שערי תשובה/ג/קעה
|
< הקודם · הבא > |
קעה) החלק השני מי שלועג לבני אדם, כי יבוז להם בלבו לקוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן בכבוד ובשררה, או יבוז אותם לעניים ורישם, והגאוה הביאתהו אל המדה הזאת או רב השלוה והתענוג, כענין שנאמר (תהלים קכג ד) רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים, ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים, כענין שנאמר (ירמיה כ ז) כלה לועג לי, ואמר שלמה ע"ה (משלי יד כא) בז לרעהו חוטא, עוד נאמר (שם יא יב) בז לרעהו חסר לב, ונאמר (שם יז ה) לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה, פי' לועג לרש הראה את נפשו כי תדמה אשר ההצלחות ביד בני אדם והשג ישיגון אותם בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ה יז) ואמרת לבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ונאמר (ישעיה י יג) כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, ובעבור זה לועג לרש כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו, והנה חרף עושה הרש והעשיר, כי הכל מאת השם יתברך, כענין שנאמר (משלי כב ב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה', ועל השמח לאיד אמר לא ינקה כי אע"פ שלא הזיק במעשה ולא בדבור לא ינקה, אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג לרש.
ומפני כי הליצנות בסיבת הגאוה שהיא הפך הענוה אמר שלמה ע"ה (שם ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, פי' אם ללצים באמת הלצים הלועגים לבני אדם, השם יתברך ילעג להם, כענין שנאמר (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו, ולשון אם-לאמת הדבר, וכן כי אם יהיה לבער קין (במדבר כד כב), כי אם יש אחרית (משלי כג יח).