שערי תשובה/ב/יט
|
< הקודם · הבא > |
יט) הנה נתבאר כי נשמת הרשעים יורדת לשאול משני מקראות שזכרנו ומדברי חז"ל, ועוד נאמר (משלי טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, ועוד נאמר (קהלת ג כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, פירוש מי יכיר הצדיקים והרשעים בעוה"ז, כי יש רשעים אשר מעשיהם במחשך ולא יכירו בהם בנ"א, ויש צדיקים שייראו שמים בסתר, כענין שנאמר (מיכה ו ח) והצנע לכת, ויקרא לנפש הרשע נפש הבהמה מפני שנמשכת אחר התאוה הגשמית כבהמה וכענין שכתוב (יונה ד יא) אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, ולנפש הצדיקים קרא רוח בני האדם וכענין שנאמר (יחזקאל לד לא) אדם אתם, וביאור לשון המקרא כן הוא, מי יודע רוח בני האדם והם הצדיקים העולה היא למעלה, כי יש הרבה צדיקים שאין אדם יכול לגזור עליהם בעולם הזה שהם צדיקים באמת וכי העלה נפשם למרום, כענין מה שנאמר (שמואל-א טז ז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, וגם כי רבים מן הצדיקים הם יראי שמים בסתר ואין צדקתם מודעת, וכענין שנאמר (מיכה ו ח) והצנע לכת עם אלהיך, ורוח הבהמה וגו' גם יש רשעים רבים שאין אדם מכיר במעשיהם כענין שנאמר (ישעיה כט טו) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, וכן פירשו ז"ל במדרש קהלת כי רוח בני האדם אלו הצדיקים ורוח הבהמה אלו הרשעים, ולא יוכל איש לומר כי היה מסתפק על נשמת האדם אם תעלה למעלה, כי הנה כתוב (קהלת יב ז) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ועוד איך יסתפק על רוח הבהמה אם יורדת למטה, הלא רוח הבהמה מן הארץ ואיך תעלה, ונתבאר בתורה כי נשמת האדם עליונית כי כתוב על נפש הבהמה כי היא מן הארץ, שנאמר (בראשית א כד) תוצא הארץ נפש חיה למינה, ועל נשמת האדם כתוב (שם ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים, על כן תעלה נשמת האדם במות הגוף למעלה כי כל הדברים שבים אל שרשם כענין שנאמר (קהלת יב ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ונאמר על נשמת הצדיקים (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, פי' בין המלאכים שהם עומדים וקיימים, כמו שנאמר (תהלים קמה ו) ויעמידם לעד לעולם, ונאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא, ואמרו ז"ל (שבת קנב:) נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר (שמואל-א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך ויכינו בו צדה לנפשם, כי אם שנים רבות יחיה האדם ואילו חיה אלף שנים פעמים אחרי שיש מספר לשניו יכלה המספר וסופו כלא היה יהיה, ועולם הגמול אין לו תכלית כענין שנאמר (איוב טז כב) כי שנות מספר יאתיו ואורח לא אשוב אהלוך, אף כי ימי האדם כצל עובר כענין שנאמר (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', ונאמר (שם קמד ד) ימיו כצל עובר ואמרו רז"ל לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר, ר"ל כי חייב האדם להמשיל העולם הזה בלבבו כצל עוף הפורח וברגע קטן עובר, גם כי אין האדם יודע אם היום כאן ולמחר בקבר ונמצא בהשתדלו וטרחו על יום מחר כי הוא מצטער על עולם שאינו שלו וארז"ל (סנהדרין ק:) אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום.