שפת אמת/כריתות/יח/א

שפת אמת כריתות יח א

דף י"ח ע"א

בגמ' השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין כו'. מבואר בסוגיא זו דפי' ר"מ מחייב היינו באשם ולא חטאת. והטעם דאם יתוודע אח"כ שלא חטא הוי למפרע חולין. א"כ הוי ספק אי שחט קדשים בחוץ. ואפי' לדעת רבנן שכתבו התוס' ד"ה וחכמים דס"ל דגם בנודע הדין תרעה. מ"מ צ"ע אי חייב עלה השוחטה בחוץ אחר שכבר נודע. די"ל דרק לחומרא אמרו חכמים תרעה. וכוונת התוס' הכא כששחטה קודם שנודע דלחכמים דלקמן חייב חטאת. ואפשר דגם אח"כ חייב חטאת וצ"ע בזה. אבל עכ"פ לר"מ פשיטא דליכא חטאת. ונראה דזה עצמו כוונת הגמ' דמסיק אח"כ הא קמ"ל דר"מ בשיטת ר"א קאי. פי' דאגב אורחי' בא להשמיענו דכוונת ר"מ חייב אשם דכר"א ס"ל דלא נטעה לפרש חייב חטאת כנ"ל:

והנה הרמב"ם (פי"ח מה' מעה"ק) כ' אשם תלוי שהקריבו בחוץ פטור. ותמה עליו הראב"ד שלא מצא כן בגמ' ובתוספתא מצא המקריב אשם תלוי בחוץ חייב חטאת. חטאת העוף הבא על הס' חייב אשם בשוחטו בחוץ כו' ע"ש. וכתב הכ"מ דאשתמיט להראב"ד סוגיא דהכא וכ"כ בה"ז. והוסיף עוד הכ"מ דהרמב"ם לא חש על התוספתא דכר"מ אתיא ע"ש. והנה זה תמוה מאוד דר"מ מחייב אשם ובתוספתא מחייב חטאת ולא אתיא כר"מ. אבל באמת הדברים ברורים דהכא איתא השוחט אשם בחוץ ובהא ליכא חטאת דכשנודע הוי למפרע חולין. אכן בתוספתא כתב שהקריבו בחוץ היינו אחר שחיטה וזריקה. ומבואר לקמן דבנודע אחר זריקה לא פקע שום קדושה מיני' כיון דכיפר ספיקו והלך לו א"כ פשיטא דחייב חטאת. א"כ יש לתמוה על הרמב"ם שכתב שהקריבו בחוץ דמשמע אפי' אחר זריקה. ובע"כ צ"ל דל"ד נקט הרמב"ם והקריבו וכוונתו שחטו והקריבו הכל בחוץ וסמך עצמו כיון דפטור מאשם משום דלא אקבע איסורא. א"כ מיירי ביש ספק בדבר ואחר זריקה אין ספק דאפי' נודע אשם הוי. לכן כתב בקיצור וכוונתו שחטו בחוץ כנ"ל מוכרח. ולפמ"ש א"ש כל התוספתא דבאשם תלוי אחר זריקה חייב חטאת אבל בחטאת עוף הבא על הספק כיון דלית בי' אלא זריקה ע"כ מיירי קודם זריקה שזרק הדם בחוץ ולהכי חייב רק אשם תלוי. וזה הדין דהתוספתא נראה ודאי דאתי אליבא דר"מ. ואפשר לזה כוון הכ"מ. אכן הראב"ד בעצמו יש לו שיטה אחרת וס"ל כשיטת התוס' דהכא דלחכמים לקמן דאפי' נודע הוי קודש חייב שפיר חטאת באשם תלוי. רק בחטאת העוף אינו קרבן כלל אי נודע. וא"כ שפיר חזי הראב"ד הסוגיא דהכא. וצ"ל דהרמב"ם ס"ל כמ"ש לעיל די"ל דגם לחכמים בנודע נהי דתרעה מ"מ אין חייבין עליו בחוץ דאינו קרבן גמור [כמ"ש ג"כ הלח"מ שם] וצ"ע בזה. מ"מ אכתי גם על הראב"ד יש לגמגם במה שהסכים לפסוק כהתוספתא בחטאת עוף דלדידן דבעי איקבע איסורא שפיר פטור גם מאשם תלוי ואפשר שידע זאת והשיג על הרמב"ם רק בדין האשם דמזה מיירי הרמב"ם ע"ש:

שם בגמ' מאי אירי' כי אכלה אפילו לא אכלה נמי כו'. לפי פרש"י כוונת הגמ' כיון דס"ל דמביא אשם בנדבה אפי' לא חטא כלל. א"כ הכא אפי' פטור מן הדין דמצוות כתיב מ"מ כיון דיכול להביא אשם ודאי הכא חובה להביא כדי שיתלה עליו על היסורים עד שיוודע לו. ומשני ר"א דבבא בן בוטא הוא דדוקא איזה ימים אחר יוה"כ דבא לכלל ספק מביא. ומוכח מזה דס"ל דלא בעי ח' מב' חתיכות עכ"פ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף