהטבע. וזה מספר ימיך היינו האור של הימים. ואז הם תמימים כשמתמלאים ההארות שהם רק כלים כנ"ל. והנה סוף העולם ליחרב אבל ימים של הצדיקים יתקיימו לעד. ז"ש ונחלתם לעולם תהי' שחביב שנותיהם לפני הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. וכמו שהצדיקים שוברים כח הטבע ומבטלים גשמיות שלהם בעבור מצות הבורא ית'. כן בכחם להפוך הטבע ולהעלות הזמן לדבוק בשרש העליון. לכן כתיב בא בימים שהעלה כל הימים שלו להיות קיימים לעד. וזה דרשו חז"ל מלשון ויהיו חיי שרה שיש להם הוי' נצחית:

במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת האדם כי הגופים שלהם האירו יותר מכל הנשמות שלנו כדאיתא האבות הן הן המרכבה. ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל הארה ולימוד. כאשר רואין במעשה העבד התפלות וההשתחויות שעשה בזה השליחות. ובאברהם בעצמו לא מצינו זה כי אין בדעתינו כח להשיג במעשה האבות בעצמם. לכן איתא על דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו כו':

בפסוק וה' ברך את אברהם בכל. הקדים זה לשליחות העבד. לפי פשוטו כיון שהזכירו ברכו. והאמת כי בא הכתוב להודיע כי כל השבועה הי' בעבור כי נתברך בכל והי' כל הכונה לשם שמים בלבד שאין ארור מדבק בברוך. אם כי גוף הענין לשמור עצמו מהתחברות הרשעים הוא ג"כ לשם מצוה. אבל אברהם אע"ה לא הי' כל מעשיו לגרמי' כלל רק לשם ה'. וכיון שידע כי ברכת ה' אצלו. שמר אותה הברכה. וז"ש ואשביעך בה' אלקי השמים פירוש שהוא לכבודו ית' בלבד. וכמו כן הגיד העבד אח"כ וה' ברך כו' וישביעני אדוני כו':

בפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים כו' נתן אברהם מתנות. כי אברהם הוא עמוד החסד. וחסד ה' מלאה הארץ והכל צריכין לחסד כמ"ש במדרש. אבל יש חסד שנקרא מתנה בלבד. ויש חסד לעובד ה' שזוכה לקבל החסד כאשר אברהם אע"ה בעצמו זכה במעשיו להמשיך החסד בעולם וז"ש אשר לו. והנה גם לכל הברואים יד) יש חסד שהשי"ת מטיב עם כל הברואים בחסדו. אבל על בנ"י נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שזה החסד הוא באופן שישיגנו האדם בכח עבודתו ואז הוא דבר של קיימא. והכלל ה' עושה חסד לכל א' כרצונו. והברואים טו) רוצין רק מתנות. ויצחק אע"ה רצה שיזכה במעשיו לזה החסד והוא חסד המתלבש בדין וזה אשר צפנת ליראיך ובמ"א כתבתי עוד מזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.