שער אפרים/ז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ז
נשאלתי בא' שהיה שכיר שנה להשר שיתעסק בשכר ויין שרף העושים מתבואה חמוצה דהיינו שיעמוד תמיד על המשמר בעסק הנז' לעשות כן אי רשאי בימי פסח בח"ה שימכרו העכו"ם השכר ויין שרף להעכו"ם והיחידי השכיר וגם יקבל המעות בעד השכר ונם אם יעמוד על המשמר בשעה שישפכו העכו"ם השכר לתוך החביות שלא יגנבו הפועלים השכר וגם כן שלא יעשו שום נזק להשר בשעת שפיכה. ושכמה:
תשובה הנה לכאורה נראה פשוט שאסור מטעם דאמרינן בגמרא דע"א בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור ואפילו שכרו לסתם יינם דמבעי' שם בגמ' דף ס"ב ע"ב שכרו לסתם יינם מהו ופשיט לאיסור ובשכרו לשבור ביי"נ מיבעיא שם ופשוט דמותר מטעם למעוטי תיפלה דוקא וע"ש ואם כן ומה התם דאפילו בדעביד שכרו אסור ומכל שכן דאסור לעמוד עליו ולשמור את החמץ מאחר שרוצה בקיומו של חמץ ואף שיש לחלק ועיין בטא"ח סי' תך במעשה דהר"ש בן אבר' ובשאר דינים ובהגמיי בהגה. בהגה"ה. ארוכה שם ונראה שמותר ע"כ מצאתי:
[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. מ"ש אמ"ו ההגאון זצל ונראה שמותר עכ"ל הנה אנכי הפעוט והעולל בעו"ללות אפריים לא ידענא מאיזה טעם ואי לא דמסתפינא הייתי אומר אדרבה שיש צד לאסור ונלעד לדמות למ"ש הריב"ש בתשו' והובא בב"י סי' ת"ן וכן פסק הרב בעל המפה המפה וזל כתב הריב"ש בתשו' סי' ת"א לקנות חמץ לצורך העכו"ם במעותיו של עכו"ם בחש"מ איסור גמור הוא שהרי לכל הפחות איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה ולא עוד אלא שעובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותו בשביל העכום אין העכו"ם בעל המעות קונה אותו שהרי אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם כדאיתא בפרק אכ ואם כן הרי הוא חמצו של ישראל ועובר עליו עכ"ל וה"ה בנ"ד גם כן אסור לישראל לעמוד על משמר מכירת החמץ הנז' ולקבל המעות משני טעמים שכתב הריב"ש הנז' לפי הטעם הראשון שכתב משום דאיכא למיחש כו' הה בנ"ד דאיכא למיחש גם כן דלמא אתי למשתי מיניה כמש בהדיא בפ"ק דפסחים רה דף י"א וז"ל אלא אמר אביי חדש בדיל מיניה חמץ לא בדיל מיניה ופירש"י ד"ה חדש מבדיל בדיל מיני' שהרי לא הורגלו לאוכלו כל השנה ואין למודין לפשוט יד להושיט לפיהם אבל חמץ למודים הם בכך כל השנה עכ"ל ומכל שכן בנ"ד שהוא שכיר להשר בעסק השכר ויי"ש כל השנה ואינו מתעסק במלאכה אחרת רק בשמירת דברי' החמוצים הנז' פשיטא שאסור להיות יושב ומשמר שם בפסח משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ואף שיש לחלק ולומר דשאני התם בנדון דהריב"ש דשם איירי כשנוגע באיסור עצמו ומה שאין כן בנ"ד אינו נוגע בחמץ אלא יושב ומשמר מרחוק ונאמר דמותר וכמ"ש הרב מהר"י איסרלן בת"ה סי' קל"ה בשם הגמ"יי ע"ש. אמנם יש להביא ראיה מגמ' דע"א בפ' ר"י דף נ"ח בעי מיניה ר' אסי מר"י יין שמסכו עכו"ם מהו כו' א"ל אסור משום לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא כו' ופירש"י ד"ה אסור אף על גב דלא נגע גזרו רבנן כו' משום הרחקת עבירה כו' ע"ש וה"ה בנ"ד. וגם מלשון עצמו שאמרי' לנזירא יש להוכיח שאסור לעמוד שם אפילו שאינו נוגע באיסור כי יש לדקדק למה לא אמרי' ליה סחור לכרמא לא תגע ודי בכך אלא ודאי אפי' שאינו נוגע אפילו הכי אסור לעמוד שם דחיישינן שמא ישכח ויאכל מפרי הגפן וכן בחמץ גופא שגזרו שלא לבדוק בפסח מטעם דלמא אתו למיכל מיניה איירי אפילו לא נגע בו (ועיין בגמ' הנז' דף י"א) וה"ה בנ"ד אפילו שאינו נוגע בחמץ מכל מקום אסור לעמוד שם על המשמר מאחר שהורגל בכך כל השנה דחיישינן שמא ישכח ואתי למשתי מיניה וכמו שכתבתי לעיל:
וראיתי בתשו' הרב ת"ה סי' קמ"ז והובאו דבריו בב"י בטא"ח סי' תרי"ו שכתב בשם גאון א' וטוב ליזהר דמאן דאית ליה טליא וטלייתא כו' שיאכלו הם בעצמם כדי שלא יצטרכו הגדולים ליגע המאכל כו' ואיכא למיגזר כמו חמץ דלמא אתי למיכל כו' ויש ליישב דלא דמי לחמץ כמ"ש חילוק כו' דמי שמתענה מותר להתעסק במאכלות ובמשקיות ואין כאן משום לך לך אמרי' לנזירא כו' דשאני נזיר דמותר בכל ענייני מאכל ומשתה בר מיין ופרי הגפן חיישינן דלמא משתלי אבל המתענה דאסור בכל מיני מאכל ומשתה אסח דעתיה מינייהו כו' ומהאי סברא יש לחלק גם כן שפיר בין חמץ ליוה"כ דחמץ הוא לכל העולם כמו לנזיר היין וק"ל עכ"ל. ויש לתמוה על החילוק של הרב בעל ת"ה הנז' שהרי אמרינן בפ"ק דפסחים דף י"א ע"א אלא אמר אביי חדש בדיל מיניה ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה חמץ לא בדיל מיניה וגזרי' ולפי דברי הרב בעל ת"ה קשה מאי משני אביי שהרי החדש גם כן הוא לכל העולם אסור כמו החמץ ולפ"ז נגזור גם בחדש כמו שגזרינן בחמץ ובזה הדרא קושית הגמ' בפסחים לדוכתיה. ויש ליישב בדוחק וצ"ע. הרי לפנינו שגזרי' בחמץ כמו לנזיר היין ואמרי' סחור סחור כו' וה"ה בנ"ד דאיכא למיגזר כמו לנזיר היין דלמא אתי למישתי מיניה:
עוד ראיתי מ"ש הרשב"א והובא בטור י"ד סי' קי"ז כל דבר שהוא אסור מן התורה כו' אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות ממנו סחורה מטעם דשמא יבא לאכול מהן וכן פסק מרן הב"י בשלחנו הטהור שם וכתב הרב בעל ש"ך בס"ק ב' וז"ל א"נ לשמא יבא לאכול לא חיישי' דאטו ברשיעי עסקינן דלא מזדהרי למיכל איסור אלא משום דהרואה כו' עכ"ל. ויש לתמוה עליו אם כן למה גזרי' בחמץ בפ"ק דפסחים דף י' וי"א נימא גם כן דאטו ברשיעי עסקינן. ונלע"ד לישב דברי הש"ך הנז' וה"פ א"נ לשמא יבא לאכול לא גזרי' דאטו ברשיעי עסקינן והיינו מאחר שאיסורו איסור עולם ובדילי מיניה ובודאי מזדהרי למיכל מיניה דאטו ברשיעי עסקינן ומה שאין כן בחמץ שמותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה חיישינן שמא ישכח ויבא לאכול ופירוש זה הוא נכון. וכן מצאתי און לי מתוס' ריש פ"ק דפסחים ד"ה אור לי"ד בודקין שכתבו הטעם שהחמירו בחמץ מטעם דלמא אתי למיכל מיניה והצריכו לבערו יותר משאר איסורי הנאה לפי שחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה ושאר איסורי הנאה איסורן נוהג איסור עולם ונזיר נמי דאיסורא לאחרינא כו' עש זכינו מכל זה שבחמץ החמירו דלמא אתי למיכל מיניה יותר מבשאר איסורי הנאה וה"ה בנ"ד אף שמדברי הרב ת"ה הנז' יש קצת ראי' לסתור לפום ריהטא במה שמדמה נדון שלו לחמץ ולפי מ"ש לעיל שגזרו בחמץ אפילו שאינו נוגע בו ונדון שלו איירי בנוגע הא אם אינו נוגע לא בעי שאלה ומותר. אמנם אי מהא לא איריא ואדרבה הראיה של ת"ה מחמץ יותר חזקה כשאמרי' שבחמץ איכא למיגזר דלמא אתי למיכל מיניה אפילו באינו נוגע ומכל שכן בנוגע וה"ה ביוה"כ כו' ומ"ש אחר כך ולא דמי לחמץ כי חמץ הוא לכל העולם כו' היינו אפילו באינו נוגע גזרו מטעם דלמא משתלי שמותר בכל ענייני מאכל בר מחמץ ומכל שכן בנוגע ומה שאין כן ביוה"כ אפילו בנוגע מותר מטעם דאסור בכל מיני מאכל ומשתה מסח דעתיה מינייהו כו' ואם כן לא יש לנו סתירה כלל מתשו' ת"ה הנז':
וגם מטעם השני שכתב הריב"ש גם כן לכאורה יש לאסור בנ"ד שהרי הישראל הוא כמו שלוחו של השר העכו"ם לקבל המעות בעד המשקה הנז' ואין ישראל נעשה שליח לעכו"ם והרי הוא כאלו חמצו של ישראל ועובר עליו בפסח:
ואף שיש לדחות ראיה השנית ולחלק ולומר דשאני התם גבי עכו"ם שנותן מעות לישראל לקנות חמץ בפסח הרי הוא כאלו קנה לעצמו מטעם דאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם ומה שאין כן בנ"ד שהישראל אינו עושה שום דבר כי העכו"ם מוכרים המשקים רק מה שהישראל מקבל מעות היינו מטעם שאין השר מאמין להמשרתים כמבואר בשאלה ולא שייך בזה לומר אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם אמנם נקוט מיהא פלגא דלמא אתי למשתי מיניה וכמ"ש לעיל וכן יש להביא ראיה מן הבעי' דרבא בפ"ק דפסחים דף י' ע"ב ככר בשמי קורה כו' או דלמא זמנין דנפיל ואתי למיכליה כו' ע"ש:
ומ"ש אמו הגאון זצ"ל ונראה שמותר קאי אלמעלה לענין מאחר שרוצה בקיומו של חמץ כי לא דמי להמשכיר כלי לעכו"ם בפסח שיבשל בו החמץ שכתב הטא"ח בסי' ת"ן שאסור מפני שרוצה בקיומו של איסור ע"ש דהיינו דוקא כשעושה האיסור בידים ומשא"כ בנ"ד שהוא יושב ואינו עושה שום איסור בידים לכן כתב ונראה שמותר ומהאי סברא יש לחלק גם כן בין הדין דיי"נ הנז' לנ"ד וק"ל איברא מכל מקום מטעם דלמ' אתי למשתי איכא למיחש וכמש"ל ומזה הטעם אפשר גם אמ"ו הגאון זצוק"ל היה אומר שאסור לו לישב שם על המשמר רק שלא נחית עדיין לזה הטעם כי לא גמר התשובה שלו. וכל זה כתבתי לכאורה אמנם באשר שכח דהיתירא עדיף נלע"ד למצוא לו היתר ולדמות למ"ש הגמ' דשבת פ"ק דף י"ב ולא יקרא לאור הנר אמר רבא אפי' גבוה ב' קומות כו' חד הוא דלא לקרי הא תרי ש"ד ופרש"י ואפילו גבוה דליכא למיחש להטייה כיון דגזור לא פלוג למילתייהו הא תרי ש"ד שאם יבא להטות יזכירנו חבירו עכ"ל. וכן פסק הרא"ש והטור בסי' ער"ה והרמב"ם והב"י בשלחנו הטהור בסי' הנז':
ויש לתמוה כי לפום ריהטא נראה שדברי רבא סותרים זה את זה שהרי בפ"ק דפסחים דף י' בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם להורידה או לא מי אמרינן כולי האי לא אטרחוה רבנן כיון דלא נחית מנפשיה לא אתי למיכלה או דלמא זמנין דנפל ואתי למיכלה כו' ע"ש ומאי קמבעיא ליה יפשוט לחומרא כמו בשבת דחש רבא לשמא יביא סולם ויטה אפילו שהוא גבוה הרבה וכן בחמץ יחדש רבא רבותא טפי דחיישינן דלמא יביא סולם ויוריד החמץ ויאכלנו וראיתי בהרא"ש בפ"ק דשבת שגורס רבה וכן בב"ח בסי' ער"ה. אמנם ראיתי בהרי"ף והב"י שגורסים רבא. ונלע"ד לישב דלא דמי כי גבי נר בשבת מאחד שאין לו נר אחר ומתירא שלא ישב בחשך חיישינן שמא ישכח ויטה אפילו גבוה הרבה ומה שאין כן בחמץ למה יביא סולם להוריד החמץ שהרי יש לו לאכול מצה ונכון הוא ומדוקדק גם כן בלשון האבעיא דרבא הנ"ל כיון דלא נחית מנפשיה לא אתי למיכלה מאחר שיש לו מצה ובודאי לא יביא סולם להוריד א"ד זמנין דנפל ואתי למיכלה כי ישכח מאחר שהורגלו בכך כל השנה ולא בדילי וכמ"ש פירש"י בגמ' דפסחים הנ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ק מהל' חמץ בדין ככר בשמי קורה שצריך סולם להורידו כו' ע"ש זכינו מזה אף שגזרינן בשבת וחיישינן לשמא יטה אפי' גבוה הרבה מכל מקום יש לו תקנה על ידי שישב איש אחד עמו ויזכירנו וה"ה בנ"ד יש לו תקנה על ידי שיקח אחר עמו ואם יבא למשתי יבא ויזכירנו ואדכורי מדכרי אהדדי:
והיה נלע"ד לכאורה להביא עוד ראיה מתשובת הרשב"א סי' קע"ז והובא בבית יוסף לטא"ח סי' ת"מ שכתב עכו"ם הנכנס לבית ישראל לאכול חמצו דא"צ לעשות לו מחיצה שלא אמרו אלא במופקד אצלו שמא ישכח ויאכל כיון שמסור בידו ולא בדיל מיניה אבל כאן משמרו ואף ישראל בודל ממנו ודומה לחמץ של הקדש דמחמת חומר ההקדש נזהר בו ובודל ממנו כ"ש זה שאינו מסור בידו עכ"ל. וה"ה בנ"ד שהישראל אוכל בבית העכו"ם בפסח לשמור דברים החמוצים הנ"ל לא חיישינן שמא ישכח וישתה מן החמץ כי העכו"ם משמרו ואף הישראל בודל ממנו. אמנם אינו דומה כלל לנ"ד כי בנ"ד היין שרף עומד למכור ויכול ליקח מן העכו"ם בדמים וזולת זה שהרי הישראל מקבל דמי מכירת החמץ וכמבואר בשאלה נקרא כמו מסור בידו ומה שאין כן בנדון דהרשב"א הנז'. וגם מ"ש ואף הישראל בודל ממנו ומדמה לחמץ של הקדש. איני מבין זה הדמיון כלל מאי חומרא יש בחמץ של עכו"ם אין לומר החומרא דאיסורי מאכלי עכו"ם שהרי אפשר לו לאכול שאר דברים שאין איסורי מאכלי עכו"ם נגע בהם ואפילו הכי יש בהם חשש איסור חמץ שהוא במשהו וצ"ע. ואפשר עוד לומר דדוקא למיכל החמץ איכא למיחש וכמ"ש הרא"ש בע"א פ' א"מ משום דעל הלחם יחיה האדם ומה שאין כן בשתיית החמץ ועיין בש"ך לי"ד סי' פ"ח ס"ק ב' העולה מכל מ"ש לעיל שרשאי הישראל לעמוד על המשמר אצל העכו"ם בפסח בחול המועד ומטעם שרוצה בקיומו לא שייך הכא וכמש"ל ומטעם דאיכא למיאש. שמא ישתה מהם יקח לו איש אחר עמו אף שמבואר בש"ע סי' ער"ה ס"ג שצ"ל לו תן דעתך עלי שלא אטה כו' אבל מן הסתם אין לסמוך אפילו יש. בני בית הרבה כמ"ש בעל עולת תמיד שם היינו דוקא בהטיית הנר גזרינן מאחר שאינו עוסק עמו בקריאה מה שאין כן בנ"ד די בזה שאיש אחר יושב עמו והנלעד כתבתי:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |