שערי תשובה/ג/ריט
|
< הקודם · הבא > |
ריט) ואמר שלמה ע"ה (משלי כד כח-כט) אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו, פי' לא הוצרך להזהיר לאמר אל תהי עד שקר, אבל אמר אל תהי עד חנם, כי אם נוקש רעך בחטא אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת, כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל על פי שנים עדים, ואם אין שם זולתי עד אחד שבועה תהיה בין שניהם, אבל אם ראה כי נכשל חבירו בדבר ערוה או באחת מן העבירות אין ראוי שיעיד על זה חנם ר"ל ללא תוכחת גם כי יש אתו עד שני להקים דבר, ואם החוטא ירא חטא ראוי לו לדבר על לבו כי באמת עשה תשובה, גם ראוי שיירא לנפשו ויאמר בלבו אחרי כי האיש ירא שמים ואולי זכיותיו מרובין מעונותיו ואמרו רבותינו כי האיש אשר זכיותיו מרובים מעונותיו הנה הוא מעדת צדיקים, אמנם אם החוטא הוא מן האוילים אשר משפטם לשנות באולתם טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור, אבל אם הוא עד אחד לא טוב היות האדם לבדו מעיד עדות חינם, כי עדותו חינם לפי שאין סומכין עליו, שנאמר (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש וגו', לכן מוציא שם רע יחשב, ומלת והפתית בשקל הכבד ר"ל כי בשפתיך אתה טוחן פניו בגלותך מסתר עונו.
ואמר אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, כי אם גלה על חטאיך לא תקום ולא תטור לעשות לו כאשר עשה לך, וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה.
ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלהים, כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים ואינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שער עמו יודע כי היא עבירה, מותר להכלימו ולספר בגנותו, כך אמרו רבותינו (בבא מציעא נט.) ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה יז) עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים, ואשר לא שת לבו אל דבר ה' מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו, ועוד אמרו (יומא פו:) מפרסמין את החנפים מפני חלול השם, אבל הנכשל בחטא על דרך מקרה ורוב הימים דרכו להשתמר מעון אין לגלות על חטאו כאשר בארנו.
ויתכן לפרש אל תהי עד חנם בריעך להעיד עליו על עבירות אשר גם אתה חלית בהם כמוהו, על כן יקרא רעהו, ויורה על זה אומרו אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, כי אע"פ שהוא מצוה לפרסם את החטאים בנפשותם ואת החנפים, אבל החוטא אם לאיש כמוהו רשעו ולבן אדם חטאותיו אין לפרסמו, כי אין כונתו בגלותו מסתריו לטובה כי אם לשמוח לאיד, והשנית כי איך בוש לא יבוש להזכיר על זולתו דופי המעשים ההם והוא אוחז בהם, ונאמר (הושע א ד) ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, הנה כי אע"פ שעשה יהוא מצוה בהכריתו בית אחאב נשא עונו כי גם הוא היה רב פשע.