שפת אמת/כריתות/יב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמתכתר ישועה |
בתוס' ד"ה או דילמא כו' וא"ת כו' אין ממשכנין כו'. ולכאורה נראה פשוט דהוא אומר שיודע בנפשו שלא אכל אבל מ"מ הוא ציית דינא ואם יאמרו לו הב"ד שחייב להביא ע"פ העדים יביא מעצמו. ואולי ס"ל לתוס' דזה א"י לפסוק לו דאפילו יודע בעצמו שלא חטא יביא דזה הוי חולין לעזרה רק הא דר"מ מחייב משום דאין מאמינים לו ואומר שקר אבל שיאמרו לו הב"ד שאפילו אתה יודע שהאמת אתך תוכל להביא זה אינו. אכן לפ"ז גם תי' התוס' אין מספיק במ"ש שהוא סבור להיות פטור כו'. דאי באמת משקר איך סבור להיות פטור. ולכן נראה דמכח העדים אנו תולין שהוא שכח משום דלא רמי' עלי' מלתא ואומר בדדמי. ולהכי הוא סובר באמת שלא אכל ואנן אמרינן שבודאי אכל. ולפ"ז י"ל שפיר בפשיטות שיציית לדברי הב"ד והב"ד אומרים לו שהגם שאתה סובר בברי שלא אכלת טועה אתה וצריך אתה להאמין לעדים ולהביא:
בד"ה ומודים כו' והך סוגיא דהכא. קשה לפר"ק דב"מ כו' מה שסמכו זה לדבריהם הראשונים משום דלפרש"י לכ"ע אליבא דר"י אדם נאמן ע"ע יותר ממאה רק בשיטת חכמים מפלפל הגמ' בכאן א"כ סוגיא דב"מ אתיא אליבא דר' יהודה. אך למאי שפי' בתוס' דגם לר"י הטעם משום מזיד הייתי הקשו שפיר. מיהו עיקר הקושיא אין מובנת לי כלל דהא ר"ח יליף העדאת עדים בהכחשת הבעלים בק"ו מפיו שמודה מקצת ואין מי שיכחישנה. וע"ז מקשה הגמ' שפיר מה לפיו שמחייב קרבן בלא הכחשת עדים. אבל עדים בהכחשת בע"ד שאין מחייבו קרבן גם שבועה לא יחייבו. ואולי יש ליישב כוונתם ולומר דס"ל דבמודה במקצת כה"ג נמי אפי' העדים מכחישין אותו. כגון שטענו מנה נ' לויתיך בבוקר ונ' בערב והודה שלוה בבוקר נ' ועדים מעידין שבבוקר לא הי' באותו העיר כלל. מ"מ כיון דהודאת בע"ד כמאה יחייב הנ' של בוקר חיוב שבועה על נ' של ערב. וא"כ י"ל דר"ח יליף ממודה בפיו שיש מכחישין דכה"ג אינו מחויב ג"כ קרבן. ומ"מ מחויב שבועה וה"ה עדים בהכחשת בע"ד. מיהו אין דין זה מפורש בתורה שילמוד ר"ח ק"ו מזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |