שפת אמת/פרשת וישלח/תרנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת וישלח תרנט

תרנ"ט

ב"ה

בפסוק לא יעקב כו' כי אם ישראל כו'. כי השם של האדם הוא אשר נשלח ע"ז לתקן ענין זה והאדם נקרא מהלך ומלאכים עומדים כי האדם מתקן מעשיו מעט מעט וכשבא לגמור את השליחות צריך להיפטר מן העולם כמ"ש חז"ל תחתונים א"י לעמוד בתפקידיו של הקב"ה. וכל זה אחר חטא אדה"ר א"א להתקן לגמרי רק ע"י המיתה. והנה יעקב אע"ה כאשר נלחם עם המלאך וגבר אותו. זה סימן שבא לבחי' עומד כמלאך. היינו שתיקן כל השליחות בשלימות לפי שתיקן חטאו של אדה"ר כדאיתא שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם. והי' צריך להסתלק מן העולם. אבל נתן לו הקב"ה שם ישראל שנמסר לו שליחות ועבודה חדשה בעולם. והרי הוא למעלה מבחי' מלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות והוא עשה ב' שליחות בעולם. וזה שרמזו חז"ל יעקב אבינו לא מת. הגם דבשם ישראל מצינו מיתה. אבל שם יעקב שתיקנו בשלימות בעוה"ז ונשאר בחיים א"כ יעקב אבינו לא מת. והנה אמרו חז"ל המענג השבת זוכה לנחלת יעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כי בשבת כתיב אל יצא איש ממקומו נמצא שזוכין בשבת לבחי' עומדין. והוא בכח הנשמה יתירה הבאה מלמעלה והיא פריסת סוכת שלם. שבעוה"ז חסר השלימות כנ"ל שתחתונים אינם יכולים לעמוד בתפקידיו בשלימות. אבל בשבת מתנה טובה לישראל ויש להם חלק בבחי' השלום. נחלת יעקב שלא מת וגמר בעוה"ז שליחותו כנ"ל:

במדרש ויבא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי שבת הוא בחי' שלום ואין בו מגע נכרי. בשש צרות יצילך הוא בששת ימי המעשה דכתיב ויגע בכף ירכו דרשו חז"ל ביוצאי ירכו. כי לא הי' יכול ליעקב עצמו רק בעמודא דנפקא לבר מגופא כדאיתא בזוה"ק. והשבטים הם בבחי' ששת ימי המעשה. והם עומדין להלחם בי"ב גבולים כמ"ש יצב גבולות עמים. וכתיב שוקיו עמודי שש דרשו חז"ל על העולם שנברא בששה ימים. ולפי שנגע בכף ירכו לכן בשש צרות צריכין הצלה. אבל יום שבת מנוחה הוא בחי' יוסף הצדיק שאע"ג שגם הוא תולדות יעקב. אבל גוף וברית חשבינין חד. ושקול ברית מילה לכל התורה. וברית הלשון והמעור הם שקולין. ובאמת נראה שעיקר פחד יעקב הי' על יוסף ובנימין כמ"ש פן יבוא והכני אם על בנים. אמות על בנים לא כתיב רק אם על בנים רמז על רחל ויוסף. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב הם בחי' יעקב ויוסף. ששניהם מביאים הטובה לכל העולם. וכ"כ ורחל ויוסף אחרונים שאחרון חביב. ולכן גם בבחי' יוסף הצדיק אין בו מגע נכרי. וכן ברכו יעקב ברכות אביך גברו כו' שהוא בחי' נחלה בלי מצרים. שאין בהם מגע נכרי. תהיינה לראש יוסף כו'. וקראו נזיר אחיו שהגם שהוא ג"כ לבר מגופא מ"מ אינו בכלל השבטים. דמצינו ברא כרעא דאבוה ומצינו מוח הבן ממוח האב וזה בחי' יוסף:

איתא במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ויחן את פני העיר שקבע תחומין ירש את הארץ שלא במדה ע"ש. הענין הוא כי בשבת צריכין לקבוע מקום שביתה דכתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא. וכתיב שבת לה' בכל מושבותיכם. וכ"כ לדורותם. כי המקום והדירה של איש ישראל מאיר שם הארת הקדושה בשבת לכן ע"י קביעת תחומין חל החן והארת השבת בעיר: והנה אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר המדוד ומנוי. כי כל המדה והשיעור הוא מצד הטבע. והברכה היא מן השורש שאין בו קצבה ושיעור. לכן השבת שבו שורה הברכה ניתן רק לבנ"י. והשבת צריך שמירה כמ"ש ושמרתם את השבת. והתחומין שהם להבדיל שלא יתפשט הארת השבת לחוץ מן המקום שמיוחד לאיש ישראל. שורה בו הברכה. שמטעם זה הברכה מתפשט אח"כ במדה ושיעור. כדי שלא להתפשט לחוץ. כמ"ש ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור והבדיל בזה שגנזו בתוך הטבע. ולכן יעקב שכתוב בו שמירת שבת ניתן לו הארץ שלא במדה. וכן איתא ביצחק שאומד זה למעשרות הי'. שהמדה שהוא לצורך המצוה. אדרבא הוא הכנה לשרות בו הברכה כנ"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.