שפת אמת/חנוכה/תרנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת חנוכה תרנ

תר"נ

ב"ה מימי חנוכה בקצרה

איתא במדרש והארץ היתה תהו זו בבל. בהו מדי. וחושך זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל כו'. כי בבל ומדי היו בעת שחרב ביהמ"ק ואז העולם תהו ובהו. אבל בימי יון הי' ביהמ"ק קיים רק אותן הרשעים החשיכו עיניהם שלא יוכלו לקבל אור ביהמ"ק. לכן כאשר נקם השי"ת נקמתינו נתן לנו הארה מביהמ"ק גם לימי החושך עתה שחרב ביהמ"ק אעפ"כ מאיר אור מן המנורה וזהו מדה במדה. ואיתא מזוזה בימין כי הכל הוא בכח התורה כדכתיב אח"כ ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים ואין מים אלא תורה. פי' ודאי ד' מלכיות היו מוכנים להיות. אבל התורה ניתן לבנ"י שיוכלו לקבל אלקיות בכח התורה אפילו בזמן מלכות שלהם. אבל היונים ימ"ש וזכרם רצו להעבירנו ממצות השי"ת ולהשכיחנו תורתו הקדושה לכן אבד זכרם מן העולם. ומזוזה היא אור התורה שיש בבנ"י קבוע וקיים כמזוזה בבית. אבל נ"ח משמאל הוא לפי שעה. בימים האלו להנקם מהם מאיר נרות מאור התורה גם בשמאל כמ"ש לעיל:

קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. הלל הוא אור והשמחה. והודאה הוא יראה והכנעה. כי כך הוא המדה כשמתרומם האדם ומתוך ההשגה בא להכנעה ביותר. הוא סימן שהיא אהבה אמיתיות של קיימא. וכ"כ יראת ה' טהורה עומדת לעד שדבר המביא לידי יראה הוא של קיימא. וכך מדתן של בנ"י כשהקב"ה מאיר להם וגואל אותם מכניעין את עצמם ביותר. וז"ש הללוי' הללו עבדי ה' שמתוך הלל נכנעין ומקבלין העבדות ביותר. ולכן לשנה שראו שע"י הגאולה שנתרוממו נכנעין ג"כ וראו שהוא דבר של קיימא קבעום כו' בהלל והודאה. וזהו ענין מוסיף והולך פוחת והולך שניהם אמת שבכל יום ויום מימי חנוכה צריכין להתרומם ולהתלהב בעבודת השי"ת ואהבתו. ולהכנע ג"כ בכל יום ויום ביותר. לכן ב"ש אומרים פוחת שהם בחי' הגבורה והיראה וב"ה באהבה וחסד כידוע. והאמת הוא כי הלל הוא הארת הנפש והנשמה. וכמו שהנפש מתגבר כך הגוף נכנע. והודאה הוא בגוף. מודים מכלל דפליגי. שהגוף הוא בעל מחלוקת להנפש ובימים אלו מכניע עצמו אל הנשמה:

במדרש נשא הותיר מנר חנוכה עושה מדורה שהוקצה למצותו לא יאמר אדם לא אקיים מצות זקנים אמר הקב"ה אף עלי הן גוזרין ותגזר אומר כו' על פי התורה אשר יורוך כו'. דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים. דימה אותן כברזל וכנטיעה ע"ש כל הענין. פי' כשהחכמים תקנו המצוה חל עלי' באמת הקדושה כאלו הי' מפורש בתורה כמ"ש ותגזר כו'. ולכן אסור להשתמש לאורה. וכ' על פי התורה שנעשה מדבריהם תורה. ואמר עוד כי ברזל יש בו חוזק גדול אבל כשאינו נטוע במקום יכולין לשמוט הברזל ונטיעה (הוא) א"א לשמוט אבל הוא רך ויכולין לתלוש גוף הנטיעה ולכן דימה דברי חכמים לנטיעה ואעפ"כ יש בו החוזק. והכוונה כי ברזל היא התורה עצמה שנק' עוז. ותורה שבע"פ הוא מה שנטעו חכמים אור התורה בלבות בנ"י כמ"ש כדרבונות שמכוונים הפרה לתלמי' ע"ש. וע"ז מברכין חיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבע"פ שהיא נטועה. וגם נטיעה היא פרה ורבה ועושה תולדות. והוא מה שמקבלין בנ"י דברי תורה בלבם ונפשם. עושין בזה תולדות. ונטיעה השרשים לעולם מתפשטין יותר ויותר וכן הוא כח תורה שבע"פ. וכאן איתא קבעום ועשאום יו"ט. הוא ב' הדברים מסמרות נטועים. פי' שקבעום בשמים להיות ימים טובים כמ"ש ותגזר אומר שנעשה כמצות התורה ממש. ועשאום הוא נטועים להיות דבוק במעשה גשמיי במה שישראל עושין המצות למטה. וזה עצמו הוא הלל והודאה. האור שמאיר מלמעלה בימים אלו. ומה שבנ"י נמשכין אחר האור ומקבלין הארה בנפשותם. וכן הוא כל תורה שבע"פ ואסמכתות שסמכוהו אקרא שבכח הדרש שלהם נסמכו ונדבקו מצות חכמים בתורה ממש. וכדאיתא במד' על משה רע"ה משל למערה בשפת הים שנתערב עם מי הים ונעשה א' ע"ש. וכן הוא בכל מצות חכמינו ז"ל כמ"ש על פי התורה אשר יורוך ודו"ק במדרש:

מזוזה בימין נ"ח בשמאל. דאיתא במדרש שהראה הקב"ה לאברהם אע"ה תורה וקרבנות וגיהנם ומלכיות. כשישראל עוסקין בב' אלו ניצולין מגיהנם ומלכיות וא"ל עתידין בניך כו' ובחר לו מלכיות ע"ש. ולכן התורה נשאר קבוע לעולם בישראל שהיא חיי עולם. וזהו מזוזה בימין. אבל ביהמ"ק שנחרב ולכן המלכיות מתגברין על בנ"י. אבל בימים אלו נשאר הארה מבהמ"ק ע"י נר חנוכה. ולכן תקנו בהלל והודאה כי תפלה במקום תמידין איתקן. ונק' חיי שעה כדאיתא בגמ' שהקרבנות ותפלה הוא לקרב ולהתדבק צורכי עולם העשי' בשורש העליון. ועל ב' אלו מבקשין תמיד שיבנה ביהמ"ק ותן חלקנו בתורתך. וזה מזוזה בימין ונ"ח משמאל. כמ"ש אורך ימים בימינה כו' חיי עולם. עושר וכבוד משמאלה היא חיי שעה. והוא בחי' יששכר וזבולון. יששכר התורה. וזבולון ביהמ"ק בית זבול למצוא גם בעוה"ז מקום לה':

ר"ח טבת שהוא בחנוכה בודאי מקבל הר"ח הארות הנרות על כל ימי החודש כי בראש תלוי כל החודש. ויתכן לרמוז מה שמדליקין ל"ו נרות שהנרות מאירין ל"ו יום מתחלת חנוכה עד סוף טבת. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי טבת מלשון הטבת הנרות עכ"ד. ויתכן לפרש כמ"ש בספרים כי ימי טבת הם ימי הסתר ולכן הקדים הרפואה שע"י הנרות מאירין גם ימי חושך אלו ואור כי טוב:

חנוכה קורין בנשיאים זאת חנוכת המזבח. כי השבטים והנשיאים המשיכו הקדושה לכל הדורות ולכל המקומות ומאחר שכתיב זאת חנוכת משמע שהוא נשאר לעולם. וכ' קערות כסף י"ב. מזרקי י"ב. כפות י"ב. הם ל"ו כלים. ובודאי הם כלים שכל העולם עומד עליהם. וכמו שמצינו ל"ו צדיקים שהעולם עומד עליהם כדאיתא בגמ' בפסוק אשרי כל חוכי לו. וכמו כן ל"ו נרות שבחנוכה. ונראה שהם הששת ימי המעשה ושלשים ימי חודש. כי כל אלה הדברים אינם במקרה והקב"ה סידר עולמו להיות כל שבוע סדר מיוחד. כל יום ויום ההנהגה באופן אחר. וכמו כן כל יום ויום מן החודש הנהגה מיוחדת עפ"י הילוך צבא השמים חמה ולבנה וכוכביהם. ולכל זה יש שרשים עליונים מאוד. והשבטים הם הכינו ותיקנו כל אלה המדריגות כדכתיב כל אלה שבטי ישראל. אלה גי' ל"ו. והנה השבת הוא למעלה מהנהגת ימי המעשה כמו כן יוסף הצדיק נזיר אחיו. ויהודה הוא בחי' ר"ח ומ"מ הוא בכלל הל' ימי החודש כי חודש נק' ג"כ יום המעשה. והענין הוא כי יש נשיא מלבר ומלגאו. וביהודה כתיב יהודה גבר באחיו. היינו תוך אחיו. וזה ענין מלכות ב"ד דלית לי' מגרמי' כלום והוא בכח כללות ישראל. ויוסף הוא למעלה מזה. וימי חנוכה אלו מאירים לכל השנה לימי השבוע ולימי החודש כנ"ל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.