שפת אמת/חנוכה/תרמב - תרמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת חנוכה תרמב - תרמג

תרמ"ב - תרמ"ג

ב"ה

בשם מוז"ל על מצות נ"ח מבחוץ. שע"י שהיונים הי' להם העזה גדולה לפרוץ פרצות בביהמ"ק ולטמא שמנים שבהיכל ורצו לעשות מרה"י רה"ר. מול כן נקם השי"ת בהם ועשה התגלות הקדושה גם לתוך רה"ר עכ"ד. וז"ש נקמת את נקמתם מסרת כו' טמאים ביד טהורים וכן תכלית כל המלכיות להוציא בלעם מתוך פיהם כמ"ש עת כו' שלט האדם באדם לרע לו לאדם בליעל כמ"ש בזוה"ק. וכיון שהמקדש הי' מוכן לבנ"י והם פרצו החומה לשלוט עין במה שאין להם שייכות לכן עשה לנו הקב"ה תוספות הארה מביהמ"ק שיאיר לתוך הרשות שיש להם שליטה ולפרוץ חומת ברזל של [הסט"א] שלא תהי' מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים:

בספר קדושת לוי כי חנוכה התחלת הימים טובים בשנה החדשה אחר סוכות ע"ש. והיינו שהוא חינוך לכנוס ע"י קדושת חנוכה ופורים להג' רגלים. ולפי"ז נראה כי מקודם שהיו בנ"י במעלה עליונה היו יכולין לקבל הג' רגלים כמו שהם. ואח"כ שירדנו הוסיף לנו השם ית' הארת הימים הללו לזכות על ידיהם כנ"ל:

במ"א כתבנו כי חנוכה ופורים הם בחי' משה ואהרן. כי הנס הי' ע"י הכהנים. והענין עפ"י מאמרם ז"ל מדת אהרן אוהב הבריות ומקרבן לתורה כשהי' רואה אדם עובר עבירה נתקרב אצלו עד שהי' בוש מעצמו ע"ש. כן עשה עמנו השי"ת בימים הללו שהיו בני ישראל שפלים מאוד אז כמ"ש על יון שהחשיך עיניהם של ישראל. והשי"ת עשה עמנו נסים וחיבה יתירה לקרב אותנו ע"י דרך הזה. ובנ"י נמשכו אחר זה הנס כמ"ש ואח"כ באו בניך כו' וטהרו והדליקו. כנראה שהיו מקודם מרוחקין. כי יש לנו לידע כי גם בזמן ביהמ"ק הי' צריכין יגיעה רבה לראות הפנימיות לכן צריכין להכין עצמינו להיות מוכנים לבנין ביהמ"ק. ולא לבקש בנין ביהמ"ק בלבד. והראי' כי התורה היא אצלינו והיא למעלה יותר מביהמ"ק ומ"מ א"י לבוא אל קדושה הפנימיות שבתורה. רק ע"י יגיעה רבה מאוד. וכן הי' ביהמ"ק חיצוניות ופנימיות כנ"ל. וע"י חיבת הנס נתרוממו נפשות בני ישראל כי כך דרכן של בנ"י שיכולין ברגע א' לחזור למקור הקדושה שיש בהם בעצם. וי"ל שזה הרמז הלל והודאה שיש להלל על הנס. ולהודות שלא היינו ראויים כלל לאלה הנסים רק שהשי"ת עשה עמנו חבה יתירה כנ"ל. ועי"ז יש לנו להתעורר בתשובה. לכן גם עתה יש לבקש רחמים כעני בפתח שהוא זמן שהשי"ת עושה נסים לעניים בחיבה יתירה כנ"ל. וזה הרמז שנוהגין עניים לסבב על הפתחים. והאמת כי כפי מה שמבקשין כל ימי השנה אצל הפתח כן מרגישין הארה שנפתחה בימים האלה כמ"ש לשקוד על דלתותי יום יום. לשמור מזוזות פתחי. וי"ל מזוזות לשון רבים מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל:

ענין הלל והודאה. שיש לתת שבח על איבוד הרשעים מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל וכל מגמתם הי' לבטל תורה ומצות שבישראל. כמ"ש שעמדה להשכיחם תורתך. והי' להם כח להרע בזה יותר משאר אומות ע"י שנתפרש להם התורה יונית כמ"ש יפת אלקים ליפת כו'. אכן כתיב וישכון באהלי שם. שהי' כוונת נח ע"ז שיתבטלו לבנ"י ובתנאי זה נאמר יפת. אבל הם עשו להיפוך ופרצו י"ג פרצות במשכן ה' ולכך נקם השי"ת נקמתינו ונעשה עדות ובירור כי אין שום אומה יכולה לקבל הארת התורה רק בני ישראל חלק ה' עמו. ולכך עשה השי"ת הנס דמנורה להודיע כי אין עיקר התורה כמו שנראית לפנינו שנתפרשה יונית והיו הרשעים מדמים בנפשם כי גם הם יודעים התורה. אבל באמת התורה נקראת אש דת והיא למעלה מכל הטבע וזה העדות שבני ישראל יש להם חלק בפנימיות התורה והי' כל זה לטובה שיתבטל שייכות שהי' לבני יפת כנ"ל. ובאבוד רשעים רנה. זה ענין א'. ועוד יש לנו להודות על הארת הקדושה שנתוסף בנו. כי כל זמן שלא נתקנו בנ"י כראוי. לא היו יכולין לשמוח באבוד הרשעים. לכך לשנה אחרת קבעום כשנתרוממו נפשות בני ישראל אחר איבוד הרשעים ויצאו מחשיכה לאורה ונתקרבו כמו שהי' קודם שהחשיכה עיניהם בגזירותיהם. אז שמחו ב' השמחות. וזה ענין הלל והודאה. וכמו כן נשאר ב' הארות בימים הללו לסייע לבנ"י בסור מרע ועשה טוב. וזה פי' נר רמ"ח מ"ע ומילוי נר שס"ה מל"ת. וב' העיקרים אהבה ויראה שהם יסוד מ"ע ול"ת שנר חנוכה מסייע לבנ"י בעבודתם:

עוד בענין קבעום בהלל והודאה. כי הנס הי' ע"י זכות הכהנים בני חשמונאי שהיו צדיקים עכ"ז לא רצו לתלות בעצמם. ושיתפו זכות דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. לכן הוסיפו הלל והודאה על מצות הנרות כי נחשב להם לחטא מה שלא נתנו המלכות לשבט יהודה כמ"ש הרמב"ן בפ' ויחי. ולכן תיקנו בזה. וקצת מזה ראיתי אח"כ גם בשל"ה. ובאמת מסתמא הי' הנס בזכות ישראל ג"כ. והיינו אעפ"י שהיו אז מאוד שפלים. אך שהי' גלוי וידוע לפניו ית' שע"י הישועה ישובו אליו כאשר נכנסו מיד בכלל עבדי ה' וקבעו להלל ולהודות בכל שנה ע"ז. וכ"ז הי' מסייע להם להישועה לכן קבעוהו בהלל והודאה שלא לתלות בזכותם של הכהנים בלבד כנ"ל: לפי הפשוט י"ל מ"ש לשנה קבעום. כי בימי הנס אפשר לא גילו הכהנים לרבים הנס. כי נס צריך להיות בהצנע כמ"ש גבי אלישע הנביא ע"ש וברש"י:

עוד פי' קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. כי הנה כל הד' מלכיות שבנ"י היו תחת ידם ויצאו מהם הכל הכנה לקבל מלכות שמים אח"כ. כי יש ד' שצריכין להודות א"כ נחלק ההודאה לד' בחי'. וזהו ד' כריעות בתפלה. ומול זה יש ד' מלכיות. וכל שיוצאין מתחת ידם נכנסין במלכות שמים דמאן דכפית באחרא' א"י לקבל מלכות שמים כראוי. ולכן נתקן על הנסים בין כריעה ג' לד'. ובנ"י באמת נבראו תמיד להלל ולהודות כמ"ש עם זו יצרתי לי כו'. רק מחמת שיעבוד מלכיות אינם יכולים לקבל מ"ש כראוי כנ"ל. ולכן כל שיש גאולה מיד חוזרין בני ישראל למקומן. ולכן לשנה אחרת שהרגישו חירות בנפשותם ונתגברו בשבחים והודאות לפניו ית' וזהו היה עיקר המכוון בהנס ונמצא שאז נגמר הנס ונעשו יו"ט. וז"ש ועשאום ממש שהם סייעו לעשות הימים טובים כי יש לבנ"י חלק במעשי ה' שנגמר המכוון על ידיהם. ובודאי בכל שנה בימים אלו בפרט בעת הדלקת הנרות מתעורר קצת גאולה וחירות בנפשות בנ"י לכן יש להתגבר ולקבל עומ"ש ולעסוק בתשבחות והודאות בימים אלו:

בני בינה ימי שמנה קבעו. דאיתא בגמ' טעמא דב"ש נגד פרי החג. נראה דתלאו הימים בחג הסוכות כי מסתמא באותו השנה הצליחו בני ישראל בחודש תשרי בתשובה ותפלה כי כל השנה תלוי בכתיבה וחתימה של תשרי. והבינו כי ימים אלו הם הארות מחג הסוכות. וע"י שהצליחו בחג הסוכות בחי' פרי החג שמתמעטין כח הע' אומות ונגמר בפועל בחנוכה וז"ש שבחכמה השכילו לקבוע ח' ימים כימי החג. ויתכן לומר כי הרגישו תיכף שיהי' ליון מפלה בשנה זו כענין שכתוב סר צלם וה' אתנו וכ' הרמב"ן שהוא הסרת הצלם בליל הו"ר לכן נתחזקו אחר החג עד שגברה ידם על הרשעים. אמנם טעמא דב"ה מוסיף כי אחר מפלת הרשעים נתרוממו קרנות בנ"י וזה הי' עיקר המכוון. וכעין זה ממש פי' מו"ז ז"ל ואמר שב' הבחי' הם בנר שמאיר ושורף בחי' מוסיף ופוחת. והם בחי' הלל על התרוממות קרן ישראל והודאה על השפלת קרן רשעים. ושניהם אמת:

בנוסח על הנסים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה כו' כהיום הזה ואח"כ באו בניך. כי הנה בנ"י נקראו בנים ועבדים. ובזמן המקדש הי' התגלות בבחי' בנים. ובגלות נסתר זה. וז"ש עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלקינו. פי' שנתעצבו ע"ז שהיו אז תחת מלכות אומות ואז אנחנו רק בבחי' עבדים. כי כשיש התגלות בחי' בנים אין גלות. ועתה שהי' נסים ונושעו בהיותם בבחי' עבדים ואח"כ נתרוממו לבחי' בנים. אך נשאר התשועה גם לימים הללו בהיותינו בחי' עבדים בגלות וז"ש כהיום הזה. וזה הלל והודאה הלל בחי' בנים והודאה בחי' עבדים כנ"ל:

איתא במדרש ואת השפן זו יון מעלה גרה היא שמקלסת להקב"ה אלכסנדר מוקדון כשראה שמעון הצדיק הי' מברך לה' ע"ש. וע"ז הענין תקנו בהלל והודאה אחר איבוד מלכות יון כי בזה היו מבטלין לבנ"י כח הלל והודאה השייך לבנ"י לכן כ' חז"ל כי החשיכו עיניהם של ישראל בגלות יון ביותר. ע"י שהי' בהם קצת חכמה ועלה על רוחם לדמות עצמם לבנ"י. אך התורה ומצות מיוחדין רק לבנ"י כמ"ש מגיד דבריו ליעקב ואמרו חז"ל אם יאמרו לך יש חכמה באומות האמין. יש תורה לא תאמין. לכן חרה להם ע"ז כמ"ש להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך פי' חכמת התורה שבזה לא הי' להם השגה. וחוקים שהם בלי טעם רצו לבטל מבנ"י. ועי"ז היה להם מפלה לגמרי והוחזר בחי' הלל והודאה לבנ"י כראוי כי בתערובות שלהם היו מבלבלים לבנ"י בתפלתם כנ"ל:

מה שתקנו המצוה על הפתח. כנראה שהיונים ימ"ש הי' כל מגמתם מול הפתחים שבביהמ"ק כדאיתא במשנה י"ג שערים. ועשו י"ג פרצות בסורג נגד השערים ע"ש בתוי"ט. ומול זה תקנו חז"ל י"ג השתחויות כשגדרו הפרצות כו'. וגם מה שרצו לבטל חודש שבת מילה. עפ"י מ"ש ביום השבת יפתח וביום החדש כו' ומילה הוא עיקר הפתח. ובאמת עיקר הפתח תלוי בשמירה לכן יש בכל פתח דלת ומנעול. וכפי השמירה כך זוכין לפתיחת הפתח. ומסתמא הי' קצת חטא בלבות בנ"י שהי' בנקל להם פחד המקדש לכן הי' להסט"א כח לעשות פרצות. ואח"כ כשגדרו תקנו השתחויות להורות הכנעה לשמור עוד הפתחים לבל לשלוט בהם זר. וזה הלל על שנפתח להם הפתחים כי ע"י פרצות הרשעים נסתמו השערים וההארות ועתה חזר להם. והודאה על בחי' שמירת הפתח כנ"ל:

והנה נגד י"ג שערים הנ"ל הם י"ב שבטים שיש לכל אחד שער מיוחד בביהמ"ק שלמעלה ושלמטה. כי הם שומרים הפתחים י"ב גבולין המפורשין בנחלת א"י וכידוע מספרי קודש. כי בחי' אבות הוא למעלה מעוה"ז. והשבטים הם עומדים במקום התפשטות החיות תוך הטבע בחי' הגבולים. ונגד זה יש י"ב חדשים שהיו ראוים להיות יו"ט וע"י החטא לא זכינו להם כמ"ש חז"ל. והטעם כנ"ל שי"ט אלו היו קרובים יותר להטבע לכן שלט בהם כח החטא. אכן בחנוכה יש קצת פתיחת אלה השערים לכן קורין בחנוכה קרבנות נשיאים שבזמן המשכן פתחו הנשיאים אלה השערים הנ"ל. ועיקר השבטים הם בחי' יוסף ויהודה. ברית המעור וברית הלשון. ויהודה הוא בחי' פה שמע ה' קול יהודה בחי' דהמע"ה נעים זמירות ישראל. דכתיב הקול קול יעקב הם בחי' קול תורה וקול תפלה. המהולל בפה עמו הוא דהמע"ה שנקרא פה. משובח ומפואר בלשון חסידיו הוא בחי' יוסף הצדיק שזה בחי' הלל מדריגה גבוה שבא מכח התרוממות הדעת. וכל מחלוקת יהודה ויוסף הי' הכל לש"ש. ומחלוקת זה צריך להיות בכל איש ישראל בחי' רצוא ושוב. אהבה ויראה. שע"י השתתפות ב' הבחי' נפתח הפתח בטוב:

בגמרא וכי לאורה צריך הלא כל מ' שנה כו'. הענין הוא דמנורה הי' כולל כל הנהגת העולם בחי' ז' ימי השבוע ז' קני מנורה. אכן לא הי' צריך לבחי' הנהגה זו. כי דביקות בני ישראל הוא למעלה מכל הטבע כמו שהלכו מ' שנה לאורו למעלה מן הטבע. וזה החילוק בין לאורה בין לאורו. לכן כתיב מחוץ כו' יערוך כו'. כי הארון וכרובים היו מבפנים. רק סדר הנעשה במנורה הי' כדי שיאירו בני ישראל לכל העולם כענין כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים:

זאת חנוכה ע"ש שקורין בו זאת חנוכת המזבח. הענין הוא ע"פ מ"ש טוב אחרית דבר מראשיתו. ובכח החנוכת מזבח שהי' בכוונה רצוי' לפניו ית'. לכן זוכין בדורות אחרונים לההארות האלו שהיו בימי חנוכה וזהו העדות וכן מ"ש בתורה זאת חנוכת היינו כנ"ל שנשאר לעולם. כי הי"ב נשיאים המשיכו הארה קבועה בכל יום. רק שבגלות אין יכולים להרגיש. ובחנוכה חוזר וניעור אותן ההארות כמ"ש לעיל ג"כ מזה:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.