שער אפרים/צג

שער אפרים צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה צג

נדרשתי לאשר שאלוני פה ק"ק פראג בשבת פ' בשלח תכ"ד לפ"ק אירע שמת א' ברחוב היהודים שקורים תחת השופי"ן והגידו לכהן כאשר היה ברחוב הנ"ל שיש פה מת והלך מן האהל על הרחוב ולא יוכל לצאת מן הרחוב באשר שמן אוהל זה והלאה יש עוד אהל אחר רק בין אהל לאהל יש רחוב פנוי תחת הרקיע והנה הכהן הנז' לא יוכל לפנות אנה ואנה מפני שני אוהלים והוא עומד ברחוב ומוכרח לעמוד שם ברחוב כל יום השבת וליל מוצאי שבת עד יום א' אחר חצות כמעט והוא בחודש שבט וקור גדול ונתחבט הכהן אם יש מקום להמציא לו היתר לילך תחת אהל השני ולצאת משם לאיזה בית או לא:

תשובה לכאורה נראה פשוט לאסור אבע"א סברא ואבע"א גמרא אבע"א סברא דאטו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום כו' וכי הואיל והותר לו לטמאות עצמו לצורך שלא להשהות בטומאה ואמרו שהותר לו לטמאות שלא לצורך ליכנס תחת האוהל הטומאה מחדש ואבע"א גמרא גרסינן בפרק ג' מינים בנזיר דף מ"ב במשנה היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת א"ל אל תטמא כו' חייב על כל אחת ואחת איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהירו על הטומאה ולהזהירו על הביאה (אבל טומאה וטומאה לא) ופירש"י לומר לך שאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים א"כ מוכח מזה בהדיא שאם נטמא במת אסור ליכנס באהל מת ואף מלקות חייב על ביאה שנייה ואף שאמר רבה אבל טומאה וטומאה לא שאם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר שאינו חייב אלא אחת וה"ה בנ"ד היינו דוקא טומאת חיבורי' וכמו שמסיק בגמ' דטומאה בחיבורי' דאורי' דהוי כטומאה א' לאפוקי שלא בחיבורין כגון שנטמא במת ואח"כ נכנס לאהל המת חייב שתים. ואף אי מדמית הא לטומאה וטומאה מ"מ מודים בהא דנ"ד שאסור חדא דרב יוסף בשם רב הונא פליג וסבר אפי' טומאה וטומאה נמי ואפי' לרבה שסבר דטומאה וטומאה לא היינו דאינו חייב מלקות בפ"ע אבל איסורא מיהא איכא ואף שאמרינן בגמ' אח"כ שם בנזיר כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו והושיטו לו מת אחר יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד וכתב הרא"ש בהל' טומאה דלא תימא הא דקתני יכול יהא חייב כו' חיובא הוא דליכא הא איסור' איכא (אלא אפילו איסור' נמי ליכא ומותר לכתחלה) וא"כ משמע שמותר לכתחלה וה"ה בנ"ד אבל זה אינו וכמ"ש לפני זה דמתרץ הגמ' כאן בחיבורי אדם במת כו' לאפוקי אם לאחר שפירש ממנו ונגע במת אחר חייב וכמ"ש גם הרא"ש שם והרמב"ן הנ"ל א"כ מכל הנז' נראה דבנ"ד דאסור אבל כד מעיינת בסוגי' הנז' תמצא שיש יותר סברא להתיר מלאסור:

גרסינן באבל רבתי פ' היה עומד לקבור את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש ה"ז לא יטמא נטמא בו ביום ר' טרפון אומר חייב ור"ע פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סותר יום א' ופסק ר"ת הלכה כר"ע דנטמא בו ביום פטור ומותר הכהן להכניס מתו לבית הקברות לקוברו ואפי' היה ר"ע אוסר טומאה בו ביום מדבריהם כו' (דמדאוריית' הא פוטר ר"ע) גדול כבוד מתו שדוחה ל"ת דדבריהם (שלא אסר ר"ע אלא לאחר שפירש מהעסק לגמרי כדאית' בפ' מי שמת והביא ראיה ר"ת מפ' דם הנידה דף נ"ו) דתנן נאמני' הכותי' לומר קברנו שם את הנפל או לא קברנו וקאמר עלה והא לית להו ולפני עור לא תתן מכשול אר"י בכהן כותי עומד שם ודלמא כהן טמא הוא דנקיטא תרומה בידו ואכיל ליה אלמא דשרי לכהן טמא לעמוד במקום הקבר כו' וא"כ לפי הסוגיא דאבל רבתי אליבא דר"ע ולפי מה שפסק ר"ת כמותו אז מותר לכהן להטמאות בו ביום אף למת אחר וא"כ ה"ה בנ"ד אם יצא מאהל המת והוא עומד בחצר ואינו יודע לפנות אנה ואנה שמותר לו ליכנס לאהל המת כדי ליכנס לבית ואפי' היה ר"ע אוסר לכתחלה מ"מ בנ"ד נראה שמותר דהלא כתבנו לעיל מ"ש הרא"ש בהל' טומאה דאפי' היה ר"ע אוסר מ"מ משום כבוד מתו דוחה טומאה דדבריהם וא"כ בנ"ד משום כבוד הבריות דוחה ג"כ טומאה דדבריהם:

ואין לומר דדוק' משום כבוד מתו הוא דוחה טומאה דדבריה' אבל לא משום כבוד הבריות אבל ז"א שהרי אמרינן בגמ' פ' מי שמתו דף י"ט ע"ב אר"י אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק מ"ט אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד י"י כ"מ שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב כו' ת"ש דארב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי א"ה שאם יזכה כו' אמאי לימא אין חכמה כו' ומשני כדרבא דאמר רבא ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו ח"ט אינו חוצץ בפני הטומאה ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהם משום שאין בהם ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן א"כ מוכח מזה שבשביל כבוד מלכים מותר לטמאות בטומאה דרבנן ואין לומר דכבוד מלכים שאני היינו מטעם שאם יזכה כו' ומה שאין כן בשאר כבוד הבריות אינו דוחה איסור דדבריהם אבל ז"א שהרי אמרי' בגמר' אח"כ שם ת"ש גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כו' ומשני בלאו דלא תסור כו' ומשום כבודו שרי רבנן וא"כ מוכח בהדיא דדוחה לאו דדבריהם כו' משום כבוד הבריות וא"כ ה"ה בנ"ד דדוחה טומאה דרבנן משום כבוד הבריות:

ואין לומר דדוק' איסור דרבנן נדחה משום כבוד הבריותאבל לא איסור דאוריי' ובנ"ד הוא איסור דאוריית' דהיינו איסור טומאת אהל המת הוא מדאוריית' אבל ז"א דגם בנ"ד הוא טומאה דרבנן וכמ"ש בש"ך סי' שע"ב על הא דמדלגים ועיין בטור שם מ"ש על הגמ' דמדלגים היינו כו' דכיון דארונות יש בהן פותח טפח אין בו אלא איסור דרבנן וזהו דוקא בימיהם שהיו קוברים בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח אבל האידנא שכולו סתום אפי' יש בו אויר טפח כל כנגדו טמא מן התורה ודברים אלו לקוחים מדברי התוס' פ' מי שמתו ופ' המוכר פירות וע"ש וא"כ פשיט' כשהבית שהמת בתוכו פתוח שהשאר אהלים הסמוכים להמת אינן אלא דרבנן:

וראיתי מ"ש עמיתי בעל ש"ך בי"ד סי' שע"ב ס"ק ב' כשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכי' טומאה אלא מדרבנן משום דסוף הטומאה לצאת עכ"ל אבל דבריו תמוהים לכאורה שכתב שהשאר אהלים אינן אלא דרבנן מהא דכתב הטור סי' שע"ב והיינו הא דמדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים ושם טעמא אחריני הוא וכמ"ש התוס' וכן מסיים הטור דדוק' בימיהם שהיו קוברים בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח כו' שהארונות שלהם היו פתוחים למעלה ומשא"כ אם הטומאה יוצאת מהבית דרך הפתח או חלון ונכנס לפתח שני מ"ש אהל שני מאהל ראשון דליהוי דרבנן כי זהו נחשב הכל לאהל אחד ולא שייך כאן אין דרך הטומא' ליכנס לאהל שני הואיל והוא פותח טפח והכל פתוח ועיין בתשו' הרב מהרי"ט סי' צ"ה שמוכח שם שסבר שהוא דאוריית'. (ע"כ מצאתי):

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר לענ"דן פשוט בנ"ד להיתר לא מבעיא לפי סברת הש"ך בי"ד סי' שע"ב דטומאת האהל זו היא מדרבנן פשיט' ואפי' לפי סברת ה"ה מהרי"ט בתשוב' סי' צ"ה שהביא אמ"ו הגאון זצוק"ל דאיסורו מדאוריית' מ"מ נראה להתיר בנ"ד מטעם שכתב הב"י בא"ח סי' רע"ו ומוסכם הוא בפוסקים דבארצות הקרות מותר לגוי לעשות מדורה בשבת בשביל ישראל דהכל חולין אצל הקור ואע"פ דקי"ל שם אם הדליק גוי נר בשביל ישראל אסור וכמ"ש התוס' בפ' כ"כ דף קכ"ב ד"ה אם בשביל ישראל כו' דאיסורו מדאוריית' וכ"כ הרא"ש ע"ש ואפ"ה הטעם דהכל חולין אצל הקור דוחה האיסור דאוריית' וה"ה בנ"ד. אך ראיתי שם ברש"י במשנה שכתב ד"ה אם בשביל ישראל אסור מדרבנן ע"ש מ"מ יש לצדד להתיר לפי סברת הש"ך הנז' שטומאת האהל זו נמי מדרבנן היא ומה גם דבשבת איכא עוד צד להיתר וכמ"ש במקום אחר ראיה נכונה לזה מש"ס אעפ"כ כתבתי זה להלכה ולא למעשה מכח סברת הרב מהרי"ט הנז'. ומה"ט נמי אני מפקפק בהיתר זה ששמעתי בהיותי בק"ק פראג יע"א שהורה להם מורה א' דיוציאוהו ע"י השמירה השומרים רחוב היהודים כי דוק' גבי תחומין דרבנן הדין כך אבל לא בטומאת האהל דאוריית' וזולת זה יש לחלק עוד ועיין במהרי"ל מ"ש גבי מי שבא בספינה כו' ודו"ק:]

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף