שפת אמת/פרשת זכור/תרמט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך







פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

שפת אמת TriangleArrow-Left.png פרשת זכור TriangleArrow-Left.png תרמט

תרמ"ט
[עריכה]

איתא במדרש בשבת כתיב זכור ובעמלק זכור שבת על שולחן מלא ועמלק על שולחן ריקה. הענין הוא כי זכירת שבת הוא עצמו מחיית עמלק כי שבת הוא שלום. ועמלק כתיב ביה מלחמה לה' בעמלק. כי שבת הוא מעין עוה"ב רמז ליום שכולו שבת. ואז לא יהי' לעמלק שום זכר בעולם. ועמ"ש בפרשת וישב כי יעקב הוא בחי' אמת. ויוסף שלום. ועשו הוא שקר. ועמלק מלחמה וקטטה. וכתבנו שם עפ"י המדרש בראשית אמת אמר אל יברא עולם הזה דכולי' שקר ושלום אמר אל יברא דכולי' קטטה. אכן לבנ"י ניתן גם בעוה"ז אמת ושלום. התורה והשבת. ע"י שהם בני עוה"ב. והוא עדות על בנ"י שיכולין להשיג אלה המדות בעולם שהם מוכנים לעולם הבא. ועשו ועמלק שעיקרן רק עוה"ז. לכן הם שקר ומלחמה. ושם במדרש כי חסד אמר יברא שגומל חסדים וצדק אמר יברא שעושה צדקות. ונראה שבכח החסד זוכין לאמת בעוה"ז כמ"ש חסד ואמת נפגשו. ובכח הצדקה זוכין לשלום בעוה"ז צדק ושלום נשקו. וכ"א מרבה צדקה מרבה שלום. ולכן זכור אחר שקלים שאחר הצדקה זוכין לשלום. וזה בבנ"י שהם נותנים צדקה לשם שמים ועליהם נאמר צדקה תרומם גוי. וברשעים חסד לאומים חטאת. ולמ"ש הרמז כי הגם שחסד למעלה מצדקה שיכולין לבוא לאמת שהוא למעלה משלום. מ"מ הרשעים אפילו חסדם חטאת. ובנ"י אפילו בצדקה מתרוממין. והשבת הוא שלום. וע"י שמתגלה בו הארה מעין עוה"ב לכן יש בו השלימות. וכל מה שנמצא שלום בעולם מתאבד זכר עמלק בזה. ורמזו חז"ל זכור כו' השבת ממי שבא להשכיחו והוא עמלק. והנה הוא מ"ע לזכור שנאת עמלק. כי הוא מעכב התגלות שמו ית' בעולם. וכל המכשולות שעברו על בנ"י בכלל ובפרט. כולן באין מכחו של אותו רשע. דכ' אשר קרך בדרך. וכשיתאבד זכרו מן העולם יתמו חטאים. ויש לפרש כן הפסוק בהפטורה שאמר שמואל והחרמת כו' החטאים את עמלק. וקשה תרתי חטאים חוטאים הול"ל. ותו וכי עמלק חטאים הם פושעים ומורדים הם. אך יתכן לפרש שרמז לו כי באיבוד אותן הרשעים יתמו החטאים והשגגות ומכשולות של בני ישראל:

כתיב עם חסיד תתחסד כו'. הצדיקים הם כלים אשר על ידיהם מנהיג הקב"ה העולם בחסד ורחמים. ולהיפוך אצל רשעים אמרו חז"ל הן הן המזיקים. עם חסיד תתחסד הוא החסד שמתגלגל בעולם על ידי אברהם אבינו ע"ה. גבר תמים הוא יצחק עולה תמימה וע"י מתגלה משפט ה' בעולם. עם נבר הוא האמת שמתגלה בעולם ע"י יעקב אבינו ע"ה. עם עקש תתפתל הוא עשו ועמלק. ומקדימין פ' שקלים זכותו של אברהם אבינו בת נדיב. וזכור הוא בחי' יצחק כמ"ש ז"ל אפרו של יצחק צבור ע"ג המזבח כמו שדרשו שלכן כתיב וזכרתי כו' בריתי יעקוב כו' וביצחק לא כתיב זכירה כי אפרו צבור. ויתכן עוד כי לא מפורש בו זכירה כי מפסולת שלו יצא עמלק ולכן בפרשת זכור נזכר עמלק לרעה. ופרשת פרה הוא בית יעקב אש ששורף הפסולת כי מטתו של יעקב שלימה:

עוד אמרנו על מה שכתבו חז"ל שנזכר השבת על שולחן מלא ועמלק על שולחן ריקה. כי עמלק הוא היפוך השבת דכתיב ויברך כו' יום השביעי ואמרו בזוה"ק כיון דלא אשתכח ביה מנא מה ברכתא אשתכח. והתשובה כי אדרבה ע"י שמתגלה בשבת שורש הברכה שהיא למעלה מעוה"ז לכן לא אשתכח בי' בגשמיות כלום. וזהו מהימנותא דבנ"י. ששבת הוא שורש הברכה. ועמלק להיפוך יש לו רב בעוה"ז. ולא חסר לו כלום. וזהו עדות שאין לו שום זכר בעוה"ב. וז"ש שנולד עשו נגמר בכל השלימות כמ"ש רש"י שלכן קראו שמו עשו. וזה השלימות המדומה עדות שאין בו שום ברכה. והוא שולחן ריקה. היפוך ממש מן השבת שאין בו בעוה"ז והוא שולחן מלא ושלם לעוה"ב. והנה כתיב בעשו ועל חרבך תחיה שהוא כמ"ש רז"ל הרשעים מתקיימין על אלהיהם. עומד על היאור. ובצדיקים ה' נצב עליו. וכמ"ש מדרכיו ישבע סוג לב זה עמלק כמ"ש רש"י שם. שלקח לו חרבו וחלקו לעצמו. ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. אבל בבני ישראל כתיב ואשר חרב גאותך ויש להם חלק בחרבו של הקב"ה כמ"ש כולם אחוזי חרב. וכ"כ חרבו על ירכו. וכ"כ לפי חרב שיש להם ע"י התורה שייכות אל קצה חרבו של הקב"ה כמ"ש רוממות אל בגרונם ועי"ז וחרב פיפיות בידם. ושבת הוא רמז ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. הרמז דכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור ולעתיד כשימחה שמו. מנוחה כביכול לחי עולמים. לכן יש בשבת מחיית עמלק:

*


תרמ"ט
[עריכה]

ב"ה מפ' צו ופ' זכור

בפסוק אש תמיד פרש"י אפילו אש מנורה מאש מזבח החיצון תוקד. כבר כתבתי במקומות הרבה כי יש אש מאיר ויש אש שורף והם בחי' שקלים וזכור. נדבת השקלים בהתלהבות אהבה רשפי' רשפי אש. וכמו כן צריך להיות הרוגז והשנאה על עמלק ימ"ש וכל סט"א כאש להבה. וכאשר אמרו חז"ל בית יוסף להבה ששולט מרחוק. ובאמת יש בבחי' יוסף ב' האשות והם בחי' מנשה ואפרים. נשני הוא תמחה זכר עמלק. והפרני הוא אש מאיר. ובאמת צריך להיות הכנה מקודם באשא תכלא ואח"כ חל עליו אשא חיורא. וכן הוא המדה כאשר רמזו בזה שאפילו אש המנורה דכתיב בה להאיר. מ"מ מאש מזבח החיצון השורף ומכלה הסט"א מכח זה נמצא אור המאיר אח"כ. אכן שמעתי מאמו"ז ז"ל שביאר מאמר המד' במה שהקדים יעקב אע"ה אפרים למנשה שביקש יעקב אע"ה שאפילו מי שלא נתברר כל צרכו אעפ"כ ע"י אור המאיר יוכל אח"כ להיתקן ולשרוף הסט"א ולבוא על הבירור ולכן הקדים אפרים למנשה ע"ש בעניני חנוכה מ"ש בשמו ז"ל. וכדברים האלה נראה לבאר כאן בהקדמת שקלים לזכור ואמרו חז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול כו' והקדים שקלינו לשקליו. והרמז נכון כמ"ש עם היות שצריך להיות גבורי כח לבטל ולכלות שקלי המן לזכות אח"כ לשקלי הקודש. אכן הקב"ה בחסדו הקדים שקלים להיות מקודם אש מאיר. ומרוב התלהבות דקדושה נעשה מעיל קנאה ושלהבת אש לשרוף קשו של עשו. לכן שקלים קודם לזכור:

בפרשת זכור דרשו חז"ל זכירה בפה ואל תשכח בלב. כי הנה עמלק ימ"ש הוא קליפה המתפשטת בכל צד כדאיתא בזוה"ק בשלח. והוא בא להלחם בבחי' מחשבה דיבור ומעשה. ורמזו חז"ל בפ' אשר קרך טמאך במעשה. וקראך ראובן שמעון בדיבור. וציננך הוא במחשבה שנתקרר התלהבות הקדושה בבנ"י על ידו. ולכן צריכין למחות אותו באלה הג'. בלב ודיבור. ובמעשה יתקיים והי' בהניח כו'. כי לעת עתה בגלות אי אפשר במעשה להלחם עמו. זולת בימי הפורים שנזכרים ונעשים יש לנו כח גם במעשה למחות הסט"א:



< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.