שערי תשובה/ג/מד
|
< הקודם · הבא > |
מד) מן האזהרות התלויות בלשון, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו), אמרו רז"ל כי בכלל האזהרה הזאת כי בהגותנו בתורת השם יתברך ובדברנו בתפלה לפניו יהיה מחננו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר, לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום או אם יש אדם ערום כנגדו, וכן הוזהרנו שיהיה המקום בקי כמו שנאמר (שם פסוק יד) וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך, וכל שכן כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות, ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם, וכענין שנאמר (תהלים כו ו) ארחץ בנקיון כפי, ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים ואל ידבר בדברי תורה, ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו בגון צואה או נבלה או מי משרה צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו, והזהירות בזה מדרכי יראת שמים שנאמר (מלאכי ג טז) ליראי ה' ולחושבי שמו, ואמרו רז"ל (ברכות כד:) כי דבר ה' בזה (במדבר טו לא) זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות, ואמרו רז"ל יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב כא) מפני כי חכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה, ואילו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות.