שער אפרים/סו

שער אפרים סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה סו

ראובן ושמעון מתושבי מצרים הקדישו נכסיהם לקרתא קדישא דירושלים ת"ו ויהי כי ארכו הימים האלה כמו ערך עשרים שנה אחרי מות קדושים ראובן ושמעון הנז' נשתקע הדבר ולא בא שום תועלת לירושלים מהקדשות הנז' וכבר נשכח ההקדש הנז' והחזיקו קצת אנשים בנכסי המקדישים הנז' השייכים לירושלים ת"ו כי לא ידעו אנשי ק"ק ירושלים ת"ו מהקדשות הנז' ועתה חדשים מקרוב באו משם ונתגלה להם מההקדשות אשר יש להם בק"ק מצרים ורוצים ק"ק ירושלים למכור נכסי ההקדשות הנז' ולעשות בהם מה שהוא לתועלת ק"ק ירושלים ת"ו דהיינו לפרוע חובותם שחייבים הק"ק ירושלים ת"ו להנוגשים הישמעאלים כי הנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו והם אינם יכולים לצאת ידי חובותם מחמת הלחץ זו הדחק ויש לחוש ח"ו שלא יחרב קיבוץ ומעמד ומצב דק"ק ירושלים ת"ו ובזה יהיה זכות גדול להמקדישים נכסיהם הנז' אשר על ידיהם נתקיים הקיום ומעמד ומצב דירושלים ת"ו כי באם יחרב חלילה קיבוץ ומעמד ומצב פליטת בית יהודה וישראל היושבים בירושלים ת"ו על מה יחול זכות המקדישים נכסיהם הנז' העל עצים ואבנים והנה שמעו אנשי ק"ק ירושלים תוב"ב שקצתם מהמחזיקים בנכסי ההקדשות הנז' במצרים מתפארים לעכב מלמכור הנכסים הנז' ולמסור אותם לק"ק ירושלים תו"בב רק שהקרן יהיה קיים במצרים והפירות יהיה לתועלת ירושלים תוב"ב וק"ק ירושלים ת"ו צועקים מאחר שזה קרוב לעשרים שנה שלא הגיע להם שום תועלת מהנכסים הנ"ל לכן רוצים למכור הנכסים הנז' ולפרוע חובות לישמעאלים הנוגשים. ובזה יהיה תועלת גדול לירושלים תוב"ב וגם יהיה זכות גדול להמקדישים ההקדשות הנ"ל ובפרט בעת כזאת אשר ק"ק ירושלים ת"ו בצרה גדולה ויש לחוש שלא יתפרד ח"ו הישוב של ק"ק ירושלים תו"בב חלילה ואז על מה יחול זכות המקדישים ותועלת הנז' העל עצים ואבנים בכן נא יורנו מורינו ורבינו הדין עם מי אם יכולין אנשי ק"ק ירושלים למכור הנכסים הנ"ל ויעשו בהם התועלת לירושלים כפי רצונם הנ"ל להחזיק במעמד ומצב ירושלים ת"ו אם לאו ושכרו יהא כפול מהשמים:

תשובה גרסינן בערכין בפ"ק דף ו' ת"ר האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה איני והא ר' ינאי יזיף ופרע שאני ר' ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשה ומייתי להו ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לב"ה אסור לשנותה סבר ר' חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות לא שנא לדבר מצוה א"ל ר' אמי הכי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב מנורה או נר לב"ה עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה כו' למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי אלא לדבר מצוה וטעמא דעכו"ם הוא דפעי כו' עכ"ל הגמ':

הנה טרם אתחיל לבאר הנ"ד מתוך סוגיות התלמוד הנ"ל ומהפוסקים אודיע אני להשואל ששאלה הנ"ל היא של כת הקודמין כי כעין שאלה זו נשאלה להגאון הגדול מהריק"ו שורש ה' וז"ל שם למען ציון לא אחשה כו' ע"ד המעות אשר התנדבו לעניי ירושלים תו"בב והשימו אותן המעות ביד הגזברים כו' ויהי כהיום אשר קרה מקרה כי בעו"ה ידו פרש צר על ב"ה שבירושלים ונתץ את הבית הגדול והקדוש ועי"ז הוצרכו ק"ק שבירושלים ת"ו להוציא מעות רבות כו' ורצו ליקח מעות הנ"ל מיד גזברים הנ"ל לסייע בבנין ב"ה שבירושלים כו'. זהו תורף השאלה הנז' ועמד הגאון הנ"ל לימין צדקו של ירושלים וצריכין אנו לדמות מילתא למילתא אם דומה נ"ד להנדון של מוהריק"ו ז"ל וגם אם פסק הגאון מוהריק"ו מוסכם מכל הפוסקים האחרוני'. הנה התוספות כתבו שם בסוגיא ד"ה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה ודוקא יחיד אבל בני העיר רשאים כדמשמע בבבא בתרא ורשאים בני העיר לעשות תמחוי קופה וקופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו ודוקא לדבר מצוה כדאמרי' בשלהי שמעתתא גבי ישראל שהתנדב מנורה כו' והא דאמרינן בהאומנין מגבת פורים לפורים ומגבת אותה העיר לאותה העיר דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאים מיירי ע"כ ע"ש:

ודברי התוס' לכאורה צריכין ביאור כי יש לדקדק שכתבו ודוקא יחיד מהו הפירוש של היחיד אם הפירוש דר"ל דדוקא גבאי שהוא יחיד אסור לשנות אבל גבאים רבים יכולים לשנות א"כ קשה הלא לאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא שפתח ביחיד וסיים אבל בני העיר רשאים הל"ל אבל גבאים רשאים דהיינו שלשה גבאים כי קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה ותמחוי נגבית בג' ומתחלקת בג' וע"ק דאם הפירוש מ"ש ודוקא יחיד פירושו דקאי על הגבאי א"כ קשה מ"ש בסוף הסוגיא הא דאינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שעזרק טייעא ושנייה רחבא ואיקפד רבא וא"ד שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדית' ואיקפד רבא ואיקפד רחבא כו' ומסיק שם דמאן דאיקפד סבר זמנין דמקרי ואתי הגוי ומוכח שם דבישראל שרי וא"כ קשה לפ"ז הא"ד דשנייה חזני דפומבדיתא המה השמשים או הגבאים דאיקפד רבא ורחבא הואיל וזמנין ומקרי ואתי אבל בישראל שרי וקשה הלא לפי מ"ש התוס' אף בישראל אסור לשנות כי דוקא בני העיר רשאים לשנות ולא אחר. בשלמא מהא דשנייה רבא ואיקפד רחבא או איפכא לא קשיא למה שכתבו התוס' דדוקא בני העיר רשאים לשנות ז"א קושיא דאיתא בגמרא דב"ב פ"ק רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי קאתי ולמאן דבעינא יהבינא ליה וכתבו הפוסקים דנלמד מזה דאם יש בעיר חבר העיר פי' אדם גדול שהכל גובין על דעתו יכול לשנותו כו' עיין בטור וב"י בי"ד סי' רנ"ו וא"כ י"ל דמה שאיקפד רבא או רחבא כו' דוקא בעכו"ם אבל בישראל שרי היינו לפי שהמה היו מחברי העיר דומיא דרב אשי לכן איקפד משום שהיה נדבת עכו"ם אבל בישראל שרי אבל לפי הא"ד דשנייה חזני דפומבדיתא קשה למה איקפד רבא ורחבא משום דעכו"ם זמנין דמקרי ואתי הא בישראל שרי ולפי מ"ש התוס' אסור לשנות דוקא בני העיר או חבר העיר ולא איש אחר:

וליכא למימר דמנ"ל להקשות ולומר מהא דשעזרק טייעא דבישראל מותר לשנות הואיל ואמר בעכו"ם מאן דאיקפד סבר משום דעכו"ם זמנין דמקרי ואתי כו' דלמא אף בישראל אסור ומ"ש בגמ' ומאן דאיקפד סבר דזמנין מקרי ואתי דמשמע אי לאו דמקרי ואתי היה שרי לשנות וא"כ בישראל דלא שייך הטעם הנז' שרי לשנות דלמא בישראל פשיטא דאסור לשנות נדבתו דאסור לעבור ע"ד המתנדב אבל בעכו"ם דה"א דמותר לעבור על דעתו ולשנות נדבתו לכן אמר רבא או רחבא משום דזמנין דמקרי ואתי ויתרעם העכו"ם על ששינו נדבתו לכן אסור אבל בישראל אסור מהדין לשנות נדבתו:

אבל ז"א שהרי איתא שם בסוגיא לפני זה בברייתא הנז' ת"ר ישראל שהתנדב מנורה כו' עד מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב כו' וטעמא דעכו"ם דפעי אבל בישראל דלא פעי שפיר דמי א"כ מוכח דדוקא בעכו"ם אסור לשנות אבל בישראל כה"ג שרי וא"כ הדר' קושיא לדוכתיה:

ואין לומר דהיא גופה תיקשי דמנ"ל להגמרא להוכיח מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב מנורה כו' וטעמא דעכו"ם דפעי אבל בישראל שרי דלמא אף בישראל אסור והא דנקט עכו"ם לרבותא דה"א דשרי לעבור על דעתו ולשנות נדבתו לכן אמר דמ"מ אסור משום דפעי אבל בישראל מן הדין אסור וכסברת ר"ח בר אבא דסבר ישראל שהתנדב מנורה אסור לשנות בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה כו' אבל כד מעיינת שם בסוגיא דשמעתתא ותדקדק שם תמצא שזהו מוכרח בדברי ר' אסי אר"י וכמו שמסיק בגמ' שם:

ועם זה יתישבו דברי התוס' בגמ' הנ"ל אשר המה תמוהים לכאורה וקשים להולמם וזה לשון הגמ' שם ת"ר ישראל שהתנדב מנורה כו' סבר ר"ח ב"א כו' וכמו שהעתקנו הגמ' לעיל ומסיק הכי אר"י ל"ש כו' מדאמר ר"א אר"י עכו"ם שהתנדב כו' עד שלא נשתקע כו' למאי אילימא לדבר הרשות כו' וכתבו התוס' שם ד"ה למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי ה"נ ה"מ למימר מאי איריא נשתקע שם בעלים אפי' לא נשתקע שם בעלים נמי עכ"ל ודברי התוס' הנ"ל כמו שהם כתובים לפנינו צריכים נגר דיפרקניה דהלא קושית הגמ' הוא מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי אסור ומאי כתבו התוספות דה"נ ה"מ למימר מאי איריא נשתקע כו' הלא בנשתקע מותר וכמו שמסיק ובלא נשתקע אסור ואיך יכול לומר בגמ' אילימא לדבר הרשות מאי אריא נשתקע שמותר אפילו בלא נשתקע מותר דהלא לדבר הרשות איך יכול לומר אפילו לא נשתקע שמותר זולת שאר תמיהות מה שיש לתמוה בדברי התוס' הנז' ונוסף על זה מה הוקשה להתוס' בסוגיא דגמ' שבאים לתרץ וכתבו דה"נ המ"ל מאי איריא נשתקע כו' ועוד דאף אם היה יכול להקשות מאי אריא נשתקע כו' הלא זהו סיפא דר"א אר"י והגמ' מקשה ארישא אילימא לדבר הרשות מ"א עכו"ם אפי' ישראל נמי:

איברא נלע"ד דדברי התוס' המה פשוטים ובאים לתרץ תימה גדולה בגמ' לפי שקשה בגמ' מאי מקשה אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי הלא לפי סברת ר"א ב"א שהבין בברייתא דישראל שהתנדב מנורה אסור לשנותה איירי בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה וא"כ מאי מקשה אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפילו כו' דלמא נקיט ר"י עכו"ם דוקא משום דבעכו"ם אסור לשנות לדבר הרשות דוקא בלא נשתקע אבל לדבר מצוה אף בלא נשתקע שרי ומשא"כ בישראל אסו' אף לדבר מצוה וכפי סברת ר"ח ב"א בבריית' דישראל שהתנדב מנורה אסור לשנותה בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה וקושיא זו קשה להתוס' הנז' ורוצים לתרץ דזהו אינו סברא לומ' שר' יוחנן אתי לחדש דין זה דגבי עכו"ם מותר לשנות נדבתו לדבר מצוה אף בלא נשתקע שם בעלים ומשא"כ בישראל אסו' אף לדבר מצוה ז"א סברא דה"נ המ"ל מאי איריא נשתקע אפי' לא נשתקע נמי ר"ל דמקשה בגמ' אלימא לדבר הרשות היה יכול לדחות את זה דא"כ מאי איריא בנשתקע למה אשמועינן ר"י דבנשתקע מותר לשנות לדבר הרשות אפי' בלא נשתקע נמי דה"ל לאשמועינן חידוש יותר בלא נשתקעו דמותר לדבר מצוה אף דבישראל אסור לשנות נדבתו אף לדבר מצוה וכפי סברת ר"ח ב"א אלא ודאי שז"א סברא לומ' שיהיה מותר בעכו"ם ובישראל אסור כי מה שאסור בישראל לשנות נדבתו ומכ"ש שאסור בעכו"ם לשנות נדבתו וכמו שמסיק וא"כ אי אפשר לומר דר"י אתי לאשמועינן הדיוק בעכו"ם שהתנדב מנורה דלדבר הרשות אסו' בלא נשתקע אבל לדבר מצוה מותר אף בלא נשתקע אף שבישראל אסור דזהו אינו סברא לומר שבעכו"ם יהיה מותר ובישראל יהיה אסור אלא ר"י גוף הדין אתא לאשמועינן דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסו' בלא נשתקע לדבר הרשות לכן מקשה מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי ומסיק אלא לדבר מצוה ר"ל דבאמת בעכו"ם אסו' לדבר מצוה ואין להקשות מאי אריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דדוק' בעכו"ם אסו' משום דפעי ומשא"כ בישראל שרי דלא פעי ואין לומר בזה דמנ"ל דבישראל שרי דא"כ קשה מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דכבר הוכחנו דאין סברא לומר זה שבישראל יהיה אסור לשנות נדבתו ובעכו"ם יהיה מותר וכמ"ש לעיל ובזה מיושב סוגי' התלמוד והתוס' הנ"ל על נכון אשר לכאורה אין לו ביאור ומה שיש לדקדק עוד בזה ישמע חכם ויוסיף לקח:

ומצאתי ראיתי בספ' בני שמואל סי' ל"ה שמביא דברי התוס' הנז' וז"ל ומצאתי בדברי התוספות שכתבו בערכין במאי דקאמ' בגמ' מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי כו' וז"ל ה"נ מ"ל מאי איריא לא נשתקע אפי' נשתקע נמי ואע"פ שאין כתוב כן בספרים דידן פי' כך נראה לי דצ"ל כו' ע"ש וא"כ לפ"ז דברי התוספו' הם כפשוטם דהוקשה להתוס' דאי איירי לדבר הרשות א"כ קשה מאי מקשה בגמ' מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דמשמע בעכו"ם ניחא הלא גם אי איירי בעכו"ם קשה דלדבר הרשות אפי' בנשתקע אסו' לכן באים התוס' לתרץ קושי' זו וכתבו דה"נ המ"ל מאי אירי' לא נשתקע דאסו' לדבר הרשות אפי' כו' עכ"ל הרב מהרש"ח ז"ל בספרו ב"ש הנ"ל. הנה זולת שכבר כתבו והחרימו הקדמונים שלא להגיה שום ספר אם לא בראיה ברורה וכמ"ש הרב מהרד"ך בתשו' בית ט"ו וגם שאר פוסקים בשם ר"ת א"כ לא היה לו להגיה בדברי התוספות הנ"ל אבל גם זולת זה כבודו במקומו מונח ובמחילה מעצמותיו הקדושים דבריו אינם נראים בעיני לענ"ד חדא שהוא הגיה בדברי התוספות וכתב דצ"ל איפכא מאי איריא לא נשתקעו אפי' נשתקעו נמי אסור לדבר הרשות וא"כ דברי התוס' הם חולקים על דברי הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים וז"ל הרי"ף בפ"ק דב"ב גרסי' בערכין כו' עד סבר ר"ח ב"א למימר ל"ש לדבר הרשות כו' א"ר אמי הכי אר"י כו' עד וה"מ עד שלא נשתקע שם בעלים (אז דוקא לדבר מצוה מותר לשנותה) אבל משנשתקע שם בעלים ממנו אפי' לדבר הרשות מותר לשנותה וכ"כ הרא"ש ומביא ראיה מזה לדברי ר"ת שכתב בפ"ק דב"ב אהא דאמרי' שם ולשנותה לכל מה שירצו דפי' ר"ת אפי' לדבר הרשות והתיר לתת מעות הקופה לשומרי העיר כו' וכ"כ שאר פוסקי' וא"כ לפי דברי הרב בעל ב"ש הנ"ל שהגיה בדברי התוס' וע"פ הגהתו מוכח מדבריהם שהוא פשוט בסוגיא דלדבר הרשות אף בנשתקע אסור ויחלוקו על הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים וכבר אנו מוזהרים ועומדים מפי סופרים ומפי ספרים שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים וכל מה שאנו יכולים להשוות אותם אנו מחוייבים לקרב ולהשוות אותם שלא יהיה מחלוקת ביניהם. וע"ק דלפי הגהות בעל ב"ש הנ"ל בתוס' באים התוס' לתרץ הקושי' דהלא גם אי איירי בעכו"ם קשה למה יהיה מותר בנשתקע לדבר הרשות ומתרצים התוס' דה"נ המ"ל מאי אריא כו' אפי' נשתקעו נמי אסור לדבר הרשות קשה מנ"ל להתוס' לומ' סברא זו בפשיטות דבנשתקע יהיה אסור לדבר הרשות הלא הסברא היא איפכא וכמו שאכתוב לקמן מזה בסמוך בס"ד דהסבר' נותנת דבנשתקע אין לחלק בין דבר מצוה לדבר הרשות ובדבר מצוה הסבר' נותנת שמותר בנשתקע וכמו שמסיק א"כ גם לדבר הרשות דינא הכי ואף שלשון הרי"ף והרא"ש שכתבו וה"מ עד שלא נשתקע שם בעליה ממנו אבל נשתקע שם בעלים ממנו אפי' לדבר הרשות מותר אינו מפורש בהדיא בגמ' דערכין הנז' אבל כבר הרגיש בזה הרב מהרש"ח הנ"ל וכתב שדברי' מוכרחי' בגמ' מדמקשי אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי וכפי משמעות הסוגיא ה"ק אלימא לדבר הרשות ובהא הוא דקאמ' דבלא נשתקע אסור ובנשתקע מותר מאי איריא עכו"ם אפי' בישראל נמי מצי למנקט האי דינא וחלוקו דהיינו בנשתקע שם בעליו שמותר לשנותה. אבל ראיתי מה שהקשה הרב מהרש"ח הנ"ל וז"ל אבל יש לעיין דאי הכי נראה דקשיא במאי דכתבו התוספות בפ"ק דב"ב וז"ל נראה לר"ת דיכולין לשנותו אף לדבר הרשות אע"ג דאמרי' בערכין כו' ומאי קושי' הא התם קאמ' דבנשתקע שם בעליה אפי' לדבר הרשות מותר וכדכתיבנא וקופה ותמחוי נשתקעו שם בעליה ממנו הוי דמיד הוא נשתקע שם בעלים ולא שייך לא נשתקע שם בעלים אלא בנר ומנורה אבל במיני מאכל ופירות או מעות שכל אלו הדברים היו נגבים בקופה ותמחוי מה צריך בזה נשתקע או לא נשתקע ומה היכר בעלים יש בזה כו' עכ"ל ע"ש בספ' בני שמואל הנ"ל:

הנה שמוא"ל שוכב בהיכל ה' אבל מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט כי במחילה מכבוד תורתו נלע"ד כד מעיינת ודייקת בתוס' שם תמצא שהתוספות בעצמם במתק לשונם הוקשה להם קושי' הנ"ל ומיישבים אותה כי יש לדקדק בדברי התוס' בב"ב הנז' במ"ש וז"ל נראה לר"ת דיכולין לשנות אף לדבר הרשות אע"ג דאמרי' בערכין האי מאן דנדב שרגא לבי כנישת' אסור לשנותו לדבר הרשות ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה כו' אסור לשנותה ויש לדקדק בתוספות הנז' הלא כבר הקשו קושי' עצומה מהאי דנדב שרגא כו' דמותר לשנות לדבר הרשות ולמה מביאים עוד אח"כ מהא האומר פרוטה זו לצדקה כו' הלא זהו יתיר בתוס'. ועוד יש לדקדק בתוספות הנז' הלא כד מעיינת בסוגיא דערכין תמצא שמביא שם תחילה הבריית' הא דאומר סלע זו לצדקה כו' אסור לשנותו ואח"כ מביא הבריית' הא דהתנדב מנורה או נר לב"ה וא"כ למה מהפכים התוס' הסדר ומקשי' מתחלה מהא דמתנדב מנורה כו' ואח"כ מהא דאומר סלע זו לצדקה. וגם יש עוד לדקדק דבגמ' שם בערכין איתא ת"ר האומר סלע זו לצדקה כו' והתוס' כתבו ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה ולא כתבו לשון הגמ' האומר סלע כו':

אמנם לענד"ן דהוקשה להתוס' תחלה על דברי ר"ת מהא דמתנדב מנורה לב"ה דמוכח שם בסוגי' דאסור לשנות להם לדבר הרשות וא"כ קשה על דברי ר"ת שהתיר לשנות לדבר הרשות מאי אמרת דמה שאסו' לשנות מנורה לדבר הרשות היינו עד שלא נשתקע בעלים וכמו שמוכח בסוגי' שם ומשא"כ מה שהתיר ר"ת לשנות לדבר הרשות היינו בקופה ותמחוי שהם מאכל או מעות ושם נשתקע שם בעלים מיד וכמו שהקשה בספ' בני שמואל הנ"ל לכן כתבו התוס' ומביאים הגמ' ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה אסור לשנות ושם ג"כ הוא מעות והוא ג"כ נשתקע שם בעלים ואפ"ה אסור לשנותה וזה ששינו הלשון של הגמ' מסלע לפרוטה שלא תאמר שהמתנדב סלע הוא ג"כ כמו המתנדב מנורה ומקרי לא נשתקע לכן כתבו התוס' האומר פרוטה כו' כי בודאי אין לחלק בין סלע לפרוטה דבשניהם מקרי נשתקע מיד כמו גבי קופה ותמחוי שזה נותן סלע וזה נותן פרוטה לקופה כו' ולכן מביאי' התוס' באחרונה הא דהאומר פרוטה זו לצדקה כי מגמ' זו הוא מוכח סתירת הישוב של הקושיא ראשונה מהא דמתנדב מנורה לב"ה כו' וגם מה שאינם מקשים בקיצור מהא דהאומר פרוטה זו לצדקה כי שם בסוגי' העיקר החלוקי' בין נשתקע ללא נשתקע או בין דבר הרשות לדבר מצוה מוכח מהא דהמתנדב מנורה או נר לב"ה כו' וע"ש בגמ':

ולפי מ"ש לעיל יתישב קצת מה שיש לדקדק בדברי הרא"ש שמייתי ראיה לדברי ר"ת שמתיר לשנותו לכל מה שירצו אף לדבר הרשות מהא דאמרינן בערכין ישראל שהתנדב מנורה או נר כו' ע"ש והתוס' בב"ב פ"ק הנז' מקשים קושי' על ר"ת מגמ' דערכין הנז' ועיין בס' ב"ש הנז' מ"ש בזה ולפי מ"ש בביאור התוספות יתישב זה לפי שהרא"ש מביא תחלה ראיה מהא דישראל שהתנדב מנורה כו' דמשם מוכח דבנשתקעו שם בעלים מותר לשנותה אפי' לדבר הרשות ואח"כ כתב הרא"ש והא דאמרי' בערכין האומר סלע זו לצדקה משבאת ליד גבאי אסו' לשנותה ה"מ גבאי אבל ציבור שרי ודברי הרא"ש בזה הם ממש דברי התוס' הנז' כי הרא"ש הרגיש ג"כ בקושי' שהקשה בס' בני שמואל הנז' על דברי התוס' דמאי מקשי' מהא דישראל שהתנדב מנורה הא קופה ותמחוי הוי דבר שנשתקע שם בעלים ובדבר שנשתקע שם בעלים מוכח דיכול לשנות אפי' לדבר הרשות כו' וכמ"ש לעיל ותירצתי לעיל דבאמת עיקר קושית התוס' הוא מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' דאסור לשנותה ובזה נדחה התירוץ הנז' לכן הרא"ש שהרגיש בקושי' זו שאין להקשות מהא דישראל שהתנדב מנורה דשם מוכח דבנשתקע שם בעלים מותר וה"ה בקופה ותמחוי לכן מביא גם ראיה מזה ואח"כ מקשה הרא"ש קושי' התוס' מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' דאסור לשנותה כי זהו עיקר קושית התוס' וכמ"ש לעיל ותירוץ הרא"ש הוא ג"כ כמו שתירצו התוס' על דברי ר"ת. העולה מזה לפי מ"ש שדברי הרא"ש המה ממש דברי התוס' הנז' בב"ב פ"ק בשם ר"ת שבני העיר יכולין לשנות אף לדבר הרשות וה"ה לפי מ"ש לעיל בשם התוס' בערכין המ"ל מאי איריא נשתקעו אפי' לא נשתקעו נמי דברי התוס' המה כפשוטם ואין אנו צריכים להגהות הרב בעל בני שמואל ואין כאן מחלוקת בין הרא"ש והתוס' בענין שנשתקע או לא נשתקע וכבר כתבנו שדברי הרא"ש והתוס' כיוונו לדבר א' ואף שאנו מוכרחים לומר שהתוספות בערכין מחולקין עם הרא"ש בקצת דברים וכמו שאכתוב לקמן מזה בס"ד לענין אם הגבאי יכול לשנות כו' ע"ש אבל מ"מ כבר כתבנו כל מה שאנו יכולין לקרב את דעת הפוסקים אנו מוזהרים לקרב אותם אף לא מכל וכל ולפי הגהות ס' בני שמואל יהיו מחולקים הרי"ף והרא"ש עם התוס' הנז' מכל וכל:

ואין לישב ולומר דאף לפי הגהות ס' ב"ש הנז' בתוספות י"ל דאין כאן מחלוקת בין התוס' והרא"ש דע"כ לא כתבו התוספות דבנשתקעו אסור לדבר הרשות לפי הגהות ס' ב"ש הנז' אלא דוקא בעכו"ם וכמו שמסיק בגמ' משום דעכו"ם מפעי פעי ומשא"כ בישראל מודים התוס' דמותר לשנות לדבר הרשות בנשתקעו ומ"ש הרא"ש דבנשתקע מותר לדבר הרשות היינו בישראל דוקא ולא בעכו"ם. אבל ז"א דבנשתקע שם בעלים אין לחלק בין ישראל לעכו"ם אבע"א גמרא ואבע"א סבר'. אבע"א גמ' דהלא כתבנו בשם הרב מהרש"ח הנז' דהוכחות הרי"ף והרא"ש הוא ממ"ש בגמ' אלימא לדבר הרשות מאי אריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דכפי הפשט הקשה אלימא לדבר הרשות ובהא הוא דקאמר דבלא נשתקע אסור ובנשתקע מותר אפי' בישראל נמי מצי למנקט האי דינא ממש וחלוקו עכ"ל הרב מהרש"ח הנ"ל ואי אמרת שיש סבר' לחלק בין ישראל לעכו"ם לשנות לדבר הרשות בנשתקע שם בעלים דבישראל פשוט שמותר ובעכו"ם יש לומר שאסור א"כ קשה דלמא באמת ר"י אתי לאשמעי' דאפילו עכו"ם מותר בנשתקע לדבר הרשות דה"א דדוקא בישראל מותר בנשתקע בדבר הרשות ומשא"כ בעכו"ם לכן אתי לאשמעינן דאף בעכו"ם מותר דהלא לפי מ"ש בס' ב"ש הנז' הוכחות הרי"ף והרא"ש הוא ממ"ש בגמ' אלימא לדבר הרשות מ"א עכו"ם אפי' ישראל נמי דפירושו דקאי ארישא ואסיפא של ר"י אלא ודאי שז"א חידוש אליבא דהרי"ף והרא"ש לומר דאתי לאשמעי' דבנשתקע מותר לדבר הרשות בעכו"ם דזהו פשוט בין בעכו"ם ובין בישראל והעיקר חידוש הוא בלא נשתקע לכן מקשה מאי אריא עכו"ם דהיינו ארישא דמלתא דר' יוחנן:

ואבע"א סברא שמצד הסבר' ג"כ אין לומר אחר שנשתקע שם בעליה בעכו"ם שיהיה חילוק לשנות נדבתו בין דבר מצוה לדבר הרשות דזיל בתר טעמיה למה קודם שנשתקע שם בעליה בישראל מותר לשנות לדבר מצוה ועכו"ם אסור אף לדבר מצוה אלא צ"ל כמ"ש בגמ' הטעם משום דפעי כלומר שצועק למה שניתם נדבתי ואיכא ח"ה שאומר הקדשתי דבר לב"ה של יהודים והמה מכרוהו וא"כ לפ"ז קשה למה אחר שנשתקע שמו ממנו יהיה מותר לשנות אף לדבר מצוה הלא יהיה ח"ה שיאמר הקדשתי דבר לב"ה והם מכרוהו ויצעק ג"כ למה שניתם את נדבתי מאי אמרת שיאמרו להעכו"ם ששינו לדבר מצוה וא"כ גם קודם שנשתקע יאמרו אליו ששינו לדבר מצוה ולא יהיה ח"ה אלא צ"ל דהעכו"ם אינו מרוצה אפי' ששינו לדבר מצוה ומ"מ יהיה ח"ה בדבר ולכן אסור קודם שנשתקע וא"כ גם לאחר שנשתקע שמו ממנו למה יהא מותר לשנות נדבתו הלא יהיה ח"ה וכנז' אלא צ"ל שלאחר שנשתקע לא שייך ח"ה מאחר שנשתקע שמו ממנו באריכות הזמן גם העכו"ם אינו פעי אח"כ וא"כ לפ"ז מה לי לדבר מצוה ומה לי לדבר הרשות בשלמא בישראל דלא שייך הטעם דח"ה לכן מותר אף בלא נשתקע לדבר מצוה דלא פעי ואף דפעי אין שומעין לו מאחר שהוא כן בדיננו וכמ"ש הפוסקים ואף שבתשו' הרב מהר"א מזרחי סי' נ"ג דף ע"ז כתב הטעם דגם בישראל בלא נשתקע אסור לדבר הרשות משום דכל זמן שלא נשתקע איכא קצת ח"ה כו' ע"ש אבל מ"מ אינו כמו בעכו"ם וע"ש. וראיתי מ"ש בעל המפה בי"ד סי' רנ"ט ס"ג ישראל שהתנדב כו' אם נשתקע שמו כו' מותר אפילו לדבר הרשות ואפי' אם מוחה המתנדב ונרשם בצדו שדבריו אלו לקוחים מספרו ד"מ בשם מהריק"ו שורש קכ"ג וקצ"ג:

הנה לכאורה דבריו תמוהים דכד מעיינת בתשו' מהריק"ו הנז' במקומות הנז' תמצא שלא כתב כן בשורש קכ"ג בשם הרשב"א ובתשו' קצ"ג בשם המרדכי אלא דוקא לשנות ממצוה למצוה ולא לדבר הרשות לאפוקי לשנות ממצוה לדבר הרשות ומוחה המתנדב מנ"ל לבעל המפה ללמוד מזה דאין שומעין לו:

וראיתי בתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' י"ד שכתב וז"ל ואם קרובי נותני הצדקה קוראים תגר על השינוי לא חיישינן לפעיתן כדאיתא בפ"ק דערכין כו' עד אלא לדבר מצוה וטעמא דעכו"ם דפעי כו' אבל ישראל דלא פעי ש"ד אלמא עכו"ם חיישינן דפעי אבל ישראל ציית דברי חז"ל ומאחר דמן הדין שינוה לא פעי ואף אם יש ישראל דלא ציית ופעי לא חיישינן כו' דליכא ח"ה כו' ע"ש א"כ מוכח מלשונו שכתב אבל ישראל ציית לדברי חז"ל ומאחר דמן הדין שינוה אף אם פעי לא חיישינן כו' מזה מוכח דברי בעל המפה דכל היכא דשינוה בדין לא חיישינן אף אם פעי וא"כ ה"ה בנשתקע שמותר לשנות לדבר הרשות מצד הדין וא"כ שפיר כתב בעל המפה דאף אם מוחה המתנדב אין שומעין לו ודבריו אלו הם לקוחים מדברי הרא"ש הנז' בתשו' אבל מדברי מוהריק"ו צ"ע האיך נלמד ד"ז וא"כ לפי מ"ש לעיל הן מצד הגמ' הן מצד הסברא אי אפשר לומר דגבי עכו"ם בנשתקע שמו שיהיה אסור לשנות נדבתו לדבר הרשות וא"כ אי אפשר לישב דברי הרב מהרש"ח מ"ש בספרו ב"ש בהגהתו בתוס' דערכין ולהרב יחד דברי הרי"ף והרא"ש עם דברי התוס' ולומר דמודים בעכו"ם שנשתקע שמו דאסור לשנות נדבתו לדבר הרשות וזה אינו מצד הגמ' ולא מצד הסברא:

ומצאתי ראיתי מ"ש עמיתי הרב בעל שפתי כהן בחיבורו לי"ד סי' רנ"ט בס"ק י"ג וז"ל כל זמן שלא נשתקע שם בעליה משמע אבל אם נשתקע שם בעליה מותר לשנות אפילו לדבר הרשות עכ"ל וא"כ דבריו ממש המה כדברי וכמ"ש לעיל דבעכו"ם כשנשתקע שמו מנדבתו אז יכולין לשנות אף לדבר הרשות. אבל דבריו המה כמו אליה וקוץ בה שכתב אח"כ וז"ל ואע"ג שהתוס' כתבו בערכין כו' מאי איריא נשתקע אפי' לא נשתקע נמי כו' ובע"כ צ"ל ט"ס הוא והגיה בדברי התוס' כמו שהגיה הרב מהרש"ח בספרו בני שמואל הנז' וכתב שם שהתוס' חולקים על הטור ושאר פוסקים שלדברי הטור ושאר פוסקים בעכו"ם בנשתקע שמו מותר לשנות נדבתו אף לדבר הרשות ומשא"כ התוס' סוברים דאסור לשנות נדבתו לדבר הרשות אף בנשתקע שמו וחולק שם על דברי התו' אבל לפמ"ש שהתו' באים לתרץ מה שקשה בסוגי' הגמ' שם ולכן כתבו ה"נ המ"ל מאי איריא בנשתקע אפי' לא נשתקע נמי ואין אנו צריכין להגיה שום דבר בתוס' הנז' רק התוס' מישבים מה שקשה בסוגי' הנז' והרי"ף והרא"ש אינם מחולקים עם התוס' וכולם כאחד מודים דבנשתקע מותר אף לדבר הרשות בין בישראל ובין בעכו"ם א"כ הכל עולה על נכון:

וראיתי בתוספתא דמגילה פ"ב וז"ל העושה מנורה ונר לב"ה עד שלא נשתקע שם הבעלים מהם רשאים לשנותן לדבר אחר משנשתקע שם הבעלים מהם אין רשאין לשנותן לדבר אחר עכ"ל והתוספתא הזאת תמוה ומרפסן איגרי דאיך יעלה על הדעת דבלא נשתקע יהיה מותר לשנות ובנשתקע יהיה אסור לשנות וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ורציתי לישבו שקאי על הבעלים דקודם שנשתקע שם הבעלים יש לבעלים רשות לשנות ואחר שנשתקע אין להם רשות לשנות דהיינו הבעלי' ולאפוקי גבי הגבאי' ובני העיר הדין הוא בהיפך אבל מ"מ צ"ע גדול אם הדין הזה מוסכם בפוסקים דהלא פשוט בגמ' משבא ליד גבאי אסור לשנות כו' דאין לבעלים עוד רשות כלל כו' וצ"ע אם לא נאמר שהוא ט"ס שם:

הרי מבואר מכל מ"ש למעלה מענין לענין באותו ענין הא דבעכו"ם אסור לשנות נדבתו כגון בלא נשתקע לדבר מצוה או בנשתקע לדבר הרשות אליבא דקצת פוסקים מ"מ בישראל שרי לשנות נדבתו וא"כ קושיתינו במקומה עומדת מההוא עובדא דשעזרק טייעא דמוכח מעובדא הנז' מהא דשנייה חזני דפומבדיתא דדוקא בעכו"ם אסור ומשום דזמנין דמקרי ואתי ומשא"כ בישראל שרי דמשמע משם אפי' גבאי יכול לשנות וכמ"ש הרא"ש וא"כ איך כתבו התוס' הנז' דוקא יחיד אבל בני העיר רשאין כו' דמשמע דאין הגבאי יכול לשנות. והיה נראה לומר לכאורה דמ"ש התוס' משבאת ליד הגבאי אסור לשנותה דוקא יחיד כו' הכי פירושו לפי שהרישא דברייתא הוא ת"ר האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה פירושו קאי איחיד המתנדב דרשאי לשנותה למצוה אחרת או לצרכו וכמ"ש רש"י לפני זה בגמר' מותר לשנותה לצרכיו ולאחר זמן ישלם ולאפוקי לאחר שבאת ליד גבאי אז אסור לשנותה דהיינו אותו יחיד המתנדב שירצה לומר לגבאי שישנה לצרכו או לצורך מצוה אחרת כפי דעת הנודר זהו אסור כי זהו אינו תלוי בדעת המתנדב רק בהגבאים או בני העיר ובמ"ש התוספות אבל בני העיר רשאי' י"ל דנכללו גם הגבאים המעסקים בצדקה או שאר בני העיר הממונים על זה וכן מוכח בסוף דבור זה בתוס'. וגם בתוס' ב"ק פ' שור שנגח דף ל"ו מבואר דמ"ש בגמ' משבאת ליד גבאי אסור לשנותה איירי כשהמתנדב ירצה לשנות וז"ל התוס' שם ד"ה יד עניים כו' עד ור"ת פי' שזה לא הי' רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללות כו' וא"ל ר"י כו' ואמרי' בגמ' דערכין משבאת ליד גבאי אסור לשנותה עכ"ל א"כ מוכח מתוס' שם וגם ממ"ש כאן בסוף הדיבור דמ"ש בגמ' אסור לשנותה קאי איחיד המתנדב אם ירצה לשנות כו', ויש לפי' זה בדברי התוס' פנים בנימוק"י פ"ק דב"ב וז"ל ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ולשנותן כו' אפי' לדבר שאינו לצורך מצוה לעניים כו' דאין צבור עני כו' עד והא דתניא בערכין ומשבאת ליד הגבאי אינו רשאי לשנות יחיד שאני דאיכא למיחש שמא ירד מנכסיו ומיהו מדעת הגבאים או הפרנסים רשאים כדתניא בתוספתא דמגילה הפוסק צדקה כו' עכ"ל א"כ מוכח מדברי הנ"י הנז' שמקשה מהא דתניא בערכין דמשבאת ליד גבאי כו' אהא דב"ב פ"ק ורשאין בני העיר כו' ומתרץ דיחיד שאני והיינו יחיד המתנדב וכולל אח"כ הגבאין או הפרנסים כאחד בדין א' דרשאין לשנותה וזהו ממש כדברי התוס' בכאן דדוקא יחיד כו' והיינו המתנדב ובכלל בני העיר נכללו ג"כ הגבאים והפרנסים וכמ"ש הנ"י לפני זה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפי' הפרנסים הממונים על הצבור משנים כרצונם. ואף שדברי הנ"י מגומגמי' וצריכין ביאור שכתב ורשאין בני העיר כו' ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפילו הפרנסים הממונים על הציבור משנים כו' ומביא ראיה מדגרסינן בשקלים בירושלמי אין ממחין ביד הפרנסים כיון שהסכימו בני העיר וא"כ הראיה שהביא מהירושלמי הנ"ל היא מעשה לסתור שכתב מתחלה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר כו' אלא אפי' הפרנסים כו' ומביא ראיה מהירושלמי אין ממחין ביד הפרנסים כיון שהסכימו בני העיר כו' דמשמע דוקא כיון שהסכימו בני העיר אז אין מוחין ביד הפרנסים וזהו סותר מ"ש הנ"י מתחלה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפי' הפרנסים. והנה כעת אין בידי ספר הירושל' ולפי הנראה בדעתי:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. מ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל ואומר לי לבי דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר אינו מלשון הירושלמי באמת עיינתי בירושלמי דשקלים הנדפסים אצל הגמ' דידן בדפוס אמשטרדם וראיתי שהדין עמו וחכם עדיף מנביא. ואגב זאת ראיתי בשפתי כהן לי"ד בסי' רנ"ו ס"ק ז' שכתב וז"ל כתב ב"י ונראה שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא אבל לדבר הרשות אין רשאין לשנותה לא הפרנסים ולא הצבור עכ"ל הנה הב"י אין בידי לעיין בו אמנם תמהני על ה"ה מרן הב"י ז"ל כי המעיין בהרא"ש בפ"ק דב"ב נראים הדברים לפום ריהטא היפך ממ"ש הוא שהרי מתחל' מביא הרא"ש פיר"ת שלשנותן לכל מה שירצו פירושו אפילו לדבר הרשות ואח"כ מביא פי' הר"י מגאש שלשנותן פירושו דוקא לצורך עניים כו' ודוחה פי' הר"י מגאש ומחזיק פי' ר"ת הנז' ומביא הירוש' הנז' וז"ל וגרסי' בירו' דשקלים מותר עניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידן על כן נראה דברי ר"ת עכ"ל הרא"ש הא קמן מדקאמ' אחר פי' הירושלמי על כן נראה דברי ר"ת משמע שדעת הרא"ש בירושלמי דשקלים כפיר"ת שלדבר הרשות רשאים לשנות וזהו הפך ממ"ש הרב ז"ל הנ"ל דאלת"ה איך כתב הרא"ש על כן נרא' דברי ר"ת ואדרבה היה לו לכתוב על כן נראה דברי הר"י מגא"ש שהרי הירושלמי מסייע לו לפי הבנת הרב הב"י ז"ל אלא ודאי שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלי' איירי אפי' לדבר הרשות ולא כמ"ש הב"י הנ"ל. וביותר תמהני על הרב הש"ך הנז' שמביא דברי הב"י הנז' ומסלק ממנו תלונות הרב מהרמא"י בד"מ ולא הרגיש בזה שדעת הרא"ש הוא היפך ממ"ש הב"י:

אמנם אחר העיון קצת נלע"ד שדברי הב"י הנז' הם נכונים בטעמם כי אחר שהרא"ש מחלק לעיל שהמתני' דשקלים דאמרי' שם מותר עניים לעניים איירי במעות שע"י מקרה כו' ובהא הוא דלא ישנוה ליתנו לעניים אחרים כו' וא"כ מה שמביא אח"כ בשם הירושלמי מותר עניים לעניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כו' פירושו ג"כ שאם באו לשנות אחר שראו שיש צורך בדבר אין ממחין בידן היינו דוקא לצורך עניים מאחר שהמתני' דשקלים איירי לצורך עניים מאחר שהוא ע"י מקרה ומעות שע"י מקרה אסור לשנות אפי' לעניים אחרים וכמ"ש לעיל רק הירושלמי כתב על המשנה דשקלים הנז' שאין ממחין ביד הפרנסים היינו אם באו לשנות לצורך עניים אחרים:

ומה שהכריח להירושלמי לפרש כן נלע"ד לפי שהוקשה לו במתני' דשקלים דאמרי' מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני כו' ולמה אינו אומר ג"כ בבבא דרישא מותר עניים לאותן עניים אלא ודאי מותר עניים אפי' לעניים אחרים והיינו אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר לשנות לצורך עניים אחרים אין ממחין בידן וכמו שמפרש הרא"ש אבל לדבר הרשו' פשיטא שאינן רשאין לשנותה אפילו הצבור לפי שאינן מעות של קופה אלא שע"י מקרה וזה שכתב הרא"ש אחר זה תכף על כן נראה דברי ר"ת ר"ל אחר שזה החילוק שחלקנו בין ע"י דבר קבוע או ע"י מקרה הוא יתד נאמן א"כ בודאי דברי הר"י מגאש דחויים הן על כן נרא' כפיר"ת. ובזה דברי הב"י במ"ש שנרא' שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלי' איירי בבאי' לשנית לדבר שהוא צורך עניים דוקא כו' המה נכונים וישרים למוצאי דעת ודו"ק:]

ואומר לי לבי דזהו לשון כיון שהסכימו בני העיר אינו מלשון הירושלמי רק שהנ"י הוסיף לשון זה מדעתו דהא הרא"ש מביא הירושלמי הזה בפ"ק דב"ב הא דאין ממחין ביד הפרנסי' וגם הב"י מעתיק לשון הירושלמי הנז' בסי' רנ"ג ולא העתיק סוף הלשון כיון שהסכימו בני העיר וא"כ מכ"ש קשה על הנ"י מה זה שהוסיף מדעתו על הירושלמי ולפ"ז הוא מעשה לסתור:

ונלענ"ד לפרש דברי הנ"י ולומר דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר הן אם זהו מלשון הירושלמי הן מלשון הנ"י ה"פ שמתחלה כתב ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר לשנות רק אפי' הפרנסים כו' ומביא ראיה מהירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסי' כיון שהסכימו בני העיר ור"ל שהסכימו בני העיר מתחלה שכל מה שיעשו הפרנסים יהא עשוי ואף שלא הסכימו בפירוש על הדבר הזה לשנות ואם יהיה זה לשון הירושלמי היה נראה בעיני קצת דוחק דמנ"ל להנ"י שאמר ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר כו' ומביא ראיה מהירושלמי כו' כיון שהסכימו בני העיר ומפרש פירוש דחוק בהירושלמי דלמא הפירוש בירושלמי הוא כפשוטו דצריך הסכמת בני העיר עם הפרנסים על אותו הדבר שירצו לשנות אבל נלע"ד שהוקש' להנ"י בודאי אם הסכימו בני העיר עם הפרנסים מהו הלשון שאין ממחין ביד הפרנסים מי ימחה בידם ועיין בר"ן במגילה ריש פ' בני העיר שמביא לשון הירושלמי שם ממגילה ותמצא סיוע לדברי ועיין בתשו' הרב הגדול מהר"א מזרחי בסי' ג"ן ותמצא. שם כדברי אבל העיקר נראה לענ"ד דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר הוא מלשון הנ"י ופירושו כנז' ועיין בס' הירושלמי. וגם מ"ש הנ"י אח"כ וז"ל והא דתנן בגמ' דילן ובשקלים מותר עניים לעניים כו' ה"מ כשלא הסכימו בני העיר לשנות כו' קשה שהרי מוכח מזה דצריך הסכמת בני העיר ולפני זה כתבתי בשמו דלאו דוקא הסכימו בני העיר אלא אפילו הפרנסים כו' וצ"ל דמ"ש לבסוף והא דתנן מותר העניים לעניים כו' קושיתו הוא על הגמ' שאמר ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' וע"ז מקשה מגמ' דשקלים ממותר עניים לעניים כו' ומתרץ דאיירי שלא הסכימו בני העיר ולא איירי בזה כלל אם הפרנסים יכולין לשנות כי לפי מ"ש לפני זה גם הפרנסים המה בכלל בני העיר או אפשר שמקשה אמ"ש לפני זה דאפי' הפרנסים יכולין לשנות בלי הסכמות בני העיר ושם אמרי' מותר עניים לעניים ואינן יכולין לשנות בשלמא על הגמ' דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' לא קשה מהא דמותר עניים כו' דשם איירי שהפרנסים אינם יכולין לשנות לאפוקי בני העיר יכולין לשנות לאפוקי לפי מ"ש הנ"י לפני זה אף אם לא הסכימו בני העיר יכולין הפרנסים לשנות א"כ קשה למה מותר העניים לעניים הלא הן הפרנסים הן בני העיר יכולין לשנות ואיך אמצא שאינן יכולין לשנות וע"ז משני ה"מ כשלא הסכימו בני העיר לשנותה ולא נתנו כח ביד הפרנסים לעשות מה שירצו לכן אסור להפרנסים לשנותה. ובזה מיושב מה שקשה לכאור' בדברי הנ"י שמתרץ הא דמותר עניים כו' כשלא הסכימו בני העיר לשנותה וקשה שזהו מילתא דפשיטא דמי ישנה את מותר עניים אם לא הסכימו בני העיר לאפוקי לפי מ"ש הוא מיושב שפירושו שהפרנסים רוצים לשנותה ולא הסכימו בני העיר עמהם וגם לא נתנו בני העיר להם רשות שמה שירצו לעשות הרשות בידם לכן מותר עניים לעניים ואין להפרנסים רשות לשנות ועיין מה שאכתוב מזה לקמן בס"ד במ"ש הרא"ש בפ"ק דב"ב בשם הר"י הלוי ובמה שחולק עליו בענין זה. א"כ נשמע מדברי הנ"י הנ"ל דקשה לו ג"כ קושית התוס' הא דגמ' דערכין ומתרץ דגמ' דערכין איירי ביחיד והיינו ביחיד המתנדב וכן נוכל לפרש התוס' פה בערכין וא"כ לפ"ז מיושב מה שהקשיתי מהא דשעזרק טייעא וכמו שהקשה הרא"ש דשנייה חזני דפומבדיתא דהיינו הגבאים די"ל שהגבאים יש להם דין בני העיר וכמ"ש הנ"י דגם המתנדב אם הוא מדעת הגבאים או הפרנסים רשאים לשנות מכ"ש הגבאים בעצמם או הפרנסים בעצמם ולכן איקפד רבא או רחבא מטעם דזמנין מקרי ואתי ומשא"כ לגבי ישראל מותר לשנות. ומיושב הדקדוק דפתח ביחיד ודוקא יחיד וסיים בבני העיר לפי שקאי על יחיד המתנדב וקראו בלשון יחיד. ואף שלכאורה דברי הנ"י חולקי' על התוס' שהתוס' סוברים דדוקא לדבר מצוה יכולין לשנות אבל לא לדבר הרשות והנ"י כתב ורשאים בני העיר לעשות קופה ותמחוי כו' ולשנותן כו' אפי' לדבר שאינו צורך עניים אבל ז"א ראיה שיש מחלוקת ביניהם דמ"ש הנ"י אע"פ שאינו לצורך עניים היינו מ"מ צריך שיהי' השינוי לאיזה דבר מצוה ולאפוקי מדעת הר"י מגא"ש הלוי דסבר דאינם יכולים לשנות כי אם לצורך עניים ממזון לכסות כו'. וא"כ דברי התוס' ממש המה כמו דברי הנ"י ומ"ש התוס' ודוקא יחיד קאי אמתנדב ומ"ש אבל בני העיר רשאים נכלל ג"כ הגבאים או הפרנסים ותוס' נקטו לשון הגמ' שמביאין ראי' מפ"ק דב"ב ורשאים בני העיר לעשות קופה ותמחוי כו' ותדע דלשון בני העיר לאו דוקא אלא שגם גבאי בכלל שהרי לפי דעת הרא"ש פ"ק דב"ב דגם הגבאים יכולין לשנות לדבר מצוה א"כ קשה למה אמר בגמ' דב"ב ורשאין בני העיר לעשות מקופה תמחוי הלא גם הגבאים יכולים לשנות לדבר מצוה אלא צ"ל דבני העיר לאו דוקא וה"ה שיש לדחות דמ"ש בגמ' ורשאים בני העיר כו' היינו לפי שרצה לסיים ולשנותן לכל מה שירצו היינו שאף לדבר הרשות ומשא"כ הגבאי. אבל לפי מ"ש שמ"ש התוס' דוקא יחיד כו' פירושו המתנדב לאפוקי הגבאים יכולי' לשנות א"כ קשה מאי מקשה בגמ' איני והא ר' ינאי יזיף ופרע דלמא ר' ינאי שהיה גבאי לכן היה מותר לשנות מעות צדקה ומ"ש בגמ' משבאת ליד גבאי אסור לשנות היינו יחיד המתנדב ואף שיש לישב דמ"ש בגמ' איני והא ר' ינאי יזיף ופרע לא שהיה ר' ינאי גבאי רק כשהיה מתנדב ר' ינאי איזה דבר לצדקה והיה צריך לו אח"כ אז היה יזיף מגבאי ופרע להגבאי וא"כ מקשי שפיר הלא משבאת ליד גבאי אסור לשנות' אבל ז"א שהרי רש"י מפרש בהדיא איני והא ר' ינאי יזיף ופרע ר' ינאי גבאי היה ויזיף ממעות צדקה לצרכו וא"כ הדרא קושי' לדוכתיה ואף שיש להקשות דמנ"ל לרש"י לפרש כן דמ"ש ר' ינאי יזיף ופרע פי' שהיה גבאי דלמא פירושו כמ"ש לעיל כשהיה ר' ינאי מתנדב כו'. אבל נלע"ד דדיוקו של רש"י הוא מגמ' דאם אית' דקושית הגמ' הוא דר' ינאי יזיף ופרע פירושו כשהיה הוא המתנדב א"כ לפ"ז קשה על התרצן היאך משני שאני ר' ינאי דניח' להו לעניים דכמה דמשהי מעשה ומייתי להו שהיה כופה את בני העיר לצדקה כו' בשלמא אם ר' ינאי הי' גבאי וכל מילי דצדקה נעשה על פיו ועל ידו והוא הי' כופה את בני העיר לצדקה ויכול להוציא מהם ולעשות עם מעות צדקה מה שירצה שפיר קאמר שאני ר' ינאי דניחא להו לעניים כו' דמעשה ומייתי להו כי הצבור לא היו יודעים כלום שהוא חייב מעות לצדקה והי' אומר ר' ינאי שאין בידו מעות צדקה כדי לחלק לעניים אבל אי אמרי' דר' ינאי לא היה גבאי ומ"ש דר' ינאי יזיף ופרע היינו כשהי' הוא המתנדב היה יזיף מהגבאי ופרע א"כ האיך אמר דניחא להו לעניים דמעשה ומייתי להו קשה האיך הי' יכול לכוף להקהל שיתנו מעות לצדקה לחלק לעניים הלא יאמרו לו הגבאים והציבור התקוששו וקושו קשוט עצמך כו' שאתה ר' ינאי תשלם תחלה את חובך מה שאתה חייב לצדקה ואח"כ יתנו הצבור מחדש מעות לצדקה לחלק לעניים כי ההלואה של ר' ינאי נעשית ע"י הגבאים והגבאי' יודעי' מההלואה זו ולכן פירש"י דר' ינאי גבאי הי' והי' יזיף ממעות צדקה בסתר שלא ידע מזה שום אדם ולכן היה מעשה הציבור ומייתי להו ולא היו יכולי' לומר הציבור התקוששו וקושו שישלם את חובו כי הציבור לא היו יודעים מזה שהיה חייב ממעות הצדקה:

וסברא זו מוכרחת במרן הקדוש הב"י ז"ל בי"ד סי' רנ"ט שמקשה למה הי' צריך ר' ינאי ליזיף ופרע כדי לכוף הציבור באומרו דלית לי' מעות הלא אפי' שלא ילוה אותם היה יכול לומר לצבור שאין לו מעות כו' וא"כ מוכח דר' ינאי היה עושה זה בסתר שלא ידע מזה שום אדם ואז יכול לכופם ואם היה יודע שום אדם שיש מעות בצדקה או שהוא חייב לצדקה לא היה יכול לכופם כו' ע"ש. וא"כ מוכרח רש"י לפרש שר' ינאי גבאי הי' והי' יזיף ופרע בסתר כו' והי' ניחא לעניים כו'. אבל מ"מ קשה קושיתנו בתוס' דמאי מקשי' והא ר' ינאי יזיף ופרע הלא ר' ינאי גבאי הי' ויכול לשנות ודוקא יחיד המתנדב אינו רשאי לשנות נדבתו משבאת ליד גבאי [ולכאור'] דקושיתינו הנז' יש לישב עם מה שכתבו התו' אח"כ וז"ל ודוק' לדבר מצוה כדאמרי' בשלהי שמעתתא ישראל שהתנדב מנורה כו' וא"כ לפ"ז מ"ש בגמ' אסור לשנותה היינו לפי פירוש התוס' דקאי על היחיד המתנדב היינו אף לדבר מצוה ומשא"כ הגבאים או בני העיר יכולין לשנות והיינו לדבר מצוה וע"ז מקשה איני והא ר' ינאי יזיף ופרע אף לדבר הרשות לצרכו ומשני שאני ר' ינאי כו' וא"כ דברי התוס' בזה עולים יפה דדוקא יחיד המתנדב כו' ומשא"כ גבאי או בני העיר שרי לדבר מצוה ומתורץ ג"כ הקושי' הא דשילהי שמעתתא דשעזרק טייעא דשנייה חזני כו' אבל כד מעיינת בתוס' אח"כ תמצא שא"א לומר כן שדוקא יחיד המתנדב אסור לשנות אבל גבאי מותר לשנות ובכלל בני העיר נכללו גם הגבאים ובודאי כל המשא ומתן הנז' בסוגי' התלמוד ובנ"י הוא נכון אליבא דהפוסקים הסוברים דגבאי יכול לשנות מעות צדקה לאפוקי התוס' פה בערכין אי אפשר לומר שיסברו כן שהרי התוס' כתבו אח"כ וז"ל והא דאמרי' גבי מגבת פורים כו' עד ובגבאי מיירי דמוכח מזה דגבאי אסור וכ"כ התוס' בהדיא בדבור שאחר זה דמ"ש בגמ' ורשאין בני העיר לעשות קופה ותמחוי דוקא בני העיר ולא גבאי כו' אף שהתוס' בעצמם מגומגמים וצריכין ביאור אבל מ"מ נשמע משם דגבאי אסור לשנות:

ונלע"ד לפרש דברי התוס' דמ"ש משבאת ליד גבאי אסור לשנותה ודוקא יחיד פירושו בין איחיד המתנדב ובין אגבאי' כולם אסורי' לשנותה ולכן אמרו דוקא יחיד ולא קאמרי דוקא גבאי לפי שקאי בין איחיד המתנדב ובין אגבאי ולאפוקי בני העיר רשאים לשנותה וכן איתא בחידושי הרמב"ן בפ"ק דב"ב שכתב בהדיא משהגיע ליד גבאי אסור לשנותה בין המתנדב בין הגבאי כו' נשמר מזה שלא תאמר שיש איזה חילוק ביניהם וא"כ לפ"ז דברי התוס' בכאן המה מכוונים ממש כמ"ש התוס' אחר זה גבי מגבת פורים כו' עד ובגבאי מיירי לפי שגרע כח הגבאי לכן אינו רשאי לשנות ומשא"כ בני העיר רשאי' לשנות:

אבל מ"מ דברי התוס' בעצמם מגומגמי' וצריכין ביאור רחב כי יש לדקדק בהם בהא דמקשו מהא דמגבת פורים ומגבת של אותה העיר כו' וכתבו דהיינו דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי כו' ע"ש כנראה דהתוס' ארכביה אתרי ריכשיה הא דמגבת פורים דדוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי דמשמע אבל בני העיר מותרי' אף בחוץ לעיר והגבאי לצרכי העיר מותר וזהו סותר דבריהם הראשונים שכתבתי דמתנדב או הגבאי אסורים לשנות כלל וכאן מחלקי' בין חוץ לעיר ובין צרכי העיר וה"ל להתוס' לתרץ בקיצור בגבאי מיירי לאפוקי לפי מה שמחלקים דוקא חוץ לעיר אסור אבל לצרכי העיר מותר הגבאי לשנות א"כ קשה ההוא דרשאים לעשות מקופה תמחוי כו' דהוא צרכי העיר ואפ"ה אסור לשנות הגבאי ודוקא בני העיר רשאים לשנות:

ומצאתי ראיתי במרדכי בפ"ק דב"ב סי' תצ"א שכתב וז"ל ת"ר האומר סלע זו לצדקה כו' משבאת ליד גבאי אסור לשנותה כו' וההיא דפ"ק דב"ב דרשאי' לעשות תמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו פר"י בני העיר ודאי רשאים אבל ודאי גבאי שגבה קופה או תמחוי אינו רשאי לשנות אפילו לדבר מצוה ובני העיר רשאים לשנות לדבר מצוה וההיא דמגבת פורים כו' דמשמע דוקא לפורי' אבל לשאר מצוה לא היינו דוקא הגבאי כיון שגבה מגבת פורים אין בני העיר יכולים לשנותה למצוה אחרת וכן אם גבה לבני העיר אין הגבאי יכול לשנותה וליתן לעניי עיר אחרת אבל בני העיר יכולין לשנות מגבת פורים לדבר אחר ובלבד שיהי' לדבר מצוה דומיא דקופה ותמחוי כו' וה"נ רשאים לשנות מגבת פורים לעניי העיר אחרת כו' ע"ש והבאתי לשון המרדכי באריכות לפי שיש לדקדק בהם וגם מתוכם יובנו דברי התוס' בערכין כי המעיין בדברי המרדכי הנ"ל בשם פר"י תמצא שמ"ש התוס' בערכין בסוגי' זו ודוקא יחיד אבל בני העיר רשאין ודוקא לדבר מצוה המה ממש כדברי ר"י שהביא המרדכי הנז' שהגבאי אסור לשנות אף לדבר מצוה כו' וא"כ מה שמקשה בתוס' שלפנינו מההיא דמגבת פורים כו' הוא ממש קושית המרדכי בשם ר"י הנז', והנה בתוס' שלפנינו מאריך בקושיתו ומקצר בתירוצו ובמרדכי בשם ר"י מקצר בקושיתו ומאריך בתירוצו ומבין שניהם תסתיים שמעתא כי בתוס' שלפנינו מקשים מהא דהאומנין דאמרי' מגבת פורים לפורים ומגבת אותה העיר לאותה העיר א"כ מביא בתוס' שלנו שתי בבות הן מגבת פורים הן מגבת אותה העיר ומקצר בתירוצו שיש לחלק בין חוץ לעיר אסור לשנות ומשא"כ לצרכי העיר ובגבאי איירי ושם במרדכי בשם ר"י מקצר בקושיתו שמקשה מהא דמגבת פורים ולא מביא הבבא שני' הא דמגבת אותה העיר ומאריך בתירוצו היינו דוקא כיון שגבה מגבת פורים כו' וכן אם גבה לבני העיר כו':

ונלע"ד לומר ששניהם לדבר א' נתכוונו ודברי התוס' פה בערכין המה ממש דברי ר"י שהביא המרדכי הנ"ל ומה שמסיים פה בתוס' ודוקא חוץ לעיר אסור כו' ובגבאי מיירי מבוארים באריכות דבריו שכתב המרדכי בשם ר"י וכאן גם בתוס' המה דברי ר"י והוקשה להתוס' וכן במרדכי בשם ר"י הנ"ל דלפי מאי דאמרינן דדוקא בני העיר כו' יכולין לשנות לדבר מצוה אבל לא הגבאים א"כ תקשה מהא דמגבת פורים דאיתא שם שתי בבות הא דמגבת פורים לפורים ועוד בבא אחריתי הא דמגבת אותה העיר לאותה העיר במאי מיירי אי מיירי בגבאי מאי אתי לאשמעינן הלא אינו יכול לשנות כלל אף שאר גביות ומכ"ש מגבת פורים ואי איירי בבני העיר ואתי לאשמעינן דאף בני העיר אסורים לשנות מגבת פורים א"כ קשה בסיפא בבבא אחריתי שאמר מגבת אותה העיר לאותו העיר וקשה הלא בני העיר יכולים לשנות שאר דברים וע"ז מתרצים התוס' דדוקא מחוץ לעיר אסור לשנות אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי והדברי' הנ"ל מבוארים בדברי הר"י שמביא המרדכי הנ"ל שכתב וההיא דמגבת פורים דמשמע דוקא לפורים אבל לשאר מצות לא ותירצו התוס' דהיינו דוקא הגבאי' כיון שגבה מגבת פורים אין כו' וכן אם גבה לבני העיר כו' אין הגבאי' יכולים לשנותה וליתן לעניי עיר אחרת. כי הנה דברי המרדכי הנז' תמוהים וצריכין ביאור וישוב נכון כי תחלה יש לדקדק בדבריו שכתב וההיא דמגבת פורים כו' דמשמע דוקא לפורים כו' היינו דוקא בגבאי כיון שגבה מגבת פורים אין בני העיר יכולין לשנותה למצוה אחרת וא"כ הלא בזה מתורץ קושיתו וא"כ למה האריך המרדכי בשם ר"י אח"כ וכן אם גבה לבני העיר אין הגבאי יכול לשנות כו' הלא זהו מיותר וגם במ"ש וליתן לעניי עיר אחרת קשה עניי עיר אחרת מאן דכר שמיה וגם מ"ש אח"כ אבל בני העיר רשאים לשנות מגבת פורים לדבר א' ובלבד לדבר מצוה דומיא דקופה ותמחוי שרשאי לשנותן דדבר מצוה נינהו כו' דמשמע דאפי' לדבר מצוה אחרת יכולין לשנותה אף ללא צורך פורים קשה מנ"ל וגם אח"כ כתב וה"נ רשאי' לשנות מגבת פורים לעניי עיר אחרת קשה מהיכי תיתי לא וגם למה לא כללינהו בבבא אחת והל"ל אבל בני העיר רשאים לשנות מגבת פורים לדבר מצוה אחרת ולעניי עיר אחרת ולמה עשה מזה שני בבות כתב מתחלה אבל בני העיר רשאים כו' וה"נ רשאים לשנות שהוא שני בבות וע"ק קושיא עצומה הלא דברי המרדכי בשם ר"י סותרי' זא"ז דמתחלה כתב וההיא דמגבת פורים כו' היינו דוקא הגבאי כיון שגבה מגבת פורים אין בני העיר יכולין לשנותם למצוה אחרת א"כ כתב דאין בני העיר יכולין לשנות מגבת פורים אפי' לדבר מצוה ואח"כ מסיים וכתב אבל בני העיר יכולין לשנות מגבת פורים לדבר אחר ובלבד שיהא לדבר מצוה כו':

ובודאי הקושיא אחרונה הנז' שדברי המרדכי סותרים זא"ז הוא תמוה בעיני מאד ורציתי לדחוק וליישב אף בדוחק ולא עלתה בידי והנה אף שכבר כתבתי לעיל שכבר החמירו והחרימו הקדמונים וכמ"ש מהרד"ך בתשו' שלא לשבש הספרים אבל כאן נלע"ד מוכח שט"ס יש כאן במרדכי בראשית דבריו במ"ש היינו דוקא הגבאי כיון שגבה מגבת פורים אין בני העיר יכולין לשנותה תיבת של בנ"י העי"ר הוא ט"ס וכצ"ל אין יכולין לשנות' וקאי אגבאי כו' אבל יתר דברי המרדכי הנ"ל יתישבו לענ"ד ברואה אחר קצת עיון ומתוכם יובנו דברי התוס' שלנו ולדבר א' נתכוונו והוא דקושי' המרדכי בשם ר"י הוא מההיא דמגבת פורים דאית' שם בגמ' שני בבות מגבת פורים לפורי' מגבת אותה העיר לאותה העיר קשה במאי מיירי אי איירי בגבאי הא דמגבת כו' א"כ קשה מאי אתא לאשמעונין כו' וכמ"ש לעיל בקושית התוס' ואי מיירי בבני העיר קשה הסיפא דמגבת כו'. וע"ז מתרץ המרדכי בשם ר"י היינו דוקא בגבאי ר"ל דכל שני הבבות דבריית' איירי במגבת פורים ובגבאי ורישא דבריית' אתי' לאשמעינן במגבת פורים דאם גבו מעות פורים סתם לצורך עניים אז לפורים דוקא צריכין הגבאים ליתן להעניים דוקא לצורך שמחת פורים אבל מ"מ יכולין ליתן אף לעניי עיר אחרת לצורך שמחת פורים הואיל ומתחל' גבו סתם מעות פורים ולא התנו לעניי העיר הזאת וז"ש המרדכי בשם ר"י היינו דוקא הגבאי' כיון שגבה מגבת פורים אין יכולין לשנותה למצוה אחרת דייק מה שאינו נוגע לשמחת פורים לאפוקי לצורך שמחת פורים יכולין לשנות דהיינו לעניי עיר אחרת וזהו בבבא דרישא ואח"כ כתב וכן אם גבה לבני העיר אין הגבאי' יכולין לשנותה וליתן לעניי עיר אחרת והיינו הבבא דסיפא דמגבת אותה העיר לאותה העיר ור"ל דאם גבו בפירוש לאות' עיר מגבת פורים אז דוקא לאותה העיר ואין הגבאי יכול לשנותה לעניי עיר אחרת וז"ש וכן אם גבה לבני העיר אין הגבאי יכול לשנותה וליתן לעניי עיר אחרת אף לצורך שמחת פורים ומכ"ש למצוה אחרת והיינו הבב' דסיפ' דמגבת אותה העיר לאות' העיר דוקא כו' ואח"כ כתב אבל בני העיר יכולין לשנות מגבת פורים לדבר אחר ובלבד שיהא לדבר מצוה כו' והיינו דבר והפוכו של הבבא דרישא דברישא דבריית' אמר דדוקא הגבאי אינו יכול לשנות מגבת פורים לצורך מצוה אחרת כי אם לצורך שמחת פורים אף לעניי עיר אחרת הואיל וגבו סתם אבל בני העיר יכולין לשנות אף לצורך מצוה אחרת ואח"כ כתב וה"נ רשאים לשנות בני העיר מגבת פורים לעניי עיר אחרת והיינו דבר והפוכו של הבבא דסיפא דמגבת אות' העיר לאות' העיר ר"ל גם גבו בפירוש לצורך שמחת פורים לצורך אותו העיר אז הגבאי אינו רשאי לשנות לצורך שמחת פורים לצורך עניי עיר אחרת אבל בני העיר רשאים לשנות מגבת פורים אף לעניי עיר אחרת אף אם גבו בפירוש לצורך עיר הזאת:

ולפ"ז דברי המרדכי בשם ר"י מיושבים היטב שכל שני הבבות איירי במגבת פורים ובגבאי מיירי ואף שהמרדכי בשם ר"י אינו מביא הסיפא דבריית' קיצר בקושיתו אבל מתוך אריכות דברים בתירוצו מובנים דבריו שקושיתו הוא ג"כ מסיפא דברייתא ומיושבים היטב. וכפי מה שביארתי דברי המרדכי בשם ר"י הנ"ל המה ממש דברי התוס' פה בערכין במ"ש התוס' בתירוצם דהיינו דוקא מחוץ לעיר אסור לשנות אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאי מיירי והכי פירושו ג"כ דהתוס' מתרצים קושייתם דשני הבבות איירי במגבת פורים ובגבאי והרישא אתי' לאשמועינן הא דמגבת פורים לפורים אם גבי סתם לשמחת פורים זה שייך דוקא לפורים אבל יכולין הגבאים לחלק לצורך שמחת פורים אף לעניי עיר אחרת וז"ש התוס' היינו דוקא מחוץ לעיר אסור לשנות אבל לצרכי העיר מותרים זהו פירושו על הב' בבות ור"ל ולתרץ לפי שקושית התוס' הוא במאי מיירי הבריית' דמגבת פורים אי איירי בגבאי פשיטא דאינו יכול לשנות ואי איירי בבני העיר קשה סיפא כו' וע"ז תירץ דדוקא מחוץ לעיר אסור לשנות לפי שיש לדקדק בתוס' בתירוצם שאמרו ודוקא מחוץ לעיר אסור לשנות הל"ל בקיצור ודוקא מחוץ לעיר אסור ובמ"ש אסור לשנות מובן שאסור לשנות מחוץ לעיר כפי מה שגבו אותו לצורך שמחת פורים אז אסור לשנות מחוץ לעיר וליתן למצוה אחרת חוץ לעיר אבל לצורך שמחת פורים מותר אף חוץ לעיר וגם מ"ש אבל לצרכי העיר המשמעות שלצרכי עיר היינו לצורך שמחת פורים יכול לשנות אף חוץ לעיר אלא דבאמת ה"פ דשני הבבות איירי בשמחת פורים ובגבאי ואי קשה מאי קמ"ל פשיטא לכן אמר דדוקא מחוץ לעיר אסור לשנות דהיינו שיתן מעות פורים לעיר אחרת לצורך מצוה אחרת אסור אבל לצרכי העיר ור"ל לצורך שמחת פורים שהוא צרכי אות' העיר מותרי' אף לעניי עיר אחרת הואיל וגבו סתם לשמחת פורים א"כ אינו מוכח שיהיה דוקא לשמחת פורים לאותה העיר ולכן לא מקרי זה שינוי ומשא"כ בסיפא דמגבת אותו העיר אם גבו בפירוש לשמחת פורים לאותו העיר אז לשמחת פורים לאותו העיר דוקא הואיל וגבי בפירוש כו' וזהו הסיפא דברייתא וכמו שמבואר במרדכי בשם ר"י באריכות ובתוס' קיצרו בתירוצם וכמ"ש לעיל:

ורציתי לפרש בתוס' דמ"ש דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה כו' ובגבאי מיירי כו' פירושו ג"כ דשני הבבות איירי בגבאי ובמגבת פורים מאי אמרת דרישא מאי קמ"ל לכן מתרצים התוס' ודוקא לחוץ לעיר ר"ל דהעיקר אתי לאשמועי' הבבא דבבא דסיפא דאם גבו לאותו העיר אסור לשנות חוץ לעיר אף למגבת פורים ומש"כ לצרכי העיר היינו לצורך שמחת פורים מותר בתוך העיר אף לעניי עיר אחרת אבל העיקר כמ"ש לעיל כי מתישב בזה כמה דקדוקים בתוס' ומיוסדי' על אדני פז המרדכי בשם הר"י הנז':

ובזה מתורץ קושיא עצומה שדברי התוס' לפום ריהטא סותרים זא"ז שבפ' האומנין דף ע"ח כתבו התוס' וז"ל מגבת פורים כו' וא"ת דאמרי' בערכין מעות של צדקה מותר לשנותן כו' וי"ל דדוקא בפורים אמרי' הכי דאין לשנותן ומגבת אותו העיר נמי דפורים דוקא א"כ מוכח מזה דמגבת אותו העיר איירי נמי במגבת פורים וכאן בערכין כתבו התוס' דוקא חוץ לעיר אסור כו' ולפי פשוטו המשמעות דלא איירי בפורים. אבל לפי מ"ש מיושב שגם כאן בערכין תירצו התוס' שמ"ש ומגבת אותו העיר איירי ג"כ במגבת פורים וכמ"ש לפני זה. אבל זהו תמוה לכאורה בתוס' דהאומנין שהקשו וא"ת דאמרי' בערכין מעות של צדקה מותר לשנותן ואפילו באו ליד גבאי ואפי' אמר מנורה זו כו' וקשה הלא בגמ' שם אמרי' האומר סלע זו לצדקה אסור לשנותה ואיך כתבו התוס' דמעות של צדקה מותר לשנותה:

והנה לכאורה יש ליישב זה דהתוס' כיוונו שם למ"ש התוס' כאן דדוקא גבאי אסור לשנות אבל בני העיר מותרי' ולכן הקשו התו' למה גבי מגבת פורי' אסור לשנות ומתרצים דדוקא בפורים אמרי' הכא דאין לשנות אבל זהו סותר למ"ש לעיל וגם סותר דברי המרדכי הנז' בשם ר"י דלפ"ז משמע דבני העיר אסורים לשנות מגבת פורים ולמ"ש לעיל בני העיר מותרים לשנות גם מגבת פורים. וגם יש עוד לדקדק בדברי התוס' הנ"ל למה מקשים מגמ' דערכין דשם אינו מבואר בהדיא שרשאים לשנותה ואדרבה משם מבואר דאסור לשנותה וה"ל להקשות מגמ' ערוכה דב"ב דשם מבואר בהדי' דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותן לכל מה שירצו וכמ"ש התוס' בערכין ומוכרחים להביא הגמ' דב"ב הנז':

ואפשר לומר הואיל והתוס' בלא"ה מוכרחים להביא ראיה מגמ' דערכין מהא דהמתנדב מנורה כו' לכן מביאין ג"כ קושיתם מגמ' דערכין מהא דמעות של צדקה אבל הוא גופה קשיא למה מביאים כלל הא דאמר מנורה זו לב"ה. וזה יש לישב שהתוס' מוכרחי' להביא הגמ' הא דאמר מנורה זו לב"ה לפי שקושיתם שהקשו מהא דאמרי' האומר סלע זו לצדקה דמותר לשנותה כו' י"ל דלמא שאני מגבת פורים דהוי כמו דבר מסוים לצורך מצוה זו ופעם אחת בשנה לכן אסור לשנות ומשא"כ הא דהאומר סלע זו לצדקה לכן מביאים התוס' הא דהמתנדב מנורה לב"ה ושם מקרי דבר מסוים:

ובזה מיושב ג"כ התוס' בפ"ק דב"ב דף ח' ד"ה ולשנותה לכל מה שירצו נראה לר"ת כו' והא דאמרי' בערכין האי מאן דנדב שרגא כו' אסור לשנות ואמרי' נמי האומר סלע זו לצדקה אסור לשנות וקשה למה מביאים עוד ראיה מהא דהאומר סלע זו לצדקה. ולפמ"ש מיושב דהתוס' באים לתרץ שלא תאמר דלמא הא דהמתנדב מנורה כו' דאסור לשנות לפי שהוא דבר מסוים ומשא"כ בקופה תמחוי וכפי מ"ש לעיל בביאור דברי התוס' האלה גבי חילוק בין נשתקע ללא נשתקע ע"ש אבל מ"מ קשיא דעכ"פ מוכח ממ"ש לעיל בתוס' דב"מ דהא דמגבת פורים איירי שאפילו בני העיר אסורים לשנות וזהו סותר למ"ש בתוס' כאן בערכין דהא דמגבת פורים איירי בגבאי כו':

ונלע"ד לישב דלעולם גם בהאומנין בהא דמגבת פורים איירי בגבאי וכן הוא ההמשך התוס' דתחלה מקשים התוס' למה יהא אסור לשנות מגבת פורים הלא שם בערכין אמרי' מותר לשנות מעות צדקה מאי אמרת דשם איירי בבני העיר (וגם מקרי דבר שאינו מסוים) ומשא"כ מגבת פורים דאיירי בגבאי (ומקרי דבר מסוים) לכן מביאים ראיה ומקשים מהא דאומר מנורה זו לב"ה דמותר לשנותה אפי' הגבאים כדמוכח מההיא עובדא דשעזרק טייעא (וג"כ מקרי דבר מסוים) וע"ז מתרצים התוס' וי"ל דדוקא בפורים אמרי' הכא ר"ל דלעולם מהא דסלע זו לצדקה לא קשיא וכמ"ש בתחלה( דמקרי דבר שאינו מסוים) ואיירי בבני העיר מאי אמרת דקשה מהא דהאומר מנורה זו לב"ה י"ל דמגבת פורים עדיף יותר ולעולם בגבאי מיירי. וא"כ לפ"ז דברי התוס' דהאומנין ודברי התוספות בערכין כולהו בחדא מחתא מחתינהו דהא דמגבת פורים איירי בגבאי ומשא"כ בבני העיר יכולין לשנות אף מגבת פורים) אבל ממ"ש לקמן בס"ד בישוב הקושיא דשעזרק טייעא יבואר קצת סתירה למש"כ כאן ויש לישב ודו"ק) א"כ נשמע מכל הנז' דתירץ ר"י דהא דמגבת פורים וכן בבבא דסיפא בהא דמגבת אותו העיר איירי ג"כ במגבת פורים וכמשמעות התוס' דהאומנין וכן הוא פי' בתוס' דהערכין אשר אנו עסוקין בו:

אמנם עדיין נשאר לנו עוד לתרץ לפי מ"ש בפי' התוס' דבני העיר רשאין לשנות אבל לא הגבאי א"כ קשה קושיתינו הנז' מהא דשעזרק טייעא דשנייה חזני דפומבדית' וכמ"ש לעיל ומכח קושיא זו כתב הרא"ש בפ"ק דב"ב דגבאי יכול לשנות. ולענד"ן לישב קושיא זו לפי דעת התוספות כי ראיתי שיש קצת חילוף נוסחאות בגמ' שלפנינו בהא דשעזרק טייעא ובין נוסחת הרא"ש דשעזרק טייעא כי בגמ' שלנו איתא ושנייה חזני ביו"ד לבסוף לשון רבים ובנוסח של הרא"ש גרס ושנייה חזנא באל"ף לבסוף והוא לשון יחיד וגיר' התוס' היא כמ"ש לפנינו ושנייה חזני ולא איירי בגבאי רק בעיקורי הק"ק אשר צרכי העיר נעשים על ידיהם וזהו מוכרח לכאורה בגמ' כי לפי דעת הרא"ש שמביא ראיה מזה דגבאי יכול לשנות מהא דשנייה חזני דפומבדיתא כו' קשה הלא זהו המעשה דשעזרק טייעא היה בימי רבא ואמרי' בגמ' דהחובל בסופו ההוא ארנקי דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקד' רב יוסף גבי ההוא גברא ופרש"י רב יוסף היה הגבאי דפומבדיתא וזה היה בימי רבא שהרי אביי ורבא ורבה ורב יוסף היו בזמן אחד שהיו מתלמידיהם וא"כ איך נאמר ושנייה חזני דפומבדיתא היינו הגבאים וקשה הלא רב יוסף היה הגבאי וגם איך איקפד רבא אלא ודאי שמ"ש ושנייה חזני דפומבדיתא לא איירי בגבאים רק בממונים אשר צרכי העיר נעשים על ידיהם כי שם חזן הוא שם הכולל להרבה דברים כמו שמצינו בפ"ק דשבת אבל החזן רואה היכן התינוקות קוראים ופירש"י חזן הוא מלמד תינוקות ועוד פירש"י פי' אחר חזן הוא ש"ץ המקרא ובסוכה גבי חזן הכנסת מניף בסודרין פרש"י שמש הצבור ובגמ' דהפועלים גבי אלו הם אונסים ששומר שכר פטור עליהם ומשני בחזני מתא פירש"י שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם א"כ משמע שחזני מתא היינו השומרים אשר כל עיקר השמירה נעשית על ידיהם ולפעמים מצינו שחזן פי' שליח ב"ד וכן בשבת מגדלים שכר לחזנים ולסופרים והיינו שליח ב"ד אלמא שמלת חזן הוא שם הכולל אשר עיקר אותו הדבר מוטל עליו ובערוך כתב חזן הכנסת הוא המוציא קהל בתפלתו ונקרא חזן לשון ראיה שצריך לראות האיך יקרא כו' ובס' התשבי כתב שחזן הוא שהוא צריך לראות מהו צרכי העיר שיעשה המוטל עליו עכ"ל ועיין בספ' חכמת שלמה סוף מס' מכות וא"כ ה"ה בנ"ד ושנייה חזני דפומבדיתא היינו פירושו ממוני העיר אשר כל צרכי העיר נעשים על ידיהם והמה כמו טובי העיר אבל הגבאי היה רב יוסף ואינו קשה למה אמר ואיקפד רבא ולא איקפד רב יוסף שהיה גדול ממנו י"ל לפי שאמר בגמ' שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה משמע שהיה שם בתי כנסיות אחרות ורב יוסף אפשר שהיה בב"ה אחרת לאפוקי אי איירי בגבאי א"כ רב יוסף היה גבאי בימי רבא אלא ודאי הא דשנייה חזני המה עקורי וממוני העיר וגורס חזני ביו"ד ואליבא דהרא"ש שמביא ראיה מהא דשנייה חזנא דפומבדיתא דגבאי מותר לשנות לפי שגורס חזנא והוא לשון יחיד ואי אפשר לומ' שקאי על ממוני העיר ואינו קשה הלא ר"י היה הגבאי בימי רבא די"ל לפי דעת הרא"ש דאביי ורבא היו סוף ימיהם של רבה ורב יוסף וכן הוא האמת ואפשר שרב יוסף כבר נפטר והיה גבאי אחר שם וסובר הרא"ש שזהו מוכרח קצת בגמ' שאמר ואיקפד רבא או רחבא שהיו מחבירי העיר וקשה הלא רב יוסף היה גדול מהם אלא שכבר נפטר וז"א דקדוק במ"ש אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה וזה המעשה דשעזרק טייעא היה אחרי מות רב יוסף ושנייה חזנא פי' הגבאי והוכיח שפיר דגבאי מותר לשנות בישראל דלא פעי:

והנה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת שדעת התוס' בערכין הוא דעת המרדכי בשם ר"י שדוקא לדבר מצוה יכולין בני העיר לשנות ולא לדבר אחר שהוא רשות אבל גבאי כלל לא יש תימה על מרן הקדוש מהרי"ק שכתב בב"י סי' רנ"ו בי"ד וז"ל בפיסקא ומ"ש בשם הר"י מגא"ש דדוקא לצורך עניים יכולין לשנות כו' עד וכתבו שכן נראה דעת הרי"ף וכ"כ המרדכי בפ"ק דב"ב בשם ר"י וא"כ לפ"ז דעת המרדכי בשם ר"י דבני העיר אינם יכולין לשנות דוקא לצורך עניים ולפי מ"ש במרדכי בשם ר"י מוכח דבני העיר יכולין לשנות לכל דבר מצוה אף שלא לצורך עניים. וכ"כ מהריב"ל בראשונות סי' מ"ט וז"ל הסבר' השנית היא דעת ר"י דלכל דבר מצוה משנין ואפי' שלא לצורך עניים ולא לדבר הרשות וזהו ממש כמ"ש המרדכי בשם ר"י ודלא כב"י אבל דעת הרא"ש אינו כן שכתב מהא דשעזרק טייעא דבני העיר יכולין לשנות אף לדבר הרשות וגבאי יכול לשנות לדבר מצוה אף שלא לצורך עניים והיינו בנשתקעו שם בעלים וכמ"ש לעיל:

ובזה נבא לבאר נדון דידן עם כל הסעיפים המסתעפים ממנה הנה הרא"ש מביא בפ"ק דב"ב דעת הר"י ן' מגא"ש הלוי דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא שהוא צורך עניים כגון כסות ובית לינה כו' אע"ג דקופה ותמחוי כו' אבל דבר שאינו צורך עניים אין להם רשות לשנותה דהוי ליה כגוזל עניים והביא ראיה מהא דתנן מותר עניים לעניים כו' והרא"ש הקשה עליו שם דאין ראיה ממתני' דמותר עניים כו' וכן משמע לישנא דלשנותן לכל מה שירצו דאין צורך עניים דוקא כיון דאשמועינן דיכולין לשנותה מתמחוי שהוא לעניי עולם לקופה ומכ"ש שיכולין לשנותה באותן עניים ממעשה למעשה:

וראיתי בתשובת הרב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ח שרוצה לתרץ קושיא זו דאתי לאשמועינן דלא מבעיא מקופה לתמחוי שהוא חד שינוי כו' דהיינו שינוי מזון כו' אלא אפילו שיש בו ב' שנויים שינוי מעניי עיר לעניי עולם ושינוי מזון לכסות כו' קמ"ל דרשאים לשנותו אבל כבר העיד עליו בעצמו שהוא דוחק:

ולענ"ד נראה דאינו כדאי לדחות דברי הר"י מגא'ש הלוי מחמת זו הקושיא די"ל דאתי לאשמעינן דמשנין ממזון לכסות כו' לפי דאיתא פלוגתא שם בגמ' רב הונא ורב יהודה רב הונא סבר בודקין למזונות ואין בודקין לכסות רי"א בודקין לכסות ואין בודקין למזונות וק"ל כר"י וכן פסק הרי"ף והרא"ש ושאר כל הפוסקים וא"כ י"ל דהא אתי לאשמועינן במ"ש ולשנותן לכל מה שירצו דהיינו אף ממזון לכסות דה"א דאף שאמר בגמ' דמשנין מקופה לתמחוי או איפכא היינו דוקא ממזון למזון דהיינו ממזון עניי העיר לעניי עולם או איפכא דבשניהם אין בודקין אחריהם אליבא דרב יהודה דקי"ל כוותיה משא"כ ממזון לכסות שבודקין אחריו אינן רשאים לשנות אם לא שבדקו אחריו קמ"ל דרשאים לשנותן לכל מה שירצו אף בלא בדיקה והא דאמרינן בגמ' דבודקין לכסות היינו אם ירצו לגבות לכתחלה לצורך כסות של עני אז בודקין אחריו תחלה ומשא"כ אם גבו מתחלה לצורך מזון דהיינו קופה ותמחוי יכולין לשנות בלא בדיקה לצורך כסות:

או יש לומ' דבמה שאמרינן בגמ' דבודקין לכסות היינו הגבאים ומשא"כ ההיא דלשנותן לכל מה שירצו קאי אבני העיר ויכולין לשנות בלא בדיקה ולעולם דוקא בדבר שהוא לצורך עניים והא דאמרינן בגמ' תניא כוותיה דר"י מהא דאמרינן בברייתא כסות בודקין אחריו כו' ולא אמר נמי תניא כוותיה דר"י מהא דאמרינן בברייתא דרשאין לעשות קופה ותמחוי ולשנותן לכל מה שירצו דהיינו בלא בדיקה אם ירצו משמע דבסתמא הגבאים צריכין לבדוק אחריו והיינו כרב יהודה אבל ז"א קושיא דשם אינו מוכח רק מהדיוק לכן מביא תניא כוותיה דרב יהודא מהברייתא המפורש:

עוד ראיתי בתשובת הרב מהרש"ך הנ"ל בסי' הנ"ל שמקשה על הא דמהר"י מגא"ש ז"ל ותו איכא למידק במאי דאמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפא דבי כנישתא כיון דשמע הא דתניא ולשנותן לכל מה שירצו הוי יתיב כו' עד ולפירש"י אתיא בפירושא רווחא דממעות הקופה לקחו וציפי דבי כנישתא הם דבר הרשות עד דשמע דרשאין הם לשנותן אף לדבר הרשות ולפי שיטת הר"י מגא"ש דדוקא לצורך עניים רשאים כו' אין מקום ליישב מימרא זאת ואיברא דהוא גרס מריש לא הוי יתיב אציפי דבי כנשתא בבי מדרשא וכל זה איננו שוה לי דאכתי איכא למידק טובא דיראה מדבריו דהך שינוי דציפי דבי כנישתא בבי מדרשא דמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו אותם לצורך מצוה אחרת שאינה צורך עניים ומ"ה לא רצה לישב עליהם וא"כ לבסוף כששמע הא דתניא רשאים לשנותן האיך ישב עליהם לפי שיטתו דדוקא לצורך עניים רשאים לשנותו והך שינוי דציפי דבי כנישתא לבי מדרשא דמי לצורך מצוה אחרת:

ולענ"ד כד מעיינת בדברי הר"י מגא"ש תמצא שאין מקום כלל לקושיא זו וז"ל הר"י מגא"ש והא דאמרי' מריש לא הוי יתיב מר אציפי כו' ה"ג אציפי דבי כנישתא בבי מדרשא וממעות המזומנות לצורך אנשי העיר וב"ה לקחום ואעפ"כ לא היה רוצה לשנותם כלל כיון ששמע שרשאין לשנותם בענין שלהם הוי יתיב דצורך אנשי העיר נמי הוא כו' וא"כ הדברים מבוארים היטב דמתחלה לקחו ממעות המזומנות לצורך אנשי העיר ובה"כ אותן הציפי וסבר שאינן רשאין לשנותן כלל [ובתר הכי כדשמע הא דתניא ולשנותה] לכל מה שירצו דהיינו בענין שלה' ממזון לכסות הוי יתיב על הציפי בבי מדרשא דהוי נמי בענין שלהם וא"כ הקושיא מעיקרא ליתא דמוהרש"ך רוצה לדמות זה דמתחלה דמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו אותה לצורך מצוה אחרת שאינה צורך עניים אבל ז"א ונסתר הענין ונפל הבנין:

וראיתי בתשובת הרב הגדול מהר"א מזרחי ז"ל סי' נ"ג דף ע"ה ע"ב. שמקשה על הר"י מגא"ש הלוי וז"ל ונראה לי דמילתא דפשיטא הוא דפי' לשנותה לכל מה שירצו אינו רוצה לומ' דוקא לצורך עניים כדפי' רבינו יוסף הלוי ז"ל דא"כ הא דאמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא כיון דשמע להא דתניא ולשנותה לכל מה שירצו הוי יתיב אכתי אמאי הוי יתיב הא ציפי דבי כנישתא לאו צורך עניים הן ומה שפירש הוא ששינה אותה מכנישתא למדרשא ליתא דא"כ מאי כיון ששמע להא דתניא ולשנותה הוי יתיב דקאמ' והלא ההיא דלשנותה בצדקה איירי כדפי' הוא בעצמו והיכי מייתי ראיה מיניה לשנוייה דציפי דמבי כנישת' לבי מדרשא דלא מיירי בצדקה עכ"ל:

אף כי הוא האיר ממזר"ח צדק בתורתו אבל נפלאתי עליו הפלא ופלא פה קדוש יאמר לו בקושיתו על הר"י מגא"ש ומי יתן ואבין את דבריו שמקשה ומה שפירש ששינה מבית הכנסת לבית המדרש ליתא דא"כ כו' והלא ההיא דלשנותה בצדקה קא מיירי כו' והיכי מייתי ראיה ששינה מציפי דבי כנישתא דלא מיירי מצדקה דנראה מדבריו דההיא דכתב הר"י מגא"ש דההיא דציפי ששינה מבי כנישתא לבי מדרשא כאלו מפי של הר"י מגא"ש אנו חיים והוא חידש זה הדבר ואינם אלא מדברי רבו הרי"ף ז"ל וחלילה לומ' על הגאון מהרא"מ ז"ל דאשתמיטתיה מיניה דברי הרי"ף וז"ל הרי"ף בפ"ק דב"ב אמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא דבי מדרשא כיון ששמע להא דתניא רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו הוי יתיב וא"כ לא על הר"י מגא"ש תלונתו שהוא תלמידו כי אם על רבו הרי"ף ואין מי שיפרש פי' אחר דההיא דלשנות' בצדקה קמיירי דקאי על ורשאין לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו רק שהר"י מגא"ש ז"ל חידש זה מדעתו דדוקא לצורך עניים ומשא"כ לפי דעת הרא"ש וסיעתו דיכול לשנותה אף לדבר הרשות אבל עכ"פ הא דלשנותה לכל מה שירצו איירי בצדקה וא"כ היה לו להקשות קושיתו על הרי"ף היכי מייתי ראיה מיניה כו'. בשלמא על הרב מהרש"ך הנ"ל לא קשה קושיא זו דלמה לא מקשה מהרש"ך קושיתו על הרי"ף שמפרש ג"כ כמו שמפרש הר"י מגא"ש דהשינוי היה מציפי דבי כנישתא לבי מדרשא וא"כ דמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו לצורך מצוה אחרת כו' וא"כ היכי יתיב אח"כ אציפי בבי מדרשא דיש לומ' דהרי"ף אינו סובר כהר"י מגא"ש במ"ש דדוקא לצורך עניים רשאים לשנות כגון ממזון לכסות ואפשר דהרי"ף סובר דרשאין לשנות אף למצוה אחרת לכן מתחלה לא הוי יתיב דסבר דאינן רשאין לשנות לצורך מצוה אחרת וציפי דבי כנישתא בבי מדרשא הוי השינוי דמי למעות שהוגבו לעניים ושינו לצורך מצוה אחרת וסבר מתחלה דאינן רשאין לשנות למצוה אחרת וכיון ששמע שרשאין לשנות לכל מה שירצו אף לצורך מצוה אחרת הוי יתיב זהו אפשר לפרש דברי הרי"ף ואינו קשה עליו כלום רק על תלמידו הר"י מגא"ש דסבר דאין רשאין לשנות רק לצורך עניים כגון ממזון לכסות וזהו דמי למצוה אחרת וא"כ קושיתו דוקא על הר"י מגא"ש דלמה הוי יתיב לסוף אבל על הרב מזרחי קשה למה לא מקשה קושיתו על הרי"ף דהיכי מייתי ראייה לשינויא דציפי כו' דלא מיירי בצדקה (וכפמ"ש לקמן בסמוך בס"ד יהיה ג"כ קשה על הרב מהרש"ך למה לא מקשה קושיתו על הרי"ף מכח קושיא אחרת):

אמנם קושיתו מעיקרא ליתא מה שמקשה על הר"י מגא"ש שהפירוש ששינה מבי כנישתא לבי מדרשא ליתא דא"כ מאי כיון ששמע כו' ז"א קושיא דהראיה שמביא מהא דתניא ורשאים לשנותה שכמו שבמעות צדקה כגון קופה ותמחוי רשאים לשנותה והיינו לצורך עניים וה"ה בציפי דבי כנישתא לבי מדרשא. והייתי רוצה לדחוק דקושיתו הוא ג"כ כמו קושית מהרש"ך הנז' והבין דמ"ש הר"י מגא"ש דציפי דבי כנישתא ששינו לבי מדרשא ג"כ כמו שהבין הרב מהרש"ך שדמי למעות שהוגבו לצורך עניים ושינו למצוה אחרת וז"ש היכי הוי יתיב והלא ההיא דלשנותה בצדקה קמיירי כדפי' הוא עצמו ר"ל דלשנותה איירי בצדקה שמשנה לצורך עניים כדפי' הוא עצמו כי הר"י מגאש פי' דדוקא לצורך עניים כגון ממזון לכסות וא"כ איך מייתי ראייה לשנוייא דציפי מבי כנישתא לבי מדרשא דלא מיירי בצדקה כ"א למצוה אחרת וא"כ קושיתו הוא ממש כקושית הרב מהור"ר שלמה הכהן ז"ל ואף שגם זה אינו קושי' וכמו שתירצתי לעיל קושית מהרש"ך אבל לשונו של הרב מזרחי בקושיתו אינו סובל הפי' של קושי' הרב מוהרש"ך ז"ל. עוד הקשה הרב מוהרש"ך שם לפי דעת הר"י מגא"ש וז"ל ותו איכא למידק דיראה דציפי דבי כנישתא הוי לדבר הרשות וכמ"ש רש"י וגם במ"ש הרמב"ן בחידושיו יראה כן שכתב וממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום וגם הר"י מגא"ש מצמו כתב גבי דישראל שהתנדב מנורה שרצה לחלק כי היכי דלא תקשי לפי שיטתו ואמר דשאני התם דכל המתנדב לצורך בה"כ לדעת הצבור מתנדב דבה"כ עצמו יכולים למכרו אפי' למשתי ביה שיכרא וא"כ אמאי לא יתיב רבה אציפי דבי כנישתא בבי מדרשא כיון דציפי דבי כנישתא הוי צורך דבר הרשות השנוי לבי מדרשא הוי למעליותא דקדושת בי מדרשא עדיפא כל זה ראיתי לדקדק בשיטת הר"י מגא"ש ז"ל וצל"ע עכ"ל:

ולא אוכל לידע מה פשעו ומה חטאתו של הר"י מגא"ש אשר מחו לו אמוחא במה שפי' אהא דציפי דבי כנישתא בבי מדרשא הלא דברים אלו לקוחים מדברי רבו הרי"ף שפי' ג"כ בגמ' הא דאמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי דבי כנישתא היינו בבי מדרשא כו' וא"כ הוא הולך בשיטת רבו הרי"ף. ומכח פי' זה נראה מדברי הפוסקים שהביא הב"י בי"ד סי' רנ"ו וכתב שהרמב"ן והר"ן כתבו שכן נראה דעת הרי"ף כדעת הר"י מגא"ש ואין לנו הכרח מדברי הרי"ף שהסכים לדברי הר"י מגא"ש רק במה שפי' ג"כ הא דציפי דבי כנישתא היינו בבי מדרשא כי אדרבה הרי"ף כתב ג"כ סוגית הגמ' דערכין בפ"ק דבתרא הא דישראל שהתנדב מנורה כו' עד שלא נשתקע כו' מותר לדבר מצוה והיינו אף למצוה אחרת ומשנשתקע אף לדבר הרשות וזהו לכאורה כדעת ר"ת והרא"ש וצריכין אנו לישב ג"כ כמו שתירץ הר"י מגא"ש דשאני מילי דבי כנישתא וכמ"ש הרב מהרי"בל ח"א סי' מ"ט ע"ש וא"כ דברי הר"י מגא"ש המה ממש כהרי"ף וא"כ קשה ג"כ קושי' הרב מהרש"ך אהרי"ף דהלא מוכח דהציפי היה דבר הרשות וכמ"ש רש"י והרמב"ן כו' וא"כ אמאי לא הוי יתיב הלא השינוי למעליותא מבה"כ לבה"מ. אבל כד מעיינת תמצא שאין זה שינוי למעליותא הן כשתעיין בדברי הרי"ף הן בדברי תלמידו הר"י מגא"ש דהלא לפי דברי הרב מהרש"ך שהחזיק הקושיא במ"ש שהציפוי היה דבר הרשות וכמו שמוכח באמת מדברי רש"י וכמ"ש מהרש"ך אליבא דהרמב"ן בשיטה זו וא"כ לפ"ז שהציפי היה דבר הרשות בבי כנישתא לא מקרי דבר מצוה או דבר של קדושה א"כ מה לי שמקרי דבר הרשות בבי כנישתא או בבי מדרשא וא"כ אין זה שינוי למעליותא הלא לא הוסיף לעצמו שום תוספות מצוה או קדושה ואם היה בו מתחלה איזה דבר קדושה אזי בבי מדרשא היה מוסיף קדושה לעצמו וה"א דהשינוי בבי מדרשא הוי למעליותא ומשא"כ עתה דמקרי דבר הרשות בבה"כ וא"כ ה"ה בבה"מ ולא קנו הציפי שם בב"המ שום עילוי:

ומצאתי ראיתי בירושלמי דמגילה פ' בני העיר הובא שם בר"ן במתני' ריש פרקין וז"ל כל כלי ב"ה כב"ה ספסלא וקולטרא כב"ה כילא דעל ארונא כארונא א"כ משמע משם דכלי בה"כ כבה"כ וספסל כו' יש לו דין בה"כ וא"כ ה"ה כלי בה"מ כבה"מ וא"כ לכאורה זהו סותר מ"ש וא"כ זהו מקרי שינוי למעליותא בהני ציפי דמעיקרא היה להם דין בה"כ ועתה ניתוסף להם דין כלי בה"מ שקדושתם חמורה. וצריכין אנו לומר דשאני ציפי דכנישתא דגריעי משאר כלים ותדע דאל"כ קשה ג"כ לפי דעת רש"י שכתב דשינוי הציפי ממעות הקופה לב"הכ וקשה למה לא הוי יתיב הלא היה ג"כ השינוי למעליותא דמצות בה"כ עדיף יותר ממצות צדקה לעניים וכמו שהוכיח מהריק"ו בשורש קפ"ח מתוך דברי הירושלמי הובא בב"י סי' רמ"ט ובש"ע דמצות בה"כ עדיף ממצות צדקה לעניים וא"כ למה מריש לא הוי יתיב אציפי כו' הלא לפי דעת הירושלמי דמגילה הנ"ל כל כלי בה"כ יש להם דין בה"כ ספסל כו'. וכן קשה קושיא הנז' על מהרש"ך הנז' שהחזיק קושיתו במה שאמר שהציפי היה דבר הרשות וקשה הלא יש להם דין בה"כ אלא צ"ל דשאני ציפי דגריעי מספסל ולדברי הכל מקרי דבר הרשות וא"כ בזה צדקו דברי הרי"ף והר"י מגא"ש וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו דממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום ואעפ"כ לא היה רוצה לשנותם כלל כיון ששמע שרשאין לשנות בענין שלה' דהיינו בבה"מ הוי יתיב דזהו נמי צורך אנשי העיר כו'. ובזה מיושב מ"ש הרב מהרש"ך בקושיתו על הר"י מגא"ש שכתב דמוכח מחידושי הרמב"ן דציפי הוי דבר הרשות הואיל וכתב דממעות המזומנות לצרכי אנשי העיר ובה"כ לקחום וקשה לכאורה היאך מוכח מזה דציפי הוי דבר הרשות אבל ממ"ש בסוף דבריו אעפ"כ לא היה רצה לשנותה יובן שקשה מהו הרבותא שאמר ואעפ"כ אלא צ"ל דציפי הוי דבר הרשות ואפ"ה לא היה רוצה לשנותם וכמ"ש. וג"כ צ"ל מ"ש הרמב"ן בחידושיו לפי דעת הר"י מגא"ש ז"ל דממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום אין פירושו שגבו מעות בפירוש לצורך בה"כ דא"כ אסור לשנות המעות הנ"ל אם לא לקדושה חמורה וכמבואר בפ' בני העיר ובטור א"ח סי' קנ"ג וכאן לקחו ממעות הנז' ציפי דבי כנישתא שהוא דבר הרשות אלא הכי פירושו שממעות המזומנות לצרכי העיר ובה"כ לקחום ר"ל שגבו מעות סתם לצרכי העיר שיעשו בהם כל מה שיצטרך הן לשאר דברים או לבה"כ:

וראיתי מ"ש עמיתי בעל שפתי כהן בי"ד סי' רנ"ט ס"ק ד' שמקשה על דברי הרא"ש בתשו' וז"ל הש"ע שם ס"ב צדקות שהתנדבו לצורך בה"כ או לצורך בית עלמין יכולין בני העיר לשנותן לצורך בה"מ או ת"ת כו' וכתב הרב ש"ך וז"ל ובתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' מ"ד מסיים ומשום הזמנה אין לאסור דאפי' למ"ד הזמנה מלתא היא ה"מ באורג בגד למת כו' וצ"ע דאפי' הוי הזמנה מעליותא מ"מ הא מקדושה קלה לחמור' שרי דהא מותר לעשות מבה"כ גופיה בה"מ כו' ועוד דהא ודאי בכה"ג שהכינו המעות הו"ל הקדש מעליותא דאל"כ אפי' לקדושה קלה שרי כו' וכ"כ בתשוב' הרא"מ סי' נ"ג כו' וז"ל וא"ת כשגבו מעות לבנות בה"כ או בה"מ כו' ובאמת הטור וב"י לא הביאו סיום דברי תשוב' הרא"ש אלו וצ"ע עכ"ל הש"ך:

הנה באמת דקושיות הנז' צריכין ישוב ולא על תשובת הרא"ש לבד תלונתו כי מצאתי ראיתי ממש כפי מ"ש הרא"ש בתשוב' הנ"ל כתוב בתשוב' המיוחסת להרמב"ן סי' רע"ו וז"ל אם מעות של צדקה מותר לשנותה כו' לבנות בה"כ או לקנות ס"ת כו' תשוב' מדאמרי' מטפחת ספרים לוקחים כו' עד כ"ש מעות שהתנדבו לצורך בנין ב"ה ובית עלמין ומשום הזמנה ליכא דכטוי לארוג דמי ואם קרובי נותני הצדקה צועקים כו' לא: חיישינן כו' ע"ש שמסיים ממש כל התשובה כמ"ש הרא"ש בתשוב' הנ"ל וא"כ חלילה ליחס איזה טעות להמאורות הגדולים הנז' אשר מימיהם אנו שותים שלא ראו הגמ' דמותר לשנות מקדושה קלה לחמורה כו'. אכן נלע"ד דאין זה קושיא דמ"ש בתשובת הרב מזרחי הנז' דגביות המעות לבה"כ או לבה"מ מקרי מעשה ממש היינו דוקא בנדבת רבים וכמו שמסיים המזרחי בתשוב' וז"ל דשאני מעות שנגבו לצורך בה"כ כו' דהמעות שנגבו לא נגבו על דעת זו שאם לא יקנו בה"כ כו' שיחזרו ויתנו אותם לבעליהם כו' דאנן סהדי דמשעה שנגבו מיד כבר נתיאשו הבעלים מהם כו' שאפי' לא יקנו לא יחזרו לקחת אותם מיד הגבאי כו' ע"ש וא"כ זהו שייך בבני העיר שגבו לבה"כ כו' אז גבייתן מקרי מעשה ולא הזמנה ומשא"כ בנדבת יחיד שהתנדב לצורך בה"כ אז לא מקרי הנדבה רק הזמנה בעלמא עד שיתקיימו דברי המתנדב והזמנה לאו מילתא ואף אם היא מילתא מ"מ כטוי לארוג דמי וגרוע מזה דאסור לשנות נדבתו אף מקדושה קלה לחמורה אם מוחה על זה המתנדב עד שיתקיימו דברי המתנדב דלא נתיאשו הבעלים שישנו נדבתם:

וראיה לדברי מהא דכתב המרדכי פ' בני העיר וז"ל ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בה"כ ואחר זמן רוצים הקהל לבנות עליה והיו העכו"ם מעכבים על ידיהם ועכשיו אומרים הקהל לבנות עליה בית תלמוד וראובן אמר אדעתא דהכי לא נתתיו והשיב הר"מ אלו ראובן לא היה דר בעיר דבני העיר יכולין לשנות מבי כנישתא לבי רבנן ואפי' לדבר הרשות כו' ואם ראובן מבני אותו העיר אינם רשאים לשנות בלא דעתו אם הוא עומד וצוח כו' ואם לא יוכלו עתה לעשות ימתינו כו' או שיפייסו את ראובן שיתרצה להם לשנותן עכ"ל ועיין בב"י בא"ח סי' קנ"ג וא"כ מוכח מדברי הר"מ שהביא המרדכי הנז' דבנדבת יחיד כשמוחה שאסור לשנות נדבתו אפי' מקדושה קלה לחמורה. וא"כ בזה צדקו דברי הרמב"ן בתשובה והרא"ש הנז' ומתורצים היטב שני הקושיות של הרב בעל ש"ך מ"ש בראשונה הלא אף אם הזמנה מילתא מ"מ הא מקדושה קלה לחמורה שרי אבל ז"א דהיינו דוקא בנדבת רבים או בנדבת יחיד שנדב אדעתא דבני העיר ומשא"כ ביחיד שלא התנדב אדעתא דבני העיר אז אסורים לשנות נדבתו אם מוחה אף מקדושה קלה לחמורה וכמבואר במרדכי בשם הר"מ הנז' ובתשובת הרא"ש מיירי בנדבת יחיד שהתנדב לצורך בה"כ כו' והיה אפשר לבעל דין לחלוק ולומ' דיש לאסור משום הזמנה שהתנדב לצורך בה"כ שאסור לשנות אף לקדושה חמור' עד שיתקיימו דבריו לכן אמר דמשום הזמנה אין לאסור כו' ובודאי אם היה מוחה היו אסורים לשנות נדבתו וכמבואר במרדכי הנ"ל וזהו שמסיים בתשו' הרמב"ן ובתשו' הרא"ש הנז' ואף אם קרובי נותני הצדקה צועקים כו' לא חיישינן כו' משמע שהמתנדב אינו מוחה או מטעם שהלך לעולמו ע"ש. ובזה מיושב ג"כ הקושיא שניה שמקשה הש"ך דהא ודאי שהכינו המעות ה"ל הקדש מעליותא כו' ובודאי הדין עמו שה"ל הקדש מעליותא שאינו יכול לחזור מדבורו ומנדרו וכמבואר במרדכי הנז' אבל שיהיה מותר לשנות נדבתו אם מוחה אף לקדושה חמורה זהו אסור ומה שלא סיים בטור סי' הנז' ובב"י דברי תשו' הרא"ש הנז' דמשום הזמנה אין לאסור כו' לפי שהטור וכן הב"י בספרו הקצר הביאו תשובת הרא"ש לענין נדבת רבים שהתנדבו לצורך בה"כ או לצורך בית עלמין ואז אין כאן קושיא כלל דיש לאסור משום הזמנה וכמ"ש הרב המזרחי בתשו' הנז' דמקרי הקדש מעליותא וכו' וג"כ מקדושה קלה לחמורה שרי וכמ"ש בש"ך:

ואל תשיבני מהא דאמרי' בגמרא דערכין ישראל שהתנדב מנורה לבה"כ כו' שמחלק שם בין נשתקע ללא נשתקע שמותר לשנות נדבתו ואף אם המתנדב מוחה וכמבואר בבעל המפה סי' רנ"ט ס"ג דמשמע אף נדבת יחיד יכול לשנות אמנם בלא"ה צריכים אנו לישב זה לפי דעת המרדכי בשם הר"ם וצריך לחלק בין מנורה לשאר דברים ועיין בש"ך סי' זה ס"ק י"א וגם בהרא"ש פ"ק דב"ב בהא דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ומביא הסוגיא דערכין ישראל שהתנדב מנורה כו' ע"ש. ואף שהרמב"ן בתשו' והרא"ש בתשו' הנז' מביאי' ראיה דאין שומעים לקרובי נותני הצדקות אף אם צועקים מסוגי' דערכין מעכו"ם שהתנדב מנורה כו' ומשמע דבישראל לא חיישינן לפעייתו כו' דמשמע משם אף אם מוחה המתנדב בעצמו אין שומעין לו אבל כבר כתבתי שזה לא עלי תלונתו רק על דברי הר"מ שבמרדכי הנז' צריכין ג"כ לישב זה ואינו קושיא דשם איירי אם הוא צועק שלא כדין אז בישראל אין חוששין לפעייתו וזהו ששייך בקרובים שם דאמרי' דדלמא אם היה חי המתנדב לא הי' מעכב ומשא"כ אם ישראל צועק כדין וכעובדא דהר"מ שבמרדכי אז שומעין לו ומ"ש בבעל המפה אפי' אם מוחה המתנדב איירי ג"כ שצועק שלא כדין כגון במנורה וכעובדא דמוהריק"ו שו' קצ"ג וכמ"ש. ועיין לקמן מה שכתבתי בס"ד בענין נדבת יחיד או נדבת רבים ושלימים וכן רבים פוסקים אף דנדבת יחיד יכולין לשנות מ"מ מודים בזה דאם עומד המתנדב בעצמו ומוחה שלא נדבתי ע"ד כן רק שלא ישנו נדבתי פשיטא שאינם רשאים לשנות נדבתו וכעין עובדא דהמרדכי בשם הר"מ וז"ש הרא"ש דמשום הזמנה אין לאסור ר"ל הואיל ואם היה מוחה היו אסורים לשנות נדבתו אף לקדושה חמורה וא"כ אף עתה שאינו מוחה אסורים לשנות נדבתו משום שהזמינו לבה"כ כו' דהזמנ' לאו מילתא וזהו שכתב ואף אם קרובי נותני הצדקה צועקים כו':

ותדע שיש לחלק בין נדבת יחיד לנדבת רבים לענין שינוי אף מקדושה קלה לחמורה שהרי מוכרח מהירושלמי דזרעי' דמצות בה"כ עדיפא ממצות צדקה דגרסי' שם רב חזי תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי כו' עד וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המוטלים באשפה וקרא עליו המקרא וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ומזה כתב התשב"ץ בשם הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה כו' לחולין עניים מליתן לבה"כ והוכיח מזה מוהריק"ו שו' קכ"ח מדקאמר בירושלמי חולים המוטלים באשפה וכן אומר הר"ר שמואל חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים עניים כ"א עניים סתם דטוב יותר ליתן לצדקה לבה"כ ע"ש וכ"כ מהרי"ק סי' רמ"ט בי"ד וא"כ כתב מוהרי"קו שו' הנ"ל דמנדבת צדקה לעניים מקרי שינוי למעליותא לצורך בנין ב"ה ולעיל בשו' ה' האריך מוהרי"קו ונשא ונתן אם רשאים לשנות נדבות שהתנדבו לצורך עניים שבירושלים לצורך בנין ב"ה שבירושלים וקשה על זה למה האריך להוכיח מהפוסקים אם רשאים לשנות הנדבה הנז' הלא הוי השינוי למעליותא מן צדקה לעניים לצורך בנין בה"כ אלא ודאי שיש לחלק דנדבת רבים לצדקה לעניים רשאים לשנות למעליותא לצורך בה"כ ומשא"כ נדבת יחיד ה"א דאסור לשנות אף למעליותא לכך הוצרך להאריך שם בשורש ה' וא"כ ה"ה בנ"ד בעובדא דתשו' הרא"ש הנז' במ"ש ומשום הזמנה אין לאסור. ואף שמוהרי"קו בשו' קכ"ח אינו מחלק בין נדבת יחיד כו' רק אם ספקי אנשי הקהל לתרווייהו או אם היחיד בא לימלך לאיזה מצוה יתנדב היינו לפי ששם מקשה מנדבת יחיד אנדבת יחיד ולכן מחלק חילוק הנז' ומ"מ מוכח מדברי מוהריק"ו דבנדבת יחיד ולא ספקי תרוייהו שאינן רשאין לשנות אף למעליותא אם לא ע"פ דרך המבואר בשו' ה' שהרי בשו' ה' הוי עובדא בנדבת יחידים ולא ספקי הקהל לתרוייהו ולכן הוכרח להביא ראיות אחרות דרשאין לשנות אף שהיה שינוי למעליותא וע"ש:

וראיתי בתשובת הרב מהרד"ך בחדר ד' שכתב וז"ל ועוד שאני אומר שאפי' לדעתו של הגאון מוהריק"ו ז"ל היינו דוקא שלא פי' המתנדב כו' אבל אם פי' המתנדב ואמר שלא יהיה רשות לגזברי' לשנותן כבנדון דידן פשיטא דזכו עניים ואין כח לגזברים לשנותן ואע"פ שהדבר פשוט ואינו צריך לראיה מ"מ לרוחא דמילתא אמינא דיש להביא ראיה מהא דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסור לשנות משום דפעי כו' אבל בישראל לא דנראה דיש להחמיר טפי כשישראל מתנה שלא יוכלו הגזברים או הצבור לשנותם מנדבת עכו"ם כו' כ"ש בנ"ד כו' עכ"ל ע"ש ומוכח ג"כ מדבריו דאם הישראל המתנדב מוחה שאסור לשנות נדבתו אבל מה שמביא ראיה מהא דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסור לשנות אפילו לדבר מצוה משום דפעי ומכ"ש לישראל שהתנה אף שהדין אמת באם שהתנה בפירוש אבל מ"מ מה ראיה זו מעכו"ם דפעי לישראל דגבי העכו"ם הטעם משום חילול השם לאפוקי ישראל וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש דאף אם ימצא ישראל דפעי אם הוא שלא כדין לא חיישינן לפעיתו עוד צריכין אנו לישב לדעת הר"י מגא"ש שהביא הרא"ש בפ"ק דב"ב הא דישראל שהתנדב מנורה כו' איירי במילי דבי כנישתא דע"ד הצבור מתנדב שיכולין למכור אפי' למישתי ביה שיכרא ודבריו צריכין יישוב דהלא קשה על זה קושיות הרא"ש שמביא הרא"ש לפני זה בביאור דברי ר"ת שמקשה מהא דשעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא ושנייה חזנא דמקשה שם ואין לומר דשאני מילי דבי כנישתא כו' דהכא חזנא הוא דשנייה דהיינו גבאי ולא ציבור כו' ע"ש וא"כ קושיא זו ג"כ לפי דעת הר"י מגא"ש דדחי הא דישראל שהתנדב מנורה דאיירי במילי דבי כנישתא כו' דיכולין צבור לשנות וא"כ הא דשעזרק טייעא דשנייא חזנא דמוכח בישראל שרי קשה לפי דבריו דמוכח משם אפי' גבאי שרי. ולפי מ"ש לעיל בישוב דברי התוספות דהא דשנייה חזני איירי בממונים ועקורי העיר א"ש די"ל דגם הר"י מגא"ש ס"ל כן דגרס חזני ביו"ד וקאי על עקורי העיר אבל על הרא"ש תימה שלא דחה דברי הר"י מגא"ש מהא דשעזרק טייעא דשנייה חזנא ולפי דעת הרא"ש היינו הגבאים ואפשר הואיל והרא"ש כתב כן לפני זה א"כ ממילא נידחים דבריו אבל לפי מ"ש דגרס חזני אין כאן דחייה:

עוד הקשה שם הרב מהרש"ך על הר"י מגא"ש וז"ל גם הראיות שהביא להכריח דבריו כו' מהא דתנן בשקלים מותר עניים לעניים אינו ראייה שהרי בהדיא גרסינן בירושלמי עלה מותר עניים לעניים ואין ממחין ביד הפרנסים וה"פ דמ"ש מותר עניים לעניים היינו בסתם אבל אם ראו הפרנסים שיש צורך לשנות הרשות בידם ויש לתמוה על הרא"ש שהביא לשון הירושלמי שמתבאר משם מה שיש לדחות בראיה שהביא הר"י מגא"ש מההוא דמותר עניים ודחק עצמו לדחות בטעם אחר שכתב דהתם איירי שאירע מקרה שהוצרכו לגבות כו' ע"ש באריכות:

ונפלאה בעיני על הרב מהרש"ך שדחה דברי הר"י מגא"ש כאלו לא ראה את הירושלמי ובאמת הסכים לדבריו הרי"ף רבו וכמבואר בב"י סי' רנ"ו וביותר תמוה על הרב מהרש"ך שהקש' על הרא"ש שהביא לשון הירושלמי ותמה עליו אמאי דחק עצמו לדחו' בטעם אחר כו' וכנז' לעיל אמאי לא שת לבו לישב דברי הרא"ש ושוייה לטועה חלילה:

והרב מהרש"ח בספר ב"ש סי' ל"ה מתרץ קושית הרב מהרש"ך על הרא"ש הנז' וכתב ואפשר דהאי דכתב הרא"ש אח"כ וגרסינן בירושלמי כו' שרוצה לומר תי' אחר והוי כמו ועוד. הנה דבריו תמוהים מאוד חדא דגם הוא שוייה להגאון הר"י מגא"ש כאלו לא ראה הירוש' ולא תי' כלום על קושית הרב מהרש"ך בזה וגם מה שרצה לתרץ את דברי הרא"ש תמוה וכי היה טורח להרא"ש לכתוב בדבריו תיבת ועוד ובפרט שהרא"ש מאריך בפי'. הירושלמי וכתב על הירושלמי הנז' כלומר אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם:

אבל כד מעיינת בטור וב"י בי"ד סי' רנ"ו תמצא שדברי מהר"י מגא"ש נכונים לפי סברתו וגם הרא"ש יצא זכאי בדבריו וז"ל הטור שם וכתב הר"י מגא"ש ז"ל דוקא לצורך עניים כו' ור"ת פי' דלכל צרכי הציבור כו' ולזה הסכים הרא"ש וכו' ומיהו דוקא קופה ותמחוי כו' אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות כו' לא ישנו לצורך דבר אחר ולא אפי' לעניים אחרים וכתב הב"י ע"ז שדברים אלו לקוחים מדתנן פ"ב דשקלים. מותר עניים לעניים וכי היכי דלא תיקשי אהא דתניא רשאין לשנותן לכל מה שירצו הוצרך להעמיד ההיא דשקלים שגבו ע"י מקרה כו' והעתיק הב"י כל לשון הרא"ש דפ"ק דב"ב הנז' וגם מ"ש הרא"ש בשם הירושלמי דשקלים מותר עניים לעניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם ע"כ נראה דברי ר"ת עכ"ל וכתב הב"י ע"ז נראה שדעתו לומר דההוא דירו' דשקלים בבאין לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא אבל לדבר הרשות אין רשאין לשנותן לא הפרנסים ולא הצבור עכ"ל הב"י:

הנה דברי הב"י צריכין ביאור מה הוקשה להב"י בהרא"ש שכתב עליו ונראה שדעתו לומר דההוא דירו' כו". ולענ"ד נראה שהוקשה להב"י קושית הרב מהרש"ך הנז' דלמה לא דחה הרא"ש את דברי הר"י מגא"ש בקיצור מההוא דירושלמי הנז' ולמה דחק עצמו לישב דבריו באירע דרך מקרה כו' לכן כתב הב"י ונראה שדעתו לומר דההוא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים ור"ל להרא"ש ג"כ קשה על דברי הר"י מגא"ש וכי לא ראה את הירושלמי הנז' שמבואר שם אף שמותר עניים לעניים אבל מ"מ אין ממחין ביד הפרנסים וזהו סותר את דברי הר"י מגא"ש הלוי כלומר שאם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם והיינו לפי דברי הר"י מגא"ש בבאים לשנות דוק' לדבר שהוא צורך עניים כגון ממזון לכסות כו' וא"כ לא קשה מהירושלמי על הר"י מגא"ש והוצרך הרא"ש לתרץ דבריו באירע דרך מקרה וז"ש ב"י ונראה שדעתו לומר דההוא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות דבר שהוא צורך עניים כו' ור"ל שבזה יתורץ מה שמביא הרא"ש את הירושלמי וביאר דבריו ואינו סותר דברי הר"י מגא"ש מהירושלמי רק באירע דרך מקרה כי מהירושלמי אין משם שום סתירה לדבריו כי בודאי גם הר"י מגא"ש ראה הירושלמי ופירשו בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים כגון ממזון לכסות כו'. ואף שיש קצת לגמגם בזה במה שמסיים הב"י אבל לדבר הרשות אינן רשאין לשנותן לא הפרנסים ולא הצבור ולפ"ד הר"י מגא"ש אפי' לדבר מצוה אינם רשאים לשנות רק לצורך עניים ממזון לכסות אבל מלתא דפסיקא נקט דכשגבו מעות דרך מקרה לעניים אז לכל הדעות אין יכולין הפרנסים לשנות לדבר הרשות אף לפי דעת הרא"ש ופשיטא לפי דעת הר"י מגא"ש אפי' לדבר מצוה אין יכולין לשנות רק לדבר שהוא צורך עניים כו' אבל מ"מ לכ"ע לכל הפחות לדבר הרשות אינן יכולין לשנות כו'. אבל מ"מ דברי הב"י צריכין ישוב במ"ש אח"כ וכ"כ הנמוק"י בשם הר"ר יונה כו' דאם הסכימו הצבור להרבות בצדקה כו' וההוא דהירושלמי דאין ממחין כו' היינו כשהסכימו לשנות מותר עניים לצרכי הצבור וכן כו' רשאים לשנות כו' קשה מהו וכ"כ הנ"י בשם הר"י ואדרבה זהו סותר מ"ש הב"י לפני זה והנ"י בשם הר"י לענ"ד בא לחדש דין אחר כשהסכימו הצבור להרבות בצדקה אין רשאין לגזול ולשנות לצרכיהם ומוקי הנ"י בשם הר"י ההוא דהירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסים איירי במותר מפרנסתן כו' וזהו דין מחודש ולא איירי כלל לפני זה ואפשר שמ"ש הב"י וכ"כ הנ"י בשם הר"י קאי אדברי הטור שכתב דאם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כו' לא שנא ליתנם לצורך דבר אחר כו' וע"ז כתב הב"י שכ"כ הנ"י בשם הר"י אם הסכימו הציבור להרבות בצדקה ולחלק בתעניות ובימי תשובה אין רשאין לגזול ולשנות כו' והיינו ההוא דכתב הטור אם אירע מקרה כו' וכתב אח"כ הנ"י בשם הר"י דההוא דירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסים איירי במותר דרשאין לשנות לצרכי צבור אם הסכימו הפרנסים כו' ע"ש:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. מה שאמ"ו הגאון זצוק"ל מיישב קושית הרב מהרש"ך בתשו' עם מ"ש הרב הב"י ז"ל ולענד"ן לישב קושיתו כפשוטו וזהו כי מן הירושלמי לבד בלא החילוק שבין דבר מקרה לדבר קבוע לא היה יכול הרא"ש לדחות ראיית הר"י מגא"ש כי אדרבה הייתי מפרש הירושלמי לסיוע לדברי הר"י מגא"ש והיינו מ"ש הירושלמי על הא דמותר עניים לעניים ואין ממחין ביד הפרנסים ר"ל אם בני העיר ירצו למחות ביד הפרנסים שלא יתנו המותר לעניים באומרם מאחר שנתננו להם די סיפוקם נעשה במותר לדבר מצוה אחרת או לצרכי הצבור על זה כתב הירושלמי שאין ממחין ביד הפרנסים כי בני העיר אין להם רשות לשנות אפי' לדבר מצוה כי אם לצורך עניים וכסברת הר"י מגא"ש ולכך הוכרח הרא"ש לדחות תחלה ראית הר"י מגא"ש ולחלק בין דבר קבוע לדבר שע"י מקרה כו' ואחר שזה החילוק הוא יתד נאמן אצלינו שהמתני' דמותר עניים לעניים איירי בדבר שע"י מקרה א"כ גם הירושלמי איירי בכך דעלה קאי ומפרש אותו כלומר כו' והיינו שהירושלמי מוסיף אפי' בדבר שע"י מקרה מותר לשנות לצורך עניי' אחרים אם ראו הפרנסים שיש צורך בדבר ועיין לעיל בתשוב' זו דף כ"ט מ"ש שם בהג"ה מה שהכריח להירו' לפרש כן וא"כ בזה נסתלק תמיהת ה"ה ר' שלמה כהן בתשוב' הנז' מן הרא"ש הנז':

אך צ"ע למה אינו מפרש הרא"ש כפי' הראשון שכתבתי לעיל בירושלמי ומפרש פי' אחר שהרי לפי החילוק זה שבין דבר קבוע לדבר מקרה יוכל לפרש ג"כ פי' זה ובפרט שפי' זה נראה יותר מרווח לפי מה שראיתי בירושלמי שכתב ואין ממחין ביד הפרנסים "בכך משמע בזה שהפרנסים נותנים המותר עניים לעניים אין בני העיר ממחין בידן וכמ"ש לעיל ודו"ק:]

עוד הקשה הרב מהרש"ך על הר"י מגא"ש וז"ל ותו איכא למידק עליה על הראיה שמביא להוכיח סברתו מההיא דאמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' עד ועל נפשי כאשר ראיתי הראיה הזאת בפסקי הרב הגדול מהריב"ל (בראשונות סימן מ"ט) תמהתי וראיתי בחידושי הרמב"ן ושמחתי מאד ועמדתי לראות אם היה מקום ליישב התמיה כי רבה היא שלא יקשה לדברי הר"י מגא"ש ולא עלה בידי שום דבר והנה התמיהה הזאת מועתקת בחידושי הרמב"ן וז"ל ומה שהביא ראיה מדאמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' וקאמר אי ס"ד דהא דקתני ולשנותה לכל מה שירצו דאפילו לדבר שאינו לצורך עניים דכיון דהוי (רבה) ריש מתא למה ליה לאתנויי ולא חזינא ליה ראיה דאפילו כשת"ל כדבריו למה ליה לאתנויי הא הכל לעניים ותני רשאים לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה כו' ועיין בחידושי הרמב"ן שמסיים אלא מאי אית לך למימר דהא שינוי עקירת שם ותנאי בני העיר בעי כי ההוא דמגבת פורים כו' ע"ש בחידושי הרמב"ן. הנה כאשר שהרב מהרש"ך סמך על הרמב"ן בחידושיו וכתב שלא עלה בידו שום דבר ליישב התמיה הנז' וא"כ לפ"ד הרמב"ן ומהרש"ך טעה הרב מגא"ש ואחריו הרב מהריב"ל בדבר פשוט בסוגיא דשמעתתא במ"ש בגמ' רשאים לעשות קופה תמחוי כו' ולמה ליה לאתנויי כו':

ולענד"ן ליישב דברי הר"י מגא"ש שדבריו מוכרחים בגמ' לפי שיש לדקדק בסוגיא שאמר בגמ' אמר אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעניי דמתא וחד לעניי עולם הל"ל מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לקופה וחד לתמחוי וביותר שלפני זה אמר בגמ' אמר אביי מריש לא הוי יתיב מר אציפי כו' כיון דשמע להא דתניא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ולשנות' לכל מה שירצו (כך הוא גירסת הרי"ף) וא"כ הל"ל ג"כ אח"כ מריש הוי עביד מר תרי כיסי כו' חד לקופה וחד לתמחוי כו' וקושיא זו קשה ג"כ להרב מגא"ש בסוגיא הנז' ועוד דלשון עביד תרי כיסי לא שייך בקופה ותמחוי שתמחוי הוא שגובי' בכל יום מיני מאכל וכיס שייך גבי מעות שגובים בכל עת ומכח הכרח קושיא זו למד הרב מגא"ש בגמ' דמ"ש אביי מריש הוי עביד מר תרי כיסי חד לעניי דמתא וחד לעניי עולם עניי עולם היינו שבאים לדפוק על פתחי הגבאים שיתנו להם כסות וצרכיהם מה שאינו נוגע אל המזון כי המזון היו לוקחים מן התמחוי לכן הוי עביד תרי כיסי חד לעניי מתא מה שגבו מעות מע"ש לע"ש וחד לעניי עולם מה שגבו לכסות ושאר צרכיהם ולא רצה לשנות דהיינו באם שתהיה מעות בקופה והיו צריכים עניי עולם לקנותם כסות ושאר צרכיהם שאינו נוגע למזון לא רצה לשנות כי אף שאמרו בגמ' רשאין לעשות קופה תמחוי היינו לשנות ממזון עניי מתא למזון עניי עולם ומ"ש לשנות' לכל מה שירצו היינו לשנות מעניי מתא ממזון לכסות או מעניי עולם מתמחוי לכסות ושאר צרכיהם ולאפוקי לשנות ממעות הקופה השייך למזון עניי מתא לצורך כסות עניי עולם או איפכא מה שגבו לצורך כסות עניי עולם לשנות למזון עניי מתא אף שהמה צרכי עניים מ"מ לא רצה לשנות שיש כאן שני שינויים מעניי מתא לעניי עולם וגם ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם או איפכא וזה היה סובר שאסור לשנות לכן עביד רבה תרי כיסי אבל כיון ששמע להא דא"ל שמואל לרב תחליפא כו' עביד חד ואתני איהו נמי עביד ואתני וא"כ בזה יתורץ הדקדוקים הנ"ל שלא אמר אביי מריש הוי עביד ב' כיסי חד לקופה וחד לתמחוי כי לא איירי פה מתמחוי כלל רק מכסות ושאר צרכי עניי עולם ולכן אמר ג"כ ב' כיסי שזה שייך גבי גביות מעות וזהו הוכחות הר"י מגא"ש כיון שרבה היה ריש מתא ורשאין בני העיר לשנות אף לדבר שאינו צורך עניים וזהו הפי' של ולשנותה לכל מה שירצו א"כ מכ"ש שרשאים לשנות ממזון לכסות אף שאינו באותן עניים ממש וא"כ למה עביד ב' כיסין מתחלה ולבסוף למה היה צריך להתנות כו' אלא ודאי שמ"ש ורשאין לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו היינו לדבר שהוא לצורך עניים כגון ממזון עניי עולם לכסות עניי עולם או ממזון עניי מתא למזון עניי עולם ומשא"כ ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם דהוי שני שינויים זהו אסור לכן עביד תרי כיסי' אבל כיון ששמע הא דא"ל שמואל לרב תחליפא כו' עביד חד ואתני כו' שיהא רשאי לשנות ממזון עניי מתא לכסות ושאר צרכי עולם. ובזה מיושב תמיהת הרמב"ן בחידושיו ומוהרש"ך הנז' ומ"ש עוד הרמב"ן לחזק הקושיא וז"ל אלא מאי אית לך למימר דהא שינוי עקירת שם ותנאי בני העיר בעי כי ההוא דמגבת פורים כו' אין ראיה ממגבת פורים לשאר גביות וכמ"ש בגמ' דהאומנין ובתוס' שם וכמ"ש לעיל ואין אנו צריכין למה שמסיים הרמב"ן שם וז"ל דמ"ש ולשנותן לכל מה שירצו כששינו נמי אותו במעמד אנשי העיר קאמר וקסבר נמי רבה דכי אמרינן ולשנותן לכל מה שירצו ה"מ כשהוצרכו אח"כ לשנותה אבל שיתנו עליו מתחלה לא דבעינן כיס מזומן לכל א' וא' כיון דחזי לרב תחליפא כו' דמתני עם אנשי העיר ומודיען איהו נמי מתני עכ"ל ומה שהרב מוהרש"ך לא עלה בידו שום ישוב לתמיהת הרמב"ן לפי שאזיל לטעמיה שכתב שם בדף כ"ו ע"ד במ"ש לתרץ קושי' הרא"ש על הר"י מגא"ש שכתב שם דהא דלשנותן לכל מה שירצו פירושו באמת אליבא דעת הרב מגא"ש שיכולין לשנות אף ממזון עניי מתא לכסות עניי עולם כו' ע"ש באריכות ולכן לא עלה בידו ישוב הנז' על קושית הרמב"ן לפי שיטת הר"י מגא"ש ולענ"דן כמו שכתבתי לעיל:

נמצא זכינו לדין מדברינו הנז' שיש שלש מחלוקת בדבר הא' שיטת התוס' דערכין דבני העיר יכולין לשנות נדבת עניים ודוקא לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות וגבאי אינו רשאי לשנות כלל אף לדבר מצוה והיא שיטת המרדכי בשם ר"י בפ"ק דב"ב וכמו שהארכתי בזה לעיל:

השיטה השניי' היא דעת הרא"ש בפ"ק דבתרא דבני העיר יכולין לשנות אף לדבר הרשות והיא שיטת ר"ת וגבאי אינו יכול לשנות לדבר הרשות אבל לדבר מצוה אף הגבאי יכול לשנו' אפי' לדבר שאינו לצורך עניי' אף אם לא יפרענה עוד וכמבוא' בהרא"ש שם ולשיטת ר"ת הסכימו רוב מנין ורוב בנין הרא"ש והטור וסמ"ג וסמ"ק והרמב"ן והר"ן והרמב"ם וכמבואר בב"י סי' רנ"ו והב"י כתב שהרמב"ן והר"ן כתבו שהרי"ף סובר כשיטת הרב מגא"ש אבל עיין בפסקי הרקנטי סי' תפ"ב והובא קצתו בשלטי הגבורים פ"ק דבתרא מ"ש בשם הרי"ף דמוכח משם שהסכים הרי"ף לשיטת ר"ת ודלא כהר"י מגא"ש ובאמת מדברי הרי"ף המבואר בהלכות לא משמע שסבר כהר"י מגא"ש רק במ"ש ג"כ הפירוש דציפי דבי כנישתא שינו לבי מדרשא וכמו שהארכתי לעיל ובתשובת מהר"מ גאלנטי סי' ע"ו כתב שהרי"ף סובר כשיטת ר"ת והרא"ש וע"ש:

השיטה השלישית היא דעת הר"י מגא"ש דאפי' בני העיר אינם יכולין לשנות נדבת עניים רק לצורך עניים כגון ממזון לכסות ומדור וכיוצא בו שהוא לצרכי עניים וכמבואר ברא"ש ובחידושי הרמב"ן פרק קמא דבתרא ועיין במהריב"ל בראשונות סימן מ"ט שכתב שהיא שיטת הרמ"ה ומהריק"ו שורש ה' כתב שהוא שיטת הרשב"ם והב"י כתב שהיא שיטת המרדכי בשם ר"י אמנם כבר דחיתי דבריו לעיל. הנה כמעט כל הנביאים מתנבאים פה אחד להם ודחו דברי הר"י מגא"ש ועיין ברמב"ן פרק קמא דבתרא ובתשובת המזרחי סי' ג"ן ובמוהריק"ו שורש ה' ובס' בני שמואל סי' ל"ה ובתשו' מהרש"ך ח"ב סי' ל"ח אף כי מחמת הקושיות אשר הקשו עליו אינו כדאי לדחות את דבריו כי בס"ד צרפתי את דבריו מכל סיג כמבואר לעיל אחת לאחת למצוא חשבון. ובזה נבוא אל נדון דידן כי השאלה שנשאל' לפנינו היא פרשה סתומה מכל צד שמבואר שם שהקדישו אנשי מצרים את נכסיהם לאנשי ירושלים אבל לא נתברר איך ומה הקדישו נכסיהם אם צוו המקדישים את נכסיהם שימכרו את נכסיהם ויהיה הקרן קיים והפירות ישלחו לק"ק דירושלים ת"ו וגם אם מינו גזברים במצרים על זאת הנדבה שיתעסקו קו במעות הנז' אם לאו וגם אם ציוו להגזברים בפירוש שלא ישנו את תפקידם דהיינו ההקדש הנז' לשום דבר שבעולם רק לאותו דבר שהקדישו או ציוו סתם ושאר חילוקי דינים יתבארו היטב בעזה"י:

ובודאי אם הקדישו המקדישים את נכסיהם ולא מינו גזברים עליהם במצרים רק ציוו שישלחו הקרן לירושלים ושם יחלקו הממונים הנדבות לעניים או ללומדי תורה כפי רצונם בזה נלע"ד דפשיטא הן לפי שיטת ר"ת והרא"ש והנמשכים לדעתם והן לפי שיטת התוספו' דערכין דהרשות נתונה ביד ממונים דירושלים ת"ו לשנות ההקדש הנז' דע"כ לא פליגי אלא אי גבאי יכול לשנות כמו בני העיר לדבר מצוה אבל בני העיר כ"ע מודים דיכולים לשנות לדבר מצוה אף אם לא יפרעו אח"כ דלא גרעו מגבאי שכתב הרא"ש מהא דר' ינאי יזיף ופרע דגבאי יכול לשנות לדבר מצוה אף אם לא יפרע אח"כ ומכ"ש בני העיר דיכולין לשנות לדבר מצוה אף אליבא דעת התוס' הנז'. ואין לחלק בין נדבת רבים לנדבת יחיד שהרי בודאי יותר יש להחמיר בנדבת יחיד מנדבת רבים וכמבואר במהריק"ו שו' ה' אבל ז"א שהרי מבואר במרדכי בפ"ק דבתרא על ראובן שנתן ממונו לצדקה ואמר זה הממון ינתן בריוח והריוח ינתן לקהל לשכור רב הישר בעיניהם כו' ומביא ראיה מהא דר"ת שהתיר לתת מעות הקופה לצרכי העיר וא"כ מוכרח שאין לחלק בין נדבת יחיד לנדבת צבור וכן כתב מהריק"ו הנ"ל מהא דמרדכי הנ"ל וגם מהרא"ש בפ"ק דבתרא הנז' ואף שהרב מהריב"ל סי' מ"ט כתב דאין כח ביד הקהל לשנות אף לדבר מצוה במקום פסידא דלא הדרא וכתב שגם הרא"ש בפסקיו מסכים לזאת הסברא שכתב וז"ל אבל בני העיר שעשו קופה בסתם על דעתם עשאוהו לשנותם לכל מה שירצו וכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת עכ"ל משמע הא אם לא היו גובים פעם אחרת לא היו רשאים לשנותם עכ"ל מהריב"ל וא"כ מוכח מדבריו דגם הקהל אין להם רשות לשנות אם לא יפרעו אח"כ וא"כ ה"ה בנ"ד שירצו הקהל ליקח הנדבה אשר התנדבו במצרים לצורך פרעון החובות שלהם כיון שהוא פסידא דלא הדרא שאינם חוזרים ופורעים עוד הנדבה הנז' אינם רשאים לשנות:

והנה אף שאין תלמיד כמוני מכריע אבל תמיהני שמביא סוף דברי הרא"ש ולא הביא תחלת דברי הרא"ש שכתב במה שמקשה לסברתו מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' ומסיים שם וגבאי נמי לדבר הרשות דוקא אסור אבל לדבר מצוה מותר אף שלא יפרענה עוד דמשמע משם אפי' גבאי מותר לשנות לדבר מצוה אף שלא יפרענה עוד ומכ"ש שהקהל יכולים לשנות לדבר מצוה אף שלא יפרעו עוד. ובאמת צריכין אנו לישב דברי הרא"ש לכאורה שלא יהיו דבריו סותרים זא"ז דמתחלה כתב דאפי' גבאי יכול לשנות לדבר מצוה אף שלא יפרענה עוד ואח"כ כתב דאפי' ציבור אינם יכולין לשנות אם לא יפרעו אח"כ:

והיה נלע"ד לישב דברי הרא"ש שמ"ש אח"כ שאינם רשאים לשנות אם לא משום שאם יצטרכו יגבו להם פעם אחרת היינו שקאי שם על הא דאמרי' בגמ' ורשאין לעשות קופה תמחוי כו' שקאי על עיקר צרכי הפרנסה של העניים שאין להם די חיותם אם לא מקופה ותמחוי זולת זה אין להם פרנסה לכן אינם רשאים לשנות אם לא משום שאם יצטרכו יגבו להם פעם אחרת ומשא"כ מ"ש הרא"ש מתחלה שאפי' גבאי יכול לשנות כו' אף שלא יפרע עוד קאי על האומר סלע זו לצדקה דהיינו שיהיה להם פרנסה בריוח אף שיהיה להם פרנסה מן הקופה אבל לא כ"כ בריוח ואותו הריוח יכולין לשנות אף אם לא יפרעו ואף שמדברי מהריק"ו שו' קכ"ח נראה שחולק על סברא זו אבל ז"א כי כד מעיינת שם תמצא מ"ש שם נגד סברא זו היינו לסברת הרשב"א ואח"כ סתר דברי הרשב"א בעצמו מכח תשובה א' של הרשב"א ז"ל:

אבל ראיתי בתשובת הרב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ח שמחלק בין דבר מצוה לדבר הרשות וכתב אח"כ וז"ל וראיתי בפסקי מהריב"ל שאפי' לדבר מצוה אינם יכולים לשנות כו' כי אם על מנת לפרוע ותמהתי שלא ראיתי בשום פוסק שיכתוב שאם שינו לדבר מצוה שיהיה צריך לחזור ולפרוע ופסק מהרש"ך שם להלכה למעשה שיכולין לשנות לדבר מצוה אף שלא יפרעו עוד ומכ"ש בנ"ד כמ"ש לעיל וכמו שיתבאר עוד בעה"י וא"כ פשיטא אם לא מינו המקדישים גזברים על נכסיהם אשר התנדבו לירושלים רק התנדבו אדעתא דממונים פרנסי ירושלים ת"ו שיכולים לשנות הנדבה הנז' וכמ"ש אלא אפי' מינו המקדישי' גזברים על נכסיהם במצרים לשלוח הפירות לירושלים יכולים ג"כ הגזברים לשנות הנדבה הנז' לצורך פרעון החובות דירושלים מאחר דהנוגשים אצים דבר יום ביומו לצאת ידי חובתם ואין ידם משגת והרי הם ביד הישמעאלים, כתוא מכמר שאין מרחמין עליו ובכל יום ויום הם בסכנת נפשות:

וגדולה מזו התיר מהריק"ו שור' ה' הנז' על דבר המעות אשר התנדבו לעניי ירושלים לשנות את הנדבה לצורך בנין בהכ"נ דירושלים ת"ו וכמו שהעתקתי לשונו בתחלת הפסק אע"ג דלא יפרעו עוד ואף שמהרד"ך בתשוב' בית ל' חולק עליו וכתב וז"ל והראיה שהביא הרב הנז' מהריק"ו שור' ה') ממה שתלה הרא"ש טעמו לומר דבני העיר יכולין לשנות משום דכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת כו' וכתב הרב ז"ל א"כ היכי אמרי' ישראל שהתנדב מנורה דיכולין לשנות כו' והלא פשיטא שאין חוזרין ופורעין כו' ע"ש במוהריק"ו לא הבינותי דמילתא דפשיטא שמ"ש ולכשיצטרכו מעות לעניים יגבו פעם אחרת הוא לומר דמטעם זה שמותר לשנות דאמדינן דעתייהו ואמרי' שעל דעתם עשאום דבלא האי טעמ' יש לנו לומר שזכו עניים שעל דעת עניים עשאום הואיל כו' ואין להם מעות אחרים להתפרנס מהם ואין כח לציבור לשנותם שאם ישנו אותם גוזלים את העניים אבל כיון כו' שכשיצטרכו העניים יגבו פעם אחרת יש לנו לומר שלדעתם עשאוהו ויכולין לשנותם וא"כ לא קשיא מידי מההוא דמנורה כו' דהתם אע"ג דאין חוזרין ופורעין מ"מ אמדי' דעת המתנדב דודאי ע"ד הצבור התנדב ויכולין לשנות כו' עכ"ל ע"ש א"כ משמע מדבריו דמה שהצבור יכולין לשנות היינו דוקא משום דלכשיצטרכו יגבו להם פעם אחרת ולולי זאת הוי כגוזל עניים כו' ובזה חולק שם על הרב מהריק"ו הנ"ל:

אבל תחלה צריכין אנו לישב לפי מה שמחלק שם מוהריק"ו בין היכי שיש טורח לגזברים כגון במנורה לכן מותר לשנות אף דלא יפרעו כו' ומשא"כ בקופה ותמחוי כו' ע"ש א"כ קשה לפ"ז דהא מסיק הרא"ש בהאומר סלע זו לצדקה דמותר לגבאי לשנות לדבר מצוה אף דלא יפרע אח"כ וקשה מה טורח יש לגבאי בסלע זו שיהא מותר לשנות אף דלא יפרע וצ"ל לפי דברי מהרי"קו דע"כ שבקי' לברייתא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דאיירי ג"כ דהנותן סלע זו לצדקה כדי לסגל ולהרויח בסלע שיהא הקרן קיים כו' או איזה טורח אחר ואז מותר לשנותה לדבר מצוה אף דלא יפרע (וזהו קצת דלא כמ"ש לעיל בשם התוס' ודקדקתי שהתוס' כותבים האומר פרוטה זו לצדקה כו' ע"ש) ואי אפשר לחלק כמו שמחלק מהרד"ך גבי קופה דאדעתא דהכי התנדב כו' וכן במנור' כו' לכן מותר לגבאי לשנות באומר סלע זו לצדק' דקשה הלא עיקר טעמו של הרב מהרד"ך שכבר זכו בו העניים והוי כמו גזל עניים אם לא יפרעו אח"כ וא"כ ה"ה בהאומר סלע זו לצדקה למה יהא מותר לשנות לגבאי אם לא יפרעו אח"כ וקושיא זו קשה למוהריק"ו לכן אינו מחלק ביניהם כמו שמחלק הרב מהרד"ך ובחילוק אחר בין היכא שיש טורח להגבאים כו' דלפי דעת מהרד"ך קשה ההיא דהאומר סלע זו לצדקה:

ואין להקשות לפי דברי מהרד"ך דמחלק בין מנורה לקופה כו' א"כ קשה מאי ראיה מייתי הרא"ש ממנורה אקופה דמותר לשנות לדבר הרשות לפי דברי ר"ת אבל ז"א קושיא דמוהרד"ך מיישב זה במתק לשונו דהעיקר הטעם הוא דאמדי' דעת המתנדבים כו' ועוד דכ"ש הוא דמה התם במנורה שאין חוזרים ופורעים ואפ"ה מותר לשנות לדבר הרשות ומכ"ש בקופה דאם יצטרכו יגבו פעם אחרת ומכ"ש שמותר לשנות לדברי ר"ת לדבר הרשות. וזהו צריך ליישב קצת לפי דברי מהריק"ו שמחלק בין היכא שיש טורח לגבאים כו' וא"כ קשה מאי ראיה מייתי ממנורה אקופה דבקופה אין שום טורח ומשא"כ במנורה לפי דבריו אבל ז"א קשה גם לדברי מהריק"ו דממנורה נשמע לקופה ותמחוי הואיל ובמנורה מותר לשנות לדבר הרשות בשביל שיש להם טורח אם אינם חוזרים ופורעים נשמע ממנו לקופה ותמחוי דמותר לשנות לדבר הרשות כשחוזרין ופורעין אף שאין להם טורח וכמו שמסיק הרא"ש בטעמו דכל המתנדב להביא ליד ציבור אדעתא דציבור התנדב כו' א"כ לפ"ז דברי מוהריק"ו נכונים הם שהסכים לשיטת ר"ת והרא"ש ודלא כהר"י מגא"ש אף שמהראיה שמביא לדחות דברי הר"י מגא"ש אינו ראיה שכתב שבמרדכי בשם הר"מ מוכח דלא כהר"י מגא"ש וז"ל המרדכי בפ"ק דבתרא פסק ר"מ דהגבאי שאמר בעודו גבאי כך וכך הלויתי לתוך כיס של צדקה נאמן כו' דאדעתא דהכי מוקמינן ליה דרשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ע"ש ולא הבנתי דבריו איך מוכח מדברים האלה דלא כהר"י מגא"ש דגם הר"י מגא"ש יודה בזה דגבאי נאמן וגם מודה בזה שרשאים לעשות מקופה תמחוי אבל מ"מ מראיה הראשונה שהביא מהריק"ו שם ממ"ש המרדכי בשם מהר"ם מהא דראובן שנתן ממונו לצדקה כו' מוכח שפיר שסובר כר"ת והרא"ש ודלא כהר"י מגא"ש. וא"כ פשיטא לפי דעת מהריק"ו דפסק דיכול לשנות אפי' נדבת יחיד לצורך מצוה אחרת אף דלא יפרענה עוד וכמ"ש לעיל ומכ"ש בנ"ד דיש כמה מעלות טובות למקום עלינו שיכולים ליקח אותם הקרקעות שהתנדבו לעניי ירושלים לצורך פרעון החובות דאנשי ירושלים באשר שאין ידם משגת לצאת ידי חובותם שהחובות עלו וישתרגו על צוואריהם בעבותות העגלה והנוגשים אצים דבר יום ביומו ויש לחוש לסכנת נפשות ושלא יהיה חרב מעמד ומצב וקיבוץ ירושלים ת"ו ח"ו וגדולה מזו כתב הרא"ש בתשובה הובא בי"ד סי' רנ"א שיכולים לשנות אפילו מת"ת לצורך שלשים פשיטים להגמון שאם לא יתפשרו עמו יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכום ויפשיטום ערומים הדין עמהם כיון שיש בו הצלות נפשות הוא קודם ומכ"ש בנ"ד שיש חשש מכמה סכנות נפשות כאשר יאסרום הב"ח הישמעאלים ויחבשום בכבלי ברזל ובימי החורף והקור שומר נפשו ירחק מהם זולת שאר סכנות בכזה כ"ע מודים שיכולים לשנות וליקח הקרקעות הנז' לצורך פרעון חובותם הנ"ל:

ואף שהרב מוהריב"ל בראשונות סי' מ"ט הנז' הוא מן הכת המחמירים וכמבואר שם ואפי' חשש לדעת מהריק"ו וכתב ואפי' לדעת מוהריק"ו שהתיר לשנות המעות שהתנדבו יחידים לעניי ירושלים לצורך בנין בה"כ של ירושלים ואע"ג דאיכא תרתי לריעותא חדא שהיא נדבת יחיד ועוד דהיא פסידא דלא הדרא מ"מ בנ"ד מודה דאין לשנות כו' ומסיים לבסוף שאין משנין מעות ת"ת אם לא שיש בו הצלות נפשות ומביא ראיה מהא דתשו' הרא"ש הנז' שיכולים לשנות מעות ת"ת לצורך שלשים פשיטים של הגמון כו' וא"כ בנ"ד מודה מהריב"ל שיכולין לשנות הנדבות הנז' לצורך פרעון החובות הנז' ועיין בהרב אדרב"י סי' קנ"ו בתשו' שהסכים ג"כ לסברא מהריק"ו וז"ל שם וכ"כ מהריק"ו שו' ה' וז"ל כשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם וממני' גבאים כו' דיש להם כח כמו בני העי' בצדקת עירם ואפשר לומר דאפילו יותר מבני עירם הרי שכתב בפי' שיש להם כח כמו בני העיר כו' ומסיים שם וז"ל והוא ידוע שבני העיר יש להם כח לשנות מקופה לתמחוי אעפ"י שבא המעות ליד הגבאי של אותה העיר ואיכא למימר כבר זכו בו עניי אותה העיר (ולא עניי עולם) מ"מ יכולין לשנותם (לעניי עולם) כ"ש בנ"ד שמעולם לא זכו בו עניי אות' העיר כו' פשיטא שיכולים להוליכם עמם לאיזה מקום שירצו עכ"ל הרב דברי ריבות ואף שלכאורה הדברים אינם מובנים דאין זה כ"ש דבשלמא בקופה ותמחוי שרשאים לשנות לפי שכל צרכי בני העיר מוטל עליהם לפרנסם ואם יצטרכו יגבו להם פעם אחרת ואדעתא דהכי התנדבו וכמ"ש הרא"ש ומשא"כ בנדון שלו וכמו שמקשה באמת הרב מהריק"ו לסברתו שם אבל מ"מ הדין עמו כסברת מהריק"ו וכפי שמסיים הרב מהריק"ו שם וגם הרב מהרש"ך בתשו' סי' ל"ח ח"ב הנז' מסכים לסברת מהריק"ו והעתיק כמעט כל תשוב' מהריק"ו שו' ה' הנז' ועבור זה פסק דיש רשות להגזברי'. לשנות מעות הנדבה לצורך מצוה אחרת אף שהיא נדבת יחיד ואף אם לא יפרעו אח"כ:

וראיתי בתשובת הרב מהרש"ך בסי' הנ"ל שמקשה על מהריק"ו שם דף כ"ז ע"ג וז"ל והנה לכאורה יש לדקדק במ"ש שיש להוכיח מדברי הרא"ש ז"ל כו' ההיא דישראל שהתנדב מנורה או נר שהיא נדבת יחיד כו' באופן שאין מכאן ראיה למה שרצה להוכיח מכאן מהריק"ו אך אמנם יראה לענ"ד שיש מקום להוכיח דס"ל להרא"ש דנדב' יחיד נמי מותר לשנות כו' וזה ממה שהוקשה לו ז"ל לסברת ר"ת מההיא דהאומר סלע זו לצדקה כו' עכ"ל ע"ש הנה בכפא דחטא נגרא ביה נשרף חרדלא כי לפי מ"ש מהרש"ך בעצמו לפני זה ודחי דברי מוהריק"ו באם רוצה להוכיח מהא דאמרינן בגמרא ישראל שהתנדב מנורה כו' והשוה הרא"ש ההיא דמנורה לההיא דקופה וכתב הוא אי משום הא לא אירי' דבישראל שהתנדב מנורה איירי ואחר שנשתקע שם בעלים דנעשה כנדבת ציבור כו' עכ"ל הנה מאותו דחי' בעצמו יש לדחות גם הראיה שמביא לסיוע לדברי מהריק"ו מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' דבסלע לא שייך לחלק בין קודם שנשתקע או אחר שנשתקע כו' כי תכף נשתקע שם בעליו ממנו וכמ"ש הרב מהרש"ח בספרו בני שמואל דף פ"א ע"ד דדוקא במנורה או נר שייך לומר ולחלק בין נשתקע. כו' ומשא"כ במיני מאכל או מעות כו' ע"ש והעתקתי דבריו לעיל וא"כ גם מהאומר סלע זו לצדקה אין ראיה דמקרי נדבת יחיד כי בסלע ג"כ הוא כמו שנשתקע שם בעלים כו' אבל לפי מ"ש לעיל בדברי מהריק"ו דמ"ש בגמרא האומר סלע זו לצדקה איירי ג"כ שיש טורח להגבאים להתעסק בהם ולא שיוציאו תכף דאל"כ היה אסור לשנות אם לא יפרעו כו' אתי שפיר דסלע מקרי שפיר דבר מסויים כמו מנורה קודם שנשתקע לפי שהתנדב סלע שיהיה קרן קיים כו' וא"כ מקרי שפיר נדבת יחיד קודם שנשתקע. גם מה שהקשה הרב מהרש"ך שם דף הנז' ע"ד וז"ל והנה הרב הגדול הנז' להכרח זה החילוק שחילק כתב וז"ל ותדע כו' ע"ש וכד מעיינת שם תמצא שבקל יוכל ליישבן וסוף דברי מהרש"ך הוא שפסק בפשיטות בנדון שלו שמותר לשנות מטעמו של מהריק"ו. וגם מדברי הרב מהרש"ח משמע כן שהסכים ג"כ לדינא של הרב מהרש"ך ושניהם לדבר א' נתכוונו כי על נדון א' דנו שניהם יחדו אף שמחולקים קצת בטעמם היינו דוקא בנדון שלהם שרצו לשנות ההקדש עניי צפת ת"ו לצורך נישואי בת בעל אחותו של המקדיש בשאלוניקו שהוא השינוי ממקום למקום וגם מהקדש עניי א"י לצורך הכנסת כלה בח"ל די"ל דעניי א"י קודם ע"ש באריכות אבל בנ"ד לשנות ההקדש באותו מקום עצמו גם הוא מסכים בפשיטות דיכולים לשנות ובפרט בנ"ד שהוא תועלת לכולם להציל אותם מחשש סכנות נפשות. וגם הגאון מהר"י טראני ח"א סי' ס"ג מביא ג"כ לשון מהריק"ו הנז' והסכים עמו לדינא וז"ל הרב מהריק"ו ז"ל הרחיב בכל מה שראוי לישא וליתן בדבר אם יכולין לשנות ההקדש מדבר לדבר כמו שהאריך בשור' ה' על מעות שהתנדבו לעניי ירושלים כו' ומעתיק המקור העולה מתשו' מהריק"ו באריכות ומסיק וז"ל קצרו של דבר הרואה כל מ"ש מוהריק"ו ז"ל באותו תשובה יראה בבירור שהממונה שמינהו בעל המעות להשתכר בהם ולסגל יכול לשנות מדבר לדבר אפילו במלתא דאיכא פסידא לגמרי לאותם העניים שהוקדש המעות לשמם ומסיק עוד מהרי"ט הנ"ל וז"ל ועוד כי כל מה שנשאו ונתנו הפוסקים ז"ל אם יכולים לשנות הצדק' לדבר אחר זהו בצדק' שיצאת' מתחת יד הנותן ונתנה ביד הגזברי' כו' די"ל דתכף שיצאו מרשות כו' הגזברים זכו בעד העניים כו' אבל בנדון שלפנינו שעדיין לא יצאו המעות מרשות הנותן כו' ובהא ודאי דמותר לשנותם וכדאמרינן בערכין האומר סלע זו לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנות' כו' וכיון שכן כשם שהוא עצמו בהיותו בחיים הי' יכול לשנותה כו'. ואם כן בנ"ד נדמה מענין לענין באותו ענין שיפה כח הנ"ד מבנדון שלו כפי השאלה שהובא לפנינו שאנשי מצרים הקדישו נכסיהם שלהם לירושלים דהיינו הקרקעות וקרקע בחזקת בעליה עומדת וכמבואר בגמ' פ' השואל ובכמה מקומות בתלמוד וכאלו לא יצאה מרשות המקדיש ויכול לשנותה לדבר מצוה אחרת. ואף שבודאי חל ההקדש ע"ג הקרקע ואפי' במי שגזל קרקע אם יכולים הבעלים להוציא מידו והקדישו מוקדש' וכמ"ש בב"ק פ' מרובה ובב"מ פ"ק ובשאר מקומות בתלמוד ודין צדקה לעניים יש לו ג"כ דין הקדש ועיין בתשו' הרא"ש ריש כלל י"ג ובח"מ סי' רי"ב מחלוקת הרמב"ם והגאונים והרא"ש בש"מ שאמר כל מה שיוציא אילן זה או שכר בית זה ינתן לעניים אם זכו בו העניים אף שהוא דשלב"ל ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד חל ההקדש על הנכסים וא"כ נאמר דהוי כגוזל את עניים אבל ז"א דכבר כתבנו בשם הרב מהריק"ו וכמה פוסקים דאין לומר בזה שזכו בו העניים מכמה טעמי' ואף שבודאי המקדישים אינם יכולי' לחזור בהם אבל מ"מ יכולים לשנות למצוה אחרת ובפרט בנ"ד דאין כאן שינוי גמור שזהו טובה לכל בני הק"ק דירושלי' ת"ו. וביותר לפי מ"ש בשם מהרש"ך בנדון שלו דודאי הגבאים של מעות ההקדש נקראי' גבאי צפת ת"ו ולא גבאי שאלוניקו שהמעות עתה בידם דגבאי שאלוניק שהמעות עתה בידם אין להם תורת גבאי שלא נתמנו אלא להתעסק במעות ולשלוח ליד גבאי צפת ת"ו כו' וא"כ ה"ה בנ"ד בודאי אם מינה המקדיש גבאי' במצרי' לא נתמנו רק להתעסק במעות ולשלוח המעות ליד ממוני ק"ק ירושלים ת"ו:

ובזה מיושב שאל תשיבני ממ"ש המרדכי פרק בני העיר על ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בה"כ כו' ועכשיו אומרי' הקהל לבנות עליה בה"מ וראובן אומר אדעתא דהכי לא נתתיו והשיב דודאי ראובן לא מצי הדר ביה דנעשה נדר מכי אמר קרקע זו לבה"כ כו' ע"ש והעתקתיו קצת למעלה וא"כ משמע דתיכף קנה ההקדש הקרקע אבל ז"א קושיא דהיינו דוקא לענין שרוצה לחזור לגמרי אבל אם רצה לשנות ממצוה למצוה אפשר שמודה מהר"ם שהרשות בידו ואף שפסק שם אם הקהל ירצו לשנות הקרקע הנ"ל לבה"מ והוא מוחה אינן יכולין לשנות וא"כ לכאורה אף בנ"ד אינן יכולין לשנות אבל ז"א דבשלמא התם ראובן המקדיש עומד ומוחה שלא ישנו את נדבתו כו' וכמש"ל משא"כ בנ"ד שכבר נפטרו והלכו לעולמם ואדעתא דממוני' דירושלי' הקדישו וכמ"ש מהריק"ו וכמ"ש לעיל. וגם הרב מהרש"ך כתב סברא זו וז"ל יראה לי טעם גדול לשבח דכבר ידוע דיש יותר מקום להקל לשנות המעות קודם שבאו ליד הגבאי מלאחר שבאו וכמו שמוכח מגמ' דערכין כו' ובנ"ד מעות אלו שהקדיש הר' משה נ"ע לא באו ליד גבאי כו' וא"כ חשיבא הך מילתא כאלו הי' עדיין ברשות המקדיש כו' והיה יכול לשנותם כו' לצורך מצוה אחרת אף אם לא יפרע אחרים במקומו כו' ע"ש במוהרש"ך וא"כ מכ"ש בנ"ד וכמ"ש בסמוך:

ובר מכל דין כפי המבואר בשאלה שזה זמן רב אחר פטירת המקדישים שלא בא שום תועלת לירושלי' ת"ו מנכסי המקדישים הנז' ובודאי אמדי' דעת המתנדבי' שיוציאו אנשי ירושלי' ההקדשות הנז' ויעשו מה שלבם חפץ לצורך דבר מצוה רק שיהיה להם לכפרת נפשם ומכ"ש להצלת נפשות וכנ' וגם מדברי הרב מהרשד"ם ז"ל מוכח ג"כ שפסק כמהריק"ו וסייעתו וז"ל בטא"ח סי' ל"ה מ"מ כתב במרדכי כו' עד וע"כ לא פליגי הני רברבי אלא במי שצוה סתם לצדקה ולא השליט לשום אדם עליה בפירוש הא אם השליט לאיזה אדם פקיד ושליט עליהם לעשות כאשר יראה בעיניו כו' ז"ל מהרי"ק שו' ה' אע"פ שכתבו הפוסקים דדוקא צבור רשאין לשנות אבל לא גבאי הלא כתבו התוס' שלדבר מצוה אפי' גבאי יכול לשנות וכ"כ בס' האש"רי ואפי' למי שחולק כו' עד אבל כו' כשנוחי נפש מניחים איזה מעות לצדקה וממני' גבאי' לצדקה ודאי מסתלקי' כו' א"כ בנ"ד הדבר ברור דכיון שהשליט ראובן לבנו שמעון כו' יש לו כח לשנות כו' עכ"ל הרשד"ם ע"ש וא"כ מבואר בהדיא שפסק כמוהריק"ו וכשיטת הרא"ש ור"ת וסיעתו. וכן פסק בתשו' הרב מהר"מ גאלנטי סי' ע"ו וז"ל ראובן שהקדיש ת' זוז כו' תשו' כו' א"ר האומר סלע זו לצדקה כו' וכתב הרא"ש ז"ל דלדעת ר"ת שמתיר לשנות קופה לכל מה שירצה כו' וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה אפי' בלא יפרענה כו' הא קמן דלדעת הרי"ף והרא"ש ור"ת שלדבר מצוה מותר לשנותה אפי' בלא יפרענה עוד כו' עכ"ל ע"ש ומוכח בהדי' מדברי הרמ"ג ז"ל הנ"ל שפסק ג"כ כשיטת הרא"ש ור"ת וחידש מדעתו שהרי"ף ג"כ פסק כר"ת ודלא כמ"ש הב"י בשם הרמב"ן והר"ן וכמ"ש לעיל וזהו ממש כמהריק"ו וכן פסק בתשו' הרב הגדול מהרא"ם סי' ג"ן ע"ש באריכות וכתבתי קצת דבריו לעיל ופוסק כשיטת הרא"ש ור"ת וסייעתו ולא חש לדברי הרב מגא"ש הלוי וכן פסק בב"י כשיטת ר"ת וסיעתו והביא בספרו הקצר סי' רנ"ו ס"ד לשון הרמב"ם ז"ל לפי שהרמב"ם סובר ג"כ כשיטת ר"ת וכמבואר בב"י שם. ואף שבעל המפה כתב שם בהג"ה אבל אם מינה בעצמו אין בני העיר יכולין לשנותה דלא על דעתן התנדב וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפי' לת"ת ומקור הדינים הנז' לקוחים ונובעי' מדברי מהרי"ו ז"ל סי' כ"ו וא"כ משמע שאם פי' הנותן עניי העיר אין להם לשנות וא"כ ה"ה בנ"ד אבל כבר כתבנו לעיל בשם מהריק"ו שחילק הא דאמרי' בגמ' מותר עניים לעניים איירי דוקא לעניים ידועים כו' עד אבל בנדון הזה שהתנדבו המתנדבים מעות כדי שיהיה הקרן קיים תמיד ומהריוח יתנו לכל העניים אשר ימצא שם פעם א' בשנה וכן בכל שנה ושנה ולא התנדבו לצורך עניים מיוחדי' כדי ליתן להם מיד כו' עד בההוא ודאי לא שייך למימר כיון שנגבה לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות דאנן סהדי שהמתנדבי' כשהתנדבו לא עלה על דעתן שיזכו בהן אותן העניים שהיו בירושלים כו' ע"ש בדברי מהריק"ו וא"כ ה"ה בנ"ד ובהיות שכבר כתבנו לעיל שאנו מוזהרים לקרב דעת הפוסקים ושלא להרבות מחלוקת בישראל בין הפוסקים א"כ נאמר כאן דגם מהרי"ו סובר כמהריק"ו ומהרי"ו איירי בעניים ידועים ומפורשים וכן דעת בעל המפה שכ' וכן אם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלו' כו' כוונתו ג"כ לעניי העיר היינו עניים ידועים ומפורשים וילמד הסתום מן המפורש שאמר אח"כ או לעני פלוני שהוא ידוע ומפורש וה"ה בעניי העיר ג"כ איירי בידועים ומפורשים והוא דוגמת לשון המשנה דשקלי' מותר העניים לעניים מותר עני לאותו עני דאיירי ג"כ בעניים ידועים דוגמת מותר עני כו' כמ"ש מהריק"ו שם והוכיח מהמשנה הנז' דרישא וסיפא איירי בענין א' (ועיין בס' ב"ש סי' ל"ה מ"ש בזה) והמעיין במהרי"ו הנ"ל ימצא מבואר באר היטב שם שכוונתם בעניים ידועי' ומפורשים שמביא שם דברי הרא"ש שדחה דברי הר"י דהא דמותר העניים לעניים שאיירי שאירע דרך מקרה לגבות לעניים כו' והיינו לעניים ידועים כו' ע"ש וא"כ הא דכתב בעל המפה וכן אם פי' הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר איירי ג"כ בעניים מפורשים וידועים וזו ואצ"ל זו קתני בעל המפה לאפוקי אי איירי בעניי העיר ה"ל לחלק בין עניי העיר סתומים או עניי העיר ידועים ומפורשים ונלמד ממילא מכ"ש לעני פלוני ואף שמדברי הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי' רנ"ט נראה שחולק בזה אבל עיין בדברי מהריק"ו שורש קכ"ח שמביא תשו' הרשב"א האחרת שסותרת את זו ועל תשו' האחרונה סמך הרב מהריק"ו הנ"ל וע"ש שורש ה' וכן הא דכתב בעל המפה אבל אם מינה בעצמו גבאי' אין בני העיר יכולין לשנותן דלא על דעתן מתנדבים ודברים האלה המה דברי הר"ן הובא בב"י סי' רנ"ו וא"כ נשמע מכאן דאין בני העיר יכולין לשנות אם מינה גבאים בעצמו וא"כ ה"ה בנ"ד אבל ז"א שהרי מבואר בשאלה זו שזה קרוב לעשרים שנה אשר הקדישו המקדישים את נכסיהם לירושלים ומעולם לא בא שום תועלת לירושלים מההקדשות הנז' ואיתא במרדכי פ"ק דבתרא על א' שנדב נכסיו לצדקה לימים ירדו קרוביו מנכסיהם וכתב ע"ז שיתן אותן נכסים לקרוביו הנז' כו' מטעם דאזלינן בתר אומדנא דאלו הוי ידע שירדו קרוביו מנכסיהם לא היה מניחם לאחרים כו' ויש חולקים בזה דאדרבא אומדן דעתיה דאפי' אם היה יודע שעתידין לירד מנכסים היה יהיב צדקתו לעניים מאחר שקרוביו עתה עשירים וכונתו שילך לפניו צדקתו כו' והרב מהרש"ך מביא מחלוקת הנז' וכתב דמוכח מעובדא הנז' שכבר נכנסו המעות ליד הגזברים לחלק לעניים ומשו"ה כתבו החולקים דאדרבא אומדן דעתיה כו' שיעשה כפרה לנפשו ומאריך שם הרב מהרש"ך ומסיים אבל בנדון שלו לא נכנס מעות ההקדש ליד הגזברים הממונים לפרנסת העניים אלא דחשיבי כאלו הם ביד המקדיש ועדיין לא נעשה מהם דבר לכפרת נפשו ואין ספק שאם היה רואה המקדיש בדוחק ובצער קרוב שלו ואמדי' דעתו שהיה בוחר שיהיו נתונים מעותיו לקרוב שלו כו' ע"ש ונלמד למד מן הלמד כי זהו ממש נ"ד מאחר שאנו רואים שזה עשרים שנה בקירוב אשר לא היה שום תועלת מההקדש הנז' לירושלים ת"ו והרי הנכסים וההקדש הנז' כאלו הוא עדיין ביד המקדישים ולא יצאתה עדיין מתחת ידי המקדישי' וא"כ לפ"ז אף לפי דעת מהרי"ו בתשו' סי' כ"ו שכתב דלא אזלינן בתר אומדנא ע"ש היינו דוקא היכא דזכו בו העניים אבל בנ"ד אף שקנה המקדיש לענין זה שאינו יכול לחזור בו אבל מ"מ יכול לשנות ההקדש דעדיין לא זכו בו העניים ויודה מהרי"ו דאזלינן בזה בתר אומדנא גדולה דמוכח כזה שאלו היו יודעים שירושלים תהיה כ"כ בצער ובדוחק אשר בכל עת ובכל שעה הנוגשים אצים כו' וכמבואר בשאלה ואין לך צרה גדולה מזו ויש לחוש שלא יתבטל ח"ו מעמד ומצב דק"ק ירושלים ת"ו וזה ממש כמעט פ"ש בודאי שהיו המקדישים נותנים את נכסיהם לפדות בהם אנשי ירושלים שיהי' להם קיום ומעמד ומצב כי באם יגורשו מהסתפח בנחלת ה' ויהיו מפוזרים ומפורדים מחמת החובות הנז' על מה יחול ההק"ש הנז' ואין לך אומדן דעת גדול מזה ובזה ודאי יהיה להם כפרת נפש אשר עשו חיזוק וקיום למעמד ומצב ירושלים לשארית יהודה וישראל הנמצאים שם מפליטת בית ישראל. והארכתי בזה במקום אחר בתשובתי אם יש שני אומדנות אחר איזה מהן נלך ונשאתי ונתתי בסוגית הגמ' דכתובות פ' אעפ"י במחלוקת ראב"ע וחכמים בענין שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, וג"כ בסוגית הגמ' דיש נוחלין דף קל"ו בענין הכותב כל נכסיו לאשתו כו' ע"ש. ואף אם היה המעות דמי ההקדש ביד הגזברים בודאי אמרי' שלא ע"ד אותן הגזברי' הקדיש מאחר שזה עשרים שנה שלא היה שום תועלת לכפרת נפשם מנכסי ההקדשות כנ"ל ואין לך אומדן גדול מזה שאלו היו קיימים המקדישי' היו מוציאים המעות מידם וכמ"ש לעיל:

ואף שי"ל מה שמבואר בגמרא ובפוסקי' שבני העיר יכולים לשנות הנדבה אף נדבת יחיד וכמ"ש לעיל היינו בני העיר של המקדישי' כגון בנ"ד אלו היו רוצי' אנשי ק"ק מצרים אשר היו דרים שם המקדישי' לשנות הנדבה הנז' לצורך אנשי מצרים ולא לצורך אנשי ירושלים בזהו המשא ומתן של הגמ' ופוסקים הללו אם יש כח בידם לשנות כו' ומשא"כ בנ"ד שאנשי מצרים אינם רוצים לשנות הנדבה רק אנשי ירושלים רוצים לשנות הנדבה אשר התנדבו אנשי מצרים לק"ק שלהם וא"כ מי יאמר שיכולין לשנות. אבל ז"א דאדרב' הסברא הוא להיפך ואיפכא מסתברא דאף אליבא דדעת הפוסקי' שבני העיר אינם יכולין לשנות היינו כמו בנ"ד אלו היו אנשי מצרים רוצי' לשנות הנדבה לצרכם, ומשא"כ בני העיר אשר הנדבה הנז' שייך להם בזה מודים כ"ע דיכולי' לשנות וע"ז שייך ממש מ"ש בגמ' ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו וכפי שיטת ר"ת שהתיר לתת מעות הקופה לשומרי העיר כו' (ועיין במרדכי פ' בני העיר הובא בב"י סוף סי' קנ"ג בא"ח הבאתיו לעיל) וא"כ מכ"ש בנ"ד שרוצים לשנות לדבר מצוה גדולה שהיא כמעט פדיון שבוים ועלייהו דידהו רמי לפרנס את עניי עירם ולספק לת"ת שהרשות בידם לשנות ההקדשות הנז' ואף שכתבו הפוסקי' קצתם שבזמן הזה שאין מספיקין לעניים כל צרכיהם אין לשנות נדבותיהם אבל כד מעיינת במהרי"קו שורש ה' שכתב להקל בנדון שלו וק"ו בנו של ק"ו בנ"ד וע"ש במהריק"ו בסוף התשו' הנז' ותמצא שבנ"ד יש עשר ידות יותר לשנות הנדבות הנ"ל שהוא כמעט פ"ש שיכולין לשנות כל הנדבות לצרכם. וז"ל מהריק"ו סוף שו' ה' ואעפ"י שראיתי תשו' להרשב"א שכתב שכל מה שאמר בתלמוד שרשאין לשנו' בני העיר היינו דוקא בימיהם כו' עד וכ"ש כאשר ראוי לחשוב שיש בזה מעלת לעניי ירושלי' כדי שתושבי עירם ינהגו עמהם אהבה וריעות וזכר לדבר ההיא דפ"ק דערכין כו' ועוד שהרי דבר פשוט לפי הנלע"ד שלא נתכוונו המתנדבי' בעם שיזכו עניי ירושלי' בנדבתם עד שתגיע לידם כו' וכמש"ל באריכות מאי איכא משום שינוי דעת המתנדבי' כו' מ"מ הכא שיש לשער ולומר דאין כאן שינוי דעת המתנדבים כו' משום עניי ירושלים גלו דעתם שרוצים לזכות בהעמדת העניים שם כדי שיהיה להם זכות בזכות העמידה שם כי רב כי שם צוה י"י את הברכה לברך בשמו ולשרתו ואם ח"ו היתה ב"ה חריבה והשתות יהרסון צדיקים מה פעלו כו' עכ"ל ע"ש. וא"כ מכ"ש בנ"ד שי"ל יותר ויותר הני טעמי דלעיל דלשנות הנדבות הנז' שלא יתפרד ויחרב קיבוץ פליטת שארית בית ישראל ויהודה הנשארי' בירושלים וכמ"ש באריכות:

ומזה נלע"ד דאפי' לדעת הר"י ן' מגא"ש שהחמיר ביותר דאין לשנות נדבות עניים אם לא באותן עניים ממזון לכסות כו' וכמבואר לעיל מ"מ מודה בנ"ד דיכולין לשנות כדי לעשות קיום ומצב ומעמד לירושלי' ולהציל אותם מחשש סכנות נפשות דהלא מבואר בגמ' דפ"ש מקרי מצוה רבה וכתב הטי"ד סי' רנ"ב וז"ל פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים כו' ואין לך מצוה גדולה כפ"ש הלכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילם יכולים לשנות לפ"ש כו' והטעם לפי שיש בו הצלת נפשות כו' א"כ בנ"ד אף שאינו ממש פ"ש מ"מ יש ג"כ חשש סכנות נפשות וכמ"ש לעיל וא"כ אף לדעת הר"י מגא"ש שמחמיר ביותר שאין לשנות נדבת עניים אם לא לצרכם דוקא מ"מ נלע"ד שמודה בנ"ד במקום שיש חשש סכנת נפשות וג"כ יש לזה טובה ג"כ לעניי ירושלים ת"ו ולת"ת כי באם ח"ו יתפרדו שארית בית ישראל היושבים בירושלי' על מה יחול הקדשות הנדבות הנז' העל עצים ואבנים כמבואר בשאלה. וא"ל דמ"ש הטור דלכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילם יכולין לשנות לפ"ש היינו דוקא בנדבת צבור ומשא"כ בנדבת יחיד שהוא חמור וכמש"ל אבל ז"א כדמשמע במהרי"קו שור' ה' ואף שיש לפקפק קצת בדברי מהריק"ו הנז' ועיין בב"ח ובש"ך מ"ש בזה והארכתי בזה במקום אחר ואין כאן מקומו וא"כ בזה כ"ע מודים ואף שהרב בעל תומת ישרים וגם קצת פוסקי' מחמירים לשנות נדבת עניים מ"מ בנ"ד מודי' מטעם הנז' ואף שזולת טעם הנז' יש ויש עוד לאלוה מילין ולחלק בין הנדון של הרב בעל ת"י לנ"ד אבל לפי טעם שכתבנו אין אנו צריכין לשום חילוק. ובזה מיושב ג"כ מה שיש מחלוקת בין הפוסקי' דהא דאמרי' דלדבר מצוה מותר לשנותם אי צריך עלוי דוקא או אף לדבר מצוה שפחיתא מינה ועיין במרדכי פ"ק דבתרא בשם מהר"ם ועיין בהר"ן פ' בני העיר מחלוקת הר"ן עם הרמב"ן ע"ש ולאפוקי בנ"ד כ"ע מודים ואין לך עלוי גדול מזה שזהו דומה כענין פ"ש שהיא מצוה רבה. ואף שאיתא בטח"מ סי' ק"א היה לו מטלטלין ויש עליו חובות לעכו"ם ואומרי' שאם יטלו ישראל אותם יבואו העכו"ם ויאסרו אותו ויהיה בשביה אין שומעין לו אלא יגבה ישראל חובו ואם יאסרוהו עכו"ם הרי כל ישראל מצווים לפדותו ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד יאמרו העניים מה לנו לפדות את כל בני העיר היושבי' בירושלים בממון השייך לנו לבד הלא אם יאסרו אותם ויהיו בשביה אז כל ישראל מחויבי' לפדותם וכמ"ש הרא"ש והטור בנו אבל ז"א קושיא שהרי כתבתי לעיל שבודאי לא הי' כוונת המתנדבים שיזכו עניי ירושלים עד שתגיע לידם כו' וכמ"ש לעיל בשם מהריק"ו. ובודאי מה שמחלק מהרי"קו לפי דעת הרשב"א שכתב שעתה שאין מספיקין צרכי העניים אין לשנות וכתב מהרי"קו וז"ל דאפשר לומר דאפי' הרשב"א מודה בכה"ג דדוקא כשגובים ליתן לעניים מיד הוא דאמר הרשב"א הרי הוא כגוזל העניי' שהרי מיד זכו בו העניים אבל בנ"ד דלא זכו בו העניי' עדיין עד שתגיע לידם כו' ודאי ראוי לומר דמודה הרשב"א שיכולין לשנות כו' עכ"ל מהרי"קו וזהו תמוה לענ"ד בדברי מהריק"ו שהרי תשו' הרשב"א הנז' בב"י סי' רנ"ט וז"ל וכתב עוד שאלת המקדיש שדה לעניי' וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברי' אחרי' תשובה אין רשות בידם כו' עד בזמן הזה שאין מספיקין צרכי העניי' לגמרי ועמד היחיד והקדיש להעניי' להוסיף על קצבתם אין ספק שאין הצבור רשאי' לשנות והרי הם כגוזלי' את העניי' כו' אם כן משמע מתשו' הרשב"א דאף אם לא זכו העניי' עדיין ולא צוה שיתן להם מיד רק כדי לחלק בכל שנה ואפ"ה כתב הרשב"א שהרי הוא כגוזל את העניי' ואין לחלק בין הקדיש קרקע למטלטלין ולומר שהרשב"א איירי במי שהקדיש שדה לעניי' והוי הפירות כאלו גדלו בקרקע שלהם ולכן כבר זכו בהם העניי' אבל ז"א שהרי מהרי"קו עצמו אינו מחלק בזה שזאת היא תשובת הרשב"א שמביא מהריק"ו סוף דברי הרשב"א. וביותר נפלאה בעיני שבשו' קכ"ח מביא תשו' הרשב"א הא דהמקדיש שדה לעניים והעתיק אותה מתחלתה ועד סופה וא"כ לא שייך חילוק זה אבל מ"מ בשאר חלוקי' שמחלק מוהרי"קו בהא דהרשב"א הם דברי' נכוני' וביותר לפי מ"ש מהריק"ו בשור' קכ"ח שמצא תשו' הרשב"א אחרת שסותרת את הראשונה שמשמע שחזר בו הרשב"א כו'. ועוד בר מן דין בנ"ד כ"ע מודים שהרי מסיים מהריק"ו שם בשם ה'. וז"ל וכ"ש אם יראה להם שגם זה תועלת העניי' אשר שם למען שלא תפול שנאה ותחרות ביניהם ובין תושבי העיר כו' וכמ"ש לעיל וינהגו עמהם באהבה וחיבה כו' וא"כ מכ"ש בנ"ד שיש כמה מעלות שיש בזה תועלת לעניי' ולת"ת שאם ח"ו יהיה פירוד במעמד ומצב בני הק"ק על מה יחול ההקדש הנ"ל וא"כ לא שייך בנ"ד לומר זה הדין אשר הבאתי בשם הטור ח"מ הנ"ל דכל ישראל מצווים לפדותו וא"כ לפי המבואר בשאלה שיש בזה חשש שלא יהיה פירוד ח"ו במעמד ומצב דקרתא קדישא דירושלים וגם כתבנו לעיל שנ"ד דומה כעין פ"ש וכמבואר בתשו' הרא"ש גבי שלשים פשיטים של ההגמון שיש חשש סכנות נפשות לפ"ז נלע"ד אף אם התנו המתנדבים שלא ישנו את נדבתם וא"כ היה מקום לבע"ד לחלוק שאינם רשאי' לשנות הנדבות הנ"ל כמבואר בתשו' הרב הרד"ך בית ל' אף שבאמת בראיה שהביא מהרד"ך הנ"ל שדיתי ביה נרגא וכמ"ש לעיל אבל ראיתי בבעל המפה סי' רנ"ט בי"ד ס"ב בהג"ה שכתב וז"ל ומ"מ אם התנה המקדיש שלא ישנו נדבתו אינו רשאי לשנות וא"כ גם בנ"ד יש פ"פ לומר שאם התנו המתנדבים בפירוש שלא ישנו את נדבתם אז אינן רשאין לשנותו אבל לפי הטעמים שכתבתי לעיל נראה שבנ"ד כ"ע מודים שיכולים לשנות שהרי מבואר בתשו' המזרחי סי' ג"ן הנ"ל שבכל צדקות והקדשות אזלינן בתר אומדנא וכמו שהאריך שם בראיות הבאתי קצת דבריו לעיל ואין לך אומדנא גדולה מזו שאלו היו יודעים המתנדבים שיגיעו לחשש פירוד ח"ו במעמד ומצב גבול אלמנת ירושלים ת"ו והמה נתונים בצרה גדולה מחמת שהנוגשים הישמעאלים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו והנושה בא לקחת ואינם יכולי' לצאת ידי חובתם ויש כאן סכנת נפשות וכמבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל בודאי היו מסכימים דעתם ליתן את נדבותיהם לק"ק ירושלים תוב"ב לפדות בהם את נפשותיהם ולעשות מעמד ומצב וקיום לק"ק ירושלים ת"ו כי אין לך זכות גדול מזה ובזה יהיה ג"כ קיום לת"ת שבירושלי' ויש בזה זכות לנשמת המתנדבי' בעם וביותר שזה ערך עשרים שנה שלא הגיע שום תועלת לירושלים ת"ו ולא הגיע עדיין שום תועלת לנשמת המקדישי' עד היום כל הנז' כתבתי מה שנלע"ד ע"פ סוגית התלמוד ופוסקים:

ולרוחא דמילתא אמינא שיקחו הפרנסים והממונים דקרתא קדישא ירושלי' ת"ו את הנדבות שהתנדבו במצרים בהלואה ויפרעו בהם את חובותיהם שחייבי' לישמעאלי' והמה יתקשרו בכל חומר וחוזק ותוקף לחלק הרוחים המגיע ממעות הנז' בכל שנה כפי צוואת המתנדבי' ובזה אין שום נדנוד ופקפוק כלל וכמ"ש בגמ' הנ"ל האומר סלע זו לצדקה עד שלא ליד גבאי מותר לשנותה כו' והיינו להלותה כו' וכמו שהארכתי בזה למעלה וזה מקרי קודם שבאת ליד גבאי וכמ"ש לעיל אבל מה שנלע"ד ע"פ סוגית התלמוד והפוסקי' כתבתי לעיל:

וכל מה שכתבתי כתבתי דרך משא ומתן אם יראו דבריי בעיני מורי ורבותי היושבים על כסאות למשפט ולהם משפט הגאולה לבנות העיר על תלה כי מה אני ומה כחי להכניס עצמי במחלוקת פן ירוצו את גלגלתי והי' בדעתי למשוך את ידי מזה העסק רק באשר שהפציר החכם הנבון הגביר כמה"ר יעקב בהר' יעקב הראש והמנהיג דק"ק ירושלים ת"ו לא יכולתי פניו ריקם כריקם דמצר"ים ולהעלות על הנייר מה שנלע"ד דרך משא ומתן ודבר זה נפתח בקטנים כמוני ותסתיים בגדולים אשר בארץ המה לפדות במשפט ושביה בצדקה. אנכי עפר ואפרי"ם הוא הצעיר מבית אהרן מווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף