שער אפרים/קטז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קטז
נשאלתי לבאר דברי התוס' בב"מ ודברי התוספו' בקידושין פ"י יוחסין דסותרים זא"ז שבב"מ דף פ"ז ד"ה ע"י בעלה משמע דוקא לשאול איה פלונית אז מותר אבל בשאלת שלום אסור ובפ' י' יוחסין משמע שם בתו' ד"ה אין שואלין כו' דבשאלת שלום מותר ע"י בעלה רק לשלוח לה בשלום אסור אף ע"י בעלה ומביא ראיה מפ' הפועלים ושם בב"מ פ' הפועלים מביא ראיה מפ"י יוחסין. בודאי קושיא נכונה היא לכאורה אבל צריכים אנו לדקדק לפי הבנה זו בתוס' פ' הפועלים דדוק' לשאול איה פלונית מותר ומשא"כ בשאלת שלום אסור וא"כ מאי מקשה בגמ' שם והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ומתרץ ע"י בעלה שאני כו' ולפי דברי התוס' ה"ל לתרץ בקיצור דדוק' בשאלת שלום אסור אבל לשאול איה פלונית מותר וזה מותר לעולם אף ע"י אחרים ול"ל לתרץ ולחלק בין ע"י בעלה לאחרים אלא ע"כ שבקי' להתוס' דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דמ"ש התוס' בפ' הפועלים היינו דוקא לשאול איה פלונית פירושו שלבעלה ישאל איה אשתך ודברי התוס' מכוונים ממש כמ"ש רש"י ד"ה באכסניא שלו לא שישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת. ומ"ש התוס' אח"כ אבל לשאול בשלומה אפילו ע"י בעלה אסור ר"ל היינו לשלוח לה בשלום וזהו שמסיימים התוס' כמבוא' בפ"י יוחסין ושם איירי בשליחות שלום וכמ"ש התוס' בפ"י יוחסין ואף שהלשון קצת דחוק אבל הענין מכוון ומוכרח בגמ' דהפועלים וכמו שהוכחתי מכח קושי' הנ"ל ותירוצו והנלע"ד כתבתי:
[הג"ה מבן המחבר וזאת ליהודא ויאמר. ולי הפעוט נלע"ד בישוב דברי התוספו' הנז' אפשר דמ"ש בב"מ דוק' לשאול איה פלונית פי' שלא בפניה לשאול איה שלומה והאיך ניהוגה וכמ"ש הרא"ש בי' יוחסין אבל לשאול בשלומה פי' בפניה והאיך שלומה וניהוג' אפי' ע"י בעלה אסור דהוי כאלו מדבר עמה וחיישינן שתשיב לו דרך חיבה על ששאל בשלומה וקול כזה באשה ערוה לזה כתבו כדאמרינן בי' יוחסין בעובד' דילתא כו' שלא רצה רב יהודא לשדר לה שלמא מטעמ' דקול באשה ערוה ופירש"י ואם אשאל בשלומה תשיבני וה"ה היכא שהוא שואל בשלומה בפניה אפילו ע"י בעלה אסור מה"ט וזה שכתבו נמי בקידושין והא דאמרינן כו' איה שרה אשתך ששואלין בשלום אשה ע"י בעלה היינו דוק' בשאילת שלום דומיא דאיה שרה כו' שלא היתה בפניהם אבל לשלוח לה שלום אפי' ע"י בעלה ושלא בפניה דאיכ' תרתי לטיבות' אפ"ה אסור ומטעם שפירש"י שם וליכ' לאקשויי לפלוני וליתני בשאילת שלום ובד"א שלא בפניה אבל בפניה אסור ז"א קושי' לפי ששם בעובד' דילתא אפשר אין לו הכרע אם בפניה היה או לא ולכך מחלקים שם בין שאילת שלום לשליחות שלום דפסיק' להו וליכ' למידק לפ"ז למה משני הגמ' בב"מ ע"י בעלה שאני ולא משני שנה בפניה שאני וי"ל דרבות' אתי לאשמועי' דאפילו ע"י בעלה היכא דהוא בפניה אפ"ה אסור ואפשר דזהו הוקשה לתוס' שם ד"ה ע"י בעלה דוק' איה כו' אבל כו':
ובחידושי אגדות מהרש"א בפ' הפועלים ראיתי שכתב וז"ל ומה שהבים הרא"ם ראיה לדבריו לאסור לשאול לאשה על האיש משום דקוב באשה ערוה לאו ראיה היא כו' דהא עלי דיבר עם חנה ואלישע עם כו' ולא קאמר דבור באשה אלא קול בנהנה מקולה כו' ודקאמר בי' יוחסין לישדר שלמא לילתא משום דאמר שמואל קול באשה ערוה היינו דמדמה שילוח שלום לאשה לקול אשה שמביא נמי לידי חיבה עכ"ל ע"ש ולא הבנתי דבריו כי לענ"ד הם דחוקים מאד מפירש"י בי' יוחסין הנ"ל ד"ה קול באשה ערוה שנא' כו' ואם אשאל בשלומה תשיבני עכ"ל ומשמע שזה היה תשוב' ממש על דברי ר"נ ואינו דמיון גם הראיה שמביא מעני ואלישע י"ל דכוונת הרא"ם נמי הכי הוא דדוק' קול דשאילת שלום שהוא מביא קצת לידי חיבה אסור משום קול באשה ערוה אבל קול דדברים שאינם בשאילת שלום בהא נמי מודה דשרי:
עוד ראיתי שם שכתב וז"ל ומ"ש (הרא"ם) דשאני מלאכים דלית להו יצה"ר כו' דאל"כ למה לא הקשו על המקרא עצמו דכתוב ויאמרו אליו איה וגו' עכ"ל אין כאן מקום קושיא דהמקר' אפשר לפרשו ששאלו איה שרה כדי לבשרה שיהיה לה בן אבל על התוספת' שאמר' ד"א לשאול באכסניא שאינו אלא שאלת שלום פריך שפיר מדקאמר שמואל עכ"ל ותמהני דהא המבשר לא היה אלא א' כדכתיב ויאמר שוב אשוב וגו' ובשאלת איה שרה כתיב ויאמרו לשון רבים ובודאי א"א לפרש ששאלו כדי לבשרה אלא ודאי משום ד"א לשאול בשלום אכסניא ובזה דברי הרא"ם נכונים:
גם בצדה לדרך שחיבר הרב בעל באר שבע ראיתי בפ' וירא שהשיג נמי על הרא"ם וז"ל הרא"ם ז"ל כתב אפילו איסור' איכא משום קול באשה ערוה ואני שמעתי ולא אבין שהרי ר' יונה ז"ל כתב בהדי' בפ' מי שמתו על הא דאמר קול באשה ערוה דה"מ בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ע"כ ואין דבריו צריכין חיזוק כי דייק הלשון קול ולא אמר דיבור כו' עכ"ל הנה לפום ריהטא נראה דקושי' חזקה היא ברם אחר העיון קצת נלע"ד דלק"מ על הרא"ם כי הוקשה להר' יונה על הש"ס שסודר דברי שמואל להני מימרות דשוק ושיער דערוה נינהו לק"ש הלא בעובד' דילתא בי' יוחסין מוכח דאפילו בקול דבורה הוי ערוה והרשב"א והראב"ד כתבו בקול דבורה לא הוי ערוה לק"ש מפני שהוא רגיל ולא טריד ועיין בב"י לא"ח סי' ע"ה ולזה כתב וה"מ בשעה שמנגנת כו' והיינו לק"ש דוקא ולעולם בשאילת שלום אפי' קול דבורה הוי ערוה וכדמוכח בי' יוחסין הנז' וכמש"ל:
ומה שכתב עוד וז"ל ואל תשיבני מהא דאמרינן בי' יוחסין כי' כי ע"כ צ"ל שמנהגם היה באותו זמן להשיב שאם בננון בקול בשיר וזמר כו' דאל"כ קשה קושי' חזקה על הר' יונה הנז' האיך כתב קול באשה ערוה דה"מ בשעה שמענת אבל ט' פכ"ל ע"ש. אמנם לפי מ"ש לעיל לק"מ דדברי הרא"ם והר' יונה נכונים למבין ומה שדקדקו בהא דקאמר קול ולא אמר דיבור אין זה דקדוק כ"כ דדרך המקרא לומר כן כמו שמצינו ברבקה שאמר' ליעקב שמע בקולי וכן בשאול שאמר הקולך זה בני דוד וכאלה רבות במקר' וכן ביבמות פ' הערל ובטא"ה סימן קע"ב דסימני סריס ואיילוני' שקולם לקוי וחזינן דבקול דבורם נמי לקויים ובהמפלת נמי י"ל ה"פ גבי מפני מה איש קולו כו':
וראיתי בהרא"ש בר"פ י' יוחסין דבר תמוה דלכאורה צריך ביאור במ"ש ורש"י פי' דאפילו ע"י בעלה אסור כו' וקשה דהא תלמוד ערוך שם בקידושין דקאמר ע"י בעלה א"ל הכי אמר שמואל כו' ומשמע להדיא מגמר' דאפילו ע"י בעלה אסור וגם היכן מצינו שרש"י פי' זה ונלע"ד לפרש דברי הרא"ש דמגמר' הנז' לא היה הוכחה דאפילו ע"י בעלה אסור אלא מפירש"י שכתב ד"ה א"ל ר"נ כי זולת פירש"י הייתי אומר שע"י בעלה מותר וה"פ אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה ע"י בעלה והיינו שכל זה היה תשובת רב יהודא א"ל ר"נ הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל אבל ע"י בעלה מותר וכמ"ש בב"מ ובאמת פי' זה היה נכון ומדוקדק נמי בגמ' דלמה לא אמר נמי אפשר ע"י בעלה כמ"ש אפשר ע"י שליח גם איכא למידק למה לא הוסיף ר"י תכף בדברי שמואל תיבת כלל ולא הוצרך להשיב לו שנית אלא ודאי שרי"א אין שואלין בשלום אשה ע"י בעלה ורנ"א הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל אמנם מאחר שרש"י פי' שרנ"א ע"י בעלה והשיב לו ר"י הכי אמר שמואל כו' משמע דאפילו על ידי בעלה אסור לפירש"י דוקא ודוק וזהו ברור:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |