שער אפרים/קלד

שער אפרים קלד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קלד

נשאלתי לחוות את דעתי החלושה במ"ש התוס' ריש פ' כה"ג דסנהדרין וז"ל כ"ג דן פשיטא כלומר למה לי למיתני דן כו'. הנה יש לדקדק מה באו ללמדינו דהא פשיטא דשמעתתא הכי הוא וי"ל משום דלפום ריהטא דשמעתתא איכא למידק אמאי לא פריך מדן ודנין אלא מדן לחודיה משמע דהמקשן היה יודע דדנין אותו איצטריך ליה ואפ"ה היה קשה לו למה לי למיתני דן דלא מסתבר ליה לתרץ דתנא רישא דן אגב סיפא דדנין וא"כ היה קשה מאד חידש לו התרצן דנין אותו איצטריכ' ליה ועוד היה קשה מאי פריך תו נמי פשיטא הלא המקשן מתחלת דבריו דלא פריך מדנין משמע דהוי ס"ל דדנין איצטריך ומכח אלו קושיות היינו מפרשים כוונת הסוגיא דהכין הוא דקמפרש פי' דמתני' ולאו קושיא הוא וה"ק כ"ג דן פשיטא ודנין אותו איצטריכא ליה ופריך הא נמי פשיטא ולאפוקי פי' זה כתבו התוספות דלאו פי' דמתני' הוא אלא קושיא היא כלומר למה ליה למיתני דן ומשני דנין איצטריכא לי' וטעמייהו דאין לשנות פי' הסוגיא כדכתבתי לעיל משום קושיא דדייקינן דלא פריך מדן ודנין דהכין הוא אורחא דתלמודא למידק חדא בחדא וכתבו עוד ופריך הא נמי פשיטא כלומר כיון דפשיטא ליה דדן כו' כוונתם דלא נימא דעיקר קושיות הגמ' הוא משום דה"ל למיתני כ"ג דנין אותו ודן דאי הוי תנא הכי לא היה במתני' קושיא פשיטא אלא בסיפ' דתנא דן והיינו מתרצים דדנין אותו ברישא אצטריך ליה ותנא סיפא אגב רישא אבל השתא דתנא דן ודנין אותו יש ב' קושיות על פשיטא א' ברישא ל"ל למיתני דן ואי אמרת דסיפ' דדנין אותו איצטריך ליה הא נמי פשיטא דדנין אותו ולאפוקי פי' זה כתבו דכוונת המקשן לומר דכיון דפשיט' לי' מסבר' דדן פשיטא נמי דדנין ורישא וסיפא לא איצטריכא כלל דמסבר' ידעינן דדן ודנין אותו. וכתבו עוד ולא משני דסד"א דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא נמי אינו דן כוונתם מבוארת דלישני דאי מסבר' היינו אומרי' לאידך גיסא דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא אינו דן ודחו התוס' סבר' זו משום דאכתי הי' לו להקשות ליתני דן לבד אלא ודאי מדנקיט התנא תרתי דן ודנין אותו ע"כ סברא זו ליתא והסבר' אמיתית הוא דדן ודנין אותו זהו כוונת התוס':

ונוראות נפלאתי איך דחו ולא משני כו' משום דאכתי הוי פריך ליתני דן לבד אטו טפי עדיף ליה לומר דכולא בבא היא פשיט' דן ודנין וקתני לה איידי דסיפא דמלך משום דסד"א דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא אינו דן ולא היה קשה ליה אלא חצי בבא דדנין אותו בלבד שהיא פשיטא דנלמד מחלוקא דרישא דדן הא ודאי דברים הללו קשים לשומעם:

וראיתי בתשובת ה"ה מהרש"ך ח"א דף פ"ב ע"ג שהקשה במה שכתבו התוס' ולא משני דסד"א כו' דיראה מדבריהם דמסבר' זו אמרינן דלא דן ולא דנין אותו וזהו הפך תי' הגמ' דמשני איידי דבעי למיתני מלך לא דן ולא דנין עכ"ל ע"ש ואני שמעתי ולא אבין דודאי הכין הוא דקושטא דמילת' דהוא הפך תי' הגמ' וזוהי כוונת התוס' לומר דהא דלא משני הגמ' הפך ממה שתירץ דתני דן ודנין איידי דמלך משום דהיה קשה לי לאותו תירוץ דליתני דן לחודיה. ומה שנלע"ד נכון דכוונת התוס' שכתבו ולא משני דסד"א כו' כוונתם לומר דאי קשה לך דלישני דמסבר' היינו אומרים דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אינו דן וא"כ איצטריכו שפיר למיתני דן ודנין הא ודאי ליתא דלא שני הכי בגמ' משום דאכתי הוי קשי' דליתני כ"ג דן בלבד וחלוקת ודנין אותו דכ"ג תו לא צריך וגם חלוקת מלך לא דן ולא דנין אותו כולה היא מיותרת דפשיט' היא מסבר' דאין דנין ומתוך שאין דנין אותו אינו דן אלא ודאי ע"כ הוצרך לתרץ ולומר דתני לה איידי דמלך משום דהסבר' הוי איפכ' כיון דפשיט' לן דדן פשיטא נמי דדנין וגבי מלך איצטריך ללמדינו דלא דן ולא דנין הפך הסבר' והכלל העולה דלפי תירוץ הגמ' הבב' דכ"ג דן ודנין אגב סיפא דמלך היא שנויה והוו שקולים דתנא שתים דן ודנין דלא איצטריכו אגב שתים דמלך דאיצטריכו לומר לא דן ולא דנין הפך הסבר' אבל אי הוי משני למימר התוס' דסד"א דאין דנין בחלוקה א' דכ"ג דן הוי סגי ושלשה חלוקות הנשארים דהיינו [דנין] דכ"ג ודן ודנין דמלך הו"ל משנה שאינה צריכה ותלתא אגב חדא לא תני תנא:

כתבו עוד ומיהו קשה גבי מלך ליתני לא דנין וידעינן שפיר דאינו דן כו' כוונתם מבוארת דקשיא להו לפי מ"ש דהא דלא משני דסד"א כו' משום דאכתי הוי פריך ליתני דן לבד כו' מהאי טעמא נמי קשה גבי מלך דליתני לא דנין אותו וממילא ידעינן דאינו דן וא"כ חזר הדין שהם ג' בבות יתירות אגב חדא שהם דן ודנין דכ"ג הלא ולא דן דמלך ותירצו דלא דמי דודאי גבי כהן דכיון דבראשית דבריו דקתני דן שמעינן דדנין אותו וגם שמעינן דמלך לא דן ולא דנין אותו הוא קשה מצד דליתני תלת בבי דלא צריכי כיון דכבר הם פשוטים מלשון התנא וגם מן הסברא למאי איצטריכי אבל אי אמרת דהסבר' הוא דדן ודנין תנא רישא דכהן אגב מלך ובמלך עצמו תנא לא דן תחלה ואח"כ תני דלא דנין אותו דאינו נשמע מחלוקת לא דן דהא איפשר דהוא אינו דן אבל דנין אותו:

וראיתי עוד לה"ה מהרש"ך שהקשה במ"ש התוס' ומיהו קשה גבי מלך ליתני לא דנין כו' דהיה להם להקשות גבי מלך דליתני לא דן בלבד ושמעינן דאין דנין אותו וכמ"ש התוס' גבי כהן לעיל ובזה אין מקום לתירוץ התוס' הנז' ואני שמעתי ולא אבין דודאי גבי מלך אי הוי תני לא דן בלבד לא הוי שמעינן דאין דנין אותו דה"א דטעמ' דאינו דן משום דלא תענה על וכמ"ש לקמן בגמ' וא"כ הו"א דאינו דן אבל דנין ומשא"כ גבי כהן כיון דתני דן שמעינן דדנין אותו וזהו פשוט:

ומ"ש עוד התוס' ועוד אגב דתני' כ"ג דן ודנין כו' הקשה ה"ה מהרש"ך דבגמ' משני דכ"ג הוא איידי דמלך ונראה דתי' זה של התוספות הוא לתירוץ השני של הגמ' ולא קשיא כתבו עוד והא דלא שקיל וטרי בתלמוד' הכי משום דהא פשיט' דתני בסיפא אגב רישא ואין לדקדק דהא כתבו לעיל איפכ' וז"ל דאכתי הוה פריך ליתני דן לבד ומינה ידעינן דדנין אותו והלא פשיט' דתני סיפא אגב רישא משום דלעיל כוונתם להקשות דתלת בבי דסיפ' הוי יתירא ותלת בבי חדא לא תני תנא כמ"ש לעיל אבל הכא התוס' קיימי לתירוץ שני של דריש' דדן ודנין איצטריך וכיון דהך איצטריך תנא גבי מלך לא דן חדא יתירא אגב כ"ג דתני דן ואגב דתני דנין תני נמי מעידין כו' כתבו עוד כך פי' הר"י טריו"ש ובחנם דחק לדקדק כך דודאי בין גבי מלך בין גבי כ"ג יש חידוש כו' וא"ת אי הכי לישני בגמ' דאיצטריך למיתני כ"ג דן משום דאין דנין ומתוך שאין דנין אינו דן וכיון דאיצטריך למיתני כ"ג דן תני ואמאי משני איידי דבעי למיתני מלך ותו דגבי מלך נמי איכ' למיפרך דנין כך הקשה מהרש"ך ז"ל:

ואני שמעתי ולא אבין דודאי קושיא זו הרגישו בה התוס' בסוף דבריהם שכתבו ואפ"ה אין להקשות אמאי לא משני דמשום הכי תני דן ודנין אותו דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוי תני שום דבר בכ"ג ה"א דמסבר' דן ודנין. איברא דאיכ' לאתמוהי דלא משני מידי במ"ש דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוי תני שום דבר בכ"ג דהו"א מסבר' דן ודנין אותו והלא סברות שקולות הן דאפשר לומר כיון דדן דנין ואפשר לומר כיון דאין דנין אותו אינו דן וא"כ הדרא קושי' דשפיר איצטריך ליה למיתני כ"ג דן ואמאי משני דתני גבי כ"ג איידי דמלך ולכן דברי הר"י טריוש נראין יותר דהא דלא משני הכי משום דהיה קשה ליתני כ"ג דן בלבד וכמ"ש לעיל. ומה שנראה דהתוס' חולקים עם הר"י טריו"ש במלת' דסבר' התוס' סוברים דיותר סבר' הוא לומר כיון דדן דנין אות' מלומר כיון דאין דנין דן דלישתמש אינש בכסא דמוקר' ולמחר ליתבר והר"י טריו"ש ס"ל דמסבר' מבחוץ אין להכריח דטפי עדיף לומר דן ודנין אלא מסבר' מבחוץ הדבר שקול דיש פנים לכאן ולכאן והיינו דפריך המקשה הא נמי פשיט' כלומר כיון דפשיט' לן דדן פשיט' לן דדנין כלומר דיש סבר' לומר כן וכיון שכן היכי אמרת דדנין איצטריכא ליה והלא דן תלויה בדנין ומדברי התרצן משמע דהיינו יכולין לומר דדן ואינו דנין אותו וזה א"א אלא אם נאמר דן ודנין אותו ואם נאמר אין דנין אותו נאמר דאינו דן והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף