שער אפרים/קו

שער אפרים קו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קו

לאה שנשבית עם בעלה כהן ואמרה נשביתי וטהורה אני וגם עלה מעיד עליה שלא זזה ידו מתוך ידה ויש עדים שנשבית ואין אנו מוחזקים בו שהוא כהן רק מפיו אנו חיין שהוא כהן בכן יורנו מורנו אם האשה הזאת מותרת לבעלה הכהן או לא:

תשובה גרסי' בפ"ב דכתובות דף כ"ב האשה שאמרה כו' נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת כו' וא"כ לפ"ז בנ"ד שיש עדים שנשבית אף שהיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת, ואף שיש לומר דנ"ד שאני דלאו עלה דידה לחוד סמכינן רק אבעלה שמעיד עליה שלא זזה כו' וא"כ י"ל שהוא נאמן אמנם ז"א שהרי אמרי' במשנה אר"ז בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו וכן פסקו כל הפוסקים דאין אדם מעיד ע"י עצמו ועיין בטא"ה סי' ז' וא"כ מצד החלוקה הזאת אין להאשה הזאת היתר כלל:

אמנם יש לצדד ולמצוא היתר שמבואר בשאלה שאין אנו מוחזקים בו שהוא כהן רק מפיו אנו חיין וא"כ י"ל שהוא נאמן לומר שלא זזה ידה מתוך ידו במגו דאי בעי שתיק ולא אמר שהוא כהן אז היה נאמן ואף היא בעצמה היתה נאמנת אף אם לא אמרה כלום מאחר שאין אנו יודעים שהוא כהן והוא בחזקת ישראל וסתם שבויי' מותרת לבעלה ישראל שהיא בחזקת אנוסה ומ"ש בגמ' גבי ר"ז בן הקצב אין אדם מעיד ע"י עצמו לפי שהיה מפורסם בבית שני שהיה כהן. ואין לדחות זה הטעם ולומר שהרי בגמ' אמרי' הטעם דאין הבעל נאמן משום דאין אדם מעיד ע"י עצמו וא"כ תיתי מהי תיתי אף שיש לו מגו טוב מ"מ אינו נאמן בעדותו שהרי משה ואהרן אף שבודאי בלא מגו לא משקרי ואפ"ה פסולים להעיד לקרוביהם. אכן ז"א שהרי איתא בגמ' בכמה מקומות דאף דאינם נאמנים העדים להעיד בענין א' מ"מ במקום שיש להם מגו נאמנים דאית' בגמ' דכתובות פ"ב העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים כו' ואם יש עדים או שכ"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים וברישא אמר נאמנים לפי שיש להם מגו דאין זה כתב ידינו ובסיפא אין נאמנים הואיל ואין להם מגו:

וזולת הנז' ג"כ אין מקום לראייה הנז' שהרי מ"ש בגמ' א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו לא בת"ע קאמר שהרי הכל יודעין שאין הבעל כשר להעיד רק הפירוש הוא אם הבעל אומר שטהורה היא הוי כאלו האשה אמרה נשביתי וטהורה אני וגבי האשה בעצמה אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אינה נאמנת וה"ה גבי בעל אם יש עדים שנשבית אינו נאמן לומר שטהורה היא דהוי כאלו היא בעצמה אמרה שטהורה היא ואינה נאמנת וא"כ לאפוקי בנ"ד שיש לו מגו שאינו כהן וה"ה היא בעצמה אלו שתקה לא הוי ידעינן שהוא כהן ולכן נאמנת והוא ג"כ נאמן ואין לפקפק ולומר שאין זה מגו טוב דהאיך נאמין אותו במגו דאי הוי בעי ואמר שאינו כהן או שהוי שתיק מלומר שהוא כהן וא"כ היה פוסל עצמו מכל דבר שתלוי בקדושת כהן כגון לברך ראשון ולישא כפיו וליטול מנה יפה בראשון ולפתוח ראשון, בודאי במה שהיה פוסל עצמו מתרומה אין לחוש דתרומה בזמן הזה מי איכא אבל לענין שאר דברים הנז' השייכים גם בזמן הזה אז היה פוסל עצמו וא"כ אין זה מגו טוב:

אמנם ז"א ובמחלוקת שנויה ותחילין צריכין אנו להקדים גמ' דיש נוחלין דף קל"ד האומר זה בני נאמן כו' למאי הלכתא אר"י אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום כו' אר"י אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן כו' הואיל ובידו לגרשה וכתבו התוס' שם ד"ה הואיל ובידו לגרשה אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאמר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מגו לפוטר' מיבום עכ"ל ע"ש וא"כ מוכח מדברי התוספו' שמקשה אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה ואפ"ה חשיב ליה מגו ונאמן במגו זו שיש לו בן לפוטרה מיבום וה"ה בנ"ד שיש לו מגו דאי בעי הוי שתיק מלומר שהוא כהן ואז הוי נאמנת לומר נשביתי וטהורה ובאשת ישראל נאמנת. ואין לדחות ולומר דשאני התם דגבי האומר זה בני דבשלמא התם אע"ג דפוסלה מן הכהונה כשאומר גרשתי כו' מ"מ נאמן במגו שאומר זה דלאו כל הנשים נשואות לכהן רק מיעוטא דמיעוט' לכן נאמן במגו שיאמר שגירשה הואיל ואינו פוסלה בודאי ולאפוקי בנ"ד אין להאמין אותו במגו דאי בעי שתיק מלומר שהוא כהן דאז בודאי פוסל עצמו מן הכהונה ומכל דבר התלוי בכהונה ואין לומר דכאן הוא מגו הבאה בעבירה שלא היה נושא כפיו אכן ז"א וצ"ע בתוס' בשבת פ' כ"כ שכתבו מה איסור יש בזר העולה לדוכן ועוד הלא אחר שיתירו לו יאמר שהוא כהן. ועיין בתשו' ה"ה מהרד"ך סוף בית ח' שכתב דאשה שבויה שנשאת לכהן אף ע"פ שבעלה ידע בה שהיתה שבויי' מותרת במגו שהיתה נאמנת לאחר ובודאי טהורה היא דלא שבקת היתירא כו' ע"ש ועיין בחלקת מחוקק מ"ש בזה לאפוקי נשואה שנשבית אם בעלה ידע בה אסורה דלית לה מגו ומביא ראיה מתשובת הרא"ש כלל ל"ב סימן ה' ע"ש. (ע"כ מצאתי):

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. נהירנא כד הוינא טליא שבאו השבוייה עם בעלה כהן הנז' לפני אמ"ו הגאון זצוק"ל כשהיה יושב על כסא ההוראה בק"ק בודון ובני הק"ק יצ"ו פדוהו אותם מן השבי' וסיפרו לו המאורע וכמבואר בשאלה וגזר עליהם שיעשו פרישה והמה צעקו במר נפשם ובכו ומבכו על הפרישה הנז' ולרסוף אמר להם אמ"ו זצוק"ל שאין להם תקנה אם לא שילכו למקום שאין מכירים ותלך האשה לב"ד ותאמר נשביתי וטהורה היא והיינו כמ"ש בפ"ב דכתובות ובטא"ה סי' ז' כי לא רצה להקל אף שהיה כמה צדדים להיתירא:]

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף