שער אפרים/קיח

שער אפרים קיח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קיח

נשאלתי מן הרב דק"ק בילוגראדו לחוות את דעתי איך לכתוב גט לאשה מרת בינבינידה מכמה ספיקות הנופלים בשם הזה:

תשובה הן אמת דקשה עלי מאד מעשרה דברים קשים לטפל בעסק הזה לחומר איסור א"א וחשש ממזרות חלילה וביותר שאינני בקי בהן ובשמותיהן של נשי הספרדיים ובלשוניהם רק מפי מר אני חי וע"פ ספרים הנמצאים אתי עמי ובפרט ספר שמות אשר חיבר חמיו הגאון זצוק"ל אשר אסף וליקט כל השמות חולין וקדשים וחקר אחריהם בשבע חקירות ומאן חכים למיעבד כי הא מלתא כחמיו ז"ל אשר הוא בקי בלשון הספרדיים והאשכנזים וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ו סי' ט' שכתב לו ר' ישראל בעסק התקנה שהועתק מלשון ערבי ללשון עברי וכתב ר' ישראל הנז' וז"ל הצעה ראשונה מעתה אין ראוי שיפסוק בזה אלא מי שיש בו ב' דברים הללו הא' שיהיה בעל סברא נכונה והשני שיהיה בקי בלשון ערבי האמיתות. וה"ה בנ"ד בעסק הגט הזה לדייק בשם האשה הנז' אין ראוי שיפסוק בעסק הזה ג"כ רק מי שיש בו ג"כ שני מדות האלה והשיב הרא"ש ז"ל וז"ל הצעה ראשונה שכתב שאין ראוי שיפסוק דין זה אלא מי שיש בו שני דברים הללו וכו' על הצעת הסברא ת"ל חנני אלקים ויש לי כל בסברא אמיתית ככל חכמי ספרד ועל לשון ערבי שאינו בקי והנה אנכי הדל באלפי שאין לי להתפאר במעשה ידי כמו הרא"ש ז"ל והיה מן הראוי למשוך את ידי מעסק הזה לחומר הנושא אבל לעצור במילין מי יוכל כי האשה הנז' בוכה ומבכה אחרים עמה אשר היא שכולה וגלמודה דא מבעלה זה שנתים ימים ואגידא ביה עבור התרשלות עסק הגט הנז' ומר אלצני לחוות דעתי בעסק הגט הזה בשם האשה הנז' והיה לי לעינים כתב ידו דמר שכתב וז"ל שהשם שכתוב בספר חמיו שהביא שם ביין ונידה היינו לשון ספרד והוא עצמו שם בינוינידא אלא שההפר' ביניהם שזה לשון פורטוגל וזהו לשון ספרד וכו' האשה הלזו מיום שבאה לשכון בארצינו לא נקראת כ"א בשם בינוינידא וגם אנשי המקום הזה הנשים הנקראות בשם הזה אין קוראין אותן ביין ונידה אלא בינוינידא דוק' כי ביין וינידא לא יזכר ולא יפקד אף שבאמת הוא לשון ספרד ומן הראוי לקרות ביין וינידא עכ"ז נעתק לשון ביין וינידה מפיהם אנן הכל יודעים שבינוינידא ר"ל ביין וינידא עכ"ל:

הנה כפי משמעות כתבו דמר שהשם הזה מורגל אצליכם אצל הנשים דהיינו הנשואות היה מן הראוי למעל"ת לחקור אחר שטרי כתובות של הנשים האלה איך נכתבו השטרי כתובות אם כל הסופרים כולן בחדא מחתא מחתינהו לכתוב השם בשטרי כתובותיהן וכיונו לשפה אחת ודברים אחדים אזי בודאי יש לומר שקבלה היתה בידם איש מפי איש לכתוב שם הזה כך כי באמת יש לסמוך על הכתובה שהרי מצינו בגמ' דיבמות פ' האשה א"ל ב"ש והלא מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה כשתנשאי לאחר תטלי מה שהוא כותב ליכי וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ואין לדחות ולומר דדוק' לענין ממון סומכים על מ"ש בשטרי כתובות אבל לא לענין איסור ומכ"ש באיסור אשת איש החמור:

אמנם ז"א דהא אמרי' בגמר' דהמקבל הלל היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה באין אחרי' וחוטפים אותה מהן ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים א"ל הלל הזקן הביאו לי כתובות אמכם ומצא שכתוב בהם לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ולא עשו בניהם ממזרים וכתב בנ"י שם בשם הרנב"ר שהיה דורש לשון הדיוט אף שהיה איפשר לפרש לכשתנשאי לחופה הוי לי נשואה גמורה ומעכשיו בשעת אירוסין כשכתב לה כתובה היא ארוסה אלא שא"כ לא היה הדבר צריך לאומרו כו' ע"כ א"כ משמע משם אף שמשמעות לשון הכתובה יש לפרש בפירוש אחר וא"כ כפי הפי' הזה היה להלל הזקן לחוש לחשש ממזרות כשחוטפין נשותיהן ואפ"ה היה דורש לשון הדיוט הכתוב בכתובה וסמך עצמו על דרש לשון הכתובה אפי' הוא רק לשון הדיוט ולא תקנת חכמים והתיר א"א וסילק חשש ממזרות מעליהם ומכ"ש בנ"ד שיש לסמוך על סמך נוסח השם הכתוב בכתובתה. והנה יש פתחון פה לפע"ד לחלוק דלא דמי להא דנ"ד דבשלמא בנדון דהלל שהיה סומך על שטרי כתובות היינו לפי שהיה כתוב כן בכל שטרי כתובותיהן לכן בודאי תנאי הוא דרמי בקידושיהן שלא יהיו נגמרין עד שעת כניסתן לחופה מאחרי שמבואר כן בכל הכתובות וכמבואר בנ"י שם אף שלא נכתב הרי הוא כאלו נכתב כי כל המקדש אדעת' דרבנן מקדש כמבואר בכתובות ובגיטין ובבבא בתרא ובכמה מקומות לאפוקי בנ"ד בענין נוסח' דשם אינו מן הראוי לסמוך ע"ז כי זהו דבר שאינו מצוי ורגיל וע"ז נאמר דמי איכא דאנן לא ידעינן וספרא דבי דינא ידעי וכמבואר בסנהדרין גבי ההוא אודיתא. אבל כד מעיינת שם תמצא דלא דמי לההוא אודיתא וכו' דהתם איירי שיש חשש שטעו בדין ולאו כ"ע דינא גמירי לאפוקי בשם הלוה והמלוה שמחוייבים להכיר היטב שמותיהן ובפרט בנ"ד בשם בינבינידה שיותר מורגל לכתוב וי"ו מן בי"ת שהבי"ת צ"ל רפה ומשא"כ וי"ו וא"כ יש לומר דודאי סהדי דייקי וכתבי בינבינידה ע"פ איזה חכם או איזה רב שהורה להם כן ובפרט בעיקר השם בינבינידה ולא ביין וינידא ומכ"ש שיש לומר ג"כ דמה התם בעובדא דהלל שהיה רגילין לכתוב כך וי"ל דאינו רק שופרא דשטרא ואפ"ה דרש לשונם לשון הדיוט להפקיע איסור אשת איש ומכל שכן בדבר שמדקדקים העדים יותר ומכל שכן בעיקר השם בינבינידה שיש לכתוב כמו שכתוב בכתובה ולא ביין וינידא. ואף שיש לומר דלא אמרי' דנלמוד מספר כתובה רק בשינוי שם גמור אבל לא בשינוי שם בינבינידה לביין וינידה ומכל שכן לחלק בין בי"ת לוי"ו לא אמרינן דנלמוד מספר כתובה אמנם ז"א וכמו שאכתוב לקמן בענין הירמוזא פירמוזא וכמו בענין קיר"אנה כיר"אנה כו' ואיתא בגמר' דכתובות פ"ב איבעי' להו מהו להעלות משטרות ליוחסין רב הונא ורב חסדא ח"א מעלין וח"א לא מעלין ומסיק בגמ' דהאבעי' הנז' הוא דכתוב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה וחתמו עדים מאי אמנה דבשטר קמסהדי או דלמא אכולי מלתא קא מסהדי וכו' ופסקו הפוסקים מאחר דלא איפסק' הלכתא כמאן לכן אין מעלין:

הנה לפי מאי דפסקו הפוסקים הרא"ש והטור בא"ה סי' ג' ושאר פוסקים דאין מעלין משטרות. ליוחסין והטעם דאמנה דבשטר קמסהדי ולאו אכולה מילתא קמסהדי א"כ בנ"ד מצינו בשטרי כתובות שם האשה הכתובה בינבינידה וחתומים עליה סהדי אי אמרינן דאמנה שבשטר קמסהדי ולא אכולה מילתא קמסהדי א"כ אין ללמד משטר כתובה כלום רק אענין ממון המבואר בכתובה ולא אשאר דברים:

אמנם זה אינו דאף אי אמרינן דעדים לאו אכולה מילתא קמסהדי רק אמנה. שבשטר מ"מ הכל מודים שהם מעידין שזהו שם הלוה והמלוה דאל"כ פשיטא שהשטר פסול שהרי אמרי' בגמ' בגט פשוט כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכותבין שובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ובלבד. שיהא מכירין ומסיק שם בגמרא מאי ובלבד שיהא מכירין אמר רב יהודא אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט וע"פ מסקנת הגמ' וה"ה לשם האשה ושם האשה בשובר וה"ה לשם האיש וא"כ לפ"ז אי זה מקרי שינוי השם א"כ גם השטר כתובה היא פסולה לפי שאין זה שם האשה ולא נחשדו העדים על כך לחתום את השטר הכתובה כשאין מכירין ששם האשה הוא כך ובפרט כתובה הוא מילי דפרהסיא הוא וכמ"ש בגמ' דכתובות שם פ"ב איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין כו' תיבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלי בצינעה אבל נשיאות כפים בפרהסיא הוא א"כ משמע שיש לחלק בין מילי דצנעה למילי דפרהסיא וכו' וא"כ בנ"ד בכתוב' מדקדקים יותר הואיל והוא מילי דבפרהסיא אף שאינו דומה ממש האי בפרהסיא להא דפרהסיא לנשיאות כפים מ"מ יש לחלק בכך וכי תימא הלא איבעיא בגמרא דכתובות הנז' אי מעלין משטרות ליוחסין אמרי' שם היכי דמי אילימא דכתו' ביה אני פלוני כהן חתמתי עד מאן מסהיד עילויה וכו' לא צריכא דכתוב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני וחתימי סהדי מאי אמנה שבשטר קמסהדי או דלמא אכולהו מלתא וא"כ משמע אף שכתוב בשטר פלוני כהן מ"מ אי אמרי' לאו כהן הוא א"כ קשה איך לא ידקדקו העדים בשם הלוה שהוא כהן שלא יחייבו את איש אחר לפום ריהטא כד מעיינת בתוס' שם תמצא שז"א קושי' שהרי התוס' מקשים שם בד"ה אמנה שבשטר וא"ת ואי לאו אכולהו מילתא קמסהדי א"כ עדים חתמי אע"ג דלא ידעי אי כהן כו' וא"כ הא דתנן בגט פשוט גבי ב' יב"ש הדרים בעיר א' כו' יכתבו כהן ומה מועיל כיון שעדים חותמין אע"פ שאין מכירים בו שהוא כהן ומה מועיל וכו' וי"ל דהיכא דהוחזקו ב' יב"ש ודאי אכולהו מלתא קמסהדי כי אז צריכין לידע שהוא כהן והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין והכא מיירי בדלא הוחזקו וא"כ הא דחתמי עדים שהוא כהן אף שאינו כהן היינו בדלא הוחזקו ובודאי ידעינן שהוא זה דאין שם יוסף בן שמעון אחר אבל מ"מ בשם האשה עצמה איך נאמר שלא דקדקו אף שיש לומר איפכא בנ"ד שהעדים בקל יכולין לטעות בשם האשה עצמה באשר שאין ביניהם הפרש גדול כמו בנ"ד בשם בינבינידה אבל מ"מ אי אמרינן שבגט מקרי שינוי השם א"כ נאמר שבודאי גם העדים דקדקו בכך:

אכן כד מעיינת בסוגיא שם תמצא שקושית התוס' מעיקרא ליתא שהרי האיבעי' הוא בגמ' אי מעלין משטרות ליוחסין היינו דכתוב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה וחתימי סהדי אז האי בעי' אי אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי או אמנה שבשטר קמסהדי היינו לפי שכתוב בשטר שהלוה בעצמו כתב השטר וכתוב אני פלוני כהן וחתימי סהדי אז י"ל דהעדים סמכי אהלוה ולכן לא דקדקו אחר הלוה וסמכו על מה שהחזיק בעצמו הלוה ואז אין מעלין משטרות ליוחסין ולאפוקי כשעדים כותבין השטר וחתומים תחתיו בודאי אמרינן שהעדים דקדקו היטב וסמכינן עליהם משטרות ליוחסין ואמרינן אכולהו מילתא קמסהדי וא"כ לפ"ז קושי' התוס' אינו קושיא מה שהקשו מהא דפ' גט פשוט גבי שני יב"ש יכתבו כהן דזהו קאי על העדים וזהו שאמר בלשון יכתבו שקאי על העדים ואז אמרינן שבודאי דקדקי הטיב לאפוקי כשכתוב בלשון אני פלוני כהן שהוא הלוה בעצמו והאיבעיא בגמרא הוא כשהלוה בעצמו כתב אני פלוני כהן כו' ואז אף שהעדים בעצמם אכולי מילתא קמסהדי מ"מ אין מעלין ליוחסין מאחר שי"ל דסמכו אדברי הלוה שכתוב והחזיק עצמו כן וכן נראה דעת הרשב"א וכמ"ש הר"ן בשם הרא"ה בפ"ב דכתובות וא"כ בנ"ד שכתוב בכתיבתה בלשון סהדי אז אמרינן אכולי מילתא קמסהדי בפרט בשינוי השם הזה בלשון בינבינידה ואף שמסיים הר"ן שם וז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סבר דאפילו בלשון עדים נמי מספקא לן וטעמא דמילתא לפי שאיפשר שהסופרים סומכין על שמות בני אדם שהן מוחזקי' בעיר וכיון דחזו ליה דאוכל בתרומה וקורין אותו כהן אינהו נמי קארו ליה כו' ע"ש וא"כ לפי דברי הרמב"ם אף שבלשון סהדי נמי מספקא ליה וא"כ בנ"ד אין סומכין על השם הכתוב בכתובה לכתוב כן בגט וכן נראה שהוא דעת הטור בא"ה סי' ג' שכתב ג"כ בלשון הזה ואפי' משטרות מעלין לכהונה כיצד כתב בשטר פלוני כהן לוה מנה והעדים חתומים תחתיו הרי זה בחזקת כהן אבל לא ליוחסין ע"ש וא"כ לפ"ז אינו מחלק בין בלשון סהרדי בין בלשון הלוה:

וראיתי בתשובת הרשב"א הביאו הב"י בסי' מ"ט וז"ל על שני יוסף בן שמעון וכתוב בשטר אני יוסף ב"ש נ"ר לויתי מפלוני ואפילו עדים חתומים בו לא אמרינן בכי הא אכולהו מילתא קמסהדי כדאמרינן בפ"ב דכתובות אבל אם היה כתוב בשטר אמר לנו יוסף בן שמעון נ"ר נרא' דהוי סימן כי היכא דאי כתבו יוסף הכהן ב"ש כו' ע"ש וא"כ לפ"ז דאפילו בב' יב"ש אי כתוב בלשון אני פלוני כהן לא אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי וזהו כמ"ש לעיל ג"כ מ"ש הר"ן בשם הרמ"ה וזהו שלא כדברי התוספות שמחלקים בין יב"ש א' לב' יב"ש ולפ"ז קושי' התוס' ליתא וכמ"ש לעיל. ולפי מה שכתבתי בשם הרא"ה והרשב"א שמחלקין בין אם כתוב בשטר אמר לנו ובין אם כתוב בשטר אני יוסף ב"ש והיינו מהטעם דהעדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי א"כ לפי דבריהם צריכין אנו לישב מאי דאמרי' בגמרא דכתובות הנז' אי מעלין משטרות ליוחסין כו' דמשמע אבל לתרומה פשיטא דמעלין וקשה למה הלא עדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי וצ"ל דמ"ש דלאו אכולהו מילתא קמסהדי לאו חלילה לומר שיעידו על מה שאינם יודעים ולא ידקדקו אלא שעדים בודאי מדקדקים רק כשכתוב בלשון אני פלוני כהן אז סומכין על הלוה שמחזיק עצמו בכהן והשטר כשר באשר שלאו אכולהו מילתא קמסהדי וסומכין ע"ז לענין דרבנן אבל לא לענין יוחסין לאפוקי אם נכתב שם ואמר לנו סומכין שבודאי דקדקו הטיב וסומכין עליהן ועיין בס' גידולי תרומה שער ל"ג ובמ"ש עמיתי הרב הגדול בעל שפתי כהן מה שמקשה על הרשב"א הנז' בפ"ה ולפי מה שכתבתי דברי הרשב"א נכונים ותמהני על הרב בעל המפה שהביא תשובת הרשב"א הנז' ובשלחנו הטהור בא"ה סי' ג' כתב בסעיף ב' כתב הרב הקדוש הב"י דאפי' משטרות מעלין לכהונה כיצד הרי שהיה כתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני והעדים חתומי' תחתיו כו' וא"כ משמע משם דדוקא כשכתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני אבל אם כתוב אני פלוני כהן אין מעלי' והל"ל לרבותא דאפילו באני פלוני כהן ג"כ מעלין משטרות לתרומה בזמן הזה דדוקא ליוחסין אין מעלין בודאי י"ל שמעתיק שם הב"י לשון הרמב"ם לפי שהרמב"ם חולק עם הרשב"א במה שמחלק הרשב"א בין כתוב ואמר לנו או אני פלוני כהן ומישב בזה קושיות התוס' הנז' וכמ"ש לעיל לאפוקי הרמב"ם חולק על הרשב"א וכמ"ש הר"ן והבאתי לעיל לפי שהרמב"ם סובר כדעת התוס' שאינו מחלק בחילוקו של הרשב"א אבל על הרב בעל המפה תמהני שמביא בח"מ הנז' דעת הרשב"א בזה וא"כ בטא"ה הנ"ל ה"ל להגיה שם על ל' הרמב"ם שהביא ב"י בספרו הקצר דאפי' בלשון אני פלוני כהן מעלין משטרות לתרומה וכפי דעת הרשב"א וכמו שכתבתי לישב דעת הרשב"א במה שמשמע בסוגי' הגמר' אבל לתרומה מעלין:

וגם דברי הב"ח מגומגמים שם בא"ה סי' ג' שכתב ואפי' לשטרות מעלין בגמ' אלא לא צריכא דכתוב ביה אני פלוני כהן כו' וחתימ' סהדי כו' וס"ל לרבינו דה"ה בכתוב בו פלוני כהן לוה מפלוני נמי אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי דמאי שנא כו' עכ"ל וקשה כלפי לייא דאדרבה כשכתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני וחתימי סהדי אז כ"ע סברי דאכולהו מילתא לפי שכתוב לשון סהדי ולאפוקי כשכתוב ביה אני פלוני כהן כו' י"ל. דלאו אכולהו מילתא קא מסהדי וכמו שמחלק הרשב"א:

וראיתי בתשובת הרב הגדול מוהראנ"ח בסי' כ"ב במשא ומתן שלו בדברי בעת"ה בדין כהן שגירש ולא נכתב הכהן בגט שיש לפוסלו אפי' בימי האמוראים כדאיתא בפרק שני דכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות הכהן כו' וכ' עלה מהרא"ש דמשמע דוקא בימי האמוראי' היו כותבין אבל בימי התנאים לא היו כותבין כהן בגט והוא דתנן בג"פ בשני יוסף ב"ש דאם היה אחד מהן כהן יכתבו כהן ולא קאמר אם היה אחד מהן כהן יש היכר, משמע דבימי התנאים לא היו רגילין לכתוב כהן ומקשה שם לימא דלעולם ליכא הפרש בין זמן האמוראים לזמן התנאים וההוא פלוגתא דמעלין קאי אמתני' דפ' גט פשוט דתנן התם ואם היו משולשין יכתבו כהן כו' וכתב וז"ל ואחר עמדי על דברי התוס' שם בכתובות ראיתי שזאת הקושיא היא מתורצת כן והיינו בתירוצו של התוס' שמחלקין דדוקא בהוחזקו שני יוסף ב"ש אז אכולהו מילתא קא מסהדי בלי הוחזקו וא"כ אי אפשר לומר דקאי ההוא פלוגתא דמעלין אהא דגט פשוט דא"כ היכי קאמר אמנה שבשטר קמשהדי ע"כ:

הנה קושית מהרא"ש מעיקרא אין לה שחר דנאמר דעיקר האיבעי' ופלוגתייהו קאי אמה ששנינו בפ' ג"פ ואיך סידרו פלוגתייהו בסדר נשים ועיקר פלוגתייהו בסדר [נזיקין] גם מ"ש שבתירוצו של התוס' מתורצת הקושיא הנז' א"כ קשה לפ"ז מה שכתבתי שהרשב"א מחולק עם התוס' ולמ"ש הרשב"א מתורן קושיות התוס' בענין אחר והיינו דההיא דגט פשוט איירי שכתוב שם בלשון סהדי משא"כ בההיא דכתובות דאיירי שכתוב בו אני פלוני כהן כו' וא"כ קושיתו במקומו עומדת דלמא ההוא פלוגתא דמעלין קאי אההוא דגט פשוט ואינו קשה ע"ז דא"כ היכי קאמר אמנה שבשטר קמסהדי. ז"א קושיא דבהאי בעיא מפורש כגון דאמר אני פלוני כהן וחתימי סהדי. ולאפוקי בג"פ איתא שם במשנה אם היו משולשין יכתבו כהן וקאי אעדים ולאפוקי לפי שתירצו התוס' אין לומר דשם בכתובות איירי בדלא הוחזקו וע"ז קאי האיבעי' והפלוגת' ומשא"כ בגט פשוט איירי בהוחזקו דא"כ קשה דהיה להם לפרש דעיקר האיבעיא איירי בלא הוחזקו ולאפוקי לפי תירוצו של הרשב"א אינו קשה דהיה להם לפרש דעיקר האיבעי' איירי וכו' כשכתוב בלשון אני פלוני כהן דהרי חילוק זה מבואר שם בהדיא וגם בשאר דברים של מהרא"ש בתשוב' הנז' יש לפקפק בו רק באשר שאינו מענינינו קצרתי:

איברא נשמע מכל הנז' שהרמב"ם והרשב"א והתוס' מחולקים אף אם נמצא כתוב בשטר בלשון עדים אי אמרינן אכולי מילת' קא מסהדי. וא"כ בנ"ד לענין גיטין אזלינן לחומר' ואין סומכין על השם הכתוב בכתובה שיכתבו ג"כ כעין זה בגיטין:

אמנם כד מעיינת ודייקת בלשון הר"ן הנז' שכתב בשם הרמב"ם (גירס' אחרת הרמב"ן) וז"ל וטעמא דמילת' לפי שאיפשר שהסופרים סומכין ע"ש. זהו דוקא שייך אם הסופר כתב הכתובה והעדים חתומים תחתיו לאפוקי אם העדים בעצמם כתבו הכתובה אז איפשר יש לסמוך על הכתובה ואמרינן דאכולהו מילת' קא מסהדי וגם הרמב"ם ז"ל מודה בזה ואיפשר שהטור נמי מודה בזה דמעלין משטרות ליוחסין וג"כ נוכל לתרץ בזה קושיות התוס' הנז' אליבא דכ"ע. ולפ"ז איפשר לישב מה שקשה לפי מה שהעתקתי תשוב' הרשב"א הנ"ל מ"ש הב"י דמשמע כשכתוב בלשון סהדי אז אמרי' דעדים אכולהו מילת' קמסהדי וכד מעיינת בתשוב' הרשב"א שבדפוס סי' אלף קצ"ו וז"ל ואף מפני שחתמו עליהם העדים אין בכך כלום דעדים לא אכולה מילת' קמסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד כו' ע"ש וא"כ משמע משם דהרשב"א סובר דעדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי וזהו סותר מ"ש הב"י בשם תשובות הרשב"א וליכא למימר דשם איירי שלא כתוב בלשון סהדי:

דכד מעיינת שם תמצא שז"א אכן לפי מ"ש לעיל לחלק בין כשהסופר כותב השטר ובין כשהעדים כותבין השטר וחותמי' וא"כ י"ל שמ"ש הרשב"א בתשו' שהובא בב"י איירי שהעדים בעצמם כתבו השטר ואז אמרי' אכולהו מילת' קמסהדי וכי שם קאי אשני יוסף בן שמעון ודקדקתי לעיל שמבואר במשנה גבי שני יוסף ב"ש יכתבו דורות או כהן והיינו שהעדים בעצמם כותבין השטר ואז מדקדקין היטב. ולאפוקי מ"ש בתשו' הרשב"א בדפוס דלא אמרינן אכולהו מילת' קמסהדי היינו כשהוא כתב של הסופר ואז לפעמים סומכין על הסופר בקצת דברים שאינן מעכבין בענין השטר:

אמנם זהו דוחק לפי שקשה ע"ז דלמה ליה להרשב"א לחלק בין לישנ' דידי' ובין לישנא דסהדי ה"ל לאיפלוגי בדידיה שכל השטר הכתוב בלישנ' דסהדי רק יש לחלק בין כשהעדים עצמם כותבין השטר או הסופר כתב השטר אכן ראיתי לישב השני תשובות הרשב"א דמ"ש בתשובת הרשב"א שהובא בב"י דבלישנ' דסהדי אז העדים אכולהו מילת' קמסהדי היינו דוקא בנדון שלו גבי יב"ש לפי שכתבנו לעיל בשם התוס' שמחלקים בין ההיא דגט פשוט דשם איירי בשני יב"ש ואז מוטל על העדים לדקדק כו' וא"כ לפ"ז אעפ"י שכתבתי לעיל שהרשב"א מחולק עם דברי התוס' הנז' אבל מ"מ מודים דדוק' במלתא התלוי בעיקר השטר כגון גבי יב"ש אז אמרינן אכולהו מילת' קמסהדי כשכתוב בלישנא דסהדי ומשא"כ כשאינו תלוי בעיקר השטר וכשכתב בלישני, אני פלוני שלי"ט כו' אף שהעדים חותמים למטה גבי שני יב"ש אז לא אמרי' אכולהו מילתא קמסהדי כי הלוה הערים וכמבואר שם ועיין בכנסת גדולה סי' מ"ט:

וראיתי בתשובות מהרדב"ז ח"א סי' רס"ח שכתב וז"ל שאלה בשטר שכתוב בו אנן העדים ח"מ מעידין שלוה פלוני הכהן כך וכך כו' אם מעלין אותו לנשיאות כפים ולתרומה כו' תשובה עדות גמורה היא להעלות ליוחסין עד וא"ת כיון דסהדי אכולהו מילתא קמסהדי הרי שכתוב בשטר אנו מעידין שמכר פלוני שדה שהמצר שלו הוא סמוך לשדה ראובן הרי שתהי' עדות זו לראובן שהשדה שלו כתב הריטב"א בשם רבו כו' עד ולי נראה לתרץ דבשלמא גבי שדה אינם נאמנים דהיינו לענין מצרים) דזמנין דהוי אריס כו' והוא עומד תמיד בשדה אמרו שהמצר שלו בצד שדה ראובן שרואי' שמשתמש בו תמיד לפיכך אין עדותן עדות ראיה כו' אבל גבי כהן אין קורין לשום אדם כהן אא"כ רואין אותו עניני כהונה ולפיכך נאמני' ומעלין אותו ליוחסין ע"פ עדות זה כו' ע"ש:

הנה לפי דבריו במה שמחלק בין סימני מצרים לשאר דברים א"כ בזה יש לישב ג"כ השני תשובות של הרשב"א כי מה שכתוב בתשובת הרשב"א שבדפוס איירי ג"כ שכתוב במצרים מצר פלוני והקדש כו' וע"ז כתב הרשב"א ואם מפני שחתמו עליו העדים אין בכך כלום דעדים לאו אכולהו מילת' קמסהדי והיינו דומיא דמ"ש מהרדב"ז לאפוקי מ"ש הרשב"א בתשובה שהובא בב"י אז מחויבים העדים לדקדקו שזהו דבר הנוגע בלוה עצמו, וכד מעיינת בתשו' מהרדב"ז הנז' תמצא שדבריו הם ממש כתשובות הרשב"א שהביא הב"י הנז' והיינו כדברי הרא"ה והרשב"א שהביא הר"ן הנז' ותמהני שמביא דברים הנ"ל כאלו מפיו אנו חיים בזה ובאמת זהו מחלוקת ישינה בין הרא"ה והרשב"א להרמב"ם (הרמב"ן) וכמבואר בר"ן הנזכר איך נעלם ממנו דברי הר"ן הנז' וגם דברי הרשב"א מה שהוא בדפוס. ועוד ראיתי בתשובות מהרד"בז כ"ש שמחלק אם כתוב בלשון סהדי כו' פשיטא דאכולי מילת' קא מסהדי עד ותו דלא גרע האי סהדותא מעדים המסיחים לפי תומן דקי"ל דמעלין ליוחסין כו' וכן מסיים בסוף התשו' דלענין תרומה דרבנן אפילו ע"א נאמן ואפילו במל"ת אבל לתרומה דאוריית' וליוחסין בעינן תרתי ואפילו במסיחין לפ"ת סגי. לא ידעתי מ"ש דליוחסין במל"ת סגי שהרי ליוחסין בעינן עדות ממש וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' א"ב וז"ל איזהו כהן המיוחס כל שהעידו שני עדים שהוא כהן ב"פ כהן ופב"פ עד איש שאינו צריך בדיקה כו' משמע שכתב שצריך עדות גמורה ע"ש. וע"ש בסוגיא דכתובות פ"ב בעובדא דיוחנן אוכל חלות וגם במשנה אלו נאמנין בגדלן מה שראו בקטנן ובמ"ש התוס' שם. והנה מבואר מכל מה שכתבנו לעיל דאיפשר דאם העדים בעצמם כתבו הכתובה אמרי' אכולה מילתא קמסהדי ויש לסמוך עליהם בכתיבת הגט גם לענין גיטין כפי המבואר. ואף אם לא כתבו העדים בעצמם יש לסמוך עליהם בכתיבת הגט גם לענין גיטין כפי שכתב מהרי"ט בשם פירמוזא אע"פ שהיתה נקראת הירמוזא דרוב' קרי לה הירמוזא רק לפי שבשטר כתובה נכתבה פירמוזא נתגרשה בשם פירמוזא, ואף שאות הפ"א ואות ה"א אינם ממוצא אחד ומכ"ש בנ"ד בשם בינבינידה אף אם יש לכותב' בינוינידה מאחר שזהו ממוצא אחד אותיות בומ"ף ומצינו שכתוב בהדיא כן בכתובה אינו מעכב. ואף שיש לדחות זה כי כד מעיינת בס' שמות באות ה' הירמוזא מ"ש בשם מוהרי"ט הטעם בשם פירמוזא לפי שאין זה שינוי בשם אלא שאנשי קשטילייא אומרי' בה"א ואנשי פורטגאל אומרין בפ"א ואין חלוקתן בשם זה אלא במבטא הלשון כו' ומשא"כ בנ"ד אם נכתוב בינבינידא כפי המבואר בכתובה איפשר דמקרי שינוי השם אם ראוי לכתוב השם ביין ונידה וכתב בינוינידא פשיטא שיש הפרש גדול ומקרי שינוי השם ואם ראוי לכתוב בינוינידא בוי"ו וכתב בבי"ת יש ג"כ הפרש גדול ביניהם שהבי"ת צ"ל רפויה והרבה הקפיד ע"ז מהרשד"ם וכמ"ש גם מעל"ת:

אבל ז"א כ"כ דחייה כי אם נבוא להפך בזכות של הסופר אשר כתב בכתובה בשם בינבינידא נלע"ד דספר' דוקני הוא שיש עוד להסתפק בשם בינוינידה אם נכתוב ווינידא בשני ווי"ן דודאי גלוי לפניו מ"ש בעל הלבוש בסי' קכ"ט בדיני שמות אות ו' וואלף ורומט בוי"ו רק פוגי"ל כותבין בפ"א תחלה וטעמא ס"ל משום שאנו קורין בל"א פוגי"ל הפ"א רפה כו' וחולם ולזה א"א לכתוב בוי"ו שא"כ היינו צריכין עוד וי"ו שניה מחמת החולם והיה משתנה הלשון שהיו קורין אותו כמו שקורין שאר שני ווי"ן בל"א שקורין אותו כמו וי"ו אחת בלשון הקודש לפיכך צריכין לכתוב פ"א רפה כו' ע"ש וא"כ לפ"ז בשם הזה בנ"ד אם כותבין בינויניד' אז יש לחוש שיקרא הוי"ו כמו פ"א רפויה כזה בינפינידה לכן היה מסופק הסופר שיש לכתוב בינוויניד' בשני ווי"ן ולכן כתב מחמת חשש זה אות ב' דהיינו בינבינידה בי"ת רפוי' שהיא במקום וי"ו של בינויניד'. ואף שיש לומר שמ"ש בלבוש בשם פוגי"ל שצריך לכתוב בפ"א מחמת הספק של השני היינו דוקא בתחילת התיבה יש להסתפק אם הוי"ו היא במקום הפ"א רפויה משא"כ באמצע התיבה אז אין להסתפק ספק זה ואין קורין וי"ו אחת כעין פ"א רפויה:

אבל כד מעיינת בס' שמות בשם זנוול מ"ש בשם מוהרש"ל זנוול בב' ווי"ן אמנם בטופס א' מצאתי כל דבר כותבים בחד וי"ו וכן נהגו לכתוב הנהר וער"ט ע"כ ולפ"ז גם זנוול יש לכתוב בחד וי"ו דהא אין לחלק אם הוי"ו בראש התיבה או באמצע דהא לעיל לא חילק בכך כו' ע"ש א"כ משמע מזה דאין חילוק בין באמצע תיבה להתחלת התיבה. וכתוב עוד שם בשם מהר"י מינץ שיש לכתוב זנבי"ל בבי"ת והיינו ג"כ בבי"ת רפויה ואף שמסיק שם דהיינו דיעבד דוקא וע"פ מ"ש בעל המפה דבדיעבד אם שינה וכתב בי"ת במקום ווי"ן שהוא כשר וכאן איפשר דלכתחלה כשר מאחר שנמצא כתוב כן בכתובה. ואעפ"י שי"ל שמה שחידש בעל הלבוש בשם פוג"יל שיש לכתוב בפ"א מחמת חשש הנ"ל דהיינו דוקא בין האשכנזים שמבטא שלהם וי"ו א' הוא כעין פ"א רפויה ומשא"כ בלשון מדינה זו דהיינו הספרדים אין לחוש לזה כי במבטא שפתותיהם הוי"ו אינו נקרא כמו פ"א רפויה אבל מ"מ יש להפך בזכות הסופר הזה שרצה לצאת ידי כל החששות:

ועוד יש לסלק עוד טעות אחד אם לא נכתוב בינבינידה בב"ת כמו שכתוב בכתובה כ"א נכתוב בינוינידה בוי"ו יש לטעות שלא יקרא את הוי"ו בחולם שיהיה שימוש לאות הנו"ן שלפניה ויקראו אותה בשם בינו יניד' דהיינו שהוי"ו יהי' שימוש לאות הנו"ן בינו ושיקראו אותה בחולם ויהיה נחה ואות היו"ד שאחר אות הוי"ו של וינידא יהיה נעה ויהיה נקראת ינידה דהיינו שיהיה נקראת כזה בינו ינידה או ינידה בשו"א וזהו שינוי השם לכן כתב הסופר שם בינבינידה בבי"ת רפוי' ובזה יסולק הספקות הנ"ל ובאמת ספרא דוקני שכתב בבי"ת רפויה היה. וזהו איפשר הטעם שמבואר בס' שמות בשם הר"י קאלדרון שכתב בשם מהרי"ט ביין וינידא ב' תיבות שלא יהיה הוי"ו של וינידה שימוש לאות הנו"ן וכמ"ש גם מר מזה ולכן כתב ב' תיבות אבל הסופר שכתב הכתובה הזאת סילק טעות זה במה שכתב השם בינבינידה בבי"ת רפויה, ועיין בס' שמות במ"ש בשם בינטורה או וינטורה דיש כותבין בוי"ו ויש כותבין בבי"ת והיינו רפויה. ואעפ"י שכתב שם שיותר טוב לכתוב ויניטורה בוי"ו היינו דוקא היכא דליכ' למיחש להני חששות הנז' וכשכותבין בינבינידה אין כאן חששות האלה אז יותר טוב לכתוב כמו שאנו מוצאין שכתוב כן בכתובה. אע"פ שלפ"ז אנו צריכין לנקד את הבי"ת בנקודת רפוי והרבה חשו חכמים שלא לעשות נקודות בגט וכמבואר בהרשד"ם מ"מ בנ"ד יותר טוב לנקד כדי לסלק החששות הנז' וגם זולת זה במקומכם מנקדים הגט בנקודת רפוי כמבואר בס' שמות וכל טצדקי דאנו יכולין לעשות כדי להשוות הגט עם הכתובה אנו מחויבים לעשות כדי שלא יקרה איזה שינוי השם בגט מחמת שנשתנה השם בגט משם הכתוב בכתובה. וגם מ"ש בשם אורויליי"דה דיש כותבין ביליידה בבי"ת רפוי ויש כותבין ויליידה בוי"ו וכתב שם דמי שכותבין ויליידה בוי"ו ולא בבי"ת כדי שלא לעשות נקודות בגט ועוד איפשר דעל כן כותבין בוי"ו דדרך הכותב לקצר וכך כותבים בשטרות וכתובות כשבא לכתוב אורויליידו כותבין שם וי"ו אחר הרי"ש והוי"ו ההיא משמשת למעלה ולמטה לכן החליפוה וכתבו וי"ו תחת הבי"ת רפויה כדי לקצר הבי"ת דהיינו הפילו הבי"ת מעיקרא ומשתמשין בוי"ו שבסוף התיבה אורו והוי"ו ההיא משמשת לתיבה שלאחריה אחר התיבה אחת היא אורוילי"ידו ואחר דנהגו כן בכל השטרות והכתובות נמשכו מזה גם בגיטין דכוותיה דאם היו כותבין באופן אחר היה נראה כשינוי קצת ויש לסמוך בזה על מ"ש שנוהגים לכתוב בשטרות ובכתובות כו' ע"ש. העתקתי זה באריכות דמזה נלמד כמה דברי' הצריכי' לענינינו בראש דמבואר שם דמאחר שנהגו לכתוב בשטרות וכתובות מזה נמשכו לכתוב בגיטין. א"כ ש"מ שסומכין על השטרות וכתובות איך לכתוב בגיטין ועוד מבואר שם דהיה ראוי לכתוב ביליידה רק שקצרו הבי"ת וכתבו הוי"ו של אורוילי"ידו כדי שישתמש למטה ולמעלה. ומשמע שזה שלא כדין רק מחמת שנהגו כן:

אמנם בנ"ד ספרא דוקני היה שכתב שם בינביני"דה בכתובתה שהיו רגילים לקרות בבי"ת רפויה והיה מתירא שלא יתנהגו כן לכתוב בשם בינויניד' בוי"ו אחר הנו"ן וישתמש ג"כ למעלה ולמטה לכן כתב בשם בינבינידה שלא יקצרו הבי"ת ואף שאין הבי"ת רפויה מ"מ מאחר שנהגו לקרות רפויה הרי הוא כאלו היא רפויה וכמבואר ג"כ בס' הנ"ל וכל שכן במקומות שנהגו לכתוב בגט רפי:

ועוד מבואר בתשו' המבי"ט ח"א סי' ק"ב בגט אשה שהיה בכתובתה קיראנה וכתבו בגט כירנה והשיב דלא חשיב שינוי כו' א"כ משמע דיש ללמוד מספר כתובה ועיין ג"כ בס' תומת ישרים סי' ק"ד גבי שירון שירו"ץ הואיל ונשכח שם שירוץ שרוב הקהל קורין שירו"ץ ואותו הקהל קורין שירון זה מאתים שנה כו' עד ואדרבה מה שנהגו הקהל לקרות שירון וכותבין בשטר כתוביתיהן שירון אעפ"י דשירוץ הוי השם האמיתי ושירון הוי כינוי וכ"ש דראוי להקל דהא הם סמוכין לעיר של חכמים וסופרים עיר של שאלוניקו ודאי שמורגלים הם לכתוב בגיטין כמו שכותבין בשטרות כתובותיהן כו' עד דאנן סהדי דבכולהו שירון הוי כתבו כמו דעדיין הוי כתבי בשטרותיהם ובכתובותיהן כו' ע"ש. א"כ משמע מזה ג"כ שיש לסמוך על ספר כתובה בשמות השייכים לכתוב ג"כ בגט:

לכאורה באמת יש לדקדק בתשו' הנז' למה מביא ראיה להכשיר הגט הנ"ל מטעם שנכתב כן בכתובותיהן הלא בלא"ה יש להכשיר הגט הנז' דאיתא בגמ' דסוכה פ' לולב הגזול ובפ' במה מדליקין גבי הני תלת מילי דאשתני שמייהו בורסיף בבל כח למאי נ"מ לגיטי נשים ופירש"י לענין שינה שמו ושם עירו כו' אף שבסוכה לא פירש"י כן והסכים התוס' לפירש"י שבפ' לולב הגזול אבל מ"מ לדינא שניהם אמת דמוכח משם דאם נשכח שם העיר ונשתנה שמה כותבין שם השני וא"כ ה"ה בנדון דשירון ושורוץ הנז' שנשכח שם שירון זה מאתים שנה אבל יש לדחות דגבי בורסוף בבל נשכח שם הראשון לגמרי ומשא"כ בשם שירוץ דאינו נשכח רק מן אותו הקהל ושאר העם קורין שירוץ. אבל מ"מ נשמע דיש לסמוך על שטרי כתובותיהן וה"ה בנ"ד. וגם בתשו' מהר"א ששון סי' ל' משמע דמספר כתיבה נלמד שכתב שם לישב הלשון הכתוב בגט עם הלשון הכתוב בכתובה לפי שמנהג הסופרים כשרוצים לכתוב קצת תיבות שיש בסופן נקודות בחירי"ק כותבין א"י (וקצתן כותבין ה"י) כו' ע"ש ואף שיש לדחות שם דהספק היה בגט לפי שבשעת לידה הגידו שקראו שמו וויי אבל למעיין שם יראה שרצה להשות הלשון עם שטר הכתובה שנמצא כתוב כן בכתובתה שם בינבינידה בנוסח הזה יש לכתוב בנוסח הזה כדי שלא יקרא שינוי השם בגט וכמבואר לעיל מחמת השם הכתוב בכתובה ואף ע"פ שיש לומר איפכא איך נכתוב בגט השם שלא כהוגן עבור איזה סופר שאינו מומחה שטעה בכתובה וכתב שלא כדת אבל כבר הוכחנו לעיל מכמה טעמים שיש להפך בזכות הסופר שדווקני היה בכתיבת השם הזה בינבינידה בכתובה כדי לסלק החששות הנז' ומאחר ששם ביין ויניד' לא נזכר כלל וגם כתוב בכתובה בה"א לבסוף כמבואר בב"י סי' קכ"ט שבדיעבד אינו מעכב אף במקום שנהגו לכתוב א' לבסוף ע"ש. כל זה כתבתי להלכה מה שנלע"ד שלא לשנות בגט שם האשה כפי אשר מצינו שכתב הסופר שם האשה הנז':

אמנם למעשה צ"ע גדול בעיני וסגור בעדי דלתי שכלי מחמת שראיתי בס' שמות בשם ביי"ן ונידה מ"ש שם בשם הר"י קאלדרון ואח"כ כתב בשם שלשה רועים הגאונים מהרראנ"ח ומהרר"א פלסוף ומהררי"ט שנתנו שני גיטין עבור היו"ד של וימדה שנמצאת בקונטריס השמות חסר בין הוי"ו לנו"ן של ונידה בודאי לא לחנם נתנו שני גיטין כמבואר בפוסקים שאין ליתן שני גיטין רק מדוחק והנה חמיו הגאון מוהרש"ך בעל הספר שמות הנ"ל אשר היה חקרן גדול וה' אינה לידו אשר אסף ולקט וקיבץ קונטרסים וסדר גיטין מרבני אשכנזים וספרדיים ואינו מזכיר בספרו הנז' רק שם ביין נידה וספיקו הוא אם לכתוב ביו"ד או בלא יו"ד גם באל"ף או בה"א לבסוף והכל מודים שהם שני תיבות וכמו כדרלעומר דאלו טריפות דפסק ליה ספרא בב' תיבות וכמו יום טוב ושם טוב אבל לכתוב בינוינידה בתיבה אחת זה השם אינו נזכר בספר הנז'. ומעל"ת כתב בכתבו שכל הנשים שבעירכם אינם נקראים רק בינוינידא ולא ביין וניד"א וחמיו נתגדל לשם ואינו מזכיר מזה השם כלום רק השם בי"ין וניד"א ואלו היה מן הראוי לכתוב שם א' בינונידא לא היה שותק מלפר' בספרו השם הזה שיש חילוק בין הספרדיים והפורטגאל בכתיבת השם הזה והכתובה של האשה הזאת נכתבת בק"ק בילוגראדו שנת התכ"ח ליצירה אחר פטירת חמיו ז"ל כמבואר בהעתק מן הכתובה אשר בידי ומן הראוי שיחקור מעל"ת הטיב בז' חקירות אחר הכתובות הנכתבות בחיי חמיו בהיות שמכתבו דמר ראיתי ששם האשה הזאת מורגל אצליכם וכמ"ש לעיל:

והנה בודאי אם היו באים בפני פה האיש והאשה הנז' להתגרש הייתי מצוה לכתוב שם האשה הנז' על פי כתובתה ומר פתח לי פתח שיש לחלק בשם האשה הנז' בין הספרדיים ופורטגאל וכתב שאף שהשם הזה בין הספרדיים היה מן הראוי לקראות האשה בי"ין ולא בי"ן מ"מ קוראין אותה בי"ן וג"כ שאר הנשים שבשם הזה שבמקומכם קוראין ג"כ בי"ן והיה מן הראוי לחקור באיזה מקום קוראין את שמות הנשים האלה בלשון ביי"ן ואיפשר שאף בלשון הספרדיים טובה קוראין ביי"ן ובפורטגאל קוראין בי"ן מ"מ כשרוצים לקראות שמות הנשים בינוינידא והיה ראוי לקראות השם הזה בין הספרדים בין ויניד' דהיינו שיהיה היו"ד של ביין נרגשת ולא לבלעת מ"מ הרגילות מביא שקוראין אותה בינוינד' שמבליעין יו"ד השניה אשר היה מן הראוי להיות נעה ומחמת הבלעת היודי"ן האלה קוראין את שמות הנשים בשם הזה כאלו היו"ד נחה וא"כ לפ"ז מה שמביא בספר שמות בשם הגאונים ביין ונידה היינו אף שקוראין אותה תמיד בי"ן ונידה ביו"ד נחה מ"מ ראוי לכתוב בגט ביין ונידה ביו"ד נרגשת ונעה לא ביו"ד אחת ונחה כי מה שקוראין אותה בי"ן ביו"ד אחת אינה רק קיצור השם של ביי"ן וכמ"ש גם מעל"ת מה שהובא בפוסקים במרדכי פ' השולח במקומות שקוראין לצפורה פורה וא"צ לכתוב רק עיקור השם כו' וא"כ לפ"ז היה מן הראוי לכתוב ביין ונידה כמבואר בקונטרסים של הגאונים שמביא בס' שמות ומה שמביא מר ראיה לכתוב בינוינידא מס' התרומה שהובא בב"י שכתב וז"ל אבל אם השם הכתוב בגט קוראין אותו בכל המקומות שמכירין האיש אע"פ שיש לו עדיין שאר שמות שאין מכירין אותו יכול להיות דאפי' לכתחלה כשר ומזה רצה מר ללמוד ג"כ לנ"ד לכתוב שם האשה בינויניד"א וזה אינו ראיה כי תינח אי אמרי' שאין זה קיצור השם לאפוקי אי אמרי' שזהו קיצור השם אז אינו ראוי לכתוב בגט קיצור השם וכמ"ש במרדכי הנז' ובשאר מקומות בפוסקים ועיי' בב"י, או נאמר שנדמה זה למ"ש הפוסקים הובא בבעל המפה ובלבוש סי' קכ"ט דאם השם הקצר הוא השם בפני עצמו כגון אלחנן חנן כותבין שניהם אלחנן דמתקרי' חנן וא"כ ה"ה בנ"ד היה ראוי לכתוב כן בי"ין דמתקרי בי"ן כו' ולא דמי להא דאמרי' בגמ' דב"מ ולולב הגזול גבי הני תלת מילי דנשתני שמייהו בורסיף בבל למנ"מ לגיטי נשים כו' דמשמע שאין צריך לכתוב שם הראשון כלל היינו דוקא גבי בורסיף בבל שנשתני שמייהו ונשכח שם הראשון לגמרי ולאפוקי בנ"ד מקרי קיצור השם שהוא שם בפני עצמה במקום אחר וראוי לכתוב ביין וינידה דמתקרי' בין וינידה. ובזה ג"כ נדחין דברי מר במה שרצה להביא ראיה מן הקונטריס שהובא בב"י וגם משם חיים ביבנט כו'. ולבי אומר לי דשם ביין ונידה שקוראין בין ונידה הוא קיצור השם מביין ויוד אחת מביין אשר היתה ראויה להיות נרגשת במבטא ועל פי ההרגל נבלעת יו"ד ההרגש שהיתה ראוייה להיות נעה ונעשית נחה. מכמה טעמים לבי אומר לי כן חדא מאחר שמר כותב בכתבו שכולם בשם א' יקראו בקהלתכם הנשים אשר שמותיהן כך בין ונידה. ובאמת זה השם הוא מלשון ספרדי וצריך להיות ביין אלא בודאי שזהו השם ביין וינידא רק שקיצרו השם ואף שאינני בקי בטיב הלשון הספרדי ופורטגאל מ"מ ירגיש מר בעצמו בהרגל דבורו שזאת היוד צריכה להיות נעה ומורגשת ומרוב ההרגל שקשה להניע היוד מחמת זה חוזרת להיות נחה וכמבטא לשון פורטגאל ואינני יכול לכוין הטיב בכתב רק פא"פ וביותר שהגידו לי הספרדיים כשבאה אשה לבית חברתה אז אומרת חברת' שיא"ה בי"ין ויניד"ה וזה בלשון הקודש שיהיה טובה הבאה ואז מוכרחים להרגיש היו"ד של ביין לעשות שני תיבות ביי"ן וינידה ומשא"כ כשקוראה אשה אחותה אז מבליעין היו"ד הנז' כאלו נקראת בינונידה בתיבה אחת וזהו מחמת הרגל לשונם ואפ"ה המקור של זה השם הוא ביין וינידה. ועוד נצב לפני עמוד ברזל כחומה ולבי עלי הומה. בהיות שאני בונה יסוד גדול בעסק הזה על ספר שמות שהיה חקרן גדול בשמות האלה איך נעלם ממנו זה השם בי"ן וניד"ה ולא כתב רק ביין ונידה ולא הזכיר כלל משם בין ונידה. ובפרט שמצוי בקהלתכם לפי כתבו דמר והוא חקר על השמות ממקומות וממדינות אחרות וע"ז נאמר דליקסום מאי דתותיה אלא ודאי דהיה פשוט לו שהשם בי"ן הוא רק קיצור השם של ביין לכן לא הזכיר בספרו בשם הגאונים רק ביין ונידה כי זהו עיקר השם ולא בין ונידה אף שקוראין אותה בין ונידה אינו רק קיצור השם:

וראיתי בכתבו דמר שכתב וז"ל ואף שבכל זה יש די והותר מ"מ כו' ראיה ברורה ממ"ש מוהריב"ל ח"ג סי' בשם פלומ"ה או פלומבה דהכל שם א' הוא אלא שהקאשטלני' קוראין כך והפורטגזי' קוראין כך דאפילו לכתחלה גורש בא' מהם. לענ"ד אין משם ראיה כי צריכין אנו להבין תחלה הנדון של מוהריב"ל כי מבואר בשאלה בשם פאלומבה או פלומה יש מחלקים המקומות הנז' ומסיים שם בשאלה והך איתתא זימנין קורין אותה פאלומה וזימנין קורין אותה פאלומכה. ור"ל שגם בין הקאשטלאני' או בין הפורטגזי' קוראין אותה פעמים כך ופעמים כך וע"ז השיב מוהריב"ל דאפילו לכתחלה גורש באחד מהם מאחר שהוחזקה בקהל שלה בשני שמות הנז' שהם שם א' וזהו שדייק מוהרריב"ל והך איתת' זימנין קוראין אותה כך וכד כו' משמע שהנשים אשר מכנין אותם בשם זה אין להם אלא שם א' כנז' וע"ז פסק מוהריב"ל שרשאים לגרש בא' מהם ולאפוקי קהל פורטגזי' שאינם קוראין אלא פאלומבה אינם רשאין להתגרש אלא בשם זה וה"ה הקשטלאני' בשם פלומה וזה דומה למאי דאמרינן בסוגיא דהשולח שלחו ליה בני מדינת הים לר"ג בני אדם הבאי' משם שמו יוסף וקוראין אותו יוחנן כו' ואמר רב אשי עלה והוא דאיתחזק בתרי שמייהו ויש לישב בזה הרבה בסוגיא הנז' ובתוס' במה שהאריכו האחרוני' לישב מה שקשה בשם ר"ת והירושלמי. ומר כתב שהוא ראיה ברורה ולא שת לבו למה שמדקדק מוהריב"ל בשאלה והך איתתא זימנין כו' וא"כ בנ"ד דעיקר השם בין הספרדיים ביין וינידה לפי הבנת השם הזה טובת הבאה וקוראין אותם בין וניד' וגם כל שאר הנשים הנקובים בשם הזה קוראין אותם כן בודאי אין זה רק קיצור השם וכמ"ש לעיל דאל"כ נפל פותא בבירא כי השם של ביין ונידא נשכח אצליכם לגמרי רק בינוינידא. ובעל ס' שמות אינו מזכיר זה השם כלל ובודאי סמך ע"ז שביין ונידא הוא עיקר השם ובין כו' הוא הקיצור וסמך עצמו על הפוסקים שאין לגרש רק בעיקר השם כמו צפורה פורה כו':

וגם מ"ש מעל"ת בשם הרשד"ם ובשם מהרא"ש סי' ל' מ"ש בשם התוס' כשהב' שמות דומין זה לזה דהיינו שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי ולמד מר מזה בנ"ד ביי"ן ונידה והכינוי הוא בי"ן ויני"דה שמגרשין לכתחלה בשם הכינוי הדומה לשם כו' דהיינו בינוינידא. הנה לא על מעל"ת תלונתי כ"א על הגאונים מוהרשד"ם ומוהרא"ש כי כד מעיינת במקור מוצא דברי התוס' האלה בסוגי' דהשולח הנז' בתוס' בד"ה והוא דאיתחזק כו' בסיום הדיבור כתבו התוס' והא דקאמר בהמגרש כתב חניכתו כו' כשר כו' וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כן משמע דכתחלה א"צ לכתוב שניהם אע"פ דגבי מרים שבסמוך בירושלמי אמרי' דדוק' דיעבד כשר צ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועין וליכא לעז א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי עכ"ל ע"ש. והנה התוס' כותבין שני תירוצים על מה שהקשו מנקיי הדעת שבירושלים כו' ולפי התירוץ הראשון מוכח דאף כשהכינוי דומה לשם אסור לכתחלה לגרש בכינוי לשם והרא"ש והרשב"א ושאר פוסקים מקשי' ג"כ קושיא זו של התוס' ומשמיטין זה האי נמי שכתבו התוס' וכל האחרונים שהביאו הפו' בשם הקונטריס בענין פרץ פרצין צפורה פורה שכתבו בהגמ"יי ובמרדכי וג"כ מ"ש בספרו הקצר וגם בעל תרומת הדשן בשם יעקב יעקל וזה הכינוי דומה לשם ואפ"ה כתבו שאין לגרש בכינוי וזה הא"נ שכתבו התוס' בסיום דבריהם לא נזכר כלל בפוסקים ואפשר לומר שמ"ש התוספו' א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לא איירי בקיצור שם כגון יעקב יעקל כו' רק איירי כמו בנדון דהרשד"ם בענין השם שו"ל וסו"ל זהו שהכינוי דומה לשם כו' ואינו קיצור השם כו' ומגרשין לכתחלה כו' אבל מ"מ הדר' קושיא לדוכתיה הלא תירוץ זה הב' שהובא בתוס' השמיטו הפוסקים ומשמע מדברי התוס' לתירוץ קמא דאף שהכינוי דומה לשם אסור לגרש בכינוי כו' והיאך עלתה על דעת הגאונים הרשד"ם ומוהרא"ש להקל באיסור א"א כדעת האי נמי שכתבו התוס' וגם הב"י כתב ריש סי' קכ"ט ואם חניכתו ידועה כו' ועוד תירצו התוס' שם א"נ שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר כו' ותירוץ זה לא הזכירו נראה שלא ישר בעיניו ולכן לא הזכירו רבינו וה"ה בנ"ד בשם בי"ן וני"דה אם הוא מקרי כנוי וכו' אין לגרש לכתחלה בשם זה אף שהוא דומה לשם:

ובמה שכתב מר שחוכך ממ"ש בעל המפה ובעל הלבוש סי' קכ"ט דכל שינוי המשתנה מכח לשון המדינה כגון כו' הולכים אחר לשון בני אדם שבמדינה זו שנותנים בו הגט. אודיע למר שזה ערך י"ד שנה בהיותי אב"ד במדינת מערהרין היה לי ויכוח בתשובתי עם הגאון מוהר"ר מנחם מענדל אב"ד דק"ק ניקל שפו"רג בעסק גט אחד במ"ש בעל הלבוש בזה דכל כינוי המשתנה כו' כגון כינוי ואלף כו' או בכינוי מענדי"ל כו' הולכין אחר לשון בני אדם שבאותו מדינה כו' וזהו סותר לכאורה מ"ש בלבוש בסעיף שאחר זה וז"ל ואלף וריד"א ורומ"ט בוי"ו וכו' עכ"ל משמע מדבריו שם שאפילו במדינות הללו שמדברין בלשון פ"א רפויה או פרומט פרידא אפ"ה יש לכתוב ורומ"ט וריד"א בוי"ו כו' ע"ש וישבתי את זה באריכות ואפשר שיתישב ג"כ בזה שחוכך מר ובפעם אחר אצוה להעתיקו:

אמנם מיראי הוראה אני בפרט בחומר אשת איש וחשש ממזרות חלילה ראוי לצאת ידי הגאונים הנז' בס' שמות בשם ביין וינידה ובפרט לדברי חמיו שהיה חקרן בשמות אלו וכמ"ש לעיל ולא עלתה דעתו לדבר אחר רק לכותבו בשני תיבות ביין בשני יודין ובנון פשוטה. ובכן לפטור את האשה בגט אחד אי אפשר מפני הספיקות הנופלין בגט הזה. והלואי שנצא ידי חובתינו לפוטרה בשני גיטין בראש צריכין אנו לדקדק מה שהובא בס' שמות שמצאו בקונטריס הגאונים השמות בי"ין וינידה חסר יוד אחר הוי"ו לכן נתנו עוד גט אחר וקשה באמת למה לא היה די להם בגט אחד שסידרו כפי מה שמצאו בקונטריס השמות חסר יוד אחר הוי"ו, אלא נ"ל שחששו שיטעו בזה הגט שאם יכתבו חסר יוד אחר הוי"ו של וינידה יש לחוש לכמה ספיקות או שיאמרו שיש לאשה הזאת שתי שמות והו"יו של ונידה הוא כמו וגם פירושו הוא שם האחד הוא ביין והשני הוא נידה וזהו ביין וינידה כמו וגם נידה:

ואעפ"י שזהו דוחק וחששא רחוקה לטעות טעות כזה כי לא דמי לשם טוב שיש לחוש לטעות זה שמצינו שהוא שם בפני עצמו וגם יום טוב וכמו שהובא בס' שמות בשם שם טוב וגם בשם אורוסו' ומשא"כ בשם ביי"ן וניד"ה לא מצינו שמות כאלה בפני עצמם מ"מ כל מה שאנו יכולין לתקן מתקנין וגם יש עוד לחוש שלא יקרא הוי"ו ונידה בפת"ח וכמ"ש גם מר לכן סידרו גט אחר והטילו יו"ד בין הוי"ו לנו"ן של וינידה וכמ"ש הרב בעל מ"ב בשם מלכה מילכה אף שבתורה כתיב מלכה חסר כותבין בגט מילכה וכמ"ש מהרא"י בפסקיו בשם ירחמאל בלא יו"ד מ"מ כותבין ירחמאל ביו"ד אם נקרא כן ובנ"ד אנו מוצאין בכתובה ביו"ד קודם הנו"ן וגם הכל קוראין אות' וינידא בחיר"ק רק הספק אם מה שקוראים אנו את האשה הזאת בינוינידה הוא קיצור השם מן ביין וינידה וא"כ צריכין אנו לכתוב ביין וינידה כמו צפורה פורה או השם של בינוינידא הוא שם בפני עצמו. וע"ז יש לסדר שני גיטין דהיינו גט בשם ביין וינידה כמבואר בס' שמות בשם הגאונים הנז' כי פן זהו העיקר השם שלה ומה שקוראין בינוינידא הוא הבלעת היוד של ביין וזהו קיצור השם. ואף אם נכתוב וינידה מלא יוד אינו מזיק מאחר שהכל קוראין אותה בחיר"ק וינידה וגם בכתובה מצאו כן מלא ובנדון של הגאונים הנז' איפשר שלא נתברר להם אם קוראין אותה בחיר"ק לאפוקי כל הפוסקי' מודים שאם ידוע שקוראין בחיר"ק שכותבין יוד כמו מילכה מלכה וירחמיאל שמביא מהרא"י והב"י ושאר האחרונים לאפוקי עיקר הספק הוא בנ"ד כי פן השם בינויניד' הוא שם בפני עצמו ואינו קיצור השם מן השם ביין וינידה. וכדי לסלק הספק הזה צריכין אנו לחקור אחר כל הכתובות של הנשים האחרות הנקובים בשם הזה הנמצאים שם בקהלתכם מאחר שמורגל שם שם האשה הזאת כפי כתבו דמר. בכן אם כיונו לכתוב בינביניד' בכתובתם אזי יסדר הגט בשם הזה כי גם דעת מר מסכמת לכתוב כן כמו שכתוב בכתובתה רק שעומד בפניו הספק של מהרשד"ם אם לנקוד הבי"ת ברפי ובקהלתכם בלאו הכי אין חוששין לספק זה בשם הנהר סאבי שמנקדין ברפי וגם כל האחרונים חלקו עליו בשם גאמילה וכמ"ש ג"כ מר ובפרט כמ"ש לעיל בכתיבת השם הזה בינביניד' יסולק הספק שלא יטעה ויקרא בינו ינידה ושאר ספיקות הנז' וג"כ אמרינן סהדי אכולהו מלתא קמסהדי צריכים אנו להשוות הגט עם הכתובה כל מה שנוכל להשוות אותם. ואם לא יוכל מר לעמוד על אופיא של הכתובה אזי נלע"ד שיסדר הגט השני כזה אנת אנתתי בינוינידא כפי אשר הגידו לו בעלי הלשון של פורטגאל שכותבין שם הזה בינויניד' בצירוף טעם לשבח שכתב מר ולחשש שלא יקרא בינו ינידה אין חוששין כל כך באשר שהעידו לפניו בעלי הלשון פורטגאל הנז' וגם בה"א לבסוף מאחר שכתב כן בקונטריס של הגאונים הנז' ואע"פ שחמיו דמר נסתפק בזה שכתב בספרו ולא ידעתי למה כתבו בה"א ולא באל"ף אין ספיק' שלו מוציא מידי ודאי של הגאונים הנז' וגם מבואר הוא בב"י סימן קכ"ט ובאחרונים שאינו מעכב אם כתבו בה"א לבסוף במקום שצריך להיות אל"ף ובפרט שכתב כן בכתובה בה"א ובשני גיטין האלה שיסדר מר יצא ידי כל הספיקות:

לכאורה היה נראה לענ"ד לפטור את האשה בגט אחד שיכתוב בגט אנת אנתתי ביין וינידה דמתקרי' או המכונת בינוינידה באשר שהספק הוא קיצור השם ונראה שזהו קיצור השם שהוא שם בפני עצמו וכמו אלחנן חנן שכותבין שניהם וא"כ נכתוב ביין ונידה המכונות בינוינידה:

אבל ז"א דנ"ד אינו דומה לשם אלחנן חנן שקוראין כן בכל מקום כמ"ש בגמ' דב"ק חנן בישא רב חנן חתניה דבי נשיאה ואסיקו ליה חנן על שמיה פ' אלו מגלחין חנן המצרי חנן בן אבישלום דכתובות חנן מחנני פ' גט פשוט ומה שא"כ בנ"ד שהספרדים אינם קוראין רק ביין וינידה. וא"כ אי אמרי' שהוא קיצור השם דהיינו הבלעת היו"ד מחמת אשגרת לישן לא נקראת מעולם בינוינידה שהוא השם של פורטגאל. וג"כ אין לפטור את האשה בגט אחד ולכתוב בקיצור אנת אנתתי בנויניד' וכמ"ש בס' שמות דף נ"ג בשם נחמה נהמה שקורין אותה נהמה וז"ל ואם כדי לצאת מידי ספיקא של הרב ז"ל רוצה לכתוב אנת אנתתי דמתקרי' נהמה הרשות בידו כו' ע"ש ועלתה בדעתי שיכתבו ג"כ בזה הגט כן אבל המעיין שם תמצא שלא דמי להא דכ"ד ואיך אנו יוצאין בזה הספיקות ועל פי ההכרח מוכרחים אנו לסדר שני גיטין בנ"ד כדי להוציא ידי כל הספיקות ועיין בב"י סי' קכ"ט במי שנשתנה שמו והוקבע לו שם אחר ונשתקע כו' וכתב ב"י בשם הפוסקים דצריך לכתוב שני גיטין כו' וע"ש עוד בנדון זה לפני זה בעובדא דמהר"ף באחד שהיה חולה והחליפו שמו כו' והצריך הרב ב' גיטין כו' ע"ש ודברי הב"י צ"ע לכאורה ולא רציתי להאריך בזה כעת וישמע חכם ויוסיף לקח וכעת יספיק הקיצור וה' אלקי הצבאות יצילני משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. כ"ד אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף